1. לפניי בקשת התובע לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי - ועדה רפואית מדרג ראשון וועדה רפואית לעררים - לפיה אין החמרה במצבו בגין תאונת דרכים שבה היה מעורב ונכותו בקשר אליה בברך שמאל נקבעה בשיעור 10%.

2. וזו השתלשלות העובדות וההליכים:

2.1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 7.3.13. מיפוי עצמות מיום 4.4.13 הדגים "קליטת יתר במדור המדיאלי של הברך השמאלית. הממצא לא ספציפי, אך תומך בקיום של נזק במניסקוס." לאחר שבדיקת MRI לברך שמאל שבוצעה ביום 4.7.13 הדגימה "קרע מורכב ידית דלי וקרן האחורית של המינסקוס המדיאלי" התובע עבר ביום 24.10.13 ניתוח ראשון לתיקון הקרע במהלכו בוצעה כריתה חלקית של המיניסקוס. בדיקת MRI נוספת שביצע ביום 7.9.14 עקב המשך כאבים העלתה קיומו של קרע נוסף ועל כן התובע עבר ביום 8.12.14 ניתוח שני לתיקונו.

2.2. ביום 19.7.15 נקבעה נכותו הצמיתה של התובע בגין ברך שמאל בשיעור 10% ותוך הפעלת תקנה 15 בשליש.

2.3. לטענת התובע המשיך לסבול כאבים ועל כן הופנה על-ידי אורתופד לבדיקת מיפוי עצמות שנערכה ביום 9.5.16. ממצאי בדיקה זו העלו כי "במיפוי ספקט ניתן להדגים ריכוז מוקדי במרכיב הפמורלי של הברך השמאלית, שני ריכוזים מוקדיים גם בחלק הדיסטלי של הטיביה השמאלית ובצלע ה-10 מצד שמאל. כל הממצאים יכולים להתאים לשברים בשלב איחוי שונים."

2.4. או אז הגיש התובע לבית המשפט בקשה להבאת ראיות לסתור עקב החמרה במצבו. אלא שלאחר מכן ביקש להשהות בקשתו זו עד לסיום ההליכים במוסד לביטוח לאומי בתביעה להחמרת מצב שהגיש. ביום 18.8.16 דנה הוועדה הרפואית מדרג ראשון בתביעתו להחמרת מצב ומסקנתה הייתה כי "לפי ממצאי מיפוי עצמות הקליטות בברך שמאל 3 שנים לאחר התאונה הנדונה אינן מעידות על נזק שקשור לתאונה הנדונה. אין החמרה במצבו." התובע הגיש ערר על החלטה זו. ועדה רפואית לעררים דנה בערר התובע ביום 16.11.16. הוועדה סקרה את תוצאות הבדיקות השונות שנערכו לתובע וממצאיהן. כך אוזכרה בדיקת מיפוי עצמות מיום 4.4.13 לאחר התאונה בו צוינה קליטת יתר במדור המדיאלי ברך שמאל וקליטת יתר בכתפיים וקרסול; ארטרוסקופיה מיום 24.10.13 צוין כי נמצא קרע במיניסקוס המדיאלי בברך שמאל שנכרת; בדיקת MRI מיום 7.9.14 שהדגימה קרע במיניסקוס הפנימי עם פרגמנט בתוך הנוטס; ארטרוסקופיה מיום 8.12.14 מצב לאחר כריתה חלקי במיניסקוס פנימי כאשר בכותרת האבחנה צוין כי עבר כריתת מיניסקוס 2011, פנימי; ומיפוי העצמות מיום 4.5.16 בו נמצא ריכוז מוקדי בפיקה שמאל וקליטות אחרות בברך שמאל ואזורים אחרים בגוף. הוועדה בדקה את התובע וציינה את ממצאי בדיקתה. לאחר כל זאת מצאה הוועדה לדחות את ערר התובע בקבעה כי אין החמרה וסעיף הליקוי שנקבע בוועדה יישאר בעינו.

3. התובע מבקש להתיר לו לסתור קביעות אלה משום שלטענתו נפלה בהן טעות. כך טוען התובע כי הקביעה שאין קשר בין הממצאים שהתגלו בבדיקת מיפוי העצמות המאוחרת לבין התאונה עומדת בניגוד גמור לבדיקות האובייקטיביות שנערכו בזמן אמת. בפרט טוען כי הוועדה הרפואית לעררים התעלמה מן העובדה שכבר במועד בדיקת מיפוי העצמות הראשונה מיום 4.4.13 הייתה קליטה לא ספציפית אשר לא יכלה לשלול קיומם של שברים שהתגלו בבדיקת מיפוי העצמות המאוחרת; כי הוועדה כלל לא אזכרה את בדיקת MRI מיום 4.7.13 שהדגימה נזק באזורים בברך בהם התגלו שברים לאחר מכן; כי לא אזכרה את המוקד שנראה בפיקה בבדיקת MRI מיום 7.9.14, אותה פיקה שבה התגלה שבר בבדיקת מיפוי עצמות המאוחרת; וכי לא ציינה את העובדה כי בדיקת מיפוי העצמות מיום 4.5.16 הדגימה ממצאים שיכולים להתאים לשברים בשלבי איחוי שונים, היינו אין מדובר בממצא חדש שאינו קשור בתאונה. התובע טוען אם כן להתעלמות הוועדה הרפואית לעררים מן הממצאים שהתגלו בבדיקת העצמות המאוחרת ללא דיון, ללא בדיקה קלינית, ובהעדר נימוק באופן הגורר קיפוח זכויותיו. בהמשך צירף התובע תוצאת בדיקת MRI של ברך שמאל נוספת מיום 27.1.17 על יסודה טען כי קביעת המוסד לביטוח לאומי אינה מבוססת וכי מדובר בנזק נרחב באופן משמעותי יותר וחמור מפגיעה במיניסקוס בלבד. התובע עבר ניתוח ארטרוסקופיה שלישי במספר ביום 7.3.17.

4. לעומתו הנתבעת סבורה כי התובע אינו עומד בתנאים שנקבעו בדין למתן היתר להבאת ראיות לסתור במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן; ואין די בכך שהתובע אינו "מרוצה" כלשונה מהחלטת הוועדות הרפואיות כדי להצדיק מתן היתר כזה.

5. אכן הלכה מושרשת היא כי היתר להביא ראיות לסתור יינתן רק במקרים חריגים, בהתקיים נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. מבלי לקבוע רשימה סגורה מראש הפסיקה עמדה על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה: האחד, טעמים משפטיים, כגון כאשר ההליך בו נקבעה הנכות על-פי דין אחר היה נגוע בפגם מהותי דוגמת תרמית, או בטלות מעיקרא, כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; והשני, טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת (ראו, למשל: ר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, פיסקה 4 (6.12.1985); ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, פיסקה 4 (24.7.1991)). כן נפסק כי במסגרת ההכרעה בבקשה להביא ראיות לסתור בית המשפט אינו בוחן את הפן המקצועי-רפואי שבעבודת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, ואף לא את פרשנותה, לפי שיקול דעתה המקצועי, את החומר הרפואי הרלבנטי שעמד לפניה (ראו, למשל: רע"א (מחוזי ת"א) 6778-10-12 רודינצקי נ' "איילון" חברה לביטוח בע"מ (7.2.2013).

6. מן הכלל אל הפרט. בענייננו כפי שפורט לעיל לא נשמעה מפי התובע טענה כי בפני הוועדות הרפואיות לא עמדו מלוא תוצאות הבדיקות השונות שנערכו לתובע. ואכן לא רק שמלוא הבדיקות צוינו ברשימת המסמכים שהונחו לפני הוועדה הרפואית לעררים, אלא שזו פירטה במסגרת הפרוטוקול את הממצאים השונים שעלו מן הבדיקות הללו אשר לדעת הוועדה תומכים במסקנה הרפואית אליה הגיעה. לעניין זה אציין כי הוועדה הרפואית לעררים לא ציינה באורח מפורש כי היא מאמצת את מסקנת הוועדה מדרג ראשון בדבר העדרו של קשר בין ממצאי הקליטות בברך שמאל במיפוי העצמות משנת 2016 לתאונה שאירעה כשלוש שנים קודם לכן. כך או כך מן הפרוטוקול נהיר וברור כי אף היא סבורה, כדעת הוועדה מדרג ראשון, כי לא חלה החמרה במצבו של התובע; וזאת בהתבסס הן על הבדיקות שנערכו לו לאורך השנים הן על בדיקתו הקלינית של התובע שנערכה על ידה. טענות התובע נסבות אם כן אך על המסקנות שהסיקו הוועדות הרפואיות מן החומר הרפואי שעמד לפניהן, תוך שהוא מבקש לדקדק בפרטים ספציפיים שאוזכרו או שלא אוזכרו בפרוטוקול הוועדה. טענות אלה המבקשות להתערב בשיקול דעתן המקצועי-רפואי של הוועדות בפרשנותן את החומר הרפואי אינן מקימות, על-פי ההלכה הפסוקה, עילה למתן היתר להביא ראיות לסתור (וראו: עניין רודינצקי). על כן אין בידי לקבל את טענות התובע הנסבות על צדקת החלטת הוועדה הרפואית לעררים על יסוד הבדיקות שהונחו לפניה.

7. כאמור התובע הוסיף לבקשתו מסמכים רפואיים עדכניים שלא הונחו לפני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. מדובר בתוצאת בדיקת MRI מיום 27.1.17 על בסיסה הומלץ לתובע לבצע ניתוח ארטרוסקופיה נוסף שבוצע ביום 7.3.17 כעולה מתעודת השחרור שצורפה אף היא. התובע טען כאמור כי תוצאת בדיקת MRI העדכנית מוכיחה כי מדובר בנזק נרחב ומשמעותי יותר מפגיעה במיניסקוס בלבד, אך לא התייחס כלל לתוצאות ניתוח הארטרוסקופיה שבוצע לאחריה וממילא לא טען כי ממצאי הניתוח תומכים בטענתו בדבר החמרת מצב. בזהירות הראויה אומר כי דומה שממצאי ניתוח הארטרוסקופיה שבוצע בעקבות ממצאי בדיקת דימות תהודה מגנטית משמעותיים יותר לצורך הערכת מצב הברך, ומתעודת השחרור עולה לכאורה כי הניתוח לא העלה כל ממצא חדש בברך שמאל. מכאן שבהיעדר התייחסות התובע לממצאי הארטרוסקופיה מיום 7.3.17 לא עמד התובע בנטל להוכיח כי אילו היו מסמכים אלה מונחים לפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי היה בהם כדי לשנות ממסקנותיה. לפיכך איני מוצאת כי ניתן להיעתר לבקשת התובע כפי שהוגשה.

8. המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ז, 27 יולי 2017, בהעדר הצדדים.