1. לפני תביעה קטנה ע"ס 3,300 ₪ג כנגד חברת "גו מנג'מנט" לביטול ההתקשרות של התובעת עם חברת גו מנג'מנט אינטרנשיונל בע"מ, שהנתבעת רכשה את פעילותה ובאה בנעליה, ולהשבת מלוא התשלום ששולם. כן תובעת התובעת מהנתבעת פיצוי בגין עוגמת נפש והשפלה.

טענות הצדדים

2. התובעת התקשרה ביום 06.11.12 בהסכם עם חברת גו מנג'מנט (להלן:" החברה") ושילמה סך של 3,000 ₪. התובעת טוענת כי חתמה על ההסכם על יסוד מצגים והתחייבויות של נציגת החברה, בפניה חתמה, להשיג עבורה צילומים לסדרות טלוויזיה וסרטים בסכומים גדולים. לטענת התובעת משנוכחה כי אין הדבר כך, דרשה לבטל את ההתקשרות ולהשיב את כספה.

3. עוד טענה התובעת כי עד היום לא שולם לה שכר עבודתה מחודש מרץ 2013 בסך 200 ₪ וכי הנתבעת נהגה בה באופן משפיל, דחתה אותה ב"לך ושוב", לא ענתה לפניותיה לקבלת התשלום לו הייתה זכאית, ולביטול ההתקשרות והשבת כספה.

4. מנגד טוענת הנתבעת כי לא התחייבה ואינה מתחייבת למתן עבודה או רווחים למתקשרים, וכי היא עמדה בכל התחייבויותיה כלפי התובעת. הנתבעת טענה כי העניקה לתובעת יום צילומים אשר הפיק עשרות תמונות, העלתה את תמונות התובעת לאתר החברה וסיפקה לתובעת עבודות. אלא שהתובעת סירבה לזימונים לאודישנים לעבודות שהוצעו לה. עוד טענה הנתבעת כי תקופת ההסכם הייתה ל-8 חודשים, כאשר השנה הנוספת היא ללא תשלום. לטענת הנתבעת התובעת ביקשה לבטל את ההתקשרות לאחר שהסתיימה.

5. באשר לתשלום שלא שולם לתובעת, לנתבעת לא היה מענה ענייני מדוע התשלום לא שולם.

דיון והכרעה

6. שמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את טענותיהם ואת האמור בכתבי הטענות והמסמכים שצרפו, ועל יסוד כל אלה, ואל מול נטלי ההוכחה והדין אני מקבלת את התביעה, אם כי בחלקה.

7. התובעת מבקשת לבטל את התקשרותה עם החברה, בטענה כי הובטח לה בעל פה, ע"י נציגי החברה, עובר לחתימת ההסכם, שהיא תשובץ בסדרות וסרטים ותרוויח כסף רב וכי התחייבות זו לא קויימה. לא מצאתי לקבל טענה זו.

8. הגישה הרווחת בפסיקה היא כי חוזים יש לקיים. [ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. יצחק צוניאשוילי (פורסם בנבו) ניתן ביום 24.6.07]. אולם, אין זה כלל בל יעבור, ומקום בו ההתקשרות יסודה בטעות או בהטעיה של הצד השני לרבות על דרך אי גילוין של עובדות, רשאי מתקשר לבטל את החוזה. כך קובע סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה. לעניין זה "הטעייה"- לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

9. בהסכם ההתקשרות עליו חתמה התובעת, אין התחייבות מצד הנתבעת לספק לתובעת עבודה ולשבץ את התובעת בסדרות ובסרטים רווחיים. בסעיף 7 להסכם אף נקבע כי החברה "אינה מתחייבת בשום צורה ואופן כלשהם לספק עבודה למזמין וכי הצלחתו של המזמין תלויה אך ורק בכישוריו ובמזלו".

10. התובעת העידה כי היא מנוסה בתחום. לדבריה, היא רשומה בחברה אחרת ובקיאה בנושא, וכלשונה: "אני רשומה בחברה אחרת הייתה לי דעה בנושא ואני בקיאה בתחום". למרות זאת חתמה התובעת על הסכם שאינו משקף את שהובטח לה לטענתה, בשיחות בעל פה.

בעדותה השיבה התובעת: "מי קורא מסמכים? מי קורא את האותיות הקטנות? אני באתי להרוויח". גישה זו מקוממת. וביתר שאת, כשמדובר בתובעת שהעידה כי יש לה ניסיון ובקיאות בתחום.

"אדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על-ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל-כן הוא זה הנושא בתוצאות אי-קיומה של החובה". [ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין פ"ד מט(2) 77].

11. על פי לשון ההסכם, חברת גו מנג'מנט התחייבה לצלם את המועמד צילומי סטילסט ע"ג תקליטור, לספק תקליטור המכיל את הצילומים הדיגיטליים ולפרסם את התמונות הנבחרות באתר החברה. נציגת הנתבעת העידה כי התחייבויות אלה בוצעו. התובעת אישרה בעדותה כי צילמו אותה, נתנו לה דיסק עם תמונות וכן נתנו לה עבודות.

12. על פי הנטען בכתב ההגנה ועל סמך רישומי מחשב הנתבעת שצורפו לכתב ההגנה, התובעת זומנה ל-5 אודישנים. הראשון ביום 4.12.12 והאחרון ביום 10.4.13. לאחד האודישנים סירבה התובעת להגיע, ולאחר לא ענתה להודעות החברה. בעדותה אישרה התובעת כי ייתכן שסירבה לעבודות אך מבחינתה "זה לא אומר כלום".

13. במכלול נסיבות אלה, אינני מוצאת לקבל את טענת התובעת כי הוטעתה על ידי החברה (שכאמור הנתבעת באה בנעליה) וכי זה היה הטעם לבקשת התובעת להפסיק את ההתקשרות.

14. מעדותה של התובעת, ומהמכתבים של התובעת המצורפים לכתב התביעה עולה כי הרקע לדרישת התובעת לבטל את ההתקשרות הוא רצונה להרוויח, וכלשון התובעת במכתביה: "באתי להרוויח, ולא להשקיע". אלא שטעות בכדאיות העסקה אינה מהווה עילה לביטול התקשרות. [סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973].

15. אני שותפה לקביעת בית המשפט בת"ק 15311-03-13 אופיר כהן נ. אורן כהן, לפיה הוראת סעיף 12 להסכם בין הצדדים הקובעת: "המזמין מצהיר ומאשר כי כל הסכם ו/או תניה ו/או מצג כלשהם שלא ניתן להם ביטוי בהסכם זה, הינם חסרי תוקף ואינם מחייבים או גו מנג'מנט אינטרנשיונל", מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, בהיותה פוטרת למעשה את הנתבעת מכל התחייבות שניתנה בעל פה למזמין, ומשכך אין לה תוקף והיא בטלה. עם זאת, בנסיבות המקרה שלפני, בשים לב לנסיונה של התובעת ובקיאותה, על פי עדותה, בתחום, היה בידי התובעת לבחון היטב את ההסכם בטרם חתמה עליו, ולא להמתין חודשים ארוכים עד שתבקש לבטלו מחמת ההבטחות שלטענתה ניתנו לה, תוך שבתקופה זו היא פועלת על פי ההסכם ולמעשה מקיימת אותו בהתנהגותה.

16. באשר למועד ביטול ההתקשרות, התובעת צרפה לכתב התביעה מכתב לנתבעת מיום 29.4.13 בו מבקשת התובעת להפסיק את ההתקשרות ואת המשך התשלומים. התובעת העידה כי קדמו למכתב זה פניות בעל פה, בחודש מרץ, לנציגי הנתבעת, שלא נענו וצרפה לכתב התביעה מכתב מיום 17.3.13 לחברת האשראי, בו ביקשה עזרתה בביטול התשלומים. אלא, שעל פי החומר שבפניי, מצאתי כי התובעת שובצה לעבודה אחרונה בתחילת חודש אפריל 2013, (4.4.13), כך שמסתבר יותר כי התובעת דרשה לבטל את ההתקשרות ולהשיב כספה רק מתם מועד ביצוע העבודה האחרונה בחודש אפריל 2013, מאשר בחודש מרץ.

17. תקופת ההתקשרות, על פי ההסכם, היא 8 חודשים בתשלום, ועוד 12 חודשים ללא תשלום. מכאן, בין אם התובעת ביקשה לבטל את ההתקשרות ולהשיב את כספה עוד בחודש מרץ 2013, ובין אם עשתה כן בחודש אפריל 2013, מדובר בחמישה-שישה חודשים לאחר חתימת ההסכם ולאחר הצילומים (שעל פי ההסכם בוצעו ביום 7.11.12) ושניים- שלשה לפני סיומו. גם בנסיבות אלה, אין אני מוצאת כי התובעת רשאית להפסיק את ההתקשרות ולדרוש את כל כספה, משנכזבה תוחלתה להרוויח ומשנוכחה כי העסקה אינה כדאית מבחינתה.

18. יצוין עוד כי התובעת עצמה גילתה דעתה שאין מקום להשיב את מלוא הכספים ששילמה. במכתב התובעת לנתבעת מיום 29.4.13, התובעת אינה מבקשת השבת כספה במלואו. כי אם להפסיק את גביית התשלומים ששילמה מכאן ואילך. היינו 7 תשלומים ע"ס 250 ₪ כ"א, החל מחודש מאי 2013.

19. באשר לתשלום בסך של 200 ₪ לו הייתה התובעת זכאית מחודש מרץ 2013 - על פי החומר שבפניי אני מוצאת לקבוע כי הנתבעת עיכבה ללא הצדקה את התשלום. על פי ההסכם, חברת ההפקה משלמת לחברה בסיום יום הצילומים עבור המיוצג, וכי ברגע שמתקבל התשלום הוא משולם למיוצג בניכוי 20%. על פי רשומי הנתבעת, כמו גם על פי השיק לתשלום שהנתבעת הציגה בדיון בפניי, רק בחודש פברואר 2014 כשנה לאחר המועד הוצא שיק לתשלום לתובעת, ועד למועד הדיון שיק זה לא שולם.

20. בהקשר זה אני מקבלת את עדות התובעת בדבר ההשפלה ועוגמת הנפש שהיה מנת חלקה בניסיונותיה לקבל את התשלום לו הייתה זכאית. התובעת נדחתה שוב ושוב ע"י נציגי הנתבעת, שיחותיה לנתבעת לא נענו, פניותיה בכתב לא זכו למענה והיא עמדה מול שוקת שבורה. זאת, הגם שמדובר בתשלום בסך 200 ₪.

נציגת הנתבעת נשאלה בעניין בעדותה, אולם לא היה לה מענה ענייני להתנהגות הנתבעת.

21. התנהגות לא ראויה זו של הנתבעת, המעכבת בידיה כמעט שנה תשלום לו זכאית התובעת עולה כדי הפרה מצד הנתבעת המצדיקה את ביטול ההתקשרות ע"י התובעת.

22. עם זאת, בהתחשב בבמועד האחרון, אליבא הנתבעת, בו שובצה התובעת על ידה לעבודה, ביום 4.4.13, וכן בכך שממכתבה של התובעת מיום 19.5.13 עולה כי התובעת קיבלה תשלום עבור עבודות קודמות ומועד התשלום הראשון של התשלומים לאחר מועד זה העבודה האחרונה אליה שובצה התובעת הנו 2.5.13, אני קובעת כי התובעת זכאית להשבת התשלומים ששילמה בגין ההתקשרות, בסך של 250 ₪, החל מחודש מאי 2013 ולמשך 7 חודשים ממועד זה, היינו סך של 1,750 ₪.

23. מצאתי לאבחן מקרה זה ממקרים אחרים בהם בית המשפט חייב את הנתבעת להשיב את מלוא התשלום ששולם. זאת בשל ניסיונה של התובעת בתחום והתנהלות הצדדים בהתאם להסכם עד למועד האחרון בו שובצה התובעת ע"י הנתבעת לעבודה, 5 חודשים לאחר חתימת ההסכם ע"י הנתבעת ו-3 ימים לפני סיום ההתקשרות בתשלום.

23. באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש אותו תובעת התובעת - הלכה היא כי פסיקת הפיצוי בגין עוגמת נפש כפופה מעצם טיבה לשקול דעתו של בית המשפט והיא נעשית תוך התייחסות לתחושות האדם הסביר.

בבואי לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש נתתי דעתי להתנהלותה הלא ראויה של הנתבעת ונציגיה אשר לא הגיבו לפניות התובעת, עיכבו את התשלום לו זכאית התובעת, והתלו בה פעם אחר פעם משבאה לבקש את כספה. לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום המוערך על ידי בסך של 1,000 ₪.

24. למעלה מן הצורך, אצין כי ניתן לראות בהתקשרות עם הנתבעת כ"עסקה מתמשכת", כהגדרתה בסעיף 13ג(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א -1981, וכי ההסכם של הנתבעת אינו ממלא אחר דרישות החוק בכך שאין בו "נקודות יציאה".

בהתאם לסעיף 13ג(ב) לחוק הגנת הצרכן, עוסק העומד להתקשר עם צרכן בעסקה מתמשכת חייב לגלות לו, בעל פה, טרם ההתקשרות, בין היתר את זכותו לביטול העסקה ודרכי ביטולה, ואם נחתם חוזה בכתב לפי סעיף 13ג(ג) לחוק הגנת הצרכן יש לכלול פרטים אלה בחוזה בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות. אי ביצוע האמור עלול להוות הטעייה לפי סעיף 2 לחוק הנ"ל, ולהקנות לצרכן זכות לבטל את העסקה בתוך זמן סביר מיום שנודע לו על ההטעיה, ועל העוסק להשיב לצרכן את התמורה ששילם בעד העסקה. במקרה כזה, ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לדוגמא על פי סעיף 31א(א)(2ב) לחוק.

התובעת לא תבעה לבטל את ההתקשרות על פי עילות אלה, ואינני מתירה את הרחבת חזית היריעה.

סוף דבר

25. לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,750 ₪ בתוך 30, יום, שאם לא כן ישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת בתוך המועד הנ"ל את התשלום לו הייתה התובעת זכאית עוד בחודש מרץ 2013, בסך של 200 ₪, ככל שלא שולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.3.13.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 800 ₪, וזאת תוף 30 יום.

26. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ה, 18 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.