בפני בקשת המדינה להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת לפי סעיפים 46 ו- 47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961.

במקביל להגשת הבקשה הוגש כנגד משיב כתב אישום לפיו ביום 14.12.13 בסמוך לשעה 17:15, נהג המשיב בברח' הארי בנתניה ממזרח למערב, פנה שמאלה בצומת רחוב בן צבי.

נטען כי המשיב נהג בהיותו שיכור כאשר נמצאו 218 MG% אלכוהול ל- 100 מיליליטר דם.

המשיב היה מעורב בתאונה בצומת עם רכב פרטי מסוג יונדאי, המשיך בנסיעה מבלי להשאיר פרטיו, כאשר הוא נוסע במסלול הנגדי בניגוד לכיוון התנועה, חסם דרכו של רכב רנו וגרם להתנגשות בין הרכבים.

כתוצאה מהתאונה ניזוקו הרכבים.

ביום 15.12.13, נפסל רישיונו של המשיב פסילה מנהלית למשך 60 יום על ידי קצין משטרה.

המשיב מחזיק ברישיו נהיגה משנת 1994 לחובתו 8 הרשעות בתעבורה.

המבקשת טוענת בבקשתה כי מדובר באירוע חמור של גרימת תאונת דרכים, המשיב לא השאיר פרטיו המשיך בנסיעה וגרם לתאונה נוספת כל זאת כאשר הוא שיכור.

לטענתה, המשך המשיב מסוכן בנהיגתו ויש להורות על פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. ב"כ המבקשת ציינה בדיון כי ללולא עברו התעבורתי של המשיב, שאיננו מכביד, היתה עותרת המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. אך טען כי פרנסתו של המשיב בנהיגתו כאשר הוא עובד כנהג משאית. הסנגור ציין כי לא נגרמו פגיעות גוף ונוכח עברו התעבורתי, המשיב אינו מסוכן בנהיגתו.

על בית המשפט הדן בבקשה לפסילה עד לתום ההליכים לבחון קיומן של ראיות לכאורה ואת שאלת מסוכנות נהיגתו של המשיב. הכרעה בשאלה זו תינתן לאור נסיבות האירוע עצמו ועברו התעבורתי של המשיב.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהוגש לעיוני מצאתי כי מדובר בנסיבות חמורות. בדו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות הודה המשיב כי שתה שעתיים לפני התאונה וודקה, נכשל בכל מבחני הביצוע, ריח אלכוהול חזק נדף מפיו והתנהגותו היתה רדומה.

בדו"ח הפעולה של רס"ר מגזל יוסף, תאר השוטר שהגיע אל מקום התאונה השנייה כי המשיב נראה מבולבל ולא הצליח במשך 3 דקות לפתוח את דלת רכבו.

המעורב בתאונה הראשונה, יונס דוד, ציין בעדותו במשטרה כי המשיב פגע ברכבו, הכביש היה כמעט יבש והרמזור היה תקין. המעורב בתאונה ציין כי המשיב ברח מהמקום, כדקה או שתיים לאחר התאונה.

המעורב בתאונה השנייה, שלומוב יששכר, ציין כי הבחין ברכב המשיב נוסע מולו בנתיב נסיעתו. הוא סטה שמאלה, האט ובסוף נסע לאחור. ציין כי המשיב פגע בחזית רכבו. עוד ציין המעורב בתאונה כי התרשם שהמשיב במצב של אי שפיות, תחילה טען כי המעורב נסע בנתיב הנגדי ולאחר מכן אמר לו כי ישלם על הנזק שגרם.

לא נעלמו מעיני דברי המשיב, בהודעתו הנוספת במשטרה, כי לא שתה משקה אלכוהולי בטרם נהג. לשלב דיוני זה, מספיקות הראיות הקיימות.

עולה כי מדובר בשכרות ברמה גבוהה וגרימת שתי תאונות דרכים בזו אחר זו תוך עזיבת מקום התאונה הראשונה.

לא נעלם מעיני עברו התעבורתי של המשיב כאשר הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1994 ולו 8 הרשעות ואף הצורך ברישיון נהיגה לפרנסתו ופרנסת ביתו. ואולם, חומרת העבירות במקרה זה, כאשר במזל לא נגרמו חבלות גוף למי מהמעורבים, גוברת על המשקל שיש ליתן לעברו התעברותי.

ראה לעניין זה דברי כב' השופטת הבכירה נגה אהד בע"ח 49876-10-13 בר אדון נ' מדינת ישראל:

"אך יחד עם זאת משקל נהיגתה בפועל באירוע גובר בעשרות מונים על המשקל שיש לעברה התעבורתי".

שמעתי את טיעוני ב"כ המשיב לפיהם פרנסתו של המשיב ברישיון נהיגתו, אך הנני סבורה כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי של ההגנה על שלום הציבורי על פני האינטרס האישי של המשיב.

לא בכדי נקבע בפסיקה כדלקמן:

"שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפוייה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעכן קבות השתייה ומשתלטת עליו".

(ע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י). 

סוף דבר

11. אני מורה על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לאור הלכת אבו צעלוק נ' מדינת ישראל בש"פ 8514/05, אשר לפיה ראוי כי משך הפסילה יהיה מדוד וקצוב בזמן, אני קוצבת את משך הפסילה למשך 6 חודשים. הפסילה תמנה מהיום בו נפסל המשיב על ידי קצין המשטרה, כאשר התביעה רשאית לאחר התקופה לחדש את הבקשה לפסילת רישיון נוספת במידה ויהיה טעם המצדיק זאת.

המזכירות תיידע ותשלח החלטתי לצדדים.

חומר החקירה יושב למבקשת.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.