1. העניין שבפני, בקשת התובעת לדחיית התובענה המתוקנת, מבלי שיינתן כלפיה צו להוצאות. התובעת הגישה בקשתה למחיקת התובענה ביום 27.3.2016, במסגרת הודעה זאת נטען כי המחיקה הינה משיקולי כדאיות ושיקולים עסקיים, ולאו דווקא שיקולים משפטיים.
2. הבקשה כאמור הוגשה, כדברי התובעת, בהסכמת הנתבעות 1, 4, 9, ולאחר שנמסרה הודעה בדבר מחיקת התובענה כנגד נתבעים 5, 6, 7, 8 על פי בקשת התובעת מיום 5.11.2014.
3. יוצא, אם כן, כי הבקשה הוגשה ללא קבלת הסכמת הנתבעות 2 ו -3, ובהתאם נתבקשה עמדתן בכתב.
4. הנתבעת 2 השיבה, כי אין לדחות התובענה מבלי שתחויב התובעת בהוצאות המשפט; לטענתה התובענה הוגשה מבלי שהייתה עילה או בסיס לתובענה ככל שהיא מופנית כלפיה, כאשר התובעת אף התנגדה לבקשת הנתבעת 2 למחיקת התובענה על הסף, ועמדה על קיום ההליך אגב הסבת הוצאות לנתבעת 2. הנתבעת 2 תמכה טענותיה בקבלות הנוגעות לגישתה לשכר אשר שולם לבא כוחה במסגרת ניהול הליך זה עד כה, ע"ס 14,750 ש"ח, והנתבעת 2 סבורה שאין הצדקה לדחות התובענה ללא צו להוצאות, לאור התנהלות התובעת עד כה.
5. הנתבעת מס' 3 העלתה טענות דומות. לטענתה, אין ולא היה לה קשר לנשוא כתב התביעה, כאשר לגישתה נקיטת ההליך כלפיה הייתה לא פחות מקנטרנית, כאשר הבחירה להמשיך ולנהל את ההליך כנגד הנתבעת 3, הייתה ללא סיבה של ממש, אלא כחלק ממסע של הפניית חיצי התובעת אל כל עבר. הנתבעת 3 טענה, כי התובענה אשר הוגשה, הסבה לה נזקים, ובין היתר, הוצאות שכ"ט עו"ד ועלויות מוגברות של פוליסת ביטוח אחריות מקצועית.
6. התובעת השיבה לטענות הנתבעים 2 ו- 3, הפנתה להליך הקודם אשר נוהל בגין מערכת נסיבתית זהה בתביעת השיבוב של חב' הביטוח מגדל (ת.א. 17423-01-09), במסגרתו היו הנתבעות 2 ו- 3 בעלות דין, שללה את ההפניה לקיום מעשה בית דין (שכן באותו הליך הושג הסכם גישור הנוגע לנתבעים ולחברת הביטוח ולא מול התובעת), ולגישתה, כשם שיתר הנתבעים הסכימו על דחייה לא שיינתן צו להוצאות, מן הראוי לקבוע אף כעת, בשים לב לכך כי התובענה אינה נדחית לגופו של עניין, אלא מטעמים של שיקולים לבר-משפטיים.
7. לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי לנכון לחייב התובעת בהוצאות הנתבעים 2 ו- 3, אולם לעשות כן בערכים מינוריים ולא ריאליים. לגישתי על בית המשפט לעודד הסדרה של הליכים, מבלי שהסדרה או אפילו חזרה מהליכים אשר ננקטו (ככל שלא היה בנקיטת ההליך משום זדון או התעמרות), תוביל לאקט ענישתי בגין פעולה שכזאת, באשר חיוב בערכים ריאליים הלכה למעשה יהווה תמריץ לניהול הליכים אשר ניתן להימנע מניהולם, עד תום – שכן ממילא, אם סכנת החיוב בהוצאות מרחפת מעל לראשי הצדדים, הרי שאם הסיכון קיים ומוגמר, איזה תמריץ יהא להם לשקול הצעת פשרה או ליזום חזרה מתובענה?
8. יש לזכור כי השלב הדיוני בהליך הינו מוקדם מאוד, נתקיים קדם משפט אחד בלבד, טרם הוגשו תצהירים ולא נערך דיון לגופו של עניין, כך שהוצאות הצדדים היו ראשוניות בלבד. יחד עם זאת, אין הצדקה לצאת בפטור מלא מהוצאות ההליך (ובשים לב לכך כי להבדיל מנתבעות 1, 4 , 9, נתבעות אלה הינן קטנות יותר וממוסדות פחות, קרי, נעדרות מחלקה משפטית פנימית).
9. סוף דבר: התובענה נדחית כמבוקש, התובעת תישא בהוצאות נתבעת 2 בסך 2,000 ש"ח, ובהוצאות נתבעת 3 בסך 2,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ו אדר ב' תשע"ו, 05 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.