1. תביעה לסילוק יד ולהפסקת מטרד.

תמצית טענות הצדדים

1. התובעים הם חברי אגודת ניר משה (להלן גם: "האגודה" או "המושב") ובני רשות במשק 28. הנתבע הוא חבר האגודה ובר רשות במשק 29, הגובל במשק התובעים.
2. לטענת התובעים פלש הנתבע לנחלתם שלא כדין, סלל לעצמו שביל גישה בשטח של התובעים בניגוד לדין וייחס אותו לעצמו תוך שהוא מאפשר בו מעבר משאיות וטרקטורים הגורמים רעש וזיהום אוויר רב.
3. התובעים צירפו לתביעתם חוות דעת של המודד ליאוניד צ'רניאק, לפיה קיימת פלישה של שביל מצעים ששייך למגרש 29 לתוך מגרש 28. הפלישה משתנה בין 1 מ' ל – 3 מ' לאורך השביל. הנתבע הגיש חוות דעת מודד מטעמו, מר אילן אזוט, לפיה יש לקבוע את הגבולות בין המשקים לפי מפת הסוכנות ולפיה אין פלישה של השביל למשק התובעים.

המודד מטעם בית המשפט ורקע כללי

1. כפי שעלה מן העדויות שהובאו בפני, מושב ניר משה הוקם בשנת 1953 על ידי הגופים המיישבים ובהם הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") ורשות מקרקעי ישראל (שכונתה אז מנהל מקרקעי ישראל, להלן: "המנהל"). אמנון ניב יו"ר וועד האגודה העיד כי המושב הוקם ועלה לקרקע במאי 1953 על סמך מפה של הסוכנות (מוצג 1 במוצגי הנתבע, להלן: "מפת הסוכנות"). לדבריו מפת הסוכנות תוקנה בשנת 1972 כשהרחיבו את המושב (ע' 60 ש' 4-8).
2. קיימת אם כן מפת הסוכנות משנת 1953 על פיה חולקו הנחלות למתיישבים הראשונים ובינהם התובעים. מפת הסוכנות כוללת את כל אורך חלקות א' וכן יש בה מידות חלקיות. לאחר מכן נערכה תב"ע בשנת 1953 (עג/145, מוצג 2 למוצגי הנתבע, להלן: "תב"ע 1953"). תב"ע 1953 אינה כוללת את מלוא שטח חלקות א' של הנחלות אלא רק את אזור המגורים. בנוסף קיימת מפת גוש הסדר, בעקבות הליך הסדר שנעשה בשנות ה - 80 ואליה אתייחס בהרחבה בהמשך (צורפה לחוות דעת המודד מטעם בית המשפט כנספח מ/5, להלן: "מפת ההסדר" או "מפת גוש ההסדר").
3. נוכח המחלוקת בין מודדי הצדדים, מיניתי מודד מטעם בית המשפט, מר דרור בן נתן, אשר נתן חוות דעתו ביום 3.6.15. בחוות דעתו פרש מר בן נתן את המצב התכנוני ופירט את התוכניות שהוכנו למושב לאורך השנים. מר בן נתן התייחס למפת הסוכנות, לתב"ע 1953 ולמפת גוש ההסדר.
4. בהקשר למפת הסוכנות, ציין מר בן נתן כי היא משנת 1972, אולם כאמור לעיל הובהר בדיון כי היא קדמה לתב"ע והוכנה בשנת 1953 וככל הנראה בשנת 1972 נערכה מחדש (בעניין זה ראה אף עדותו של המודד המחוזי, מר אייל דידי בע' 36 ש' 19-23). כאמור לעיל, במפת הסוכנות קיימות מידות חלקיות, אולם היא אינה כוללת מידות אורך של המגרשים וכן אינה מציינת קואורדינטות של פינות הנחלות ועל כן קשה לשחזר על פיה את גבולות המגרשים. מר בן נתן מציין כי ישנה מוסכמה שקווי הגבול עוברים דרך קווי המים.
5. כפי שעלה מחוות דעתו של מר בן נתן, בתב"ע 1953, אין מידות ולא שטחי מגרשים והיא בקנה מידה של 1:2500, כלומר כל מילימטר בה משקף 2.50 מ' בשטח. בתב"ע 1953 מצוין כי רוחב מינימום של המגרשים יעמוד על 30 מ', כמו כן מצוין בה כי קווי הגבול של המגרשים עוברים דרך צינור המים המשותף. אלא שצינור מים בדרך כלל עובר רק בקו גבול אחד של כל מגרש ובגבול השני אין צינור. בגבול בין המגרשים נושא הליך זה אין צינור מים. מר בן נתן מציין כי מקובל בגבול בין מגרשים בו אין צינור מים, ליצור שביל ברוחב מספק, כשכל צד תורם מחצית מרוחבו על מנת ששני הצדדים יוכלו לעבור לחלק האחורי של המשק.
6. עוד מציין מר בן נתן כי במפת הסוכנות, הכוללת מידות, ניתן לראות כי רוחבי המגרשים בחלקם האחורי הוא 30 מ'. בחלק הקדמי החזית קשתית ועל כן קשה להבין ממנה את הרוחב המדויק אולם עולה כי מדובר גם בחזית הקדמית ברוחב של 30 מ'.
7. מר בן נתן מציין כי בשנת 1987 נערך הסדר קרקעות כשהמרכז למשבצות קיבל עליו את ניהול החלוקה והמדידות. מרכז משבצות חקלאיות הוא גוף משותף למנהל ולמרכז החקלאי של תנועת ההתיישבות (להלן: "מרכז המשבצות" או "האגף למשבצות"). ההנחיות שקיבל מרכז המשבצות מהאגודה היו כי שעוני המים הם הגבול. כבר בשנת 1983 נערך סיור בשטח בהשתתפות אנשי מרכז המשבצות, נציגי האגודה ונציגי המנהל. בפרוטוקול סיכום הסיור (שצורף לחוות דעתו של מר בן נתן) צוין לגבי מגרשים 25-32 (כלומר כולל המגרשים נושא הליך זה) כי הם יהיו ללא שינוי.
8. עם הרישום בטאבו, קיבל משק 28 מס' חלקה 3 ומשק 29 מס' חלקה 4. מר בן נתן מציין כי הרוחב המשותף של חלקות הצדדים בצידן האחורי, היינו בין קווי המים, הוא 60 מ' ואילו בחזית הקדמית הוא 58.42 מ' בלבד. מפת ההסדר חילקה רוחב קדמי זה בין מגרשי הצדדים כך שרוחב המגרש של התובעים הועמד על 31.60 מ' ורוחב המגרש של הנתבע הועמד על 26.82 מ'. בשאר המגרשים בקרבת מגרשים אלה, הרוחב של החזית הקדמית הוא 30 מ'.
9. על כן הביע מר בן נתן דעתו, כי סטטוטורית שטח המריבה שייך לתובעים מאחר שמפת גוש ההסדר מחייבת. עם זאת הביע דעתו כי מפה זו התרשלה בקביעת הגבול בין מגרשי הצדדים ויצרה עיוות. לגישתו בקביעת קו הגבול בין מגרשי הצדדים, יש לקחת את כל השטח בין צינורות המים כיחידה אחת ולחלקה בהתאם ל"כוונת המשורר" במפת הסוכנות. לפי כוונה זו הגבול אמור היה לעבור באמצע. על כן החלוקה אמורה להיות כך שהחזית הקדמית של כל מגרש תהיה ברוחב של 29.21 מ'. ככל שהחלוקה הייתה נעשית כך, שטח המריבה היה במגרש הנתבע.
10. גם בעדותו בפני עמד מר בן נתן על כך שהמפה המחייבת היא מפת גוש ההסדר (ע' 10 ש' 3-4) וככל שהאגודה סבורה כי מפת גוש ההסדר שגויה, עליה לתקנה, אולם אינה יכולה להתעלם ממנה (ע' 14 ש' 9-13). לדבריו, מפת גוש ההסדר חייבת להיות תואמת לתב"ע 1953, אולם נוכח קנה המידה של תב"ע 1953 והיעדר קואורדינטות בה, תזוזה של מילימטר, עדיין נחשבת כ"תואמת תב"ע", למרות שהיא משקפת תזוזה של 2.5 מ' בשטח (ע' 11 ש' 7-12). עם זאת, ציין מר בן נתן, כי כשבאים להכין מפת הסדר, יש מקום לקחת בחשבון גם את מפת הסוכנות ולצלם את המצב פחות או יותר, מאחר שהמשקים יושבים לפי מפת הסוכנות (ע' 11 ש' 15-17).
11. מר בן נתן העיד כי "שביל המריבה", מתחיל בשטח הנתבע, עובר לשטח התובעים וחוזר לשטח הנתבע, כלומר רק חלקו המרכזי "פולש" לשטח התובעים (ע' 13 ש' 21,22). כן ציין כי אין חובה להיצמד באופן מוחלט למפת הסוכנות, אולם מפת ההסדר כפי שנעשתה יצרה אי צדק שראוי לתיקון (ע' 15 ש' 24-29).

מפת ההסדר

1. העולה מחוות דעתו של מר בן נתן (וכפי שיפורט בהמשך גם מעדויות נוספות), הוא כי מפת ההסדר סטתה ממפת הסוכנות ומתב"ע 1953 באופן שנוצר שוני בין המצב בשטח לאורך השנים לבין מפת ההסדר. מפת ההסדר היא מפה מחייבת וכפי שעולה מסעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] תשכ"ט 1969 (להלן: "הפקודה") ומסעיף 125 לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969, היא יוצרת "לוח חלק" של זכויות ומחייבת את כולי עלמא. ראה גם ע"א 518/86 אבו סולב ואח' נ. מדינת ישראל פד מב(4)518. בספרו של חיים זנדברג הסדר זכויות במקרקעין בארץ ישראל ובמדינת ישראל (תשס"א 2000) בע' 25 הוא מציין כי:

" שיטת רישום הזכויות ... מתיימרת... לייתר את הצורך לבדוק בכל עסקה במקרקעין את ההיסטוריה הארוכה של חלקת מקרקעין. תהליך ההסדר מהווה מרכיב חיוני בהסגת משימה זו ... במסגרת ההסדר מתבצעת סריקה לאחור של שרשרת הזכויות במקרקעין ומופקת ממנה מסקנה חד משמעית לגבי זהות בעלי הזכויות במועד ההסדר.... מעתה ואילך נפתח "דף חדש" בהיסטוריה של אותה חלקת מקרקעין. מעתה ואילך, יהפוך הרישום בכפוף לחריגים מעטים, למקור הבלעדי לזכויות באותם מקרקעין."

1. תיקון של מפת ההסדר ניתן לבקש בהתאם לפקודה במקרים מסוימים, אולם בית המשפט המוסמך לעשות כן הוא בית המשפט המחוזי (סעיף 1 לפקודה) ועל כן בשלב הנוכחי אין ספק כי חלק מן השביל בו עושה הנתבע שימוש עובר בחלקה של התובעים.
2. אף כי אין עניינו של הליך זה בבדיקת תוקף הרישום וכאמור בית משפט זה כלל אינו מוסמך לעשות כן, נראה כי ראוי לבחון את האופן בו נעשתה מפת ההסדר, על מנת להכריע בשאלה אם בנסיבות שנוצרו יהיה זה צודק ליתן סעד של סילוק יד וזאת לאחר שימוש רב שנים ב"שביל המריבה" על ידי שני הצדדים (התובעים עצמם וכן כל מי שהחזיק לפני הנתבע במשק שכיום מחזיק בו הנתבע לרבות הנתבע עצמו). אבחן אם כן את התהליך שהוביל להכנת מפת ההסדר ואת השתלשלות העניינים, כפי שעלו מן העדויות שבאו בפני.
3. מר יעקב אלבגלי, יועץ למנהל בעניין מיפוי מדידות ובנושא משבצות חקלאיות, העיד בפני. מר אלבגלי עבד בעבר במרכז המשבצות. מר אלבגלי הסביר שמטרת העבודה של מרכז המשבצות הייתה לאפשר רישום בטאבו של הקרקעות של הקיבוצים והמושבים (ע' 50 ש' 1-5). לעניין ניר משה ציין כי כשהחלו לעבוד גילו שהקרקע לא מוסדרת, כלומר אינה רשומה כלל כקרקע מדינה ועל כן לא ניתן היה להכין תצ"רים (תכניות לצרכי רישום) אלא היה צורך תחילה לבצע הליך הסדר כדי לרשום את הבעלות (ע' 50 ש' 28-32).
4. לדברי מר אלבגלי, ניתן היה לרשום את כל השטח כגוש אחד, אולם הוחלט לחסוך זמן על ידי כך שבאותה הזדמנות שרושמים את הגוש, תיעשה גם חלוקה של חלקות. לצורך זה הוזמנה ממפ"י (מרכז מיפוי ישראל) חלוקה של אזור חלקות א' שהייתה מבוססת על החלוקה של מפת הסוכנות (ע' 51 ש' 1-4). הדרך בה הדבר נעשה הייתה על ידי קבלת המיפוי (צילומי אוויר) ואיסוף גראפי של הנתונים ממפת הסוכנות. מר אלבגלי הסביר כי הם קיבלו גם נתונים לגבי מיקום שעוני המים והדרכים. לדבריו, הם קבעו כל שתי חלקות לפי שעוני המים ובינהן חילקו פרופורציונאלית לפי מפת הסוכנות.
5. לדברי מר אלבגלי, הם קיימו דיון במושב, עברו חלקה חלקה ורשמו פרוטוקול (הוא מוצג 6 במוצגי הנתבע, פרוטוקול מיום 13.1.83 שצורף אף לחוות דעתו של מר בן נתן). מר אלבגלי ציין כי לגבי החלקות נושא הליך זה, לא התבקשו תיקונים לעומת מפת הסוכנות (ע' 53 ש' 6-10). כמו כן הסביר כי הם העבירו את המפה להערות המושב ורק אחר כך העבירו אותה למפ"י להתחיל את ההסדר על סמך המפה (ע' 51 ש' 5-22).
6. מר אלבגלי הסכים עם מר בן נתן כי יש לתקן את מפת ההסדר לפי מפת הסוכנות בנוגע לחלקות נושא הליך זה (ע' 52 ש' 1) והביע דעתו כי כשיש הפרשים כמו במקרה זה, יש ללכת לפי מפת הסוכנות ולא לפי מפת ההסדר (ע' 52 ש' 2-8).
7. יו"ר האגודה כיום, מר אמנון ניב, העיד אף הוא בפני. לטענתו, האגודה לא הייתה שותפה להליך הכנת מפת ההסדר ולמעשה כלל לא ידעה עליה. לדבריו האגודה נזקקה לנושא לראשונה בשנת 2009 בעקבות סכסוך בין בעלי נחלות 26 ו – 27 (אלוני ושדה). לדבריו המושב לאורך השנים התנהל לפי קווי המים והדרכים ששימשו את שני המשקים הגובלים בהן (ע' 61 ש' 3-9). כשהתגלתה הבעיה, פנה המושב למנהל והתקיימה ישיבה עם ה"ה הובר ודידי מהמנהל ואז הבינו שיש בעיה במדידה בגלל מפת ההסדר. מר דידי החליט להוציא מודד והתוצר היה מפת השוואה בין מפת הסוכנות לבין מפת גוש ההסדר (מוצג 3 במוצגי הנתבע). מפה זו הוכנה כאמור בקשר לנחלות 26 ו – 27, אולם היא מציגה גם את נחלות 28 ו – 29. בעקבות זאת כונסו בעלי הנחלות הנוגעים בדבר לישיבה עם מר דידי כדי שיסביר להם את מצב הדברים. לדברי מר ניב הישיבה "התפוצצה". בישיבה הבהיר המושב לחברים כי מבחינתו רק מפת הסוכנות ותב"ע 1953 מוכרות (ע' 62 ש' 1-19).
8. מר ניב הסביר כי עד שנת 2000, מודד שהיה מגיע למפ"י כדי לקבל מסד נתונים של המושב לצורך ביצוע מדידה היה מקבל את מפת הסוכנות ואחר כך בשלב מסוים הוכנסה מפת גוש ההסדר ועל כן נוצרו אי התאמות (ע' 63 ש' 29 ע' 64 ש' 1). מר ניב טען כי בשום שלב לא קיבל הנחיה מהמנהל או מפקיד ההסדר או ממרכז המשבצות כי מפת ההסדר היא החוקית היחידה ומבחינת המושב תב"ע 1953 היא הקובעת וזאת נוכח ההליך הלא תקין שנעשה ביצירת מפת ההסדר ( ע' 65 ש' 27-32; ע' 66 ש' 1-8).
9. מר ניב אישר כי כתב ביום 1.7.12 מכתב לחנה וחיים אלוני (נ/1). במכתבו הסביר כי התזוזה בגבולות הייתה תוצאה של התנהלות מוטעית של המנהל מול מרכז המשבצות, כשמבחינת המושב כל מדידה ששונה ממפת הסוכנות ומתב"ע 1953 אינה קבילה. מר ניב אישר כי ביום 8.7.12 פנה למר הובר במכתב (נ/2) בו הבהיר את עמדת המושב כי התוכנית התקיפה היחידה היא תב"ע 1953. המדידות שבוצעו על ידי המנהל בשנים 1987 או 1989 אינן מוכרות לאגודה ושינו סדרי עולם ללא הסכמתה.
10. מוצג 22 למוצגי הנתבע הוא סיכום פגישה מיום 25.8.14 עם מרכז המשבצות והמושב (מר ניב אישר כי מדובר בסיכום ישיבה שהתקיימה במרכז המשבצות – ע' 60 ש' 28). דרור קרישפין, מנהל האגף למשבצות הסביר כי מי שעומד מול מרכז המשבצות הוא המושב ולא החברים מתוך הנחה שהאגודה עובדת בשקיפות מול החברים ומחתימה אותם. כמו כן ציין כי במקרה שבפנינו, דילגו על הרבה שלבים כדי לחסוך עבודה ולייצר חלקות רישום והוא הסכים כי ההסדר לא היה מוצלח ולא תואם את המצב בשטח, אולם הסביר שאין מניעה לבטלו וליצור מפות חדשות. לגישתו, מה שקובע זה תב"ע 1953 ולא מפת ההסדר שהיא מוטעית ומטעה, אולם כדי לבצע תיקון ממתינים לתב"ע חדשה וזו מתעכבת.
11. אמנון ניב ציין כי בשנת 2004 החל המושב לקדם תב"ע חדשה. בשנת 2011 פיטר המושב את המתכנן ולקח חברת תכנון אחרת. מר ניב הסביר כי המושב קיבל לאורך השנים הערות מלשכת התכנון ובזמן הקרוב אמורה התוכנית להיות מוגשת לוועדה (ע' 63 ש' 10-14). מר ניב הסביר כי לאחר שהתוכנית תופקד ניתן יהיה להתנגד לה, אולם סבר כי אם יתגלה סכסוך שכנים הדבר לא יעכב את אישור התב"ע אלא שיתחמו את הסכסוך ויכינו תצ"ר מקומי (ע' 65 ש' 4-7).
12. חיים הובר, ראש צוות בכיר לקידום עסקאות במנהל במרחב דרום שעוסק במגזר החקלאי, העיד בפני. לדבריו היה סיכום שמפת מרכז המשבצות תבוצע על בסיס מפת הסוכנות אשר בדרך כלל תואמת את המצב בשטח והמושב פנה בשנת 2012 (מוצג 17 למוצגי הנתבע, הוא מוצג נ/2) ודרש כי תב"ע 1953 היא שתקבע את מצב הדברים (ע' 32 ש' 22-30).
13. אייל דידי, מודד מחוז דרום במנהל העיד בפני. הוא הבהיר כי למרות שעל מפת הסוכנות מופיע תאריך של 1972, המדידה המקורית הייתה של המודד טופר בשנת 1953 והמועד המאוחר יותר הוא של גוף בשם מכון משק נגב שלא ידע לומר מהו בדיוק (ע' 36 ש' 19-23). לדבריו, חברי המושב התיישבו לפי מפת הסוכנות (ע' 36 ש' 30-31). הוא הסביר את התהליך של ההסדר משנת 1987 שהסתיים ברישום שני גושים בשנות ה – 90 (100344 ו – 100345). מר דידי הסביר כי כשיוצרים חלקת רישום יש שני הליכים אפשריים, אחד באמצעות תצ"ר והשני באמצעות הליך הסדר. אלא שבהליך תצ"ר התוכנית עוברת לבדיקה של וועדות התכנון לפני הרישום ובהליך ההסדר מדלגים על וועדות התכנון ולכן בהרבה מקרים וועדות התכנון המקומיות אינן מכירות במפות של הליכי ההסדר. לדבריו המטרה של הבקרה של וועדת התכנון היא ההתאמה של החלקות למגרשים בתב"ע או במפת הסוכנות (ע' 37 ש' 24-31). מר דידי הבהיר שהאגודה (ניר משה) לא ביקשה לעצור את תהליך ההסדר מאחר שההליך כבר הסתיים, אלא ביקשה לבטלו (ע' 38 ש' 30-31).
14. התובעת העידה בפני שהיא ובעלה קיבלו את הנחלה מהסוכנות (ע' 17 ש' 30 וע' 18 ש' 1). התובעת ציינה שהם עשו מה שאמרה הסוכנות (ע' 18 ש' 3). התובעת לא טענה כי הנתבע שינה את הגבולות של הנחלה שרכש, להפך, היא טענה שהוא רכש משק צר ולכאורה לגישתה כך נתנה להם הסוכנות (ע' 21 ש' 3-4). התובעת הסכימה שיש רק שביל כניסה אחד לשתי החלקות (ע' 22 ש' 23-27). התובעת אישרה כי לאורך השנים, עסקו היא ובעלה בכל סוגי החקלאות ועבדו קשה מאוד, עד שפרשו לגמלאות (ע' 18 ש' 15-21). התובע אף הוא העיד בפני ואמר כי השביל בו עושה הנתבע שימוש היה שם מזמן ולא הנתבע סלל אותו (ע' 23 ש' 18-31). כמו כן העיד התובע כי הם עבדו בחקלאות מיום בואם למושב ועד שנת 2002 ועבדו עם טנדרים וטרקטורים (ע' 25 ש' 8-11).

דיון והכרעה

1. כאמור לעיל, מפת גוש ההסדר תקיפה ומחייבת ועל כן כל עוד לא תוקנה מפה זו, כל מה שסומן כנחלתם של התובעים הוא חלק מנחלה זו (בשלב זה מדובר בזכות של בר רשות מבר רשות). אמנון ניב אומנם טען בפניותיו השונות למנהל כי מפת גוש ההסדר לא הייתה ידועה למושב לאורך השנים (ע' 61 ש' 5-6) ולא קיבלה את הסכמתו, אולם נראה כי הדברים אינם מדויקים. ייתכן והוא עצמו לא ידע על מפת ההסדר משום שהגיע למושב בשנת 2000 (ע' 59 ש' 17), אולם עלה מעדותו של מר אלבגלי ומן המוצגים השונים כי המושב היה שותף לתהליך הכנת מפת ההסדר.
2. עם זאת, הייתה הסכמה נרחבת של כל הגורמים האובייקטיביים שהעידו בפני, כי מפת גוש ההסדר יצרה עיוות שראוי לתיקון. יתר על כן, נראה כי הדבר אף נעשה בשוגג, שכן כפי שעלה ממוצג 22, מרכז המשבצות עמד מול המושב כשהכין את מפת גוש ההסדר וההנחה שלו הייתה כי המושב מאשר את הדברים מול החברים. לא הובאו בפני ראיות לגבי השאלה אם אכן ניהל המושב הידברות מול חבריו והחתים אותם על הסכמתם למפת ההסדר ובוודאי לא הוצג בפני אישור של התובעים או של בני הרשות בנחלת הנתבע בעת שהוכנה מפת ההסדר. עם זאת, היות שלגבי החלקות נושא הליך זה, לפי פרוטוקול הסיור משנת 1983 (מוצג 6 למוצגי הנתבע), לא הייתה כוונה לסטות ממפת הסוכנות, סביר כי לא נדרש אישור של בעלי הנחלות למפת ההסדר ובפועל נעשה השינוי מבלי שמי מהם היה ער לו או הסכים לו. נראה כי לראשונה עמדו התובעים על כך שקיים פער בין מפת הסוכנות לבין מפת גוש ההסדר במסגרת הישיבה בשנת 2012 שיזמה האגודה, בעקבות מפת ההשוואה שהכין המנהל כתולדה מן הסכסוך בנחלות הסמוכות (26 ו- 27).
3. כלומר נראה כי מפת ההסדר, בשוגג, סטתה ממפת הסוכנות ומתב"ע 1953 וזאת מבלי שהמושב התכוון לכך, מבלי שבני הרשות בנחלות שהושפעו מכך היו ערים לכך או הסכימו לכך ומבלי שהייתה כוונה של מרכז המשבצות לעשות כן.
4. במקרה אחר, במסגרת ה"פ (מחוזי ב"ש) 2051-06-15 חכמון ואח' נ. רשות מקרקעי ישראל ואח', התבקש בבית המשפט תיקון של רישום הגבולות על פי הפקודה. מדובר היה במגרשים סמוכים במושב, אולם היו אלה מגרשים שנרכשו מן המנהל במסגרת הרחבת המושב. נטען שם על ידי המבקשים כי נפלה טעות בקביעת הגבול במסגרת ההסדר וכי ההסדר אינו תואם את השטח שנמכר להם על ידי המדינה. בית המשפט המחוזי, כב' הש' ואגו, דחה שם את התביעה מטעמים שונים ובין היתר קבע כי הסכם הפיתוח עליו חתמו המבקשים התייחס לאפשרות של שינוי שטח המגרש כתוצאה מהליך הסדר, כי הרשות פנתה אל המבקשים פעמים רבות במהלך ביצוע המדידות והכנת תכניות הרישום והם התעלמו מן הפניות וכן נקבע כי עמדת המדינה שם הייתה נחרצת כי קיומו של פער בשטח המגרשים אינו בהכרח מצביע על טעות.
5. כל זה לא קרה בענייננו. יתר על כן וכפי שפורט לעיל, נציגים מוסמכים של המדינה, אשר לוו בדיון על ידי הפרקליטות, הסכימו כי הסטייה של מפת ההסדר ממפת הסוכנות היא עיוות שראוי לתקן.
6. אוסיף לכך כי טענת התובעים כי הנתבע פלש לשטחם בהדרגה אינה מבוססת. התובעים בעדותם הסכימו כי "שביל המריבה" היה באותו מקום כל השנים והנתבע לא שינה את שטח המשק שלו לעומת השטח שרכש (התובעת טענה כי הסוכנות נתנה למחזיקי המשק המקוריים, משק צר). התובעת הסכימה כי קיים רק שביל כניסה אחד והתובע הסכים כי בשביל זה נעשה שימוש לאורך כל השנים. כשמעיינים במוצג 3 של הנתבע (מפת ההשוואה), רואים כי שביל זה מתחיל בשטחו של הנתבע, ממשיך בשטח התובעים ומסתיים בשטחו של הנתבע.
7. התובעים הם מהמתיישבים הראשונים של המושב. הנתבע רכש את המשק שלו והפך לחבר האגודה בשנת 2006. עם זאת, גבולות המגרשים לא השתנו בשטח, כלומר התובעים ובעלי המשק שקדמו לנתבע, התנהלו באותו האופן לאורך השנים. ניתן לטעון כי הנתבע רכש את המשק שלו לאחר שמפת גוש ההסדר נכנסה לתוקף ועל כן אילו בדק אותה היה רואה את הגבולות הנכונים של נחלתו. עם זאת, כל עוד לא ביקש הנתבע לקבל היתר בנייה, הוא לא נדרש למדוד את הנחלה מול התוכניות ועל כן מן הסתם לא ביצע מדידה טרם רכישת הנחלה. על כן יש לקבל גרסתו כי הוא רכש את הנחלה על סמך המצב בשטח, אשר משקף את מפת הסוכנות ותב"ע 1953.
8. הניסיון לשנות התנהלות ארוכת שנים זו על בסיס מפת גוש ההסדר, שכל אנשי המקצוע ציינו כי יצרה עיוות במקרה של מגרשי הצדדים להליך זה, אינו מוצדק. עלה כי המושב מנסה מזה שנים ארוכות להגיש תב"ע חדשה לאישור על מנת לתקן את העיוותים שיצרה מפת ההסדר. אכן ככל שתב"ע זו תסטה ממפת ההסדר, יוכלו התובעים להתנגד לה, אולם ככל שיעשו כן, יתנהל דיון ענייני בסוגיה זו בפני וועדת התכנון, דבר שלא קרה כשמפת ההסדר באופן מקרי הסיטה את הגבול בין הנחלות של הצדדים להליך זה.
9. הנתבע הפנה בסיכומיו לת"א (מחוזי -חי') 10041-11-08 הוד בלש ואח' נ. לימן מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח'. באותו עניין טענו התובעים כי התצ"ר שהוכן על פי הנחיות האגודה, שונה מן המציאות שהייתה בשטח לאורך השנים ועל כן אין מקום להמשיך ולבצע רישום על פי התצ"ר. בית המשפט קבע כי הנחיית האגודה להכין את התצ"ר על פי החלוקה ההיסטורית, היינו מפת הסוכנות, הייתה סבירה בנסיבות העניין. באותו עניין היה פער בין מפת הסוכנות לבין התב"ע ובין מפת הסוכנות לבין המצב בשטח. בית המשפט לא שלל את האפשרות כי החלטה של האגודה להכין את התצ"ר על פי המצב בשטח הייתה נחשבת סבירה גם כן. בהקשר זה ציין בית המשפט בסעיף 55 לפסק הדין:

"... מפת הסוכנות היא שקבעה את החלוקה לפיה קיבל כל חבר את זכויותיו. זו הייתה הקביעה הראשונית של הזכויות, שהן זכויות בר רשות, כלומר, בשום שלב אין לתובעים זכות קניינית שבכלל ניתן לגזול אותה. מאז, במשך השנים, היו גלישות של הגבולות. ... ועד האגודה היה יכול להגיע להחלטה אחרת, לפיה מצלמים את המצב כפי שהוא, ומתקנים את הזכויות שחולקו בדיעבד לפי המצב הקיים. החלטה זו הייתה גורמת לכך שהחלוקה בין החברים לא הייתה שווה, ויש בה העדפה של שימור המצב הקיים על השוויון בין החברים, אבל אם היו מסכימים על כך, אפשר שהייתה זו החלטה סבירה. אין פירושו של דבר, שההחלטה שהתקבלה, לפיה חוזרים לחלוקה שווה בין החברים על פי מפת הסוכנות, אינה סבירה. .... אין כאן פגיעה בזכויות קנייניות שלהם, הן משום שלא היו להם מעולם זכויות קנייניות, והן משום שכאשר קיבלו זכויות בר רשות, קיבלו אותן בחלוקה הראשונית של השטח. לכל היותר, הייתה כאן פגיעה בציפייה שלהם שהגבולות אותם כבשו לעצמם במשך השנים, באמצעות אי גיזום עצים (עמ' 45 לפרוטוקול, שורה 28 עד עמ' 46 לפרוטוקול, שורה 1), או בדרך אחרת, יאושרו בסופו של דבר, אבל הציפייה הזו אינה עולה כדי זכות שנגזלה מהם...".

1. בענייננו, דחיתי את הטענה כי הנתבע, או בני הרשות שקדמו לו, הסיטו את הגבול לאורך השנים, וקבעתי כי השביל היה ונותר באותו המקום ושימש את שני המשקים כל השנים. על כן סילוק ידו של הנתבע כעת מחלק מסוים מן השביל, לא רק שאין בו היגיון, אלא אף אין לו הצדקה. סילוק ידו של הנתבע מחלק קטן מן השביל, היא תוצאה לא מידתית שאיננה מתבקשת ואיננה סבירה.
2. כאמור לעיל, אין בפני בית המשפט תביעה של הנתבע לתקן את מפת ההסדר ואף אילו הייתה כזו (שכן הנתבע ביקש לאורך התנהלות ההליך לצרף את המנהל וצדדים נוספים כנתבעים בהליך או כצדדים שלישיים ובקשותיו נדחו), בית משפט זה אינו מוסמך לבצע תיקונים במפת ההסדר. עם זאת, כפי שעלה מן הדיון, המושב מקדם הכנת תב"ע חלופית וגם אם ההליך מתארך אין משמעות הדבר כי לא יגיע לידי סיום.
3. כוונת המושב כפי שהובעה על ידי יו"ר הוועד היא להחזיר את קווי הגבול בין הנחלות למצב של מפת הסוכנות. ככל שכך יקרה (לאחר כל ההליכים על פי הדין), "שביל המריבה" יחזור לנחלתו של הנתבע. יתר על כן, עלה כי כיום התובעים עושים שימוש בחלק מן השביל אשר גם לפי מפת ההסדר מצוי בשטחו של הנתבע. הנתבע אומנם לא הגיש תביעה לסילוק יד, אולם הוא יוכל לעשות כן לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. על כן נראה לבית המשפט כי לא נכון היה ליתן סעד כפי שמבוקש על ידי התובעים.
4. בנסיבות אלה, מצאתי לנכון לדחות את התביעה לסילוק יד, אולם להגביל דחייה זו בזמן. ככל שתוך שלוש שנים לא תאושר תב"ע חלופית, יהיו התובעים רשאים לחזור ולבקש סילוק ידו של הנתבע. ככל שתב"ע כזו תאושר, יפעלו הצדדים על פי התב"ע שתאושר.

מטרד

1. בכל הנוגע לטענת המטרד, טענו התובעים כי התובע עושה שימוש בשביל באופן המטריד אותם. טרקטורים ומשאיות חולפים בשביל, גורמים לרעש ולאבק ויש להורות לנתבע לחדול מפעילותו זו.
2. בכל הנוגע לשימוש שעושה הנתבע בחלקה א' שלו, העיד הנתבע ועדותו לא נסתרה, כי הוא מחזיק שם לול תרנגולות לביצים, אווזים, ברווזים וסוסים (לשם כך קיימות במקום אורווה וגדרה) ובהמשך השטח הוא מחנה את הטרקטורים שלו (ע' 55 ש' 1-4). כלומר עלה כי הנתבע עושה שימוש בחלקה א' שלו למגורים ולחקלאות.
3. התובעים טענו, כי השימוש שעושה הנתבע בחלקה א' מנוגד לשימוש המותר בחלקת מגורים, אולם לא תמכו טענתם זו בכל ראיה או אסמכתא ואין מדובר בטענה שהיא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה.
4. סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:

"(א) מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק."

1. בע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ. שוורץ נבחנה עוולת המטרד ליחיד וכך נקבע באותו עניין:

"... שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק, ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת. ....

שנית, מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלת-ערך, נמדדת על-פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם, אין בפנינו איפוא אמת-מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן, בחינתה של הסבירות נעשית על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה ועצמתה של ההפרעה לפי דעתו של מסתכל אובייקטיבי...".

1. בענייננו, כשמדובר במושב בו פעילות חקלאית היא בגדר הסביר וכשהתובעים לא הוכיחו כי הנתבע מבצע בשטח החלקה שלו פעילות שאינה חקלאית או כי פעילותו גורמת למטרדים בלתי נסבלים, אין לקבל טענתם כי נגרם להם מטרד ליחיד. בהקשר זה ראה עת"מ (נצ') 162/03 יפלח נ. מועצה אזורית גלבוע שם בסעיף 18 לפסק הדין נקבע:

"... מושב דבורה הוא ישוב חקלאי שתושביו, בין היתר, מגדלים בעלי חיים מסוגים שונים. גידול בעלי חיים כרוך מטבעו במטרד שעניינו ריח, זיהום קרקע ומים ואולי גם רעש, הפרעה עקב כניסת משאיות להובלת הסחורה והתוצרת ועוד ועוד. לא הרי ריחות של רפת, דיר, לול וכו' בישוב חקלאי כהרי ריחות כאלה בתחום ישוב עירוני. זוהי מעלתו, ואולי זה גם חסרונו של ישוב חקלאי. מי שמבקש לגור בכפר בדרך כלל לא יטען כי ריחות הלול, הדיר והאורווה מפריעים לו. ... איש איש וגעגועיו, איש איש והעדפותיו, אך תמיד הדברים אמורים לגבי מטרדים סבירים הלוקחים בחשבון את אופי הפעילות והחיים בכפר. אחרי הכל, גם בכפר יש גבול למידת נכונותם של התושבים לסבול מטרדים, וגם למי שבא מן העיר אל הכפר להתמכר לריח הזבל ולספוג את ניחוח החציר, יש קווים אדומים שמעבר להם המטרד הוא בלתי נסבל. אך אין זה המצב בפרשה שבפנינו."

1. אף כאן, התובעים לא הוכיחו כי אופי השימוש של הנתבע בשביל השתנה לאורך השנים ולא הוכיחו כי מדובר במטרדים בלתי נסבלים. על כן התובעים לא הוכיחו כי הנתבע עוול כלפיהם בעוולה של מטרד ליחיד.
2. בנסיבות אלה, נראה כי דין התביעה לסילוק מטרד להידחות.

סוף דבר

1. העולה מן המקובץ הוא שאני דוחה את תביעת התובעים (בסייג כי לעניין סילוק היד ניתן יהיה לשוב ולהידרש לנושא בעוד שלוש שנים). עם זאת לא מצאתי לנכון לחייב את התובעים בהוצאות, מאחר שכפי שצוין לעיל, היה בסיס לטענת התובעים בנוגע לסילוק יד, גם אם מצאתי כי לעת הזו, אין מקום להיעתר לתביעתם לסילוק ידו של הנתבע מאותו חלק בשביל המצוי בחלקתם בהתאם למפת ההסדר.
2. היות שעיקר ההליך נסוב על שאלת סילוק היד ורק חלקו הקטן עסק בשאלת המטרד, למרות שאני דוחה גם את טענת המטרד, לא מצאתי לנכון לחייב את התובעים בהוצאות הנתבע.
3. התביעה נדחית אם כן ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ז, 09 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.