ביום 7.5.15 הוגשה מטעם הנאשם בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה, בקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות, בקשה לקיום דיון לפי סעיף 108 ובקשה לקיום דיון בהעדר הנאשם.

יובהר כי התיק קבוע לישיבת הוכחות בפניי, ביום 14.5.15 משעה 12.30 עד 13.30.

כיוון שהבקשה כוללת עניינים רבים, אתייחס אליהם, על פי סדרם.

פטור ל-5 עדים-שוטרים מהתייצבות לדיון-

לא הבנתי על מה יצא קצפו של ב"כ הנאשם בעניין זה.

ראשית, יש להבהיר כי הבקשה הוגשה מטעם מפקדם של השוטרים ולא מטעם המאשימה. שנית, גם לא קופחה זכותו של הנאשם, לעומת התביעה, בעניין מתן תגובה, שכן החלטתי ניתנה עוד בטרם הוגשה תגובת התביעה.

הטעמים להיענותי החריגה לבקשה נבעו משילוב של הצורך להתחשב בשוטרים הנקראים להעיד תכופות, כשטרחו לפנות מבעוד מועד בשל שינוי פתאומי במועד פעילות הגיבוש השנתית שלהם, ביחד עם עומס הדיונים במועד הקבוע (שניתן לראותו על פי לוח הדיונים שפורסם) והעובדה שהוקדשה לדיון שעה, וזומנו כל יתר העדים, על פי דרישת הנאשם.

ב"כ הנאשם מעלה טענות קשות וחריפות בסעיף 3 לבקשה, כאילו פיצול שמיעת ראיות התביעה על פני שני מועדים, עלול ליצור אפשרות לעדי התביעה לתאם עדויותיהם. טענות חמורות אלה הועלו מבלי שהונחה אף תשתית ראשונית לקיומו של חשש שכזה, וטוב היה להן שלא הושמעו משנשמעו.

בכל הכבוד, לא מצאתי הבדל בין תיק זה לבין אלפי תיקי הוכחות אחרים, מורכבים יותר או פחות, המתנהלים בבית המשפט בה בעת, ואשר בהם נדרש בית המשפט למספר ישיבות לשם שמיעת כל ראיות התביעה, מנימוקים שונים. טענות חמורות כפי שעולות מן הבקשה, ראוי היה שינומקו, אך כזאת לא נעשה בבקשה.

משמעות טענותיו של ב"כ הנאשם היא כי בכל מקרה שייעדר אחד מעדי התביעה, יהא על בית המשפט לבטל הדיון ולדחות שמיעת ההוכחות, עד שיישמעו העדויות במאוחד. זוהי כמובן תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת.

בענייננו, עומדים עדי התביעה על חזקתם כי ידועות להם חובותיהם כעדים, ומעבר לכך, כעובדי הציבור. לפיכך, אין כל מניעה להתחיל בשמיעת הראיות במועד הקרוב.

במאמר מוסגר אציין כי על פי הניסיון, נדמה שבדיון הקרוב לא יהיה סיפק בידי בית המשפט לשמוע אלא את עדותה של הסוכנת בלבד, ובעצם, ניתן היה לפטור גם את יתר העדים מהתייצבות. למרות זאת, בשלב זה וליתר ביטחון, איני מורה כן.

דחיית מועד ההוכחות

לאור האמור ומאחר שהוקדשה שעה תמימה לצורך הדיון, אין כל עילה לדחות שמיעת עדויות למועד אחר.

גם הבקשה לפי סעיף 108 אינה מצדיקה דחיית מועד ההוכחות, כפי שיובהר.

בקשה לדיון לפי סעיף 108

לא ברור מה ראה ב"כ הנאשם להשהות בקשתו זו עד לרגע האחרון ולהגישה שבוע בלבד לפני מועד ההוכחות, תוך דרישה לביטול מועד ההוכחות לצורך הדיון בה, וזאת למרות שהחלטת בית המשפט המחוזי, בערר שהגיש על החלטת כב' השופט ימיני, ניתנה עוד ביום 3.3.15.

למרות האמור, אתייחס לבקשה לגופה.

ראשית, יש להבהיר כי בבקשה לפי סעיף 108 מוסמך לדון המותב הדן בתיק העיקרי, והוא ייקח בחשבון שיקוליו גם את מצב הראיות, ויכריע על פי מבחני הרלוונטיות (בש"פ 8252/13 מד"י נ' שיינר (23.1.14).

הבקשה מתייחסת לשלושה מרכיבים: תעודת הזהות ותעודת הלידה של הסוכנת, לעניין תאריך הלידה; הודעות חשודים מ-2 תיקים אחרים; נתונים פיזיולוגיים של הסוכנת מתוך רשומות בצה"ל או קופת החולים.

בעניין תאריך הלידה העברי- בהחלטת בית המשפט המחוזי בערר (ע"ח 9280-02-15), נכתב מפורשות "לאור הסכמת הצדדים יועבר לב"כ העורר עותק מתעודת הזהות של הסוכנת, ככל הנוגע לתאריך הולדתה הלועזי והעברי הנקוב בה". למרות זאת, עותר הנאשם לקבל גם את תעודת הלידה של הסוכנת, בטענה שנותר "ערפל" לעניין הגיל, לנוכח דו"ח פעולה מיום 11.9.13, שם נאמר "כאשר נשאלת לגילה לומר את האמת 17.5", בעוד שעל פי תעודת הזהות, היתה בגיל 17 ו-9 חודשים.

לאחר שעיינתי בדו"ח הפעולה, אינני מתרשמת כי נותר ערפל כלשהו בעניין גילה המדויק של הסוכנת, משלושה טעמים: ראשית, ברור הוא שעל גילו של אדם ניתן ללמוד מתעודת הזהות שלו, שהיא תעודה ציבורית, ולא מתוך דו"ח פעולה כלשהו, כך שאין לחשוש כי ייקבע ממצא לעניין גילה המדויק של הסוכנת, על פי דו"ח הפעולה. שנית, מקריאת הדו"ח עולה בבירור שעורכו לא עסק בסוגיית גיל הסוכנת באופן מדוקדק, ולא זה היה עניינו לקבוע את גילה במדויק, כך שלא מתעורר לאמיתו של דבר, כל ספק. שלישית, לא הוכח עדיין כי ההבדל המדוקדק שבין חצי שנה לבין 9 חודשים, יש בו כדי להועיל להגנת הנאשם. לאור זאת ולאחר שכב' בית המשפט המחוזי כבר הורה על העברת פרטים מתעודת הזהות, אינני מוצאת בשלב זה הצדקה להורות על העברת מסמכים נוספים כלשהם. במידה שיתעורר ספק של ממש בעניין זה במהלך שמיעת הראיות, אדון בסוגיה.

בעניין הודעות חשודים מתיקים אחרים- אמנם, על פי החלטת כב' בית המשפט המחוזי, ניתנה האפשרות לנאשם להגיש בעניין זה בקשה על פי סעיף 108. יחד עם זאת, לא ברור מן הבקשה, מה הצורך בהודעות.

במידה שאלה מבוקשות לצורך תכנן, הרי כבר קבע כב' השופט ימיני כי הדרך הנכונה העומדת בפני הנאשם היא לזמן את אותם החשודים כעדי הגנה, שהרי ברור הוא כי ההודעות עצמן הן בגדר של עדות מפי השמועה. נראה כי אם רצונו של הנאשם לשכנע את בית המשפט בעובדה כלשהי, באמצעות התוכן של אותן הודעות, יהא צורך לזמן את מוסריהן לעדות, ורק אם יימסר מפיהם תוכן שיצדיק הבאת ההודעות, אשקול הבקשה.

מאידך, במידה שהנאשם מבקש את ההודעות על מנת לקדם טענה לקיומה של אכיפה בררנית כנגדו, מבחינת עמדתה העונשית של התביעה, אזי לא ברור כיצד ניתן יהיה ללמוד על כך מתוך ההודעות. לנוכח כל אלה, אינני רואה לנכון לקיים דיון בעניין זה בשלב הנוכחי, אלא לאחר שיישמעו ראיות בסוגיה.

בעניין נתונים פיזיולוגיים של הסוכנת- כיוון שטרם החלה שמיעת הראיות וטרם החלה הסוכנת להעיד, עדיין לא בוררה הנחיצות של הפרטים הנדרשים. בהחלט ייתכן כי לאחר שאתרשם ממנה, יהפכו אלה למיותרים, למשל- אם תמסור פרטים בעדותה, אשר יניחו את דעת ב"כ הנאשם, או אם תינתן הסכמה מצד התביעה לגבי עובדות מסוימות.

ב"כ הנאשם מפנה בתמיכה לטיעוניו, להכרעות הדין שניתנו בת.פ 51384-06-12 ובת.פ 22791-09-13,

שם אמנם ניתן משקל לתיאורו של הסוכן בעת האירוע. יחד עם זאת, יש לשים לב לכך שבשני המקרים, למד בית המשפט על מידותיו של הסוכן מתוך עדותו שלו, ומתוך סרטוני אבטחה, ולא הובאו כל ראיות אחרות, מכוח סעיף 108, בעניין מידותיו בעת האירוע.

בענייננו, יש לזכור כי המדובר בסוכנת אשר לכאורה הופעלה על ידי המשטרה, בהיותה קטינה, או לכל הפחות קרובה לגיל קטינות (על פי טענת הנאשם), ועל כן מצווה בית המשפט לצמצם את הפגיעה בפרטיותה ככל הניתן. לפיכך, אינני רואה לנכון לדון בבקשה בשלב זה, בטרם התעוררה הנחיצות בה. במידה שיתברר כי הפרטים המבוקשים חיוניים להגנת הנאשם, ניתן יהיה לדון בבקשה.

כללו של דבר, לא מצאתי בבקשה נימוק שיש בו כדי להצדיק ביטול ישיבת ההוכחות הקבועה.

הנאשם מוזהר בדבר חובת ההתייצבות לדיון, שאם לא כן, יישמעו הראיות בהעדרו.

המזכירות תשגר את ההחלטה בדחיפות רבה, לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ה, 09 מאי 2015, בהעדר הצדדים.