לפני בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

הרקע לבקשה-

על פי כתב התביעה, התובע- בעל עסק לפיתוח מערכת איתור מידע , והנתבע- עורך דין במקצועו, התקשרו בהסכם ולפיו הנתבע יתיר לתובע לעשות שימוש בחותמת "נאמן למקור" הנושאת את שמו, לצורך החתמת מסמכים רפואיים. עוד נטען ע"י התובע כי הוסכם בין השניים כי הנתבע- אשר הציג עצמו כבעל קשרים ענפים- ישווק את עסקו של התובע בקרב עורכי דין המהווים קהל יעד וכל זאת בתמורה לתשלום חודשי של 6,000 ₪. לטענת התובע, הנתבע לא עמד בתנאי ההסכם ולפיכך, הודיע לו כי ברצונו להפסיק התשלומים.

עוד טוען התובע כי הנתבע, אשר עמו היתה לו הכירות אישית מוקדמת, ייצגו בעסקת מכירת דירה שהיתה בבעלותו. לשיטתו, מכירת הדירה נעשתה עקב לחץ שהפעיל עליו הנתבע ושביקש להעמיד לפירעון מיידי הלוואה שנטל עבורו. עוד טוען הוא כי הנתבע התרשל והפר את חובת הנאמנות שלו, כנאמן, עת העביר כספים מן התשלום שנתקבל עבור המכירה, לצורך פירעון חובות שאינם נוגעים לה במישרין. בכך, הביא לקריסתו הכלכלית. לפיכך, הוגשה תובענה כספית בסכום של 735,000 ₪.

מנגד, מכחיש הנתבע כי נתן הסכמתו שהתובע ישתמש בחותמתו, ואף הגיש תלונה למשטרה משהתחוור לו דבר השימוש. הנתבע הודה כי פעל לקבלת הלואה בשמו, שהועברה אל התובע במלואה, אולם החזריה לבנק לא כובדו ע"י האחרון. ההסבר שמספק הנתבע לבקשת ההלואה הינה מיזם משותף שהתכונו השניים להקים- מתן שירותים לעורכי דין. באשר למכירת הדירה טוען הנתבע, בכתב הגנתו, כי פעל כנאמן, ומתוך התמורה שהתקבלה סילק את חובות התובע.

טענות הצדדים בבקשה-

המבקש- נתבע עותר לחיוב התובע בהפקדת ערובה מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. לטענתו, מצבו הכלכלי של המשיב הינו רע, והדבר עולה אף מכתב התביעה עצמו. לפיכך, קיים חשש ממשי לפיו לא יוכל לפרוע את הוצאות המשפט במידה ותידחה תביעתו. המשיב אינו עובד, אינו פורע חובותיו ואף אין לו כתובת מגורים קבועה. כך, המשיב לא עמד אף בתשלום הוצאות משפט בסך 350 ₪ שנפסקו לחובתו בגין היעדרות מפגישת מהו"ת וצבורים לו חובות מרובים אותם עליו לשלם.

באשר לסיכויי התביעה- טוען המבקש כי אין לה סיכוי וכי הוגשה כ"משקל נגד" לתביעה שהגיש הוא עצמו כנגד המשיב- ויש ליתן על כך את הדעת עת ניתנת ההחלטה.

מנגד, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה. לעמדתו, המצב הכלכלי הקשה בו הינו נתון, נובע במישרין מהתנהגות התובע ואין לחסום בפניו את האפשרות לבירור תביעתו ולמנוע את זכות גישתו לערכאות אך מחמת עניו.

בתשובתו, טוען המבקש כי המשיב לא צירף לתגובתו תצהיר לתמיכה בעובדות ומכאן כי לא מילא את הוראת התקנות בעניין. כן, לא סתר המשיב את טענות המבקש בדבר מצבו הכלכלי הקשה ומכאן כי יש לחייבו בהפקדת ערובה, בסכום שלא יפחת מ- 50,000 ₪.

דיון והכרעה-

התובע הינו אדם פרטי ולפיכך חלה בעניינו תקנה 519 לתקסד"א, הקובעת כי : "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע".

בפסיקה נקבע הכלל ולפיו כאשר המדובר בערכאה ראשונה- לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד. (ר' לעניין זה רע"א 2442/98 יצחק מיוחס נ' עו"ד מיכאל רוזן נג(3) 145).

בע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647, נקבע כי : "הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה מחמת עוניו בלבד, טעם לדבר הוא שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות אם תובענתו תידחה".

וברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, קבע בית המשפט כי-

" עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט... "

התובע מודה כי מצבו הכלכלי בכי רע, וחובותיו מרובים, אם כי לא מצאתי כי הוגשה על ידו בקשה לפטור מאגרה והוא אף מיוצג ע"י ב"כ שלא מהסיוע המשפטי.

כתב התביעה הוגש לסכום של כ-700,000 ₪ שמתוכם מאות אלפי שקלים הינם סכומים שהנתבע שילם לנושיו השונים של התובע. על פי הנטען, סכום של כ-100,000 ₪ מתוך התמורה ששולמה עבור הדירה -מוחזק עדיין ע"י הנתבע, אלא שלטענת האחרון הוטלו עיקולים על סכומים אלו, והוא ממתין להחלטות בית המשפט כיצד לנהוג בהם.

לטעמי, עיון בכתב התביעה מלמד כי סיכוייה קלושים, וכך גם סיכויי הנתבע לגבות הוצאות מהתובע, אם תידחה התביעה.

משכך, הנני מורה לתובע להפקיד סכום של 30,000 ₪ תוך 30 יום להבטחת הוצאות התובע עפ"י תקנה 519 לתקסד"א.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ד, 27 אפריל 2014, בהעדר הצדדים