תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובע והנתבע 1 היו מעורבים ביום 10.11.13 בתאונת דרכים, וכל אחד מהנהגים טען כי הנהג האחר סטה מנתיב נסיעתו וכך גרם לתאונה.

2. במהלך הדיון העידו הנהגים, והתברר כי היתה נוסעת במונית התובע, שלא זומנה ולא התייצבה להעיד. הובהר לתובע בתחילת הדיון משמעות היעדרות העדה, והוא בחר לקיים את הדיון בהעדרה. הנהגים חזרו על גרסותיהם, והצדדים הגישו במעלך הדיון מסמכים שונים, לרבות תמונות מקום התאונה, אשר צולמו מיד לאחר האירוע.

דיון והכרעה

3.    מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

4.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, וזאת מהנימוקים שיפורטו להן.

ראשית, טענתו של התובע כי נתיב התחבורה הציבורית בה נהג היה פנוי יחסית בעוד הנתיבים האחרים עמוסים, הינה טענה מתקבלת על הדעת, במיוחד בשים לב לעובדה כי בהתאם להודעת הנתבע 1 (להלן: הנתבע) על התאונה נ/1, זו התרחשה בשעה 08:00, באזור צומת חולון, אזור עמוס תנועה בימי חול בשעות הבוקר.

שנית, הנתבע אישר כי ביקש, בהמשך הדרך, לעבור לנתיב הימני, ועל כן לא מן הנמנע כי החל לסטות ימינה לפני אירוע התאונה, אם בכוונה לעבור לנתיב ולהשתלב בו לפני המונית, ואם בכוונה לאותת בכך לרכבים מימין כי הוא מבקש להשתלב בנתיב זה.

שלישית, וזה העיקר, בתמונות ת/2 שצולמו לאחר התאונה, נראה פס הפרדה צהוב כפול כמקובל בנתיבי תחבורה ציבורית, וניתן להבחין כי הגלגל הקדמי-ימני ברכב הנתבע נמצא על הפס השני הקרוב לנתיב הימני.

הנתבע ציין בעדותו כי: "נכון שבתמונה ת/2 אני נמצא על הקו, זה אחרי שהסטתי טיפה את הרכב שמאלה." מדברים אלה עולה מסקנה אחת והיא כי הנתבע סטה לנתיב הימני, ועם המגע ברכב התובע הסיט מעט את ההגה חזרה שמאלה, ונעצר כשהגלגל על צידו הימני-המרוחק של פס ההפרדה שבין הנתיבים.

5. לאור הסבר התובע באשר לסיבה בגינה לא דאג להתייצבות העדה מטעמו, ומאחר ולטעמי די בעדויות הצדדים ובראיות שהוצגו כדי להוכיח את גרסת התובע, אינני מוצאת כי יש בהעדרה של העדה כדי לשנות את המסקנה האמורה לעיל.

6. בנסיבות המקרה, לאחר שקיבלתי את גרסתו של התובע, אין מקום לקבוע כי חלה עליו אחריות כלשהי לתאונה.

7. באשר לסכום הפיצוי, התובע הוכיח סכום נזק בסך 4,516 ₪ (עלות תיקון הנזק, ירידת ערך ושכ"ט שמאי, ללא מע"מ). מאחר והתובע לא תיקן את הרכב, אינני קובעת לזכותו פיצוי נוסף בגין הפסד הכנסות בעת תיקון הרכב ("ימי עמידה").

סוף דבר

8. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע סכום כולל של 4,516 ₪.

9. לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת כלל נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל אשר על הנתבעים לשלם לתובע, בערכים ליום מתן פסק הדין, על סך 4,900 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת 1 ו/או הנתבעת 2, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ד, 27 מאי 2014, בהעדר הצדדים.