23 מרץ 2014

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 17/12/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 5% מיום 1/10/13 לפי פריט ליקוי 51(1)(א) במחצית לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("ההחלטה").

2. הוועדה התכנסה ביום 17/12/13 לדון בערר המערער, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לכירורגית כלי דם ומומחה לגסטרואנטרולוגיה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערער, עיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, לרבות סיכום אשפוז מיום 14/10/12 וחוות דעת ד"ר גורדון מיום 21/10/13. המערער אובחן כסובל ממצב לאחר קרע חלקי בשריר הארבע ראשי משמאל. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, קבעה כי נכותו של המערער תואמת נכות בשיעור 5%, ודחתה את הערר.

טענות הצדדים:

3. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא התייחסה לכל תלונותיו של המערער. המערער הוסיף וטען כי הוועדה לא הסבירה מדוע אין להעניק לו נכות בשיעור 10% בגין השפעה קלה על כושר הפעולה. לסיום נטען כי שגתה הוועדה בהתייחסותה למכתבו של ד"ר גורדון.

4. לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן הוועדה ביססה מסקנתה על ממצאי בדיקתה, ונימקה קביעותיה הרפואיות באופן ברור.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי. על כן, אין מקום לטענות המערער בנוגע לבדיקה שלשיטתו היה על הוועדה לבצע, כגון ירידת מדרגות או הליכה ממושכת. גם הטענות בנוגע לבחירת פריט הליקוי ושיעור הנכות התואמים את מצבו של המערער, הן טענות המכוונות כנגד קביעות רפואיות-מקצועיות, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן.

6. באשר להתייחסות הוועדה לתלונות המערער: עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי המערער התלונן על קושי בהליכה, בירידה במדרגות ובקימה, בגלל כאבים בברך שמאל. לדבריו, קורה שהרגל קורסת והוא נופל. עוד ציין המערער כי "אחרי 60 מטר בערך בהליכה, הרגל מתאבנת. יש נפיחות וכאבים בפיקה של הברך".

דין טענת המערער לפיה הוועדה לא בחנה את תלונותיו וערכה לו בדיקה שטחית – להידחות. הוועדה קבעה כי הליכתו של המערער יציבה, כולל על בהונות ועקבים. הוועדה הוסיפה כי המערער "מתקשה בכריעה על רגל שמאל". בדיקתו של המערער כללה בדיקת היקף שרירי הירך, בדיקת כוח שרירי הירך וטווחי תנועת הברכיים. הוועדה מצאה כי "בברך אין נוזל ואין עדות לתפיחות".

טענת המערער בנוגע לאופן עריכת הבדיקה דינה להידחות אף היא. המערער טען כי הוועדה לא בחנה את יכולת ההליכה שלו, וכי מצעדים בודדים שהתבקש ללכת לא ניתן ללמוד על צליעה וקריסת ברך. אופן עריכת הבדיקה הקלינית הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בו.

7. באשר להפעלת פריט הליקוי: המערער טען כי הוועדה לא נימקה מדוע לדעתה מדובר בהשפעה קלה מאד על כושר הפעולה והתנועות. הטענה נדחית. למקרא פרוטוקול הוועדה נמצא כי הוועדה נימקה באופן נהיר מדוע מצבו של המערער תואם נכות בשיעור 5%. לדעת הוועדה, "הקרע טופל, נרפא, וקיימת אולי שארית נזק אשר אינה עולה לכדי השפעה קלה בכושר הפעולה הכללי, אלא פחות מזה". קביעה זו של הוועדה בהירה ומבוססת על ממצאי הבדיקה שערכה למערער. הוועדה סברה כי דרגת נכותו של המערער תואמת פריט ליקוי 51(1)(א) במחצית, או לחילופין פריט ליקוי 35(1)(א)-(ב) מותאם, והחליטה להותיר את קביעת הוועדה מדרג ראשון על כנה.

לאור האמור, והואיל וקביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו של הנפגע, הינן בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, הטענה נדחית.

8. באשר למכתבו של ד"ר יעקב גורדון מיום 21/10/13: המערער טען כי הוועדה מצאה בבדיקתה ממצאים דומים לאלה שציין ד"ר גורדון, ולכן לא ברור מדוע לא קיבלה הוועדה את מסקנתו של ד"ר גורדון.

ד"ר גורדון בסעיף 2 למכתבו ציין כי "הפגיעה הנדונה ותוצאותיה הותירו רגישות מעל הפיקה השמאלית, תפיחות סופרא-פטלרית, חולשת שרירי ירך שמאל, צליעה, הפרעות בהליכה וכאבים בפיקה השמאלית" (ההדגשות במקור – א.ק.). לדעת ד"ר גורדון, קיימת השפעה על כושר הפעולה הכללי והתנועות, ונכותו של המערער תואמת נכות בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב).

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי לאחר שעיינה במכתבו של ד"ר גורדון מיום 21/10/13, הסבירה הוועדה מדוע אינה מקבלת את מסקנותיו. הוועדה ציינה כי ד"ר גורדון לא התייחס לתנועות, להיקף שרירים או למידת חולשת השרירים. הוועדה פירטה את טווחי תנועות הברכיים: מימין °0-130 ומשמאל °0-100; ציינה את היקף שרירי הירכיים: 48 ס"מ מימין ו- 47.5 ס"מ משמאל; באשר לחולשת השרירים, הוועדה הסבירה כי כוח שרירי הירכיים מלא, ולכל היותר קיימת חולשה של כ- 10% בירך שמאל בהשוואה לירך ימין. הנה כי כן, הוועדה יצאה ידי חובת ההתייחסות למכתבו של ד"ר גורדון, משנימקה נמק היטב מדוע מסקנתה שונה ממסקנתו. לא זו בלבד שהוועדה מצאה בבדיקתה ממצאים שונים מאלה שמצא ד"ר גורדון בנוגע לחולשת שרירי הירך, אלא שפירטה את הפגמים שנפלו לדעתה במכתבו של ד"ר גורדון. לאור האמור, נדחית טענת המערער בנוגע להתייחסות הוועדה למכתבו של ד"ר גורדון.

סוף דבר:

9. לאור כל האמור, ומשלא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה בזאת.

10. אין צו להוצאות.

11. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"ד, (23 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.