<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה מר סואלם מתמחה

הנאשם וב"כ עו"ד י. קמר

פרוטוקול

ב"כ המאשימה טוען לעונש: מוסכם עלינו כי יוטלו 200 שעות של"צ עפ"י שירות המבחן. הנאשם נעדר עבר פלילי, לקח אחריות על מעשיו, חסך זמן שיפוטי והודה בכתב האישום.

לענין עמדת שירות המבחן שממליץ על אי הרשעה, אנו מתנגדים להמלצה. שירות המבחן אמון על ההליך השיקומי אינו לוקח בחשבון היבטים נוספים כגון גמולו הרתעה ולכן אנו מבקשים לא לקבל את המלצתו. מפנה להילכת כתב. במקרה זה הקריטריונים אינם מתאימים. לכן נבקש כי בימ"ש ישאיר את ההרשעה.

בנוסף אם בימ"ש יתיר את ההרשאה על כנה נעתור גם למאסר על תנאי.

ב"כ הנאשם טוען לעונש: עמדת המאשימה תמוהה ואינה מתיישבת בנסיבות המקרה והנאשם וגם לא עם אינטרס ציבורי משום שהדרישה להרשעה מסכנת פרנסה של אדם עם משפחה גדולה. זה לא מקרה שמצדיק שלילת פרנסה בדרך של הרשעה. הנאשם מתווך דירות. הנסיבות פורטו בכתב האישום גם בתסקיר יש התייחסות שלו לענין, הסיפור הוא משנת 2009. כתב האישום הוגש בשנת 2014. לו היה מורשע אז, השנים האלה היו מאחוריו ופניו היו קדימה. אי אפשר כשמאשימה משתהה כ"כ זה לא מתקבל על הדעת, במיוחד כשאנו מדברים על אחת העבירות הנדירות, הדרישה המקסימלית הוא 6 חודשי מאסר. לא רק שלא נגרם נזק לאיש אלא אותם דמויות שהכסף שהם הפקידו נעשה בו שימוש זמני אפילו לא ידעו על זה. הנאשם לא הפיק רווחים. הסיבה מעשה היא היקלעות למצוקה כספית מאוד קשה. אני באופן אישי טיפלתי במכירת ביתו כשכל הכסף הלך לחובות, תורים של אנשים היו אצלי במשרד וקיבלו ממני כנאמן שלו את הכסף שנלקח מהדירה. זו היתה מיצווה שצוותי על ידו שלא יצא אדם מקופח ושם היה מדובר בהלוואות. הוא גר בשכירות יחד עם אשתו ו-7 ילדיו. השתקם פניו קדימה עובד מאוד קשה במגדניית דובדבן, העבודה שם מאוד קשה, משעות הבוקר עד אחר הצהריים, אחר הצהריים הוא עוסק בעוד עבודות כדי להביא לחם לילדים, עבר ייסורים וסבל לא פשוטים, הוא לא פגע בחברה ולא בבני אדם. חברי היפנה להילכת כתב, דומני שדווקא זה המקרה שמדברת הילכת כתב היוצא דופן המחייב אי הרשעתו של הנאשם, זה לא אדם שצריך מאסר על תנאי כדי להרתיעו, כך שגם מזוית זו ההרשעה אינה נדרשת. שירות המבחן יודע שאין לו להמליץ אלא באותם מקרים שנופלים בגידרה של הילכת כתב. והראיה שכך הומלץ עם נימוקים כבדי משקל לכך. זה לא תסקיר שטחי. זה לא המעשה ולא האיש השנים שחלפו הוכיחו שזו היתה מעידה חד פעמית. אני מבקש מבימ"ש נכבד זה שלא להרשיע.

נכון שהמאשימה לא התחייבה בהסכם להסכים גם אם יהיה תסקיר חיובי, אך אנו יודעים שהמאשימה, הדבר מוכיח שמבחינת המאשימה בקשה כזאת היא לא דבר מופרח, מן הסתם גם קבלת הבקשה אינה דבר מופרח, היא השאירה את הפתח לשיקול דעתו של בימ"ש.

הנאשם: אין לי מה להוסיף.

<#3#>

גזר דין ללא הרשעה

הנאשם שלפני הורשע כי במהלך שנת 2009, בהיותו בעל חברת תיווך הוא פדה כספי פקדון אותם הפקיד בידיו זכאים לדירות בעיר ביתר עילית, והשתמש בהם לצרכיו האישיים.

בשל כל אלו ובכפוף להודאתו הורשע הנאשם בקבלת דבר בתחבולה על פי סעיף 416 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

עונשו של הנאשם, למעשה, מוסכם על הצדדים והוא כולל 200 שעות של שעות לתועלת הציבור.

הצדדים חלוקים בשאלת ההרשעה.

המאשימה דבקה בשיקול התעסוקתי תוך שהיא מפנה להלכת כתב, וגורסת כי מאחר ולא הוכחה פגיעה שכזו הרי שיש להרשיע את הנאשם.

הסניגור מאידך, סבור כי יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים לבד מן השיקול התעסוקתי, ואף מוסיף ואומר כי ככל שמדובר במתווך דירות הרי שהרשעה יש בה פגיעה תעסוקתית מונצחת ועל כן הוא עותר לביטול הרשעתו.

שירות המבחן, בתסקירו, מציין כי מדובר בנאשם יליד 1975, בן 40 שנה, נשוי ואב ל- 7 ילדים אשר נקלע לקשיים כלכליים ונאלץ בגינם למכור את דירתו ולהחזיר את חובותיו.

ניכר כי העבירה שביצע מקורה בקשייו הכלכליים, שצוינו לעיל.

קצינת המבחן מציינת כי מדובר באדם ש"אוחז בעמדות רוחב רגליות, הינו בעל יכולת תפקוד גבוהה ואחריות בנוגע לתפקידיו היום...".

אשר על כן, ממליצה קצינת המבחן לבטל את הרשעתו של הנאשם ומאחר והוא מעוניין להיכנס להליך שיקומי, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אישית.

נדמה כי זה המקום להשתמש בביטולה של ההרשעה הן בשל הנימוק התעסוקתי שצוין לעיל והן בשל הנימוק השיקומי.

ראשית יצויין, כי העבירות נשואות כתב האישום נעברו בשנת 2009 וכתב האישום הוגש ביום 20.1.14, היינו כחמש שנים לאחר ביצוע העבירות. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם מודל שנת 2009, אינו דומה לנאשם מודל שנת 2015, הן בשל התהפוכות שעבר בחייו והכרוכים בקשייו הכלכליים אתם הוא מתמודד באופן ישר והגון והן בשל רצונו להכניס עצמו להליך שיקומי, כשלמעשה, מתנהל בפועל.

שנית, הנאשם החזיר את כל הכסף שהיה מופקד אצלו ויש בכך כדי להראות ולהמחיש, דווקא בעת שמדובר במשפחה ברוכת ילדים אשר נקלעה לקשיים כלכליים, חרטה אמיתית ותחילתו של שיקום אשר מהווה שיקול לעניין העונש ואשר מאפשר לפי תיקון 113 לנקוב בעונש הנמוך מהעונש המצוי במתחמי הענישה.

שילוב בין התנהלותו של הנאשם לבין הפגיעה התעסוקתית האפשרית וכן השיקום שצוין לעיל, מביאה למסקנה כי מדובר במקרה אשר נופל בגדר היוצאים מן הכלל אשר בהם ניתן, ואף צריך לבטל את ההרשעה.

בנסיבות אלה ובשל הטעמים שצוינו לעיל, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. הרשעתו של הנאשם תבוטל, כפי שפורט לעיל.

2. 200 שעות שירות לתועלת הציבור על פי תסקיר שירות המבחן ובכפוף לו.

3. התחייבות בסך 5,000 ₪ שלא לעבור על העבירה בה הורשע. ההתחייבות תיחתם עד ליום 1.3.15. לא יחתום הנאשם על ההתחייבות ייאסר למשך שלושה ימים.

4. צו מבחן לשנה מיום מתן גזר הדין.

זכות ערעור לבימ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ו שבט תשע"ה, 15/02/2015 במעמד הנוכחים.