אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, באשר הוטל ספק סביר בשאלה מי נהג ברכב.

האישום

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות מכוח סירובו להיבדק במכשיר הינשוף, נהיגה בקלות ראש, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון רכב וללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא ביטוח. על פי הנטען בכתב האישום בלילה 18.01.14 בשעה 05:30 בערך נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג "מזאדה" מ"ר 75-914-27 (להלן: "הרכב" או "המאזדה") במתחם מועדון "האייזן" (להלן: "המועדון") בדרך חברון. הנאשם, נהג בפראות, במהירות, ללא אורות והשתולל.

תשובת הנאשם

1. הנאשם הודה שנפסל מלנהוג, הודה ששתה אלכוהול ושסירב להיבדק במכשיר הינשוף, אך טען כי לא נהג ברכב ועל כן יש לזכותו מכל העבירות המיוחסות לו.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. אין מחלוקת כי הרכב אינו שייך לנאשם ולא היה בחזקתו ולכן לא הועבר אליו נטל השכנוע כאמור בסעיף 27ב' לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 להוכיח מי נהג ברכב, כל שעל הנאשם לעשות הוא לעורר ספק סביר בשאלת זהותו של הנהג במאזדה.
2. אין גם מחלוקת לגבי העובדה כי כשנעצר הנאשם היה מחוץ לרכב ומפתחות הרכב לא היו בחזקתו. לטענת עד ההגנה - ינון דה בוטן הוא נהג ולא הנאשם ומפתחות הרכב היו כל העת עמו.
3. מתוך הראיות שנשמעו, אין מחלוקת כי השוטר רס"ר דוד בן שטרית (עת/2) (להלן: "השוטר בן שטרית") הוא עד הראייה היחיד בתיק , באמצעותו ביקשה המאשימה להוכיח מעל לספק סביר את נהיגתו של הנאשם. (עד התביעה השני - רס"ל סיאני הונחה בקשר על ידי השוטר בן שטרית שצפה על החניון ועל הרכב).

השאלה שבמחלוקת היא האם נהג הנאשם ברכב במועד האירוע?

1. מטעם המאשימה העידו רס"ל איתמר סיאני, שכאמור לעיל לא זיהה את הנאשם כמי שנהג ברכב, והשוטר בן שטרית. לטענת השוטר בן שטרית הוא זיהה את הנאשם על פי לבושו : מעיל שחור וג'ינס בהיר (ת/13 ופרו' עמ' 11 ש' 23-26) – לבוש שאין בו סממן מיוחד המבדיל אותו מיתר החברים. השוטר לא ידע מה לבשו אחרים וטען כי התמקד בנאשם בלבד, אולם העד יינון דה בוטן טען שגם הוא לבש ג'קט שחור. גם אם מדובר בעדות מכוונת לסייע לנאשם, הרי שהאפשרות כי בשעת לילה יתבלבל אינה בלתי מתקבלת על הדעת, מה עוד שאת הודעתו בה מסר סימני הלבוש מילא יום למחרת (ת/13) כשנגבתה ממנו עדות לאחר הכחשתו של הנאשם כי נהג. יש לומר כי הנאשם האשים את השוטר בן שטרית בתקיפה וכשנשאל על כך בן שטרית השיב: "היו דחיפות הדדיות גם בשלב הכנסתו לניידת ולאחר שנעצר הופסק שימוש בכוח" (שם ש' 33). בנוסף על פי הדוחות שמילא כמו דוח הפעולה ודו"ח המעצר, הנאשם הרבה לקלל אותו ולאיים עליו. במצב דברים זה קשה לומר כי השוטר בן שטרית נשאר שווה נפש להתרחשות האירוע ויש לראותו כמי שהיה מעורב רגשית בארוע, מה שלא מאפשר לסמוך על עדותו היחידה כעדות מספקת.
2. השוטר סיאני לא תמך בעדות בן שטרית לענין פרטי הלבוש של הנאשם, הוא העיד כי אינו זוכר כיצד הנחה אותו בן שטרית להגיע לנאשם, הוא התקרב בנסיעה לחבורה, הנאשם השתרך מאחור ובן שטרית אמר לו לעצור אותו. (פרו' עמ' 7 ש' 1-15).

לטענת בן שטרית הנאשם נצפה בודד ומרוחק כ 20-30 מטרים משאר חבריו (עמ' 9 ש' 21), מנגד הנאשם וחברו יוסי נגרין טענו כי היו כל העת יחדיו ומסביבם במרחק קצר גם יתר החברים. חבר נוסף בשם מיכאל בן עטר תיאר כי "תפסו את יוסי שלפו אותו מהחברה ואמרו שהוא נהג" (פרו' עמ' 37 ש' 14 ואילך).

השוטר בן שטרית העיד כי שמר על קשר עין רצוף עם הרכב והנאשם מרגע שהבחין ברכב נוסע במגרש החניה ועד צאתו של הנאשם מהרכב. תאורת הרחוב היתה תקינה והרכב היה בודד בחניה רחבת הידיים. לטענתו הבחין ברכב נוסע "ללא אורות, במהירות, משתולל, עושה רונדלים, מפרפר" (ת/13 ש' 8) ועל כן הורה לשוטר סיאני לרדת מהתצפית ולתפוס הנהג.

אמנם חקירתו הנגדית של השוטר לא העלתה סתירות מרובות לבד מצורת החניה (קיומן של כיכרות בתוך מתחם החניה) וניכר כי הוא כשלעצמו בטוח בזהותו של הנאשם. יחד עם זאת, כאשר מדובר בעדות יחידה של שוטר שעמד תחת התקפה מילולית גסה מצד הנאשם ונאלץ להשתמש בכוח על מנת לעצרו, יש להתייחס בזהירות רבה לבטחונו בנוגע לנתונים שמסר ולבחון אותם ב"שבע עיניים" שמא קיים דבר קטן המעמיד בספק את הביטחון באמינות דבריו. גם שוטר עלול לטעות שלא במתכוון. (ראה דברי כב' השופט מודריק בע"פ 4004/98 ורשבסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם))

1. אל מול עדותו של השוטר בן שטרית ניצבו ארבע עדויות ההגנה: עדות הנאשם ושלושת חבריו, לרבות ינון בוטן שהעיד כי הרכב היה בחזקתו, המפתחות ברשותו, הוא זה שהסיע את חבריו למועדון והוא זה שגם הזיז הרכב בחניה ממקום אחד למשנהו על מנת לחבור חזרה לחבריו שהלכו ברגל לעבר הצד השני של החניון מאחורי מועדון הג'סטיס - שם ממוקם דוכן אוכל. גם החבר מיכאל בן עטר העיד כי ראה במו עיניו את ינון נוהג ברכב (עמ' 37 ש' 14 ואילך).
2. המאשימה ביקשה שאפסול את כל עדויות ההגנה, מן הטעם שבמועד האירוע לא שיתפו פעולה עם השוטרים ולא אמרו לבן שטרית מי נהג. גם בחקירתו במשטרה לא אמר הנאשם מי נהג ברכב לטענתו משום שנאמר לו ע"י השוטר כי לרכב לא היה ביטוח והוא לא רצה לסבך את חברו. אכן, בכתב האישום נטען כי לרכב לא היה רישיון בתוקף מעל 6 חודשים.

עדות הנאשם

1. הרושם שקיבלתי על הנאשם מתוך עדותו בפני ומתוך המסמכים שהוצגו הוא של אדם צעיר ושנון, מהיר חימה, משתמש בשפה בוטה, על אף שיודע לדבר גם בשפה תלמודית (כשאמר שאינו מוכן להיות "כאסקופה הנדרסת", בהתייחסותו ליחס השוטרים כלפיו), חשובה לו תדמיתו כמי שלא משתף פעולה עם המשטרה ולא מסגיר חברים, כמי שאינו ירא מהשוטרים ומשיב להם כגמולם בין בקללות ובין בהפעלת כוח נגדי. אלה חלק מהמשפטים שנאמרו על ידו: "אני לא מאלה שילכו וימסרו שמות של אנשים במשטרה ויפילו עליהם תיקים" עמ' 16 ש' 17).

אם החוקר "מתנהג איתי על קטנות, אז אני עונה על מה שבא לי. " (עמ' 16 ש' 26-29) "לא מעונין לפרט מי דיבר ומי אמר" (עמ' 18 ש' 8) או כשסירב לומר אפילו למי שייך הרכב ענה לשוטר ש"יש לו מסמכים, יש לו עבודה שיעשה אותה" (עמ' 20 ש' 28)..

"תדחוף את חאג יחיא לתחת" (ת/3 ש' 3 - כשהציע לו החוקר עוזי אברהם להתייעץ לפני גביית העדות עם עוה"ד שייצג אותו בהארכת המעצר). בסוף העדות כשהתבקש לקרוא ולחתום, חשש מתוצאות דבריו או חזר בו ולכן הוסיף בכתב ידו: "לא אמרתי את זה", "לא אמרתי משפט נגד עו"ד", אין לי ספק שאמר גם אמר ולא מדובר בפרי דמיונו של החוקר. כך התנהג הנאשם לאחר שהתפכח (ההודעה נגבתה יום וחצי למחרת הארוע), נקל לדמיין כיצד התנהג במקום הארוע. כשהוא שיכור. אי שיתוף הפעולה ואי הפרכת החשדות נגדו, אלא במועד ההוכחות, יחד עם התנהגותו ועברו התעבורתי המכביד, עלו לנאשם ביוקר, כאשר הוחלט כי יש לעצרו עד תום ההליכים.

על אף כל האמור, הכרעת הדין אינה עוסקת באופיו של אדם והתנהגותו הראויה לכל גינוי, אלא בשאלה האם הוכחה הטענה כי נהג באותו לילה, מעל לספק סביר.

הנאשם היה עקבי בעדותו לכל אורך הדרך עת הכחיש נהיגתו ולא מצאתי כי חקירתו הנגדית ערערה את אמינותו.

עדויות חבריו של הנאשם

1. נראה כי גם חבריו של הנאשם לא נטו לשתף פעולה עם השוטרים ולא מסרו להם מי נהג ברכב, לא במועד האירוע וגם לא מאוחר יותר. החבר מיכאל בן עטר אמר: "למה שאני אלך (למשטרה – מ.ק.) אם היו מתקשרים אלי אני הייתי בא" (פרו' עמ' 35 ש' 12). אם כי העיד כי במקום האירוע הוא ואחרים כן אמרו שיינון הוא זה שנהג (שם עמ' 38 ש' 2). אני לא בטוחה שעדות זו נכונה, כי אם היה נאמר לשוטרים שיינון נהג, מן הסתם הנאשם היה שומע זאת, בעוד שהנאשם העיד כי לא ידע מי נהג במגרש החניה, וכי פניו מועדות לדוכן האוכל וגבו היה מופנה לרכב החונה ולכן חיכה בקוצר רוח בתחנת המשטרה שהמשטרה תדבר עם יוסי נגרין שהיה צמוד אליו או עם מישהו אחר מהחבורה. "פתאום כולם נהיו פסל" אמר השוטר בן שטרית (פרו' עמ' 12 ש' 3), בשתיקתם ביקשו להכביד על השוטרים והכבידו בכך על הנאשם שנותר במעצר.

יינון דה בוטן טען שפנה לשוטר בן שטרית והציג לו המפתחות וכך אמר: "אני באתי לשוטר אמרתי לו כבוד השוטר המפתח אצלי בכיס, הראיתי לו את המפתח, הוא רצה לגרור את האוטו אמרתי שהמפתח אצלי בכיס ואף אחד לא נהג, הוא אמר שראה אותו אמרתי שלא יכול היה לראות אותו" (ראה עדות העד פרוט' עמ' 24, ש' 28- 30). עוד הוסיף ואמר כי את צילם האירוע במצלמה שבטלפון הנייד, אולם השוטר חטף מידו את הנייד ומחק את ההסרטה (פרו' עמ' 25, ש' 5- 6 ). השוטר בן שטרית לא עומת מול הטענות הללו, אם במכוון ואם משום שהסנגור לא ידע מה יאמר יינון, מכל מקום, המאשימה כשלה להפריך טענות אלו ואיני יכולה לשלול אותן על הסף.

יוסי נגרין תמך בעדותו של יינון ושל הנאשם, הוא העיד כי "יוסי (הנאשם-מ.ק.) היה לידי צמוד, כשהשוטר משך אותו הוא היה לידי, ינון היחיד שהיה לו מפתח, הוא היחיד שלא שתה הוא היחיד שנהג, מרגע שיצאנו ועד הסוף. המפתח היה כל הזמן אצלו" (פרו' עמ' 30, ש' 17- 19). לשאלה מה היה המרחק בינם לבין שאר החברים עובר לתפיסתו של הנאשם על ידי השוטר, השיב "היינו יחד, כמו נתיב, כולם יחד" (פרו' עמ' 30, ש' 21- 22), בניגוד לטענת בן שטרית שהנאשם היה במרחק של 20-30 מטרים מיתר החבורה. עוד אמר יוסי נגרין כי למרות שגם הוא אמר לשוטרים כי הנאשם לא נהג "לפני שהאוטו זז (כשהחבורה התפרעה, השמיעה מוסיקה והתעמתה עם השוטרים-מ.ק.) הם התלבשו על יוסי, נתנו לו מכות, אחד הסריט, בא שוטר לקח את הטלפון עם ההסרטה ומחק. (פרו' עמ' 30, ש' 30- 31).

מיכאל בן עטר העיד כי ראה במו עיניו את ינון מזיז את הרכב לחנייה סמוכה במתחם. לדבריו, בעת שהבחין בינון מזיז את הרכב הנאשם היה יחד איתם והם היו בסוג של תזוזה. בשלב זה השוטרים תפסו את הנאשם בטענה כי נהג ברכב (פרו' עמ' 35, ש' 24 ואילך). העד העיד כי למרות שאמרו במפורש כי ינון נהג, ואף ינון הציג בפניהם את מפתחות הרכב השוטרים לא הרפו מהנאשם.

לסיכום

1. חרף אי דיוקים מסוימים בגרסאות עדי ההגנה, בין אם ניתן לייחס זאת להיותם שתויים ובין לרצונם להציל את חברם, לא מדובר בסתירות מהותיות ובאופן כללי עדותם עולה בקנה אחד עם עדות הנאשם. למרות שמשקל עדותם הוא נמוך ויתכן שעדותם כבושה, לא נשללה האפשרות הסבירה כשלעצמה כי יינון דה בוטן הוא זה שנהג. המאשימה לא בדקה עם בעל הרכב הרשום אזוט דוד ישראל, למי מסר הרכב באותו היום, מפתחות הרכב לא נמצאו על גופו של הנאשם על אף שנעצר לכאורה מיד עם צאתו מהרכב ובטרם חבר ליתר חבריו, ולכן בהתחשב בכך שרק שוטר אחד העיד לגבי זיהוי הנאשם כמי שנהג - התוצאה היא זיכוי מחמת הספק.
2. יפים לענייננו דברי כב' השופט משה גל בשבתו בבית המשפט המחוזי בע"פ (י-ם) 6260/02 ציון נ' מדינת ישראל מיום 31.07.02:

"אם עלה בידי הנאשם לספק הסבר סביר, שיש לו אחיזה בחומר הראיות - אף אם בית המשפט אינו יכול להכריע בנכונותם של הדברים, בבחינת הוכחת חפותו - שׁומה עליו לזכותו בדין, וְלוּ מחמת הספק. ההרשעה תתקיים אפוא, רק במקרה שבו העובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונאלית אחרת מזו המובילה להרשעה, ולאחר שכל הסברי הנאשם לחפותו נדחו כליל".

ניתנה היום 10 באפריל 2014, במעמד הצדדים