1. לפניי שתי תובענות שהדיון בהן אוחד בהחלטת כב' סגנית הנשיאה קרלינסקי מיום 26/1/15:

א. ת.א. 38551-01-14 - תביעה כספית של חברת "אלקטרוזן" בע"מ כנגד חברת "סטוק אלקטריק" בע"מ לסך של 201,618 ₪.

ב. ת.א. 16915-02-14 - תביעה כספית של חברת "סטוק אלקטריק" בע"מ כנגד חברת "אלקטרוזן" בע"מ לסך של 8,891 ₪.

מטעמי נוחיות בלבד, חברת "אלקטרוזן" בע"מ תיקרא להלן "התובעת" ואילו חברת "סטוק אלקטריק" בע"מ תיקרא להלן "הנתבעת".

2. בכתבי הטענות מטעם התובעת נטען בתמצית כך:

א. עיסוקה של התובעת בפיתוח ובייצור מוצרי חשמל ותאורה. בחודש ספטמבר 2012 התובעת התחייבה כלפי חברת "דלקיה אנרגיה ושירותים" בע"מ (להלן: "דלקיה") לבצע עבודות חשמל בשני בניינים בפרויקט "רוגובין" באזור תעשייה בנתניה.

ב. במסגרת ביצוע עבודות החשמל, התובעת נדרשה לסרטי נורות לד (להלן: "לדים") מוגני מים עבור מתקני תאורה חיצוניים למבנה וכן לכאלה שאינם מוגני מים, עבור מתקני תאורה המיועדים לתוך המבנה.

ג. התובעת פנתה בחודש ספטמבר 2012 טלפונית אל הנתבעת, שעיסוקה יבוא ושיווק של מוצרי תאורה, לצורך הזמנה של "לדים" מוגני מים ולא מוגני מים.

ד. נציג התובעת הסביר לנציג הנתבעת בשיחה הטלפונית, כי יש צורך ב- "לדים" מוגני מים לתאורה חיצונית וב- "לדים" שאינם מוגני מים לתאורה פנימית. בהתאם להמלצת הנתבעת הוזמנו סרטי "לדים" 3528 סיליקון מוגן וסרטי "לדים" 3528 ערומים מהגנה.

ה. בחודש מרץ 2013, לאחר ביצוע עבודות ההתקנה, "דלקיה" הודיעה לתובעת כי היזמית "רוגובין" מתלוננת על כך, שפסי ה- "לדים" אינם דולקים בחלקם בעוד שאחרים דולקים באור מעומעם. נמסר כי היזם מאיים לחלט ערבויות טיב ביצוע.

ו. מנהל התובעת פנה אל הנתבעת ששלחה נציג לאתר, אשר בדק ומצא כי גופי ה- "לדים" נשרפו עקב מגע עם מים.

ז. מנהל התובעת הדגיש שהזמין סרטים אטומים למים כפי שצוין על גבי החשבוניות וכפי שפורט באתר האינטרנט של הנתבעת. הנתבעת טענה בתשובה כי קיימות דרגות שונות של הגנה מפני מים IP, ואולם הסבר זה לא ניתן מראש ולא הופיע על גבי החשבוניות או על גלילי ה-"לדים" עצמם. גם באתר האינטרנט של הנתבעת דובר בסרטים מוגנים או לא מוגנים ללא ציון רמת הגנה.

ח. היה על הנתבעת ליידע את התובעת, כי ה-"לדים" שנרכשו אינם מוגני מים ועל כן אינם מתאימים לשמש לתאורה חיצונית, החשופה לפגעי מזג האוויר.

ט. התובעת ביצעה עבודות מורכבות של תיקון על מנת לקיים את התחייבויותיה מול "דלקיה" ונגרמו לה הנזקים הבאים:

1. רכישת גלילי "לדים" חדשים בעלות של 9,751 ₪ + מע"מ.

2. פירוק 200 גופי תאורה באמצעות רמפה מתניידת, העברתם למפעל התובעת, פירוק ה-"לדים", ניקוי הגופים, הדבקת "לדים" חדשים, הובלה לאתר והתקנה מחודשת - 10,715 ₪ עלות עבודה של עובדי התובעת ו- 50,000 ₪ עלות ביצוע העבודות על ידי עובדי "דלקיה".

3. עלות רכישת דבקים 1,152 ₪ + מע"מ.

4. אי קבלת הזמנות נוספות מחברת "דלקיה" בעקבות המקרה ואובדן רווחים בסך של 80,000 ₪.

5. עגמת נפש, פגיעה במוניטין ובשם טוב בסך של 50,000 ₪.

י. נציג הנתבעת הוזמן למפעל התובעת בכדי לחזות בהיקף הנזק ואולם דרש את מלוא התשלום עבור סרטי ה-"לדים" ורק הציע הנחה בשיעור של 10%.

יא. הנתבעת חבה בפיצוי התובעת בעילת הרשלנות בנזיקין, בעילה חוזית (הפרת חובות תום הלב והגילוי) ובעילה לפי סעיף 11 לחוק המכר.

יב. כפועל יוצא יש לדחות את תביעת הנתבעת לחוב התשלום עבור סרטי ה-"לדים" בסך של 8,891 ₪.

3. בכתבי הטענות מטעם הנתבעת נטען בתמצית כך:

א. הנתבעת עוסקת ביבוא מוצרים מתחומי החשמל, התאורה והאלקטרוניקה.

ב. ביום 20/9/12 התובעת פנתה אל הנתבעת והזמינה סרט "לדים" לבן קר ערום באורך של 250 מ' וסרט "לדים" לבן קר מוגן באורך של 150 מ'. הזמנות נוספות משני הסוגים בוצעו בתאריכים 14/10/12, 17/1/12 ו- 27/1/13.

ג. ההזמנות בוצעו לאחר שביום 26/8/12, התובעת הזמינה מהנתבעת דוגמא לסרט נורות לד מוגן המשווק על ידה, על מנת לבדוק את המוצר ואת התאמתו לצרכיה. לפני כן לא היו קשרים עסקיים בין הצדדים. הדוגמא שסופקה לתובעת הייתה סרט נורות לד מוגן 5050, הדומה בתכונותיו וברמת ההגנה שלו לסרט מסוג 3528 שהתובעת הזמינה מאוחר יותר.

ד. התובעת מעולם לא מסרה לנתבעת מהו הייעוד של סרטי נורות הלד, אלא שיגרה את ההזמנות בלבד. הנתבעת ידעה כי התובעת היא חברה המתמחה עשרות שנים בתחומי החשמל וגופי התאורה ועל כן הניחה שהזמינה גופי תאורה המתאימים לייעודם.

ה. כל שנאמר לנציג התובעת על ידי נציג הנתבעת דרור נשיא, הוא שהנתבעת מחזיקה שני סוגים של סרטי נורות "לד" - האחד מכונה "ערום" במידת הגנה IP20 והשני מוגן רטיבות ולחות במידת הגנה IP45.

ו. התובעת עוסקת בתחום מוצרי התאורה, כך שהיא יודעת היטב מהן דרגות ההגנה השונות, מהרמה הנמוכה ביותר IP20 ועד הרמה הגבוהה ביותר IP68. אין מדובר בקונה תמים, כי אם בחברה מנוסה ומקצועית, המייצרת ומשווקת גופי תאורה.

ז. באתר האינטרנט של התובעת ישנו פירוט מדויק של סרטי נורות לד וגופי תאורה, הכולל את דרגת ההגנה IP השונה של כל מוצר.

ח. מבחינה חזותית יש הבדל ניכר ומהותי בין סרטי ה-"לדים" שסופקו לתובעת ברמת הגנה IP45 לבין סרטי "לדים" מוגנים יותר ברמות IP65 או IP68. הסרטים שסופקו לתובעת צופו בצד החיצוני בשכבת סיליקון מגינה ובצד הפנימי בדבק דו צדדי. סרטי לד אשר ניתן לטבול במים מצופים משני הצדדים בסיליקון. ההבדל ניכר לעין עד כי גם קונה שאינו מומחה ובעל מקצוע כמו התובעת יכול להבחין בו על נקלה.

ט. התובעת מפיצה כאמור מוצרים עם דרגות הגנה IP והיה עליה לדעת שהסרטים אשר הוזמנו על ידה מספקים הגנה מפני לחות ורטיבות, אך לא מפני טבילה במים. באתר הנתבעת צוין כי רמת ההגנה של הסרט שסופק היא IP45.

י. מחיר סרטי לדים ברמת מיגון IP45 נמוך פי 3 ממחיר סרטי לדים ברמת מיגון IP65.

יא. לאחר פניית התובעת ביקר נציג הנתבעת דרור נשיא באתר, ונוכח לדעת כי הסרטים הודבקו במסגרות הפנימיות של גופי תאורה מלבניים שהותקנו על גבי קירות חיצוניים, עובדה שלא נמסרה לנתבעת קודם לכן. גופי התאורה לא היו אטומי מים, מי גשם חדרו אליהם, נקוו בתחתיתם ופגמו בפעולת סרטי נורות הלד, אשר לא היו מוגנים ברמה הנדרשת IP65.

יב. התובעת ניסתה לחסוך בעלויות, בהנחה שגופי התאורה עצמם יהיו אטומי מים.

יג. במועדי ההזמנות טרם פעל אתר אינטרנט של הנתבעת, כך שהתובעת לא יכולה הייתה להסתמך על הכתוב בו.

יד. לאחר הביקור באתר, הנתבעת הסיקה כי הנזק אירע עקב רשלנותה של התובעת. לתובעת הוצעה הנחה עבור מחיר הרכישה של הסרטים וזאת מתוך רצון טוב ועל מנת שהחשבון ייפרע.

טו. לאחר שהתובעת לא שילמה את תמורת הסחורה שסופקה, הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום החוב הקצוב 8,891 ₪.

4. מטעם התובעת הוגשו תצהירים וחוות דעת ונשמעו עדויות העדים הבאים:

א. עת/1 רו"ח רון פיש.

ב. עת/2 מנהל התובעת דוד גליקמן.

ג. עת/3 מנהל מחלקת האלקטרוניקה של התובעת, הנדסאי החשמל אשר מורג.

ד. עת/4 עובד התובעת אברהם קנדלי.

5. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים ונשמעו עדויות העדים הבאים:

א. עה/1 סוכן המכירות של הנתבעת רונה בן לולו.

ב. עה/2 סוכן המכירות של הנתבעת משה נהוראי.

ג. עה/3 מנהל הנתבעת דרור נשיא.

6. העדויות נשמעו בדיון שהתקיים ביום 11/5/15 ובהמשך לכך הוגשו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

7. הצדדים אינם חולקים על כך שבפרויקט "רוגובין" באזור תעשייה בנתניה הותקנו בתוך גופי תאורה חיצוניים סרטי "לדים" לא מוגני מים, אשר לא התאימו לייעודם. מדובר בפעולה לא מקצועית ורשלנית כלפי מזמיני העבודה, אשר חייבה פעולות תיקון שעלותן בצידן.

8. התובעת והנתבעת העלו טענות נוגדות בדבר האחריות למחדל ולנזקיו, אשר תיבחנה להלן.

פרק א' - בחינת התנהלותה של הנתבעת

א'1 - האם נאמר לנתבעת במפורש כי ה- "לדים" מיועדים להתקנה מחוץ למבנה ?

9. מנהל התובעת עת/2 הצהיר כי הוא ו- עת/3 פנו אל הנתבעת טלפונית בחודש ספטמבר 2012 והבהירו כי לתובעת נדרשים הן "לדים" לשימוש בתוך מבנה והן "לדים" לשימוש מחוץ למבנה, האמורים להיות מוגני מים (סעיפים 8-7 לתצהירו). עת/2 העיד שהוא עצמו לא שוחח עם נציגי הנתבעת, אלא הנדסאי התובעת עת/3 אשר מורג (עמ' 7 ש' 30 - עמ' 8, ש' 7).

10. הנדסאי התובעת עת/3 הצהיר כי הוא זה שהעלה על הכתב את ההזמנות, לאחר ששוחח עם נציג הנתבעת דרור (עה/3) ואמר לו במפורש כי חלק מה-"לדים" ישמשו לתאורת חוץ ועל כן עליהם להיות מוגני מים (סעיף 3 לתצהירו). עת/3 העיד כי שוחח שיחה אחת עם עה/3 (עמ' 11, ש' 30-26), שבמהלכה הסביר לו לאיזה צורך נדרשים ה-"לדים" (עמ' 13, ש' 11).

11. עה/3 הצהיר מאידך כי "התובעת ו/או מי מטעמה מעולם ובשום אופן לא אמרו לי לאיזה צורך נרכשו סרטי הלדים ולא לגבי ייעוד הלדים" (סעיף 13 לתצהירו). בעדותו חזר עה/3 על הדברים:

"מעולם לא שאלו אותי ולא אמרו לי איפה זה הולך להיות, איפה זה מותקן, בחוץ בפנים" (עמ' 22, ש' 29-28).

"ש. אמרת בעדותך שאשר לא אמר לך איפה הוא הולך להתקין את זה. הוא טוען אחרת. לכן ההזמנה היא על שני סוגי הלדים.

ת. הוא לא אמר לי מעולם. אף אחד גם לא אומר לי איפה הוא הולך להתקין ובאיזה מקום, כדי שלא ייווצר מצב שאני אנסה לעקוף אותו ולהתקין ישירות. אני גם לא שואל אותם איפה הם הולכים להתקין. הם יודעים בדיוק מה המוצר. יש דוגמאות ויש קטלוג שהם קיבלו" (עמ' 23, ש' 5-1).

12. מדובר אפוא בשתי עדויות סותרות בדבר תוכנה של שיחת טלפון אחת, מצדם של שני המשתתפים בשיחה.

13. בנסיבות אלו לא ניתן להכריע חד משמעית בשאלה העובדתית, האם עת/3 אמר ל- עה/3 באופן מפורש, כי ה- "לדים" נדרשים בחלקם להתקנה בגופי תאורה מחוץ למבנה.

א'2 - חובתה של הנתבעת ליזום בירור באשר לייעודם של ה- "לדים"

14. הנתבעת עוסקת ביבוא של מוצרים מתחום החשמל והתאורה (סעיף 3 לתצהירו של מנהלה עה/3). לא יכול להיות חולק על כך שהיא חבה חובת זהירות כלפי לקוחותיה, בין אלה המקצועיים ובין אלה שלא. חובת זהירות זו כוללת לטעמי את החובה לברר פרטים באשר להזמנות המתקבלות אצל הנתבעת ולבדוק האם הלקוח מזמין סחורה המתאימה לצרכיו.

15. הנתבעת לא מחויבת בייעוץ מקצועי מקיף ללקוח ואולם למצער היה עליה לשאול שאלות מתאימות ולערוך בירור ולו ברמה הבסיסית. עה/3 למעשה הכיר בכך בעדותו:

"ש. לפחות היום אחרי שראית שלמעשה המוצר שסיפקת לא התאים למעשה למטרה, אז היום אתה חושב שאולי יש חשיבות כן לשאול לקוח לאיזו מטרה הוא צריך? אם נשאל לבפנים או לבחוץ, לא יכלה להיות שאלה שיכלה לחסוך את זה?

ת. אם הייתי מוכר לצרכן הסופי, פרטי, שלא מבין מה זה, הוא רק רוצה שיהיה לו אור, אז בהחלט הייתי שואל. הייתי מבקש ממנו לצלם איפה הוא רוצה וישלח אליי.

ש. למישהו מקצועי, לא? ת. נכון" (עמ' 25, ש' 13-7).

16. טענות הנתבעת בדבר מקצועיותה של התובעת, אינן יכולות לטעמי לייתר את חובתה שלה לערוך בירור אקטיבי ולשאול את השאלות המתאימות.

א'3 - הנתבעת לא ערכה בירור באשר לייעודם של ה- "לדים"

17. למעשה אף הנתבעת איננה טוענת כי ערכה בירור או אפילו ניסתה לדלות מידע בסיסי מהתובעת באשר לייעודם של ה-"לדים".

18. עה/3 העיד כך:

"ש. אתה אפילו לא שואל אותם מה הייעוד ולאן הלדים האלה צריכים ללכת.

ת. לא, הוא בן אדם מקצועי, יש לו עסק של 30 שנה" (עמ' 23, ש' 7-6).

"ש. מעבר לזה, לא היתה לך הכרות אישית עם המנהלים או עם אותו אשר שהזמין, מה רמת הידיעות שלו לגבי הלד.

ת. אני אשאל אותו מה הידע שלו? מי אני שאשאל אותו? אני צריך לחקור אותו מה הוא יודע או לא יודע?

ש. אתה לא חושב שאתה צריך לוודא? ת. אם מר גליקמן החליט להחזיק אותו בתור מהנדס, אז הוא החליט, זה לא עניין שלי. אותי מעניין סרטי הלדים שלי. איפה הוא עובד ומה הוא מייצר, זה לא משנה לי" (עמ' 23, ש' 30-24).

19. הדברים מדברים בעד עצמם ומביאים כאמור למסקנה כי הנתבעת לא ערכה שום בירור יזום על מנת לקבל מידע רלוונטי ביחס ליעד ההתקנה של ה-"לדים".

א'4 - הנתבעת יצרה מצג כי ה-"לדים" מוגני מים

20. לתצהירו של מנהל התובעת עת/3 צורפו מסמכי ההזמנה של התובעת, מסמכי ההזמנה המקבילים של הנתבעת וחשבוניות המס של הנתבעת (נספחים א'1 - א'4 לתצהיר). במסמכי הנתבעת נכתבה באופן מפורש ליד חלק מסרטי ה-"לדים" המילה "מוגן", כאשר בהזמנות של התובעת נרשמו המילים "מוגן מים".

21. עת/3 אשר מורג הצהיר, שהוסבר לו במעמד ההזמנה על ידי נציג הנתבעת, כי קיימים ברשותה שני סוגים של "לדים" - מוגני מים וערומים - וכי לא נאמר לו דבר על דרגות ורמת אטימות, כך שהוא סבר שהוא מזמין "לדים" מוגני מים באופן מוחלט (סעיף 3 לתצהירו).

22. עה/3 דרור נשיא הצהיר כי בשיחה עם נציג התובעת הוא הסביר לו שהנתבעת מוכרת שני סוגי "לדים" ובהם אחד שהוא "מוגן מרטיבות ולחות ומידת הגנתו IP45" (סעיף 14 לתצהירו).

23. אף בעדויותיהם בפניי, עדי הנתבעת הקפידו על טרימינולוגיה של דרגות הגנה והגנת לחות:

"ש. חנות חשמל מזמינה סרטי לד, מתבקש מוגן מים. מה עושים עכשיו?

ת. תלוי איזה מוגן מים הוא רוצה.

ש. אז מה אתה שואל? ת. מוגן מים זה מתחלק. לנו מה שיש זה מוגן לחות.

ש. זה לא מוגן מים? ת. מוגן לחות" (עה/2, עמ' 20, ש' 25-20).

"ש. בא כאן העובד ואמר, שאותו מוצר שנמכר לתובעת חד משמעית אינו מוגן מים הוא מוגן מפני לחות ורטיבות, כך סומן בצורה מאוד ברורה בנספח 9 לתצהירך, "סרט לד עם הגנה לרטיבות ולחות" - למה בחרת לקרוא לו "מוגן מים" ולהטעות את הציבור?

ת. אני רוצה לציין, בתחום שלנו, אנו עובדים עם IP שנים, זה רמת האטימות. אם ב- IP יש קרוב ל-35-40 סוגים שונים של IP, תחום ענף החשמל מסתמך על 3 IP בגדול, IP 20 שזה ערום ללא הגנת מים, IP 45 או 44 שזה אחד דומה לשני, שזה מוגן. ו- IP 68 או 67 שזה מוגן טבילה או אפשר לשים אותו בחוץ" (עה/3, עמ' 21, ש' 30 - עמ' 22, ש' 4).

"הסבר כללי, זה שיש לנו שני סוגי לד, אחד ערום לשימוש פנימי בתוך הבית שאסור שיהיה לו מגע עם לחות ורטיבות, והשני זה מוגן מים, אשר מתאים אך ורק לתוך הבית, שאפשר שיהיה לו מגע של רטיבות קלה ולחות" (עה/1, עמ' 18, ש' 22-20).

24. קיים פער של ממש בין הכתוב במסמכי הנתבעת לבין האמירות של עדיה בדיעבד ביחס לרמת מוגנות המים של סרטי הלד. המסמכים מלמדים כי ה-"לדים" הוצגו כמוגני מים ותו לא. עה/3 העיד כי פקידת הנתבעת היא זו שהוסיפה במסמכי ההזמנה את המילים "ערום" ו- "מוגן" (עמ' 24, ש' 22-19). במסמכי הנתבעת לא נרשם המידע ביחס לרמות אטימה IP ולא נרשם כיתוב של "מוגן לחות".

25. המסקנה היא שהנתבעת יצרה מצג לתובעת שלפיו לכאורה ה-"לדים" מוגני מים.

פרק ב' - בחינת התנהלותה של התובעת

ב'1 - הרקע המקצועי של התובעת והפרויקט שבוצע

26. התובעת היא חברה שעיסוקה פיתוח וייצור מוצרי חשמל ותאורה (סעיף 1 לתצהירו של עת/2). התובעת עוסקת בתחום מאז שנות ה- 70' וב- 5 השנים האחרונות מבצעת פרויקטים גדולים בתחום התאורה (עת/2, עמ' 5, ש' 7-2).

27. התובעת העסיקה בזמנים הרלוונטיים את עת/3, הנדסאי החשמל אשר מורג, בתפקיד מנהל מחלקת האלקטרוניקה (סעיף 2 לתצהירו) ומהנדס החברה (עמ' 6, ש' 8).

28. התובעת התחייבה כלפי חברת "דלקיה" לבצע עבודות חשמל בשני בניינים בפרויקט "רוגובין" באזור תעשייה בנתניה (סעיף 6 לתצהירו של עת/2). לא סופקו נתונים מדויקים ביחס לפרויקט ואולם עת/2 הגדיר אותו כיוקרתי (עמ' 5, ש' 31-30).

ב'2 - האם התובעת ערכה בירורים או בדיקות בנושא סרטי "לדים" ?

29. כפי שכבר פורט לעיל, לא ניתן להכריע חד משמעית בשאלה העובדתית האם עת/3, אשר מורג, אמר ל- עה/3, דרור נשיא, באופן מפורש, כי הלדים נדרשים בחלקם להתקנה בגופי תאורה המותקנים מחוץ למבנה.

30. עת/2, מנהל התובעת דוד גליקמן, הצהיר כי נכון למועד ההזמנה לא היו לתובעת ידע מקצועי וניסיון בנושא ה-"לדים", לא היה ידוע לה כי בתחום זה קיימות רמות IP והיא נכנסה לתחום רק לאחר קרות הנזקים נשוא התביעה (סעיף 4 לתצהירו).

בעדותו עת/2 הסביר את המושג IP ואת משמעותן של הדרגות השונות (עמ' 5, ש' 18-8). הוא העיד כי הכיר את דרגות ה- IP מהעיסוק בגופי תאורה, אך לא ידע שגם סרטי "לדים" מסווגים לפי דרגות אלו, שכן הם לא הוגדרו על ידי הנתבעת כגופי תאורה (עמ' 5, ש' 30-24). בהמשך נשאל עת/2 מפורשות, מדוע התובעת לא ביצעה בדיקה מראש מהי דרגת ה- IP הנחוצה לה:

"ש. לאור זאת שאמרת שיש מידות שונות של IP, למה אף אחד מכם לא בדק ולא שאל, מהי דרגת ה- IP של אותם גופים שרכשתם אצל הנתבעת ?

ת. אני ביקשתי מוגן מים. בברנז'ה, בענף שלנו, אתה קונה גוף מוגן מים, זה מוגן מים. מה יש לך לדבר?

ש.ב. אדוני הרי מודע לכך שיש דרגות של מוגן מים, האם זה נכון שאין מוגן מים או לא מוגן מים, אלא שיש דרגות.

ת. ברור. אני לא התעסקתי עם הרכישה עצמה מול הנתבעת. אני מסרתי את כל הטיפול ברכש הזה לעובד שלי, שיעיד אח"כ" (עמ' 6, ש' 16-9).

31. עת/3, אשר מורג, הוא כאמור הנדסאי חשמל בהכשרתו והוגדר אצל התובעת כמהנדס החברה. הנ"ל העיד מהן דרגות IP בגופי תאורה ומה המשמעויות של הדרגות השונות (עמ' 11, ש' 25-4), אך טען כי סרטי "לדים" אינם גופי תאורה אלא סוג של נורה (עמ' 10, ש' 30 - עמ' 11, ש' 3). יש לציין כי עה/3 העיד בפניי כי "לדים" מוגדרים כגופי תאורה (עמ' 22, ש' 30) ועצם העובדה המוסכמת שהם נמדדים ברמות IP תומכת בכך.

עת/3 שוחח לפני ביצוע ההזמנות פעם אחת עם עה/3, אך לא שאל שאלות מתאימות ביחס לדרגת המיגון של ה-"לדים" מפני רטיבות:

"ש. האם שאלת את דרור איזו דרגת IP מדובר?

ת. בתקופה הזו הלדים היו חדשים, לא היו דרגות IP. לא היה מושג שנקרא IP ללדים. לא היה. היה לדים רגילים והיה לדים מוגן מים. הלדים המוגן מים, היה מוגן מים. ומה שלא מוגן מים, לא היה מוגן מים. היו שתי דרגות, ערום ומוגן מים. לא היה IP.

ש. קודם אמרת שאתה באותו זמן היית מודע לכך שכאשר מדברים על גוף תאורה ואומרים עליו שהוא מוגן מים עדיין יש הבדל בין גוף מוגן מים אחד לבין גוף מוגן מים אחר מבחינת רמת ההגנה. ת. נכון.

ש. אחרי שביררת לאיזה רמת הגנה נותן אותו סרט לד, האם בדקת את זה?

ת. לדים הם לא גוף תאורה. אין להם את המושג הזה IP או שהם מוגנים או שלא. אם הוא מוגן, כתוב בהזמנה מוגן מים. ואם הוא לא מוגן, הוא נקרא ערום. הוא לא יכול להיות חשוף ללחות והוא מיועד להתקנה בפנים.

ש. כיום יש דרגות IP ללדים ? ת. אני מעריך שכן. אני לא משתמש" (עמ' 11, ש' 31 - עמ' 12, ש' 12).

32. עת/3 הודה כי כיום הוא יודע יותר מידע על סרטי "לדים" (עמ' 10, ש' 29-28) וכי לפני ביצוע הפרויקט נשוא התביעה, התובעת לא עבדה עם סרטי "לדים" (עמ' 13, ש' 22-21) ולא ידעה עליהם מספיק (עמ' 14, ש' 15-14).

במהלך עדותו בבית המשפט, כאשר הוצג בפניו סרט "לדים" מוצג 9(ג) לתצהירו של עה/3, עת/3 העיד כי הוא רואה לראשונה סרט "לדים" מוגן מים באופן מלא (עמ' 13, ש' 7-6). בניגוד לכך הוא העיד כי בתערוכות הוא ראה ומישש סרטי "לדים" ובהם סרט מוגן מים בתוך אקווריום (עמ' 14, ש' 29-23).

בדיקת סרטי ה-"לדים" על ידי עת/3 הסתכמה בהתנהלות הבאה (עמ' 15, ש' 5-4):

"כשקיבלתי את סרטי הלד מיששתי אותם שהם באמת מצופים סיליקון, כמו שזה מוגדר מוגן מים, והלדים השניים שהם לא מוגני מים גם כן בדקתי אותם. הדלקתי וראיתי שזה עובד".

33. האמור מעלה כי התובעת, אף לגרסתה, לא ביצעה כל בדיקה משל עצמה בתחום סרטי ה-"לדים" והסתמכה באופן מלא על הנתבעת. התובעת לא חקרה את הנושא, לא ביררה האם דרגות ה- IP חלות גם על מוצר זה, לא הקישה כי קיימות דרגות IP בסרטי "לדים" מתוך ידיעתה על קיומן בגופי תאורה ולא נכנסה לעובי הקורה, אלא לאחר קרות הנזק.

ב'3 - האם גופי התאורה שהותקנו על ידי התובעת היו אטומים ?

34. אין חולק כי לאחר פניית התובעת בתלונה, הגיע מנהל הנתבעת עה/3 לאתר. ממצאיו פורטו בסעיף 27 לתצהירו:

"הסתבר לי כי גופי התאורה בתוכם הודבקו סרטי הלדים לא היו אטומים למים וכי כתוצאה מגשמים חדרו מים לתוך גופי התאורה ונקוו בתחתיתם, כתוצאה מכך סרטי הלדים טבלו במים וחלק מהם חדלו לפעול".

35. עה/3 הרחיב בעניין בעדותו:

"ש. אין מחלוקת שמיד כשנודע לתובעת על אי התאמת המוצר הם הודיעו לך, באת לאתר?

ת. כן, הם הודיעו לי טלפונית. אני לא זוכר אם הייתי פעם אחת במשרדים, אבל כמה זמן אחרי זה נסעתי במיוחד לאתר, עליתי על אחד הגופים שהם התקינו, פתחתי כדי לראות מה קורה שם, וגיליתי שכל הגוף עצמו מוצף מים וסרטי הלדים נמצאים בפנים.

ש.ב. תסביר לי, בתוך מה הותקנו הסרטים?

ת. זה גוף מלבני מפח, זה משהו שהם מייצרים, לוקחים פחים, מכופפים אותם בצורה של גוף תאורה. יש שם את השנאים או שהם נמצאים בתוך הגופים או במקום אחר, אני לא יודע איך הם התקינו אותם. וסרטי הלדים היו מסביב לגוף.

ש.ב. אין אטימות לגוף הזה?

ת. גוף שמתקינים אותו בחוץ, צריך להיות IP 65 מוגן מים, ואת זה הם לא עשו. הם ציפו שהלדים יהיו IP 65 או 68. אבל מי עושה גוף בחוץ כשהוא לא מוגן מים" (עמ' 24, ש' 27 - עמ' 25 ש' 6) ?

"סליחה שאני אומר, אבל עבודה לא טובה. הם התקינו את סרטי הלד בהיקף של גוף התאורה כך שבצד התחתון ברגע שהצטברו מים הלד ניזוק. אם היו מדביקים אותו במרכז, לא היה קורה הנזק" (עמ' 26, ש' 26-25).

36. לא מצאתי התייחסות כלשהיא לטענות הנתבעת בנושא זה בתצהירי התובעת או בעדויות העדים מטעמה. זאת על אף שהטענה הועלתה במפורש בכתב ההגנה מטעם הנתבעת (סעיף 28 לכתב ההגנה). בסיכומי התשובה התובעת טענה כי הנתבעת איננה יודעת מה בדיוק סוכם עם חברת "דלקיה" ביחס לאטימות גופי התאורה החיצוניים, אלא שטענה זו משמשת כנגד התובעת דווקא, אשר כאמור לא הציגה ראיה או עדות בהקשר זה.

37. היעדר ההתייחסות מצד התובעת מביא למסקנה כי אכן יש בסיס לטענה, אשר מכל מקום לא הופרכה.

פרק ג' - בחינת הטענות ביחס לפגישות בין נציגי הצדדים בעבר

ג'1 - הפגישה הראשונה בין נציגי הצדדים בשנת 2010

38. עה/2, סוכן המכירות של הנתבעת משה נהוראי, הצהיר כי ביום 20/10/10 הוא ביקר במשרדי התובעת, נפגש עם מנהלה עת/2, הציג בפניו גופי תאורה שונים המשווקים על ידי הנתבעת ואף הותיר בידיו מספר דוגמאות (סעיפים 3 ו- 4 לתצהירו). בין היתר נטען כי הוצג ל-עת/2 סרט "לדים" לא מוגן, הוסברו לו תכונותיו והושארה דוגמא.

עה/2 חזר על עיקרי הדברים בעדותו והוסיף כי עת/2 מסר לו במהלך הפגישה, כי התובעת מייבאת בעצמה "לדים" (עמ' 19, ש' 20-14). לתמיכה בטענת הפגישה הוצגה תעודת המשלוח של הנתבעת נ/2 מיום 20/10/10, הכוללת את פריט 1 - "סרט לד 5050 ערום לא מוגן".

39. עת/2 נשאל לגבי הפגישה והעיד כי אכן נפגש עם נציג הנתבעת, אך טען כי הלה הותיר אצלו דוגמאות של נורות קומפקטיות בלבד ולא סרטי "לדים" (עמ' 6, ש' 24-17).

40. ניתן להסיק מתעודת המשלוח נ/2 כי אכן עה/2 הציג ל-עת/2 בפגישה סרט "לדים" לא מוגן ואולם בשים לב לכך שהפגישה התרחשה בשנת 2010, כשנתיים לפני ההתרחשויות נשוא התביעה, הרי שאין לייחס לתוכנה חשיבות ורלוונטיות של ממש.

ג'2 - פגישות בתקופה שקדמה למועד ההזמנה

41. עה/1, סוכן המכירות בעבר של הנתבעת רונה בן לולו, הצהיר כי בתקופה שקדמה להזמנות נשוא התביעה הוא ניסה לעניין את התובעת במוצרי הנתבעת וקיים מספר פגישות עם נציגיה (סעיפים 5-4 לתצהיר). לטענת עה/1, נציג התובעת, שהיה בעל החברה או בנו, התעניין בסרטי "לדים" ובהתאם לכך קיבל הסבר מקיף על רמות ההגנה השונות ועל ה-"לדים" המשווקים על ידי הנתבעת (סעיפים 9-6 לתצהיר ; עמ' 18, ש' 28-18). ע"פ הנטען, בפגישה לא הועלו פרטי הפרויקט נשוא התביעה (סעיף 10 לתצהיר).

42. לא מצאתי התייחסות בתצהירי התובעת לפגישה הנטענת. שאלה בנושא הוצגה לעת/3, שהעיד כי לא ידוע לו על קיומה של הפגישה (עמ' 14, ש' 10-9).

43. סיכומו של דבר, טענת הנתבעת בנושא זה נותרה מעורפלת, שכן לא ברור כמה פגישות התקיימו, באילו תאריכים ועם מי מטעם התובעת.

פרק ד' - חלוקת האחריות בין הצדדים

44. כאמור, אין מחלוקת שבגופי התאורה החיצוניים בפרויקט הותקנו סרטי "לדים" לא מוגני מים, אשר לא התאימו לייעודם. אין למעשה מחלוקת, שמדובר בפעולה לא מקצועית ורשלנית כלפי מזמיני העבודה, אשר חייבה פעולות תיקון שעלותן בצידן.

45. בחינת ההתנהלות של התובעת ושל הנתבעת, מעלה כי כל אחת מהן חדלה, פעלה באופן בלתי מקצועי ותרמה את תרומתה לתוצאה הסופית.

46. הנתבעת חבה חובת זהירות כלפי לקוחתה התובעת ואולם לא עשתה די בכדי למלא אחר חובתה. הנתבעת לא ערכה בירור ואף לא ניסתה לדלות מידע מהתובעת באשר לייעודם של ה-"לדים". חמור מכך, הנתבעת יצרה מצג כלפי התובעת שלפיו לכאורה ה-"לדים" מוגני מים.

47. התובעת מצדה לא פעלה כמצופה מחברה מקצועית העוסקת עשרות שנים בענף התאורה ומבצעת בשנים האחרונות פרויקטים. התובעת היא זו שהייתה מודעת לגודל ולהיקף הפרויקט שאליו יועדו ה-"לדים" ואף הגדירה אותו כפרויקט יוקרתי. בהתאמה היה על התובעת לפעול באופן זהיר ומקצועי ולצבור ידע בתחום סרטי ה-"לדים" אשר לא היה מוכר לה. דא עקא שהתובעת לא ביצעה כל בדיקה משל עצמה והסתמכה באופן מלא על הנתבעת. לכך יש להוסיף את העובדה שגופי התאורה אשר הותקנו על ידי התובעת לא היו אטומי מים בפני עצמם, ואפשרו את חדירת מי הגשם, אשר הרטיבו את ה- "לדים" והשביתו את פעולתם.

48. תוצאת הדברים היא שהן התובעת והן הנתבעת פעלו בחוסר מקצועיות, סמכו זו על זו ויצרו את המחדל.

49. בחלוקת שיעורי האחריות והאשם, יש להביא בחשבון בין היתר, כי בעוד שהנתבעת התקשרה בעסקת מכירה פשוטה בעלות נומינלית של 8,630 ₪ בלבד, התובעת פעלה להתקנת גופי תאורה בפרויקט גדול ויוקרתי. התובעת לא סיפקה נתונים באשר להכנסותיה מהפרויקט ואולם בשים לב לשיעור הנזק הנטען רק בהקשר של תאורת ה-"לדים" החיצונית, יש בסיס להנחה כי מדובר בהכנסות בהיקף של מאות אלפי ₪. היקף הפרויקט וההכנסה הכספית הגבוהה מחייבים בצידם זהירות מוגברת והשקעה בתכנון ובבדיקה מצד התובעת.

50. מסקנתי היא שהתובעת נושאת באחריות למחדל שבשיעור של 60% ואילו הנתבעת נושאת באחריות בשיעור של 40%.

פרק ה' - טענות הנתבעת לפי חוק המכר

51. התובעת טענה בסיכומיה, כי בהתאם לסעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968, הנתבעת לא קיימה את חיוביה, שכן מסרה לתובעת סחורה שהייתה בה אי התאמה למוסכם בין הצדדים. התובעת טוענת כי לפי הפסיקה, במקרה מעין זה אין להטיל עליה אשם תורם.

52. סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968, שכותרתו "אי התאמה" קובע כך:

"המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר -

(1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;

(2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;

(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;

(4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;

(5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים".

התובעת מפנה בסיכומיה להוראות הסעיפים הקטנים 11(3) - 11(5).

53. בנסיבות העניין איני סבור כי מתקיימת "אי התאמה" לפי הוראות סעיף 11 לחוק המכר:

א. סעיף 11(3) - אין מחלוקת למעשה שסרטי ה-"לדים" אשר סופקו היו בעלי תכונות ואיכות הדרושות לשימושם הרגיל וכאמור לא הוכח שהתובעת יידעה את הנתבעת בדבר המטרה המיוחדת של השימוש בהם מחוץ למבנה.

ב. סעיף 11(4) - תנאיו של סעיף זה אינם מתקיימים, שכן התובעת עצמה טוענת כי לא הוצגו לה דוגמאות של סרטי ה-"לדים" ומקל וחומר שאינה טוענת כי הוצגו לה דוגמאות השונות מה-"לדים" שסופקו בפועל.

ג. סעיף 11(5) - לא הוכח שה-"לדים" לא התאימו מבחינת מה שהוסכם בפועל בין התובעת לבין הנתבעת.

54. התובעת הפנתה בנוסף לסעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968, שכותרתו "העלמת אי התאמה" ואולם סעיף זה מסתמך על קיומה של אי התאמה ומכל מקום תנאיו אינם מתקיימים.

55. מסקנתי היא שהגדרות חוק המכר לעניין "אי התאמה" אינן מתקיימות בנסיבותיו של מקרה זה. מסקנה זו מייתרת את הדיון בטענת התובעת, כי לפי הפסיקה אי התאמה שוללת אשם תורם מצד הקונה.

פרק ו' - הנזק

56. כעולה מתצהירו של עת/2 דוד גליקמן, עם גילוי העובדה שסרטי הלד אינם תקינים, התובעת החלה בפעולות החלפה ותיקון. הפעולות כללו את פירוק גופי התאורה באמצעות קבלני משנה של חברת "דלקיה", ניקוי גופי התאורה, הסרת ה- "לדים" הקודמים, הדבקת "לדים" חדשים והתקנה מחדש של גופי התאורה באתר (סעיפים 22-19 לתצהירו של עת/2).

57. עלויות כלל פעילויות התיקון מפורטות בתצהירו של עת/2 כדלקמן:

א. יבוא מסין של גלילי "לדים" בעלות של 8,425 ₪ (סעיף 17 ונספחים ג'1 - ג'2 לתצהיר).

ב. הוצאות משלוח היבוא בסך של 1,326 ₪ (סעיף 18 ונספחים ד'1-ד'2 לתצהיר).

ג. רכישת דבקים להדבקת ה-"לדים" בעלות של 1,340 ₪ (סעיף 21.4 ונספחים ח'1-ח'2 לתצהיר).

ד. הוצאות שכר עבודה של שלושה מעובדי התובעת בסך של 11,721 ₪ (סעיף 21.3 ונספחים ז'1-ז'4 לתצהיר).

ה. הוצאות פירוק והרכבה באתר באמצעות קבלני משנה של חברת "דלקיה" בסך של 50,000 ₪, אשר שולמו באמצעות סחורה ללא חיוב (סעיף 21.5 ונספח ט' לתצהיר).

ו. אובדן הכנסות כתוצאה מהפסקת העבודה עם חברת "דלקיה", המוערך בסך של 192,325 ₪ (סעיף 21.6 ונספחים י'1-י'2 לתצהיר ; חוות דעת רו"ח רון פיש).

ז. עגמת נפש, הפסד מוניטין ופגיעה בשם טוב בסך של 50,000 ₪.

58. יצוין כי הנזקים המפורטים בתצהירו של עת/2 מסתכמים בסך של 315,137 ₪ ואולם כתב התביעה הוגש לסך של 201,618 ₪ בלבד. ההפרש נובע מכך שבכתב התביעה נתבע אובדן הכנסות בשיעור של 80,000 ₪ בלבד (לעומת 192,325 ₪ בתצהיר עת/2) ואובדן שכר עבודה בסך של 10,715 ₪ (לעומת 11,721 ₪ בתצהיר עת/2). מובן כי תביעת התובעת מוגבלת לכל היותר לראשי הנזק המפורטים בכתב התביעה.

59. עלויות יבוא ה-"לדים" ורכישת הדבקים

התובעת תמכה את טענותיה בחשבוניות ובמסמכים המעידים על ההוצאות בסך מצטבר של 11,091 ₪. מדובר בהוצאה נדרשת על מנת להחליף את ה-"לדים" הפגומים.

60. הוצאות שכר עבודה

חוות דעתו של עת/1 רו"ח רון פיש מתבססת על טענת התובעת, כי שלושה מעובדיה הועסקו בעבודות ההחלפה והתיקון במשך 7 ימי עבודה מלאים. בהתאם לנתוני השכר של שלושת העובדים, חושבה עלות שבעת ימי העבודה ב- 7,532 ₪. לסכום זה מתווסף סך של 4,189 ₪, ששולם עבור שעות נוספות בתלושי השכר של העובדים מחודש מאי 2013 ובסה"כ 11,721 ₪.

בעדותו בפניי, עת/1 אישר כי שלושת עובדי התובעת עבדו בשכר חודשי קבוע, אשר לא השתנה בחודש שבו בוצעו העבודות (עמ' 4, ש' 16-11). ביחס לשעות הנוספות, עת/1 לא בדק את תלושי השכר הקודמים של שלושת העובדים והוא לא ידע לומר האם מדובר בשעות נוספות הנזקפות לטובתם מדי חודש באופן קבוע (עמ' 4, ש' 24-17).

עת/4 אברהם קנדלי, אחד מאותם שלושה עובדים, לא זכר אף הוא כמה שעות נוספות עבד מדי חודש אם בכלל (עמ' 16, ש' 12-6).

תוצאת הדברים היא שהתובעת לא הוכיחה הוצאה נוספת ועודפת עבור שכר העובדים בחודש מאי 2013, כתוצאה מביצוע העבודות להחלפת ה-"לדים" בגופי התאורה. אין מחלוקת של ממש כי שלושת עובדי התובעת עבדו בעבודות הנטענות ואולם התובעת לא הוכיחה שהוציאה עקב כך הוצאות נוספות מעבר לרגיל.

לאור האמור אני דוחה את הטענות בקשר לראש נזק זה.

61. הוצאות פירוק והרכבה

לתצהירו של עת/2 צורפה תעודת משלוח של התובעת מיום 10/6/13, המיועדת לחברת "דלקיה" ומעידה על העברת 200 גופי תאורה "ללא חיוב פיצוי עבור רוגובין בגין 200 הגופים עם לדים פגומים".

בנוסף צורפה לתצהיר כרטסת הנהלת החשבונות של חברת "דלקיה" אצל התובעת, נספח י'1, הכוללת תנועת חובה מיום 10/6/13 בסך של 59,000 ₪ בגין "ללא חיוב פיצוי בגין פרויקט" ותנועת זכות מיום 10/6/13 בסך של 59,000 ₪ בגין "ביטול חשבונית מיוני 2013 בגין פיצוי".

המסמכים מוכיחים אפוא העברת סחורה בעלות בסך של 50,000 ₪ + מע"מ (=59,000 ₪) ביום 10/6/13 וביטול החיוב של חברת "דלקיה" בגינה.

עת/2 נשאל מדוע לא הובאה מטעם התובעת עדות של חברת "דלקיה" ובתשובה קרא מתוך מכתב פנימי של חברת "דלקיה" אשר לא הוצג וחזר על טענותיו.

אכן קיים טעם לפגם בכך שלא הוצג אופן חישוב הפיצוי ששולם לחברת "דלקיה" ואולם תצהירו ועדותו של עת/2 בגיבוי המסמכים שהוצגו, מוכיחים לטעמי את ההוצאה ואת הקשר שבינה לבין נזקי ה-"לדים" הפגומים. מסקנתי היא שהתובעת הוכיחה ראש נזק זה.

62. אובדן רווחים

לטענת עת/2, מאז המקרה נשוא התביעה הפסיקה חברת "דלקיה" לעבוד עם התובעת ולרכוש ממנה שירותים ומוצרים. ע"פ חוות הדעת של עת/1 רו"ח רון פיש, בחודשים ינואר עד אפריל 2013 רכשה "דלקיה" מהתובעת שירותים ומוצרים בסך של 486,110 ₪ ובניכוי מע"מ 415,480 ₪. עוד נטען בחוות הדעת, כי בהתבסס על הדו"חות הכספיים של התובעת לשנת 2013, שיעור הרווח הגולמי שלה היה בשיעור של 30.86%. אובדן הרווחים חושב כך:

א. חישוב ההכנסות הצפויות ב- 2013 מחברת "דלקיה" 3*415,480 = 1,246,440 ₪.

ב. סך הרווח הגולמי לשנת 2013 כולה 1,246,440*30.86% = 384,651 ₪.

ג. סך הנזק לתובעת לתקופה של 6 חודשים - 192,325 ₪.

הנתבעת הציגה את מוצג נ/1 - הודעה על מיזוג חברות מתוך ילקוט הפרסומים מיום 3/4/13. מוצג נ/1 מעלה כי חברת "דלקיה אנרגיות ושרותים" בע"מ, שעיסוקה העיקרי "התקנת מערכות אלקטרו מכניות", התמזגה עם חברת "אינטר אלקטריק התקנות (1983)" בע"מ, שעיסוקה "התקנת מערכות חשמל".

מובן כי התמזגותה של "דלקיה" עם חברה שעיסוקה בהתקנות חשמל, מהווה הסבר אפשרי להפסקת ההתקשרות עם התובעת, שעיסוקה דומה. עניין זה מצטרף לטעמי לליקויים בניסיון של התובעת להוכיח את נזקי אובדן הרווחים כדלקמן:

א. התובעת לא הציגה בפני בית המשפט ואף לא בפני עת/1 את נתוני ההכנסות שלה מחברת "דלקיה" בשנים שקדמו לשנת 2013. הכרטסת נספח י' לתצהירו של עת/2 מתייחסת לשנת 2013 בלבד והיא מציינת יתרת חובה שמקורה בשנת 2012 בסך של 267,257 ₪, שאין בה כדי ללמד דבר. בהיעדר נתונים מהשנים הקודמות, נשמט הבסיס לחישוב ההכנסות השנתיות של שנת 2013 לפי מכפלה של פי 3 ההכנסות שבין החודשים ינואר - אפריל 13'. זאת מן הטעם שלא מן הנמנע כי מדובר בתקופה יוצאת דופן, שאין בה כדי לשקף את מהלך העניינים הרגיל ביחסי התובעת ו- "דלקיה".

צד הנמנע מלהציג ראיה, מעורר את החשש שאין הוא מביא את הראיה הזו כדי שלא תשמש נגדו (השופט י. קדמי, דיני ראיות (חלק שלישי), תשנ"ט, עמ' 1391). ככלל, אי הצגתו של מסמך רלוונטי המצוי בחזקתו האפשרית של בעל דין ואשר יש בו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצר הנחה כי אילו הוצג היה מערער את גרסתו של הצד אשר נמנע מהצגתו. כך בע"א 548/78 נ.ש. ואח' נ' י.ל., פ"ד לה(1) 736, בעמ' 763-762:

"דרך זו שנקט בה המחוקק מקורה בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".

ב. התובעת לא זימנה לעדות נציג של חברת "דלקיה", כדי שיעיד על ניתוק הקשר העסקי בין שתי החברות וסיבותיו. מדובר בעדות רלוונטית שנמנעה מבית המשפט. אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה כי דבריו היו עלולים לערער את גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן (ראה ע"א 293/90 גרינהולץ ואח' נ' מרמלשטיין (פורסם בנבו - 28/12/94)). כך גם נאמר בע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, בעמ' 658:

"אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".

לפיכך אני סבור כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה ביחס לנזקי אובדן הרווחים הנטענים ואני דוחה את תביעתה בראש נזק זה.

63. עגמת נפש, הפסד מוניטין ופגיעה בשם טוב

נדמה כי התביעה בגין ראש נזק זה הועלתה באופן סתמי, מבלי שהתובעת עשתה ניסיון של ממש להוכיחה. עת/2 התייחס לראש נזק זה בכלליות בסעיף 27 לתצהירו. לא הוצגו ראיות ולא נשמעו עדויות באשר לפגיעה במוניטין ובשם בטוב של התובעת. בהיעדר כל ראיה, התביעה בגין ראש נזק זה נדחית.

64. לאור האמור להלן סיכום נזקי התובעת:

א. עלות יבוא מסין 8,425 ₪

ב. הוצאות משלוח 1,326 ₪

ג. רכישת דבקים 1,340 ₪

ד. הוצאות שכר עבודה --

ה. אובדן רווחים --

ו. נזקים לא ממוניים --

ז. הוצאות פירוק והרכבה 50,000 ₪

סה"כ: 61,091 ₪

65. מאידך, התובעת לא שילמה לנתבעת את מחיר רכישת הלדים בסך של 8,891 ₪ במונחי יום הגשת כתב התביעה שהוגש מטעם הנתבעת בת.א. 16915-02-14.

פרק ז' - סיכום

66. התנהלותן של התובעת ושל הנתבעת גרמה לכך שבפרויקט "רוגובין" הותקנו בתוך גופי תאורה חיצוניים סרטי "לדים" לא מוגני מים, אשר לא התאימו לייעוד זה. תוצאה זו חייבה את התובעת בפעולות תיקון והחלפה מוצדקות.

67. התובעת נושאת באחריות למחדל בשיעור של 60% ואילו הנתבעת נושאת באחריות בשיעור של 40%.

68. התובעת הוכיחה נזקים בסך מצטבר של 61,091 ₪, נכון ליום הגשת כתב התביעה מטעמה בת.א. 38551-01-14.

69. התובעת לא שילמה לנתבעת את מחיר רכישת ה-"לדים" בסך של 8,891 ₪, נכון ליום הגשת כתב התביעה מטעם הנתבעת בת.א. 16915-02-14.

70. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. פיצוי בסך של 24,436 ₪ בניכוי 60% מעלות ה-"לדים" בסך של 5,335 ₪ ובסה"כ 19,101 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת כתב התביעה.

ב. שכ"ט ב"כ התובעת בשיעור של 15% בתוספת מע"מ.

ג. מחצית מסך האגרה אשר שולם על ידי התובעת.

71. סכומי פסק הדין ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ו, 21 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.