בפני | כב' השופטת מרים קסלסי |
בעניין: | מדינת ישראל | |
המאשימה | ||
נגד | ||
יוסי לרדו (עציר) | ||
ע"י ב"כ עוה"ד גבריאל טרונשווילי (סנגוריה ציבורית) | הנאשם |
הכרעת דין |
אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, באשר הוטל ספק סביר בשאלה מי נהג ברכב.
האישום
תשובת הנאשם
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
השאלה שבמחלוקת היא האם נהג הנאשם ברכב במועד האירוע?
לטענת בן שטרית הנאשם נצפה בודד ומרוחק כ 20-30 מטרים משאר חבריו (עמ' 9 ש' 21), מנגד הנאשם וחברו יוסי נגרין טענו כי היו כל העת יחדיו ומסביבם במרחק קצר גם יתר החברים. חבר נוסף בשם מיכאל בן עטר תיאר כי "תפסו את יוסי שלפו אותו מהחברה ואמרו שהוא נהג" (פרו' עמ' 37 ש' 14 ואילך).
השוטר בן שטרית העיד כי שמר על קשר עין רצוף עם הרכב והנאשם מרגע שהבחין ברכב נוסע במגרש החניה ועד צאתו של הנאשם מהרכב. תאורת הרחוב היתה תקינה והרכב היה בודד בחניה רחבת הידיים. לטענתו הבחין ברכב נוסע "ללא אורות, במהירות, משתולל, עושה רונדלים, מפרפר" (ת/13 ש' 8) ועל כן הורה לשוטר סיאני לרדת מהתצפית ולתפוס הנהג.
אמנם חקירתו הנגדית של השוטר לא העלתה סתירות מרובות לבד מצורת החניה (קיומן של כיכרות בתוך מתחם החניה) וניכר כי הוא כשלעצמו בטוח בזהותו של הנאשם. יחד עם זאת, כאשר מדובר בעדות יחידה של שוטר שעמד תחת התקפה מילולית גסה מצד הנאשם ונאלץ להשתמש בכוח על מנת לעצרו, יש להתייחס בזהירות רבה לבטחונו בנוגע לנתונים שמסר ולבחון אותם ב"שבע עיניים" שמא קיים דבר קטן המעמיד בספק את הביטחון באמינות דבריו. גם שוטר עלול לטעות שלא במתכוון. (ראה דברי כב' השופט מודריק בע"פ 4004/98 ורשבסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם))
עדות הנאשם
אם החוקר "מתנהג איתי על קטנות, אז אני עונה על מה שבא לי. " (עמ' 16 ש' 26-29) "לא מעונין לפרט מי דיבר ומי אמר" (עמ' 18 ש' 8) או כשסירב לומר אפילו למי שייך הרכב ענה לשוטר ש"יש לו מסמכים, יש לו עבודה שיעשה אותה" (עמ' 20 ש' 28)..
"תדחוף את חאג יחיא לתחת" (ת/3 ש' 3 - כשהציע לו החוקר עוזי אברהם להתייעץ לפני גביית העדות עם עוה"ד שייצג אותו בהארכת המעצר). בסוף העדות כשהתבקש לקרוא ולחתום, חשש מתוצאות דבריו או חזר בו ולכן הוסיף בכתב ידו: "לא אמרתי את זה", "לא אמרתי משפט נגד עו"ד", אין לי ספק שאמר גם אמר ולא מדובר בפרי דמיונו של החוקר. כך התנהג הנאשם לאחר שהתפכח (ההודעה נגבתה יום וחצי למחרת הארוע), נקל לדמיין כיצד התנהג במקום הארוע. כשהוא שיכור. אי שיתוף הפעולה ואי הפרכת החשדות נגדו, אלא במועד ההוכחות, יחד עם התנהגותו ועברו התעבורתי המכביד, עלו לנאשם ביוקר, כאשר הוחלט כי יש לעצרו עד תום ההליכים.
על אף כל האמור, הכרעת הדין אינה עוסקת באופיו של אדם והתנהגותו הראויה לכל גינוי, אלא בשאלה האם הוכחה הטענה כי נהג באותו לילה, מעל לספק סביר.
הנאשם היה עקבי בעדותו לכל אורך הדרך עת הכחיש נהיגתו ולא מצאתי כי חקירתו הנגדית ערערה את אמינותו.
עדויות חבריו של הנאשם
יינון דה בוטן טען שפנה לשוטר בן שטרית והציג לו המפתחות וכך אמר: "אני באתי לשוטר אמרתי לו כבוד השוטר המפתח אצלי בכיס, הראיתי לו את המפתח, הוא רצה לגרור את האוטו אמרתי שהמפתח אצלי בכיס ואף אחד לא נהג, הוא אמר שראה אותו אמרתי שלא יכול היה לראות אותו" (ראה עדות העד פרוט' עמ' 24, ש' 28- 30). עוד הוסיף ואמר כי את צילם האירוע במצלמה שבטלפון הנייד, אולם השוטר חטף מידו את הנייד ומחק את ההסרטה (פרו' עמ' 25, ש' 5- 6 ). השוטר בן שטרית לא עומת מול הטענות הללו, אם במכוון ואם משום שהסנגור לא ידע מה יאמר יינון, מכל מקום, המאשימה כשלה להפריך טענות אלו ואיני יכולה לשלול אותן על הסף.
יוסי נגרין תמך בעדותו של יינון ושל הנאשם, הוא העיד כי "יוסי (הנאשם-מ.ק.) היה לידי צמוד, כשהשוטר משך אותו הוא היה לידי, ינון היחיד שהיה לו מפתח, הוא היחיד שלא שתה הוא היחיד שנהג, מרגע שיצאנו ועד הסוף. המפתח היה כל הזמן אצלו" (פרו' עמ' 30, ש' 17- 19). לשאלה מה היה המרחק בינם לבין שאר החברים עובר לתפיסתו של הנאשם על ידי השוטר, השיב "היינו יחד, כמו נתיב, כולם יחד" (פרו' עמ' 30, ש' 21- 22), בניגוד לטענת בן שטרית שהנאשם היה במרחק של 20-30 מטרים מיתר החבורה. עוד אמר יוסי נגרין כי למרות שגם הוא אמר לשוטרים כי הנאשם לא נהג "לפני שהאוטו זז (כשהחבורה התפרעה, השמיעה מוסיקה והתעמתה עם השוטרים-מ.ק.) הם התלבשו על יוסי, נתנו לו מכות, אחד הסריט, בא שוטר לקח את הטלפון עם ההסרטה ומחק. (פרו' עמ' 30, ש' 30- 31).
מיכאל בן עטר העיד כי ראה במו עיניו את ינון מזיז את הרכב לחנייה סמוכה במתחם. לדבריו, בעת שהבחין בינון מזיז את הרכב הנאשם היה יחד איתם והם היו בסוג של תזוזה. בשלב זה השוטרים תפסו את הנאשם בטענה כי נהג ברכב (פרו' עמ' 35, ש' 24 ואילך). העד העיד כי למרות שאמרו במפורש כי ינון נהג, ואף ינון הציג בפניהם את מפתחות הרכב השוטרים לא הרפו מהנאשם.
לסיכום
"אם עלה בידי הנאשם לספק הסבר סביר, שיש לו אחיזה בחומר הראיות - אף אם בית המשפט אינו יכול להכריע בנכונותם של הדברים, בבחינת הוכחת חפותו - שׁומה עליו לזכותו בדין, וְלוּ מחמת הספק. ההרשעה תתקיים אפוא, רק במקרה שבו העובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונאלית אחרת מזו המובילה להרשעה, ולאחר שכל הסברי הנאשם לחפותו נדחו כליל".
ניתנה היום 10 באפריל 2014, במעמד הצדדים
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
30/01/2014 | הוראה לשירות המבחן למבוגרים להגיש (א)תסקיר | נאיל מהנא | צפייה |
08/04/2014 | הכרעת דין מתאריך 08/04/14 שניתנה ע"י מרים קסלסי | מרים קסלסי | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מבקש 1 | מדינת ישראל | אהוד רונן |
משיב 1 | יוסף חיים לורדו (עציר) | גבריאל טארונישבילי |