לפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה [נסח חדש], תשכ"א-1961, למשך תקופה של 30 יום, אשר הוטלה על רכבו של המבקש בשל חשד לעבירה של הסעת נוסעים בשכר, בניגוד לתקנה 84א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

המבקש הינו נציג החברה, בעלת הרכב, אשר העסיקה את הנהג שנתפס נוהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

מדובר בחברה בעלת רישיון מיוחד להסעת נוסעים, אולם באותה עת הנהג החליט על דעת עצמו כאשר היה בדרכו להובלת נוסעים מתל אביב, להסיע בדרכו לתל-אביב נוסעים בשכר מירושלים, שלא על פי ההיתר ובכך עבר את העבירה של הסעת נוסעים בשכר.

הנהג נחקר בפניי במהלך הדיון והוא לא מכחיש את ביצוע העבירה, כך למעשה מתקיימות מעבר לראיות לכאורה לביצוע העבירה. נציג החברה, טוען כי הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת שהנהג יבצע את העבירה, במיוחד כאשר הוא החתים אותו בתחילת עבודתו על תצהיר כיצד לנהוג ושעליו להימנע מביצוע עבירות תעבורה. על כן הוא מבקש לבטל הודעת איסור השימוש ברכב, שכן הרכב משמש את החברה להסעת נוסעים נכים על פי היתר.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה כאשר מסתמנת אשמה ברורה של הנהג, אין זה משנה שהשבתת הרכב גורמת לפגיעה כלכלית בבעליו, כי לטענתה זוהי מטרתו של הליך השבתת הרכב.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות בתיק המשיבה, הגעתי למסקנה שלא נפל פגם בהחלטת הקצין לפסול את רישיון הרכב ועל כן אני דוחה את הבקשה לביטול איסור השימוש.

אינני מקבל טענת המבקש כי לא ידע שהנהג יבצע עבירה של הסעת נוסעים בשכר. בעל רכב אינו יכול להשתחרר מאחריותו לביצוע עבירה של הסעת נוסעים בשכר על ידי אמירה כללית "לא ידעתי".

יחד עם זאת, מאחר ומדובר ברכב שיש לו רישיון מיוחד להסעת נוסעים נכים, אני מורה על קיצור תקופת איסור השימוש למשך 15 יום, שכן די לטעמי בתקופת צינון זו כדי להשיג את המטרה שבמנגנון איסור השימוש.

כלל של דבר, אני דוחה את הבקשה לביטול איסור שימוש אולם אני מורה על קיצור תקופת האיסור שימוש למשך 15 ימים בלבד.

המזכירות תשלח העתק החלטתי למבקש בפקס

זכות ערר לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ד, 22 ינואר 2014, במעמד ב"כ המשיבה.