האם יש להחיל את צו ההפטר שניתן למבקש אף על חוב מזונות עבר?

א. רקע עובדתי

1. החייב יליד 1939 נישא בשנית לפלונית בשנת 1985 ומנישואין אלו נולדו לו שתי בנות שכיום נמצאות בשנות השלושים לחייהן והן המשיבות 2 (להלן: "הבנות").

2. בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, המבקש נפרד מפלונית ומאז התנהלו בין בנה"ז הליכים משפטיים רבים.

3. בין היתר, ניתן ביום 23.10.91 פסק דין המחייב את המבקש במזונות אשתו והבנות בסך של 1,000 ₪ לחודש וכן מדור בסך של 400 דולר לחודש. מאחר והמבקש לא שילם את המזונות, פתחה אשתו בהליכי הוצאה לפועל כנגדו. כמו כן, התקיים לאחר מכן, הליך נוסף בתביעות להגדלת מזונות ולהקטנת מזונות (תמ"ש 17350/95) וביום 30.8.00 ניתן פסק דין המחייב את המבקש במזונות אשתו ושתי קטינות בסך של 3,500 ₪ לחודש וכן במדור בסך של 503 דולר לחודש.

4. ביום 16.3.00 הגיש החייב בקשה לפשיטת רגל, ביום 20.12.00 ניתן כנגדו צו כינוס וביום 12.9.01 הוא הוכרז כפושט רגל.

5. במסגרת הליך הפש"ר, נקצבו לפלונית ולבנות מזונות לפי סעיף 128 לפקודה בסך של 1,000 ₪ לחודש.

6. עקב מחדלים בהתנהגות החייב, התנגדות נושים, חשדות בדבר העלמת מידע אודות הכנסות וחשדות בדבר חוקיות הסתלקות שביצע החייב בשנת 1998 מעיזבון אמו המנוחה, הסכים החייב לביטול הליך הפש"ר וניתן פס"ד לביטולו ביום 26.2.09. באותו דיון אמר החייב כי: "מה שמטריד אותי במיוחד הוא חוב מזונות ואם ההפטר לא יחול עליו אז אכן אני מסכים לביטול ההליך" (עמ' 3 שורות 3-4).

7. לאור ביטול הליך הפש"ר, חויב המבקש לשלם את מלוא ההפרש בין סכום המזונות שנפסק לו בבית המשפט לענייני משפחה לבין סכום קציבת המזונות. המבקש אף הגיש בר"ע לבית המשפט העליון בנושא זה ואולם, בע"מ 3897/11 (23.5.11), קבע כב' השופט דנציגר, כי מאחר ותוצאת ביטול צו פשיטת הרגל מביאה למצב שבו כאילו מעולם לא ניתן הצו וחוב המזונות "חוזר וניעור", עליו לשלם את מלוא ההפרש שנצבר בתשע השנים שבהן הוא היה בהליך הפש"ר.

8. ביום 4.8.10 הגיש המבקש בקשה שנייה לפשיטת רגל. בדיון שהתקיים ביום 26.12.10 התנגד ב"כ הכנ"ר למתן צו כינוס וכב' השופט ברנר דחה את בקשתו של החייב וקבע בהחלטתו כי:

"כל מטרתו של המבקש כיום היא לנסות ולהעביר את רוע הגזירה של פקודת המאסר, באמצעות קבלת צו לעיכוב הליכים במסגרת תיק הפש"ר. דא עקא, לא לשם כך נועד הליך הפש"ר ואת עיכוב ההליכים יכול המבקש לנסות ולהשיג בלשכת ההוצאה לפועל... הליך הפש"ר אינו תוכנית כבקשתך, בו החייב בא ויוצא מן ההליך בהתאם לשיקולי הכדאיות של אותו רגע. אם המבקש העדיף בשעתו לסכל הליך של ביטול הענקה שהעניק לאחיו, ולו גם במחיר של ביטול ההליך, לאחר שבמשך תשע שנים תמימות נהנה מהגנתו של צו לעיכוב הליכים, אין לאפשר לו כיום לחזור אל ההליך...".

9. בחודש ינואר 2014 הגיש החייב את בקשתו השלישית לפשיטת רגל וביום 27.1.14 ניתן צו כינוס לנכסיו.

10. בדו"ח המסכם שהגיש המנהל המיוחד, המליץ המנהל המיוחד לתת למבקש הפטר לאלתר וזאת לאור גילו של החייב, העדר תועלת לנושים מהמשך ההליך מאחר ולחייב אין כושר השתכרות והוא אף המליץ להחיל את ההפטר על חוב המזונות.

11. בדיון שהתקיים בפני כב' השופט חסדאי ביום 17.2.16 החליט בית המשפט ליתן לחייב הפטר חלוט ואולם לאור התנגדות הבנות, אשר ירשו את אמם שנפטרה בשנת 2015, הורה בית המשפט כי אם החייב מעוניין שההפטר יחול על חוב המזונות, עליו להגיש בקשה מתאימה.

12. המבקש הגיש בקשה להחלת ההפטר אף על חוב המזונות ולבקשת הבנות, נחקר החייב בדיון שהתקיים ביום 6.3.17 ע"י באת כוח הבנות.

ב. טענות המבקש

1. המבקש בן 78, הוא חולה לב שעבר שלושה צנתורים ויש לו מחלות רבות אחרות. לכן, הוא אינו יכול להשתכר יותר וכל הכנסתו מורכבת מקצבת זקנה והשלמת הכנסה בסך של 5,124 ₪ לחודש.

2. לחייב אין כל נכסים והוא גר בדירת עמידר בשטח של 48 מ"ר ומצבו הכלכלי קשה. הוא משלם 809 ₪ כדמי שכירות לחודש.

3. תיק ההוצל"פ בגין חוב מזונות נפתח בשנת 1989, אשתו לשעבר כבר נפטרה ובנותיו בנות למעלה משלושים והן ניתקו כל קשר עמו לפני שנים רבות.

4. החובות נוצרו בתום לב ועיקר החוב נובע מהפער בין סכום המזונות שנפסק לו בבית המשפט לענייני משפחה לבין סכום קציבת המזונות, אשר נוצר כתוצאה מביטול ההליך. עקב כך, היה עליו לשלם את הפרש המזונות שנצבר במהלך תשע השנים שהוא היה בהליך פש"ר.

5. המבקש לא השתמט מתשלום המזונות ובכל תקופת הליך הפש"ר הראשון, הוא שילם את סכום קציבת המזונות. לכן, עותר המבקש שההפטר יחול אף על חוב המזונות.

ג. טענות הבנות

1. המבקש הציק ואמלל את אמם המנוחה ואף עיגן אותה שנים רבות. הוא השתמט במשך שנים רבות בשיטתיות מתשלום המזונות ואין הצדקה כי ההפטר יחול על חוב המזונות.

2. החייב לא הצהיר על עיסוקיו הרבים והכנסותיו בתקופה שבה היה פושט רגל בהליך הראשון והוא ביצע הסתלקות אסורה מזכויות בעיזבון אמו. החייב שיקר לגבי הכנסותיו וכושר השתכרותו ובתי המשפט קבעו זאת פעמים רבות בהחלטות ובפסקי דין שניתנו בהליכים השונים שהתקיימו בין המבקש לאשתו. לדוגמא: בתמ"ש 31776-08-11 שעסק בבקשת המבקש לפרוס את חוב מזונות העבר שהצטבר לסך של 400,000 ₪, קבע כב' השופט סמארה בפסק דינו מיום 30.12.13 כי המבקש: "מגלה טפח ומסתיר טפחיים ושהאמת אינה נר לרגליו... המבקש לנוכח עדותו הפתלתלה והעדר נתונים אמינים לגבי היקף הכנסותיו בפועל, לא עמד בנטל זה". כמו כן, בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל ורדה שוורץ מיום 24.5.11 נקבע כי: "אינני יכולה לקבוע את יכולתו הכלכלית של החייב ואפילו לא באופן ארעי כעולה מחקירת החייב היום והספקות שעלו בי כתוצאה ממנה".

3. בין היתר, המבקש הסתיר כי הוא עסק בסחר במכוניות ובמכירת מזון מוכן והוא התנהל בחוסר תם לב בהליך. אין הצדקה להעניק לו הפטר אף על חוב המזונות, מאחר והמבקש ניצל לרעה את ההליך.

4. המבקש חי עם בת זוג ונהנה מהכנסותיה והוא לא גילה כמה היא משתכרת. המבקש צריך ויכול לפרוע את חוב המזונות. המבקש השתמט במשך שנים רבות מתשלום המזונות ולא שילם שום תשלום בגין חובו משנת 2009 ולכן אין להיעתר לבקשתו.

ד. עמדת הנאמן והכנ"ר

1. הנאמן והכנ"ר סבורים כי במקרה דנן יש להחיל את ההפטר אף על חוב המזונות. זאת, לאור גילו של החייב, מצבו הבריאותי שאינו תקין, וותק החוב (חלפו 27 שנים מאז פתיחת תיק ההוצל"פ), העדר נכסים, העדר כושר השתכרות והכנסתו הנמוכה של החייב.

2. בנות החייב שלהן יועדו המזונות, הגיעו לבגרות זה מכבר. משגרושת החייב נפטרה, הטענה כי היא זקוקה למזונות לצורך מחייתה, אינה רלוונטית.

3. אף אם נמצא רבב בהתנהלות החייב, הן ביחס לאופן יצירת החוב והן ביחס להתנהלותו בהליכי הפש"ר, חלוף הזמן יש בו כדי להקהות ולרפא את הפגמים.

4. החייב שילם במסגרת הליך הפש"ר הראשון את תשלומי המזונות שנקצבו לו. עיקר חובו נובע מהחוב הרטרואקטיבי שנוצר עקב ביטול הליכי הפש"ר.

5. הליך הפש"ר הראשון לא בוטל לאחר שנקבעו קביעות שיפוטיות ביחס לחוסר תום ליבו של החייב אלא לאור הסכמת החייב. לדברי הנאמן: "אין בנמצא כל החלטה שיפוטית המצביעה על חוסר תום ליבו של החייב".

6. לדברי הנאמן: "לא נמצא חוסר תום לב בהתנהלות החייב ולחילופין, אף אם היתה התנהלותו נמצאת כפגומה באופן כזה או אחר, אז יש בחלוף השנים, בוותק החוב ובנסיבותיו האישיות כדי לרפא הפגמים". לדבריו, החייב "זכאי סוף סוף למנוחת הנפש, זאת אף אם חטא, כפי שסוברות הבנות".

7. גם הכנ"ר סבור כי יש להכליל את חוב המזונות בהפטר ומדובר במקרה חריג. זאת, מאחר והחייב בן 78, תיק ההוצל"פ נפתח לפני כ– 27 שנים, בנותיו של החייב בגירות והחייב מתקיים מקצבאות בסך של 5,000 ₪ ואין לו נכסים וכושר ההשתכרות.

ה. דיון והכרעה

1. סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"ם – 1980 קובע כי:

"צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

(3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".

2. ברע"א 7940/13 קצקה נ' הכנ"ר (29.1.14) דן כב' השופט עמית בשאלה אימתי יש להחיל את ההפטר גם על חוב מזונות. באותו מקרה מדובר היה בחוב שנוצר כלפי המל"ל. עמדת הכנ"ר היתה כי אין ליתן הפטר מחוב זה ויש להמשיך בהסדר לפיו המל"ל מקזז מידי חודש 10% מקצבת הנכות של החייב.

3. בית המשפט קבע כי בנסיבות אותו מקרה, יש להצדיק מתן הפטר אף מחוב המזונות. הטעם לכך הוא, שתיק ההוצל"פ נפתח לפני למעלה משלושים שנה, הילד שלו נועדו המזונות הוא בגיר בן 34, המבקש שהוא בן 62 התאלמן מאשתו בנסיבות טרגיות והוא סובל מבעיות רפואיות קשות ומוגדר נכה 100%. כמו כן, מצבו הכלכלי של מר קצקה היה חמור, הוא התגורר בדירת חלמיש והתפרנס מקצבת נכות בסך של 2,600 ₪ בלבד, כאשר לאחר קיזוז המל"ל, נותר לו סך של 2,248 ₪ לחודש בלבד.

4. בית המשפט קבע כי ההפחתה של 249 ₪ לטובת קיזוז חוב מזונות "תדרדר עוד יותר את מצבו" ולפיכך נפסק כי:

"בהתחשב בגילו של המערער, בהתחשב במצבו ברפואי, בהתחשב בזמן הרב שחלף מפתיחת תיק ההוצאה לפועל, בהתחשב שאין למבקש נכסים והשתכרותו היחידה היא קצבת נכות אשר עומדת בפועל על סך של כ – 2,500 ₪, בהתחשב בכך שחובו הכולל עומד נכון להיום 53,572 ₪ כך שקיזוז מתוך קצבת הנכות המינימאלית צפוי להמשך עד תוחלת חייו - ...אני סבור כי מצבו נכנס לגדר המקרים בהם ראוי להחריג את תשלום חוב המזונות".

5. בע"א 6456/13 ישעיהו נ' גמזו (3.5.15) דחה בין המשפט העליון (כב' השופטת חיות) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהחיל את ההפטר אף על חוב מזונות. בית המשפט קבע כי לאור הנסיבות החריגות של המקרה:

"ובהן: גילו המתקדם של המשיב 1 (המשיב יליד 1931), מצבו הרפואי הלקוי... מצבו הכלכלי הירוד, הימשכות הליכי פשיטת רגל למעלה מ – 12 שנים והעובדה שלא הוכח כי ברשותו נכסים נוספים או שצפוי שינוי ביכולתו לפרוע את החוב בעתיד. בית המשפט ער היה להלכה הפסוקה לפיה רק במקרים חריגים יינתן הפטר מלא או חלקי מחוב מזונות...אולם נוכח מכלול הנסיבות שפורטו לעיל הגיע למסקנה כי עניינו של המשיב 1 אכן בא בגדר אותם מקרים חריגים אשר בהם יש מקום להפטר מלא מחוב המזונות...".

6. מאידך, בע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ. (12.10.15) דן כב' השופט מלצר בהרחבה בשאלה האם יש מקום להכריז על אדם כפושט רגל, שעה שחובו העיקרי הוא חוב מזונות. גם שם היה מדובר באדם מבוגר כבן שבעים. בית המשפט קבע כי יש לבחון:

"באילו נסיבות נמנע החייב מתשלום חוב המזונות? כך למשל, יש לברר האם היתה לחייב מניעה אמיתית לעמוד בתשלום המזונות, לאחר שנקבעו, או שמא הוא השתמט במכוון מתשלום החוב הפסוק, חרף יכולתו הכלכלית לעשות זאת?... דומה עלי כי יש לתת משקל לשאלה אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב, או חלקו, ביוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים למזונות ממנו – לשם גבייתו...אסור ליצור מצב שבו חייבים יעדיפו להימנע מתשלום חוב מזונות משך שנים ארוכות (חרף יכולתם לעמוד בתשלום הסכום, אשר נקבע ע"י ערכאה שיפוטית מבררת), ובתוך כך, יגדילו ויאדירו אותו, והכל במטרה לזכות, בסופו של דבר, בהפטר... לעומת זאת, אפשר להקל עם חייב שבשלב זה איננו חייב עוד לזון את בני משפחתו, אשר אינם עוד בגדר מי ש"זכאים למזונות" ממנו – והחוב שעליו לשלם להם נוגע לעבר הרחוק. אכן, בנסיבות אלו, וככל שעובר הזמן, חוב המזונות הפסוק מאבד מאופיו המקורי ומתקרב יותר במהותו לחוב כספי רגיל...".

7. באותו מקרה קבע בית המשפט, כי יצירת חוב המזונות לא נעשתה בתום לב ולא כתוצאה מהסתבכות כלכלית אלא נבעה:

"מהתנהלותו של החייב עצמו עובר לגירושין. התנהלותו של החייב, אשר התבטאה בנטישת בית המגורים, בעזיבתה של אשתו... תוך ניתוק הקשר עמה (ועם ילדיו) ובהתחמקות ממנה לאורך שנים, בתקופה שבה היא נחשבה עדיין כמי שזכאית למזונות ממנו – היא שהובילה לכאורה ליצירת חוב המזונות. התנהלות שכזו נוגדת באופן מהותי את "תקנת הציבור" ועולה כשלעצמה, כדי חוסר תום לב משמעותי ביצירת החוב.. במיוחד הדברים אמורים בשעה שהמשיב השתמט באופן מכוון מתשלום דמי המזונות החודשיים... פסיקת המזונות בידי בית המשפט מקימה חזקה... בדבר יכולתו הכלכלית של המשיב לשאת בתשלום המזונות, למצער בתקופה הסמוכה למתן הפסק".

באותו מקרה קבע בית המשפט כי יש לבטל את ההכרזה של החייב כפושט רגל וכי:

"לא התרשמתי כי בהמשך קיומם של הליכי ההוצאה לפועל כנגד המשיב יש כדי לפגוע באינטרס הציבורי בשיקומם של חייבים או בזכותו של המשיב למינימום קיום אנושי בכבוד. ... לא ניתן לומר כי מדובר בחוב "אסטרונומי", אשר אין סיכוי כי ניתן יהיה לפרוע אותו ולו בחלקו. חרף גילו ומצבו האישי הנטען, המשיב עובד לפרנסתו ... למשיב הכנסות מעבודה, מקצבה וכן מופקדים לזכותו כספים בקופת פנסיה ובביטוח מנהלים".

ראו גם: פש"ר 25726-08-10 חדד נ' הכנ"ר (7.7.15).

8. בע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (26.9.16) דן בית המשפט שוב בנושא הקריטריונים למתן הפטר על חוב מזונות ובאותו מקרה נקבע כי ההפטר יחול אף על חוב המזונות שקדם למועד צו הכינוס. כב' השופטת ברון ציינה כי:

"על רקע חשיבותו החברתית של מוסד המזונות, מיושם החריג הקבוע בסעיף 69(א)(3) במשורה ובמקרים חריגים בלבד, שבהם נתון החייב במצב קשה, שאינו עתיד להשתפר – בין מבחינה כלכלית, לרבות היעדרם של נכסים בבעלותו ומיצוי יכולת ההשתכרות שלו, בין מבחינת בריאותו הלקויה וגילו המתקדם, בין עקב הימשכות ההליכים בעניינו לאורך שנים רבות, בין לנוכח פגיעה בזכותו לקיום מינימאלי בכבוד, ולרוב – מכל הבחינות הללו גם יחד... לשונו של סעיף 69(א)(3) – בשונה מהוראות אחרות בפקודה – עמומה ומותירה מרחב משמעותי להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בבואו להכריע בדבר גורלם של דמי מזונות בהליך פשיטת רגל".

9. בית במשפט סקר בפסה"ד הנ"ל את השיקולים הרלוונטיים לצורך החלת החריג המאפשר הכללת דמי המזונות בצו ההפטר ואלו הם:

א. כושר הפירעון הנוכחי של החייב ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד.

ב. קיומם של נכסים בבעלותו.

ג. גילו ומצב בריאותו.

ד. מצבו האישי והמשפחתי.

ה. נסיבות היווצרות החוב.

ו. האם מדובר בחוב לעבר בלבד או בחוב שוטף שממשיך להיצבר?

ז. חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לתרומת החייב לכך.

ח. האם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו או שהחוב נפרע רק עקב פעולות שיזמו הזכאים.

ט. האם החייב עדיין חב בסיפוק צרכי המחייה של הזכאים או שמדובר בחוב מהעבר הרחוק, שאז אותו חוב "מאבד מאופיו המקורי ומתקרב יותר במהותו לחוב כספי רגיל".

י. מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות.

יא. האם תפגע זכותם של החייב או הזכאי לקיום מינימלי בכבוד.

יב. האם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בהליכי הוצל"פ והאם הם יביאו תועלת לנושים?

יג. עמדת בעל התפקיד.

יד. תום ליבו של החייב כשרכיב זה הוא מרכזי.

ראו גם: פש"ר 31167-04-13 ישעיהו נ' הכנ"ר (12.12.16), פש"ר 2131-06 חסוי נ' הכנ"ר (22.1.17), פש"ר 1934/08 קאשי נ' המל"ל (26.1.17).

10. לאור עקרונות אלו, נבחן האם החייב במקרה דנן, עונה על הקריטריונים שנקבעו בפסיקה להחלת הפטר אף על חוב המזונות:

א. לחייב אין יכולת השתכרות ולא צפוי כי מצבו ישתפר.

ב. לחייב אין נכסים בבעלותו והוא מתגורר בדיור ציבורי.

ג. החייב בן 78 ומצבו הבריאותי מורכב. כעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו, יש לו בעיות רפואיות רבות.

ד. החייב מתגורר עם בת זוג ולא נסתרה עדותו כי היא עובדת במשק בית ומשתכרת כ – 1,500 ₪ לחודש מטיפול בקשישים (עמ' 7 שורה 12).

ה. חלק נכבד מהחוב נוצר כתוצאה מכך שהחייב היה צריך לשלם - לאחר שהליך הפש"ר הראשון בוטל - את כל ההפרש המשמעותי בין המזונות שנפסקו בבית המשפט לענייני משפחה לבין קציבת המזונות. מדובר על הפרש בגין תקופה ארוכה של תשע שנים משנת 2000 עד שנת 2009.

ו. מדובר בחוב עבר בלבד.

ז. החוב נוצר לפני זמן רב, חלקו עוד בשנות התשעים של המאה הקודמת.

ח. החייב לא הוכיח כי עשה מאמצים לפרוע את חובו.

ט. מדובר בחוב מזונות עבר של בנותיו שהן כיום כבר מעל גיל שלושים ולכן לא מדובר בסיפוק צרכיהן אלא בחוב השייך לאמם המנוחה.

י. הזכאיות לא טענו כלל כי מצבן הכלכלי קשה. בת אחת היא עו"ד (עמ' 2 שורה 21) והשנייה כלכלנית (עמ' 7 שורה 26).

יא. לאור הכנסתו המינימאלית של החייב, נראה כי אי מתן ההפטר על רכיב המזונות, ייפגע בזכותו לקיום מינימאלי בכבוד. לפי עדותו שלא נסתרה, הוא מקבל רק קצבאות כמפורט לעיל ובת זוגו משתכרת 1,500 ₪ מעבודתה (עמ' 7 שורות 11-12).

יב. הן הנאמן והן הכנ"ר תומכים בבקשת החייב.

11. נראה כי החייב עומד ברוב רובם של הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לצורך מתן הפטר אף מחוב מזונות. במקרה דנן, קיים אף שיקול נוסף והוא שהזכאי למזונות - אשתו לשעבר - נפטרה ומי שבעצם ייהנה מהכספים הן בנותיה היורשות ולא הזכאית עצמה. גם נתון זה פועל לטובת החייב.

12. אין להתעלם מכך כי קיים קושי לומר כי החייב פעל בתום לב מלא. כפי שעולה מההחלטות הרבות שניתנו כנגדו במהלך השנים, הוא כנראה הסתיר הכנסות ולא דיווח על מצבו הכספי באופן ראוי. גם במקרה דנן ניתן לומר על החייב, בדיוק את מה שאמר בית המשפט העליון על מר גמזו בפס"ד הנ"ל:

"חשוב להדגיש כי ההפטר האמור אין בו בשום אופן משום מתן הכשר להתנהגותו של המשיב 1 ומקובלת עלי בהקשר זה טענת המערערות כי התנהלותו הבעייתית של המשיב 1 בפרשה הנדונה, ראויה לכל גינוי".

13. כידוע, שתי תכליות עיקריות עומדות בבסיס הליך פשיטת הרגל: האחת - כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה, היעילה והשווה ביותר (אינטרס הנושים), והשנייה - היא התכלית השיקומית "שעיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על-ידי קבלת הפטר מן החובות... אכן, קניינו של הנושה אינו חזות הכול. כנגדו קיימת גם זכותו של החייב – שניתן אף לראות בה חלק מכבודו וחירותו על-פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – להקים את חירותו (האישית והכלכלית) ולשוב ולקיים עצמו בדרך מכובדת" (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, נז(4) 197, 204-205 (2003)).

ראו גם: ע"א 3376.11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי (6.10.13); בע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ. (12.10.15); פש"ר (חי') 27525-08-12 סנבטו נ' כונס הנכסים הרשמי (10.11.15)).

14. לאור האמור, נוכח הנטייה לאפשר לחייבים לפתוח דף חדש בחייהם ולסייע בידם להשתקם, והיות וממילא מי שלה היה המבקש חייב את המזונות כבר נפטרה, אני סבור כי המקרה דנן הוא מקרה חריג שבו ניתן ליתן הפטר אף מחוב המזונות. זאת, לאור התקיימות רוב התנאים שנקבעו בפסיקה כמפורט לעיל. לכן, יש לקבל את בקשת החייב ולקבוע כי הוא יופטר אף מחוב המזונות.

15. לאור התנהלותו של החייב בהליך, אין צו להוצאות.

16. ההחלטה מותרת לפרסום במתכונת בה היא נחתמה, ללא פרטים מזהים.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשע"ז, 20 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.