1. בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.06.13. הסוגיה העובדתית שבמחלוקת, היא האם כטענת התובע, פגע ברכבו רכב הנתבע 2 והדפו על עבר רכב צד ג', או שמא תחילה פגה רכבו של התובע ברכבו של צד ג', ורק לאחר מכן נפגע רכב התובע מרכבו של הנתבע.
2. במסגרת הדיון שהתקיים בפני העידו התובע והנתבע 2.
3. לטענת התובע, בעת שעמד בחסות אור אדום ברמזור, כאשר לפניו רכב צד ג' שעמד ראשון לפני קו העצירה, הגיח רכב הנתבע 2 במהירות מאחוריו ופגע בו בעצמה, פעמיים. כתוצאה מכך, נהדף רכבו, שעמד במרחק 2 מטרים לערך מן הרכב שעצר מלפנים, ופגע בו. התובע העיד, כי רכב הנתבע 2 פגע עם חלקו הימני הקדמי בחלקו השמאלי האחורי של רכב התובע, הואיל והוא ניסה לסטות. עוד טען התובע, כי רכבו "לא היה במצב נסיעה" אחרי התאונה. במסגרת חקירתו הנגדית, תיקן התובע עדותו באשר למיקום התאונה ביחס לרמזור, ואמר "עצרנו. הוא נכנס לצומת ובדיוק הרמזור התחלף. זה היה אולי מטר אחד מתוך הצומת".

עוד תיקן והוסיף לשאלת נציג הנתבעת 1, כי אכן הזיז את רכבו לאחר התאונה, בנסיעה.

1. מנגד, טען הנתבע 2, כי לפני התאונה נסעו שני כלי רכב לפניו, האור ברמזור היה ירוק והרכב הראשון בלם לפתע בתוך הצומת. או אז, פגע רכב התובע ברכב הראשון. כאשר הבחין הנתבע 2 במתרחש, הסיט את רכבו שמאלה, אך לא הצליח למנוע את הפגיעה ברכב התובע, ופגע עם צדו הימני הקדמי בחלקו השמאלי האחורי של רכב התובע. כן, מסר הנתבע 2, כי לאחר האמור, התובע הזיז את הרכב בנסיעה ואף עזב את מקום האירוע בנסיעה ברכבו.
2. במסגרת הדיון, הוצגו בפני בטלפון הנייד של הנתבע 2 תמונות שצולמו על ידו מיד לאחר האירוע וכן צורפו לתיק בית המשפט תמונות הנזקים לכלי הרכב.
3. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות כלי הרכב לאחר התאונה, בתמונות הנזקים ובחוות דעת השמאי, אני מעדיפה את גרסתו של הנתבע 2 באשר לנסיבות התרחשות התאונה.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבע 2 והיא מהימנה עלי.

מנגד, גרסתו של התובע אינה עקבית ועלו ממנה סתירות מהותיות. כך, לדוגמא, טען התובע כי הפגיעה הייתה לפני הרמזור, בעוד התובע והנהג שעמד מלפניו המתינו בזמן אור אדום ברמזור, ולאחר מכן, תיקן עדותו ומסר כי התאונה התרחשה לאחר שהתחלף הרמזור, בתוך הצומת. עוד מסר, כי רכבו היה "לא במצב של נסיעה", אך בחקירתו הנגדית, שינה גרסתו ומסר כי נהג ברכב לאחר התאונה על מנת להזיזו מן הצומת. כמו כן, טען התובע כי העגלה שהייתה רתומה לרכב הנתבע 2 הייתה מלאה בציוד, בעוד שתמונות שצולמו מיד לאחר האירוע, מעלה כי העגלה הייתה ריקה.

שנית, תמונות כלי הרכב שצולמו ע"י הנתבע 2 מיד לאחר התאונה מחזקות את טענתו, כי התאונה אירעה בתוך הצומת, משמע כלי הרכב היו בתנועה עובר לתאונה ולא במצב עצירה ברמזור אדום.

שלישית, העובדה שהתובע בחר שלא לזמן לעדות את הנהג הראשון, דינה שתיזקף לחובתו.

רביעית, מיקומי הנזקים מתיישבים יותר עם גרסתו של הנתבע 2, כי ניסה להסיט את רכבו מתאונה קיימת, מאשר עם טענות התובע לפגיעה והדיפה, ובוודאי לא מתיישבו עם הדיפה כפולה כפי שטוען לא התובע.

1. לפיכך, הואיל ומקובלת עלי גרסתו של הנתבע 2, אני קובעת כי טענת הנתבע 2 כי התאונה אירעה בשל בלימת פתע של הנהג הראשון בשרשרת, היא סבירה יותר. על כן, אני מקבלת טענת הנתבע 2, כי התובע, אשר לא שמר די מרחק מן הרכב הראשון, פגע בו תחילה, והנתבע 2, אשר לא שמר די מרחק מרכב התובע, ניסה להסיט את רכבו, אך לא הצליח למנוע את הפגיעה ברכב התובע.
2. נוכח מסקנתי דלעיל, אני קובעת כי הנתבע 2 אחראי אך לנזק במוקד האחורי של רכב התובע.
3. אין מחלוקת כי התובע קיבל מהנתבעת 1 פיצוי בסך 10,999 ₪.
4. נוכח העולה מחוות הדעת, באשר לשווי רכב התובע לאחר הפגיעה במוקד הקדמי, ולאור העובדה שהתובע קיבל פיצוי וכן ערך שרידים , בסך 2800 ₪, נחה דעתי כי התובע קיבל את מלוא הפיצוי לו היה זכאי בגין חלקו של הנתבע 2 בתאונה.
5. סוף דבר –

התביעה נדחית.

אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים, בסך 700 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ד, 15 יולי 2014, בהעדר הצדדים.