09 דצמבר 2014

1. זהו פס"ד בשני ערעורים שהוגשו מטעם המערער לפי הוראת ס' 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. הערעורים הינם בעניין הוועדה הרפואית לעררים מיום 24/11/13 אשר קבעה למערער 46% נכות רפואית (להלן: הוועדה או הוועדה לעררים), וכן בעניין וועדת אי כושר מיום 14/2/14, אשר קבעה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר. (להלן: וועדת אי כושר). בהסכמת הצדדים – שני הערעורים אוחדו.
2. העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א. המערער, יליד 1949 , הינו גמלאי משירות קבע בצבא, הנדסאי תעשייה וניהול בהשכלתו.

ב. המערער סובל ממחלת לב אסכמית ומבעיות רפואיות נוספות. בין היתר עבר ב-97' צינטורים, ומטופל בטיפול תרופתי (שהוגבר משך הזמן), ומשנת 2011 לא היה מאושפז.

ג. המערער עובד כיום כאחראי על ניהול רכבים בחברת "אחים חמאווי", כשעתיים-שלוש ביום, 5 ימים בשבוע.

ד. המערער נבדק בדרג הראשון על ידי רופא פנימאי ד"ר עובדיה שמש, אשר ההעיק למערער ביום 6/6/13 46% נכות רפואית. וועדת אי כושר קבעה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

ה. המערער הגיש ערר על החלטת הדרג הראשון. בטרם התכנסה הוועדה לעררים, הופנה המערער תחילה לקרדיולוג, ד"ר בוטנרו. בדיקת הקרדיולוג נעשתה ביום 31/10/13. הקרדיולוג, שמע את תלונותיו, בדק את המערער ונתן את חוות דעתו.

ו. הוועדה הרפואית לעררים ישבה ביום 24/11/13 בהרכב של פנימאי, אורטופד ופסיכיאטר, וזאת לאחר שעמדה בפניה חוות דעת קרדיולוג מיום 31/10/13.חוות דעת הקרדיולוג אומצה במלואה על ידי הוועדה (ובפועל לא היה כל שינוי באחוזי הנכות. גם הוועדה לעררים בעניין אי כושר קבעה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר, ועל כן שני העררים נדחו.

3. חוות דעת הקרדיולוג:
הקרדיולוג, ד"ר בוטנרו, שמע -ב-31/10/13 את תלונות המערער בפירוט, בדק אותו וקבע כדלקמן:
"בבדיקה נינוח, עודף משקל קל. לחץ דם 150/80, דופק 80 סדיר. כניסת אוויר טובה ושווה לשתי הריאות. קולות לב סדירים גפיים ללא בצקת. לדבריו לא היה מאושפז מ-2011. לא נבדק ע"י קרדיולוג מאז ולא ביצע כל בדיקות. לאור כך אחוזי הנכות נקבעים על סמך המידע והבדיקה הקלינית. אין שינוי מהחלטת וועדה קודמת. תיקבע נכות נוספת בגין עודף משקל".
כאמור, ע"פ חוות דעת הקרדיולוג , אין שינוי מהחלטת הוועדה הקודמת וכי לאור המלצתו זו יש להעניק למערער 10% נכות בגין עודף משקל, 10% בגין עודף שומנים בדם, 10% בגין יתר לחץ דם ו 25% נכות בגין מחלת לב איסכמית. עוד קבע כי: "מסוגל לעבוד במשרה מלאה ללא מאמצים וללא הרמת משאות".

4. חוות דעת פקידת השיקום:
המערער נפגש עם פקידת השיקום בטרם קביעת הוועדה לאי כושר וזו קבעה בחוות דעתה מיום 28/11/13 כדלקמן:
"... להערתי מדובר באדם שעבד לאורך כל השנים ככל יכולתו, גם בשלב זה שבו מצבו הרפואי מקשה עליו. אני מתרשמת כי לאור גילו ולאור בעיותיו הרפואיות הצטמצם ונפגע תיפקודו. יחד עם זאת, לאור אחוזי הנכות הנמוכים ולאחר שלא נצפה שינוי גם לאחר הוועדה לעררים אין לי אלא להעריך כי אין מדובר באובדן כושר בשיעור 50% לפחות.

5. קביעת הוועדה הרפואית:

א. הוועדה שמעה את תלונות המערער כשלדבריו לא נתנו לו אחוזי נכות בגין נכות צווארית שמקרינים לידיים וכי "יש לי סתימות בכלי דם ברגליים, בקושי יכול ללכת".

ב. הוועדה בדקה את המערער, וקבעה בפרק "ממצאים וסיכום כללי" כדלקמן:
"בבדיקה – הליכה חופשית, הגבלה קלה מאוד בתנועות ראש לכל הכיוונים, מסוגל להגיע עם סנטר עד עצם החזה ... מסוגל להרים מרפקים גבוה מעל הכתפיים ובסיבוב אחורי מגיע עם אגודלים לחוליה 7D דו צדדי.
אין הגבלות בכיפוף גב, מסוגל להגיע עם כפות ידיים עד כפות רגליים; אין הגבלה בתנועות רגליים ואין נפיחות בברכיים. כוח גס תקין בגפיים ללא חוסר נירולוגי ווסקולרי. מבחינה אורטופדית הוועדה דוחה את הערעור. הוועדה עיינה בחוות דעת קרדיולוגית ומקבלת אותה במלואה".

ג. הוועדה אימצה, כאמור, את חוות דעת הקרדיולוג ונתנה גם 10% נכות בגין שינויים ניווניים בגוף ו-12.5% בגין אובדן שיניים בלסת העליונה (כפי שנקבע בדרג ראשון) ס"ה הוענקו למערער 46% נכות משוקללת.

6. קביעות הוועדה לעררים בדבר קביעת אי כושר:

א. הוועדה בדבר אי כושר שמעה את תלונות המערער, כולל לעניין טענותיו כי יכולת התעסוקה שלו מוגבלת כשלדבריו רואה עבודה זו "יותר כמסגרת שיקומית. אפילו את השעתיים שלוש שאני עובד קשה לי בישיבה, מרגיש כאב בחזה, משתמש במשאף כדי לנשום, לא יכול ללכת מספר מטרים מבלי להתעייף; לא יכול לעלות גבוה במסגרת העבודה. העבודה בשבילי היא צורך" .

ב. בדיוני הוועדה ונמוקיה כתבה הוועדה כדלקמן:
"התובע סובל ממחלת לב אסכמית. בנוסף משינויים במערכת השלד בצורה קלה. התובע טוען שאינו מסוגל להתאמץ כלל גם במאמצים קלים וגם במנוחה. . עם מבחן מאמץ שעשהב-11/13 לא היו שינויים ב-AKG בזמן מאמץ. מסוגל לעבוד בכל עבודה שאינה דורשת מאמץ פיזי מוגבר. התובע עובד היום מספר שעות כאחראי על הרכבים., לדבריו רק מספר שעות ביום. התובע מסוגל לעבוד בכל עבודה ניהולית ומשרדית, כגון: אותה עבודה שמבצע היום. התובע למד הנדסאי תעשייה וניהול ויכול לעבוד בהוראת הניגה וכד', או לחילופין עבודות במכירה, קופאי, בחניון וכד'. התובע בגילו ובמצבו הרפואי לא איבד מכושרו להשתכר בשיעור של 50% לפחות. הוועדה דוחה את הערר".

7. עיקר טענות ב"כ המערער:
לעניין קביעת הנכות הרפואית:

א. בתחום הפרוצדוראלי: לפני שזומנה ועדה רפואית לעררים הופנה המערער לחוות דעת קרדיאולוגית, בעוד שסעיף החוק אומר שהוועדה צריכה להפנות לחוות דעת (ולא להקדים את חוות הדעת לישיבתה, כפי שנעשה). הסמכות למנות יועץ לוועדה נתונה לוועדה עצמה, וככל שזו עדיין לא נולדה, לא קמה לה זכות למנות יועץ מטעמה.

ב. הוועדה לא איפשרה למערער לראות את חוות דעת הקרדיולוג בטרם כינוס הוועדה, וכפועל יוצא מכך לא ניתנה למערער הזדמנות לטעון בפני הוועדה כנגד המלצת הקרדיולוג, ולהביא ראיות הנוגדות את חוות הדעת.

ג. לא היה כל צורך במינוי קרדיולוג כיועץ מטעם הוועדה, כאשר הוועדה ישבה מלכתחילה בהרכב נכון של אוטופד, פסיכיאטר ופנימאי – כאשר תחום של הרופא הפנימאי מכסה גם את הצורך במינוי קרדיולוג.

ד. הוועדה התעלמה ממצבו הקרדיאלי הסימפטומטי של התובע, ומהיווצרויות קשות בעורקי הלב ומניתוח המעקפים אותו עבר המערער בשנת 1997 ונגזרותיו להווה. זאת במיוחד לאור העובדה שאין כיום כל פיתרון ניתוחי למצבו של המערער, ומאידך – כאשר ניתן לו טיפול תרופתי מכסימאלי.

ה. ניתוח מעקפים אותו עבר המערער בשנת 2007 מהווה ראש נכות בפני עצמו, דבר שלא הובא כלל בחישוב אחוזי הנכות של המערער.

ו. שגתה הוועדה עת אימצה ללא עוררין את חוות דעת הקרדיולוג ולא הפעילה שיקול דעת עצמאי משלה. בכך גם לא נימקה את אימוץ חוות הדעת "באופן שיוכל אדם מן החוץ לתור או להרהר אחריה".

ז. בעיית אתיקה של הוועדה: שלושת המומחים וכן הקרדיולוג שלובים קולגיאלית האחד בשני בשל מעמדם בית החולים שערי צדק "החל מהרופא המוסמך כאמור המשמש כסמנכ"ל רפואה בבית החולים בו עובדים יתר המומחים דנן, עובר לפוסק הפנימאי בוועדה הרפואית לעררים וכלה והחמור מכך – ביועץ רפואי – המשמש בכל ידיעותיו כמומחה במחלקה לניתוחי לב-חזה בו טופל ונותח המערער (ע"י מנהל המחלקה).". לאור זאת נטען כי היה על מזכירות הוועדה לעררים להציב מומחים שלא יימצאו בחשש לניגוד אינטרסים ולו גם למראית עין.

לעניין הוועדה לאי כושר:
ח. שגגה יצאה מפני הוועדה עת לא שקלה באופן ההולם את נכותו הרפואית כהווייתה
ומידת השפעתה התפקודית על כושרו להשתכר. עוד שגתה הוועדה שלא עצרה את
דיוניה, לאור העובדה שידעה כי הוגש ערר לעניין הנכות הרפואית, ועל כן היה עליה
להמתין עד להכרעה בערר.

ט. הוועדה לא לקחה בחשבון כי המערער עובד כיום רק בשל צורך שיקומי, על מנת
שלא לשקוע אל תוך עצמו, ובאופן חלקי, וזאת אף למרות המלצת הרופאה
המטפלת ד"ר סוחולצקי מה-28/4/11 אשר סבורה כי אין לו כושר לעבוד.

8. עיקר טענות ב"כ המשיב:
לעניין הנכות הרפואית:
א. בניגוד לנטען, אין כל פגם בקבלת חוות דעת של יועץ רפואי בטרם כינוס הוועדה.
חוות הדעת של מומחה בתחום הקרדיולוגי נדרשה לנוכח הליקוי הקרדיאלי של
המערער. הוועדה ממילא אינה בוחרת את זהות היועץ הרפואי, כך שאין זה משנה
אם המינוי נעשה בטרם כינוס הוועדה או רק לאחריה. דווקא כינוס הוועדה לאחר
קבלת חוות דעת הקרדיולוג, מייעלת את עבודתה וחוסכת בישיבה נוספת שהייתה
נצרכת לו היו ממנים אותו לאחר התכנסותה.

ב. טוב היה נוהג המשיב לו היה מעביר למערער עותר מחוות דעת הקרדיולוג בטרם
כינוס הוועדה על מנת לתת לו לטעון את טענותיו. יחד עם זאת, לא נגרם עיוות דין
למערער משום שאין בטענותיו כדי לסתור ולו לכאורה ת קביעת היועץ הרפואי.
הטענה בדבר יכולתו להעלות טענות או יכולותיו להביא ראיות לסתור – לא פורטו,
ולו הייתה לו טענה של ממש, ממילא היה מעלה טענות אלו בערעור, על מנת
שתיבדק טענתו לגופה. עצם הטענה הכללית אין בה די, ולא ברור מה נגרע ממנו
בכך שלא ידע קודם לכן על חוות הדעת.

ג. הוועדה עיינה בחוות דעת היועץ הרפואי, הקרדיולוג, תוך שהיא מציינת כי היא
מקבלת אותה במלואה. אין בכך כל פגם. יש לראות בהנמקת היועץ שהיא הנמקה
מפורטת כחלק בלתי נפרד מחוות דעת הוועדה. היועץ שמע את המערער וערך לו
בדיקה קרדיולוגית קלינית מקיפה. היועץ ציין בין היתר שלפי דברי המערער לא
היה מאושפז מאז שנת 2011 ומאז לא נבדק על ידי קרדיולוג ולא ביצע כל בדיקות.
היועץ נתן חוות דעת מנומקת ומפורטת לכן לא היה צורך שהוועדה תחזור על
האמור בחוות דעתו, ודי בכך שציינה כי מקבלת את האמור בחוות הדעת.

ד. יש הלימה בין אחוזי הנכות שניתנו למערער לבין מצבו הרפואי, ולא ניתן לומר כי
יש "אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים -עובדתיים
שנמצאו והמבחנים שהופעלו (כעולה מפסיקת בית הדין הארצי בדב"ע לג/40-0
יוסף דולגר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ד', 407).

ה. בטענה מתחום האתיקה – המערער לא הצביע על כל טעות משפטית בהחלטת
הוועדה: ראשית, לא ברור לאיזה נוהל של המשיב מתכוון ב"כ המערער. שנית,
מדובר בטענות הנטענת בעלמא, מפי שמועה וככלל אינן מקנות זכות ערעור בהליך
זה שהינו בשאלות משפטיות בלבד. בכל מקרה – לא עולה מתוך החלטות הוועדה,
שהינן החלטות מקצועיות – כל משוא פנים.
לעניין הוועדה לאי כושר:
ו. אין כל ממש בטענת כי הוועדה לא שקלה בצורה הולמת את השפעת מצבו הרפואי
על כושרו לעבוד. להיפך: הוועדה שקלה עניין זה באופן מנומק ומפורט, לאחר
ששמעה את תלונות המערער ובא כוחו.

ז. מתוך פרוטוקול הוועדה לאי כושר לא עולה כי המערער ביקש לעצור את דיוני
הוועדה עד למיצוי העניין הרפואי. בפני הוועדה עמדו חוות הדעת של היועץ
הרפואי וקביעת הוועדה הרפואית בעניין אחוזי נכותו, והיא פעלה בהתאם למקובל,
ובהתאם לכך נקבעה דרגת אי הכושר.

ח. הוועדה לאי כושר הייתה מודעת היטב לכל ליקוייו הרפואיים של המערער: גילו,
השכלתו, עברו התעסוקתי ולעובדה כי הינו עובד בפועל מספר שעות מצומצם
כאחראי על הרכבים.

ט. החלטת הוועדה אף מתיישבת עם המלצת פקידת השיקום שלפיה יש לראות
במערער כמי שלא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר, ואף קיימת הלימה בין
גובה הנכות הרפואית (46%) לבין יכולתו להשתכר.

י. לאור כל האמור - לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת שתי הוועדות, ודין
הערעורים להידחות.

9. דיון והכרעה:

א. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). על כן בודק בית הדין אך את השאלה האם נפלה טעות משפטית בהחלטתה ואין בית הדין מתערב בשיקולים מקצועיים – רפואיים.

ב. האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה להסתייע ביועץ מקצועי בתחום הקרדיולוגיה? התשובה שלילית. החלטה זו הינה במסגרת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. יתרה מכך, משהמערער קיבל בדרג ראשון 25% נכות בגין ליקוי בלב – אך טבעי שתבקש חוות דעת מקצועית בתחום הלב. אמנם פנימאי אף הוא יכול עקרונית לחוות דעתו בתחום הלב, אך אינו דומה ייעוץ וחוות דעת של קרדיולוג מוסמך לבין פנימאי, שאין זו המומחיות הספציפית שלו. יש אף לתמוה על עצם העלאת הטענה שבכך שהמערער נשלח ליועץ קרדיולוגי יש משום טעות משפטית. הוועדה סוברנית להחליט על יועץ מקצועי בתחום התמחות ספציפית, וכך עשתה. מעבר לכך – ייתכן שלולא הייתה עושה כן היה נטען כנגדה כי במצב כזה יש טעות משפטית באי התייעצות עם מומחה בתחום כה חשוב המשליך על עיקר אחוזי הנכות בתיק.

ג. האם יש פגם בכך שהוועדה קודם שלחה את המערער ליועץ קרדיולוג ורק לאחר מכן זימנה אותו אליה לוועדה? גם בעניין זה התשובה שלילית. המערער נבדק הן על ידי היועץ והן על ידי הוועדה, ולא נגרעה ממנו כל זכות באופן בו פעלה הוועדה. אין כל ממש בטענה כי קיימת חובה של הוועדה קודם להתכנס, לאחר מכן לשלוח את המערער לקרדיולוג, ולבסוף להתכנס פעם נוספת, על מנת לסכם את ממצאיה וקביעותיה. התייעלותה של הוועדה, בכך ששלחה אותו לקרדיולוג מומחה בטרם בדקה אותו בעצמה - לא פגעה בכהוא זה בזכויות המערער, ולא הייתה כל משמעות לשאלה האם קודם תתכנס ותחליט על קבלת חוות דעת נוספת, או קודם תשלח אותו לקרדיולוג ותתכנס לאחר מכן. יחד עם זאת, נכון היה לאפשר לו לעיין בחוות דעת הקרדיולוג לפני התכנסות הוועדה, למידה והיה רוצה להוסיף דבר מה בעניין (אם כי מטבע הדברים אמור היה להמציא לקרדיולוג את מלוא החומר הרפואי שהיה לו - נקודה שאתייחס אליה במשך).

ד. לעניין שאלת האתיקה: אין בחומר שהוגש די כדי להתייחס לשאלת האתיקה. המערער אינו טוען כי טופל באופן אישי על ידי הקרדיולוג או על ידי מי מחברי הוועדה (דבר שלו היה קורה, ודאי שלא היה תקני ואף היה על המערער להודיע זאת לוועדה (או לקרדיולוג) מיד כשראה אותם). הטענה הסתמית כי מי מהם עבד או עובד בשערי צדק (כולל הפוסק הרפואי שהערעור כלל אינו תייחס אליו) – אין בה כשלעצמה כדי לקבוע כי מדובר בעבירה אתית. למען הסר ספק יובהר כי מאופן התייחסות הוועדה (והקרדיולוג) לטענות המערער ולמסקנות – לא עולה כל חשש למשוא פנים, וניכר כי מדובר בהחלטה על בסיס מקצועי.

ה. האם נכונה טענת ב"כ המערער כי הוועדה הייתה מנועה מלקבל את המלצת המומחה ללא עוררין? האם בכך שקיבלה את המלצתו "ויתרה" על שיקול דעתה המקצועי ולכן פעלה שלא בראוי? התשובה שלילית. היועץ הרפואי הינו מומחה בתחום הקרדיולוגי, וחוות דעתו נערכה לאחר בדיקה יסודית של המערער ותוך הנמקה מפורטת. לכן מותר היה לוועדה לאמץ את מסקנותיו המקצועיות. לולא הייתה מקבלת את חוות דעתו, שומה היה עליה לנמק ולפרט מדוע אינה עושה כן. אולם משקיבלה את חוות דעתו, אשר נסמכה על בדיקה יסודית ועל סמך הדברים שמסר המערער למומחה – אין צורך בהנמקה נוספת לשאלה מדוע היא מקבלת את המלצתו.

ו. טענה נוספת שהועלתה ע"י ב"כ המערער הינה כי הוועדה "התעלמה ממצבו הקרדיאלי הסימפטומטי של התובע, ומהיווצרויות קשות בעורקי הלב ומניתוח המעקפים אותו עבר המערער בשנת 1997 ונגזרותיו להווה". על פניו – מדובר בשאלה רפואית אשר אין בית הדין רשאי להתייחס אליהיה ובכל מקרה לא ניתן לומר כי קיימת "אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים -עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו", כלשון הפסיקה, על מנת שבית הדין יתערב בשיקול דעתה.

ז. אעפ"כ, ואף שהמערער לא העלה טענה זו - קיימת כן טעות משפטית בהחלטת הוועדה כאשר לא ציינה מהם המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. בפרק ו' להחלטתה נרשם ברובריקה של "המסמכים וחוות דעת רפואיות העומדים לרשות הרופא/ הוועדה" – אך ורק את "מכתבו של עו"ד יוסי ביטון". לא ברור האם עמדו בפני הוועדה מסמכים רפואיים – שמשום מה לא צויינו , או שהמערער כלל לא הביא מסמכים רפואיים. אין גם כל התייחסות בגוף ההחלטה למסמכים נוספים, שעל פניו היו אמורים להיות בפני הוועדה כדוגמת האישפוז מ-2011 (או לכל הפחות שהייתה שואלת אותו על מסמכים אלו או מבקשת ממנו השלמת מסמכים). ב"כ המערער מתייחס בערעור להמלצת הרופאה המטפלת ד"ר סוחולצקי מה-28/4/11, אלא שאין בהחלטת הוועדה כל איזכור למסמך זה. אמנם תיאורטית ייתכן שהמערער לא המציא כל מסמך רפואי ולכן הוועדה לא התייחסה לכך, אלא שאם כך היה הדבר, סביר היה שהוועדה הייתה מציינת בפירוש (בוודאי לגבי אדם שהיה מאושפז בעברו), כי לא הביא מסמכים, ולחלופין – מציעה לו להביא מסמכים , על מנת שתסכם את מסקנותיה – ללא נוכחות – לאחר קבלת המסמכים ועיון בהם.
בנקודה זו – קיימת טעות משפטית, כאשר שאלת המסמכים הרפואיים עשויה הייתה לשפוך אור על מלוא בעיותיו הרפואיות, ואי התייחסות לכל מסמך רפואי שלו – אכן מצדיק החזרת עניינו לוועדה (כפי שיובהר בהמשך, בסעיף 9 י').

ח. הערעור ב שאלת וועדת אי הכושר:
ע"פ הפסיקה, עבל 327/03 עזאת מוהרה – המוסד (להלן: פס"ד מוהרה) על הועדה לקבוע את דרגת אי הכושר "על פי נסיבותיו האישיות של הנכה, למשל: יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה, ויכולת אינלקטואלית ופיזית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר עבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר עבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזו".
מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה פעלה ע"פ פס"ד מוהרא בהתייחסה לגילו, להשכלתו, לעברו התעסוקתי וליכולותיו הפיזיות ולאפשרויות התעסוקה העומדות בפניו (בהגבלה על הרמת משאות כבדים). הוועדה שקלה עניין זה באופן מנומק ומפורט, לאחר ששמעה את תלונות המערער ובא כוחו. לכן בנקודה זו אין טעות משפטית.

ט. לטענת ב"כ המערער, הוועדה ישבה בערר בעניין אי כושר, אף שנאמר לה כי הוגש ערר על הנכות הרפואית. בעניין זה – ואף שאין בפרוטוקול איזכור לבקשה לעכב את ההליך בעניין אי הכושר - אכן היה מקום (לו הוועדה הייתה מודעת לרצונו של המערער להגיש ערר בעניין הנכות הרפואית) להמתין עד לקבלת תוצאות הערר. אעפ"כ, מבלי להידרש לשאלה האם ביקש לעכב את החלטת הוועדה – בפועל, משמתברר כי לא שונו אחוזי הנכות, לא נגרעה כל זכות של המערער. עוד יובהר כי לו היה מתקבל הערר בעניין הנכות הרפואית, ממילא היה על הוועדה לאי כושר לשוב ולהתכנס על מנת לקבוע את אי כושרו ביחס לאחוזי הנכות הנוספים. משמעות הדבר כי לא נגרעה זכותו של המערער בכך שהערר בעניין אי כושר נשמע טרם ניתנה החלטה בערר על הנכות הרפואית. מכל מקום, גם בענייננו – לו אחוזי הנכות יוגדלו עקב החזרת עניינו לוועדה בשל פס"ד זה – הרי שעל הוועדה יהיה להתכנס שוב על מנת לקבוע האם איבד 50% מכושרו להשתכר, אם לאו. ככל שלא יוגדלו – תישאר החלטת וועדת אי הכושר על כנה.

י. לאור כל האמור לעיל אני פוסקת כדלקמן:
התיק יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (באותו הרכב), אשר תציין איזה חומר נמצא בפניה, ותבדוק בשנית את המערער בהתייחס למסמכים הרפואיים. למען הסר ספק, יתיר בית הדין למערער להמציא לוועדה את החומר הרפואי כפי שהיו ברשותו במועד כינוסה של הוועדה (24/11/13). הוועדה תציין בהחלטתה איזה חומר רפואי עומד בפניה.
הוועדה תשוב ותתייעץ עם הקרדיולוג, כאשר כל החומר הרפואי יעמוד גם בפניו. ככל שמסקנת הוועדה תהיה כי אחוזי הנכות גבוהים ממה שהעניקה לו בוועדה מ – 24/11/13, יועבר עניינו שוב לוועדה לאי כושר לבדיקת שאלת אי כושרו. ככל שאחוזי הנכות יישארו ללא שינוי – יהיה בכך כדי לסיים את עניינו של המערער.
בכל מקרה, וככל שיש למערער מסמכים רפואיים המתייחסים לתקופה שלאחר פברואר 2014 - פתוחה הדלת בפני המערער להגיש תביעה להחמרת מצב.

סוף דבר:
הערעור מתקבל באופן חלקי, כאמור בסעיף 9 י' דלעיל.
בנסיבות העניין, ומשהערעור מתקבל באופן חלקי (ולא מהטעמים שפורטו בערעור) יישלם המשיב לב"כ המערער סך של 1,200 כשכ"ט עו"ד.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ה, (09 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.