1. התובעת היא בעלי אוטובוס מ.ר. 87-242-69, אשר ניזוק על ידי רכב מ.ר. 77-462-71, שבבעלות הנתבעת 1. סך התביעה במקורה היה 2,669 ₪ בתוספת שכר טרחה והוצאות.

2. במקורה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 1 בלבד, מבלי שצורפו לתביעה נהגת הרכב או מבטחת הרכב. הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה ובקשה לסילוק התביעה על הסף בהעדר יריבות, מן הטעם שהסכם חכירת הרכב לנתבעת 2 חייבו אותה לבטח את הרכב באופן עצמאי. הנתבעת טענה כי התובעת התנהלה בחוסר תום לב בהגשת התביעה. תיאור התנהלות הנתבעת לאחר פניית התובעת הוא עמום ומכתב שהנתבעת הפנתה לתובעת ומוזכר בבקשתה כנספח ב' לא הוגש לתיק.

3. לאחר הגשת כתב ההגנה בקשה התובעת לתקן את תביעתה ולהוסיף את הנתבעות 2-3. התובעת נימקה בקשתה בכך שמכתב ההגנה "הוברר" כי בזמן הרלוונטי חוכרת הרכב היתה הנתבעת 2 והמבטחת היתה הנתבעת 3.

4. ביום 3.3.15, כשבוע לפני המועד הקבוע לדיון הודיעה הנתבעת לבית המשפט כי התובעת הודיעה לה שהחברת הביטוח, הנתבעת 3, שילמה לתובעת את סכום הנזק שנגרם על ידי מבוטחתה, כך שהצדדים נותרו חלוקים בשאלת הוצאות המשפט בלבד, שאותן אפשר לברר באמצעות סיכומים בכתב וללא צורך בדיון. הנתבעת טוענת כי העבירה את פרטי הנהגת והמבטחת לידי התובעת עוד לפני הגשת התביעה, אולם, כאמור, לא צרפה לתיק בית המשפט כל ראייה בעניין. לטענתה, ביקשה מן התובעת לפנות אל המבטחת לפני הגשת כתב התביעה על ידי עורך דין חיצוני מטעם התובעת, אולם התובעת סיבה ומהירה להגיש את התביעה.

5. בתגובתה מיום 5.3.15 הפנתה התובעת למכתב דרישה מיום 26.11.13, טרם הגשת התביעה. באותו מכתב נדרשה הנתבעת לשלם את הסכום או להודיע לתובעת מיהי מבטחת הרכב. התובעת טענה כי כיסוי הנזק על ידי הנתבעת 3 אינו רלוונטי לשאלת ההוצאות והוסיפה כי "לא נהיר מדוע סבורה הנתבעת ... כי על התובעת לרדוף אחרי חברת הביטוח כאשר היא הבעלים של הרכב". התובעת עמדה על קיום הדיון באולם.

6. לאחר קריאת טענות הצדדים נעניתי לבקשת הנתבעת והוריתי על סיכומים בכתב בשאלת ההוצאות במקום דיון בעניין.

7. בסיכומיה הפנתה הנתבעת לדיווח פנימי של התובעת מיום 6.12.12, אשר צורף לכתב תביעתה. המדובר בדו"ח תאונה שעליו חתום נהג האוטובוס מטעם התובעת ובו מצוינים בפירוש פרטי הרכב הפוגע, פרטי נהג הרכב הפוגע ופרטי המבטחת של הרכב הפוגע, שהיא אכן הנתבעת 3, לרבות מספר פוליסת הביטוח של הרכב הפוגע. ויודגש, מדובר במסמך פנימי של התובעת, שהיה בחזקתה לכל אורך הדרך.

8. התובעת בסיכומיה חזרה על טענתה כי לא קיבלה את פרטי הנהג והמבטחת מן הנתבעת 1 טרם הגשת התביעה ולכן עלות שכר הטרחה צריכה להיות על הנתבעת.

9. סיכום הדברים עד כה הוא כדלקמן:

בידי התובעת היו פרטי הנהג הפוגע, החברה המבטחת ומספר פוליסת הביטוח. התובעת הראתה כי פנתה אל הנתבעת 1 לפני הגשת התביעה ודרשה כי תשלם את נזקי הרכב או כי תעביר את פרטי חברת הביטוח. התובעת לא הראתה וממילא גם לא טענה כי פנתה אל חברת הביטוח לקבלת פיצוי על הנזק.

הנתבעת, מצדה, טענה כי העבירה הפרטים לתובעת עוד קודם לתאונה, אולם לא צירפה ראייה כלשהי לתמיכה בטענתה זו, וטענה זו נותרה בעלמא.

10. דין תביעתה של התובעת להידחות.

התובעת מיהרה להגיש את כתב התביעה תוך שהיא עומדת על קבלת פרטי הביטוח מן הנתבעת 1, למרות שפרטים אלה היו בידיעתה, כעולה ממסמכי התובעת עצמה, ומבלי להתחשב במערכת היחסים המיוחדת שבין הנתבעת 1, הרשומה כבעלי הרכב, לבין הנתבעת 2, שהיתה חוכרת הרכב ואחראית על ביטוחו. דרישתה של התובעת לקבל את הפרטים מן הנתבעת 1 מבלי לפנות כלל לחברת הביטוח, למרות שזהות חברת הביטוח ומספר הפוליסה היו בידיה, הובילה, הלכה למעשה, לניהול ההליך.

11. התובעת טענה כי לא עליה "לרדוף אחר המבטחת", וכי טרחה זו "לרבות בזבוז זמנו היקר של ב"כ התובעת וכב' בית המשפט היתה יכולה להימנע אילו רק היתה הנתבעת עונה בצורה מכובדת ועניינית תוך גילוי נאות של מלוא פרטי המבטחת ולא 'שולחת' את התובעת לחפש פרטים אשר מצויים בידה". על טענת התובעת לבזבוז זמנו של בית המשפט ולאי גילוי פרטים יש להשיב: "קשוט עצמך תחילה ואחר קשוט אחרים". בנסיבות העניין לא היה צורך "לרדוף" אחר המבטחת אלא לפנות אליה פנייה שהיא על דרך השגרה בהתאם לנתונים שכבר היו בידי התובעת. נכונותה של התובעת לפנות להליכים משפטיים לפני מיצוי דרך זו ומבלי לחוס על זמנם של בעלי הדין ובית המשפט, אינה ראויה והיא יורדת לשורש חובתו של בעל דין למצות את אפיקי ההידברות בטרם הגשת תביעה, כחלק מהתנהלות בדרך מקובלת ובתום לב.

12. ניהול ההליך התברר בדיעבד כמיותר, כיוון שהמבטחת פיצתה את התובעת על נזקי התאונה. לו היתה התובעת טורחת לפנות לנתבעת 3, קרובה לוודאי שהייתה חוסכת לצדדים את הוצאות המשפט עד כה, ובוודאי היתה חוסכת מבית המשפט ומן הציבור את ניהולה של תביעה, שהתבררה כמיותרת.

13. תמוהה העובדה כי דווקא התובעת התעקשה על קיומו של דיון, שהיה בו כדי להאמיר עוד יותר את הוצאות הצדדים בהליך זה.

14. סיכומו של דבר, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחה בסך 2,000 ₪ ובתוספת מע"מ.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.