זהו ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט חננאל שרעבי) מיום 7.1.14 לפיה קיבל חלקית את בקשת המערער לפטור מהפקדת עירבון, והקטין את העירבון לכדי מחצית, שהיא 7,500 ₪.

תחילה אציין, שדרך הטיעון של המערער אינה מקובלת. בין היתר טען המערער שיש לקחת דוגמא מהטעויות שממשיכות לעשות הרשויות בשל סלחנות על מעשיהם בתיק "הברנוער" והרוצח שלא רצח ! (סימן הקריאה במקור). אין כמובן כל קשר בין תיק הברנוער, יהא אשר יהא, לבין ערעור זה.

עוד נטען, שההחלטה "מפשיטה את המערער מכבודו המינימאלי וכופה עליו לקבץ נדבות כדי להוכיח שאין ביכולתו להפקיד עירבון". אני דוחה טענה זו, לא רק שההחלטה אינה מפשיטה את המערער כלל, אלא שהיא אינה כופה עליו לקבץ נדבות כדי להוכיח חוסר יכולת. חוסר יכולת אין מוכיחים על ידי קיבוץ נדבות אלא על ידי קיבוץ ראיות.

המערער לא מנע עצמו מהטיעון, שיש לו מחשבות אובדניות ואם בית המשפט לא יקח אותם ברצינות, עלולים להגיע למצב שאין חזרה ממנו בגלל 7,500 ₪. אף אם נניח שיש למערער מחשבות אובדניות למקרה שלא ידון ערעורו עקב אי הפקדת עירבון, לא יתכן שכל פעם שמערער אומר שיש לו מחשבות אובדניות אם לא יופטר מהפקדת עירבון, הוא יופטר מהפקדת עירבון. זה אינו אחד השיקולים שיש לקחת בחשבון בעת הדיון בבקשה לפטור מעירבון.

למרות הטיעון הנרחב של המערער, יש לומר, שלא נפלה בהחלטת הרשם כל טעות המצדיקה התערבות בית המשפט לערעורים. הרשם שקל נכונה את הראיות שהוצגו לו, ולפיהם יישם את ההלכה כראוי.

הרשם סמך נימוקיו על כך שיש ספקות בדבר מצבו הכלכלי הקשה של המערער, לאור הוצאותיו בכרטיסי אשראי, בסכומים העולים על הכנסותיו המוצהרות בכל חודש, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עם מצב כלכלי קשה, וכן על כך שהמערער לא הסביר כיצד הוא מממן את באת כוחו הפרטית, ועקב סיכוי הערעור שאינם גבוהים.

אשר למצבו הכלכלי של המערער, אכן המערער לא הסביר את הוצאותיו הגבוהות בכרטיסי אשראי. אמנם, הוא טען שיש לו 5 ילדים במשמרתו ששלושה מהם בגירים, אך לא הסביר מדוע הוצאותיו גבוהות כל כך לעומת הכנסותיו, וכיצד זה הוא ממשיך לממן את ילדיו הבגירים למרות מצבו הכלכלי הקשה. בהקשר זה אציין את העולה מהמסמכים שהציג המערער, לפיהם ביקש מכתב למשרד התחבורה (בדיקה מיום 6.1.04), דבר המלמד על שימוש ברכב, והודעה של ביטוח לאומי מיום 17.10.13, לפיה המערער קיבל ביתר גמלה להבטחת הכנסה מזה שנתיים ולכן חייב להחזיר 36,255 ₪. משמע, המערער קיבל גמלת הבטחת הכנסה שלא היה זכאי לה. המערער לא הציג הוצאות דמי שכירות שעליו לשלם, ומכאן שכנראה הוא גר בדירה שעבורה אינו משלם דמי שכירות.

אשר למימון שכר טירחת עורכת דינו של המערער, לא הוכח שגם בפני הרשם טענה ב"כ המערער שהיא עובדת ללא תמורה.

אשר לסיכוי הערעור, צדק הרשם בקובעו שאלו אינם גבוהים, מכיוון שעיקר פסק הדין קובע קביעות עובדתיות על פי הראיות שבפני בית המשפט, בהן אין בית המשפט לערעורים נוהג להתערב. בניגוד לטענת המערער, שהמשיבות לא בדקו את העובדות ואת הטענות שטען, הרי שכעולה מפסק הדין גם שאלה זו נדונה והוכרע כי המשיבות בדקו את הטענות ואת הראיות שבפניהן, אף שפעלו בדחיפות, בצורה מוצדקת בנסיבת הענין, קודם לבדיקה מלאה של הראיות. אציין, שאם כטענת המערער, סיכוייו טובים מאד לשינוי פסק הדין, הרי שהעירבון אינו אלא מימון ביניים, והמערער לא עתיד להפסיד אותו, ולכן הוא יכול לקבל ביתר קלות עזרה מקרוביו למימונו.

אם בכל זאת הגעתי למסקנה שיש להתערב בהחלטתו של הרשם המלומד, הרי זה רק משום שיכול להיות שמתן אפשרות נוספת למערער להוכיח את חוסר יכולתו הכלכלית וחוסר יכולתו לקבל תמיכה מבני משפחה, בהם בניו הבגירים וקרובי משפחתו תשנה את האיזון הנכון שנקבע על ידי הרשם בין רמה זו של הוכחת חוסר יכולת כלכלית לבין רמה זו של סיכויי הערעור. אפשר, שאם אכן יוכיח המערער, שאין לו בית בבעלותו או העומד לשימושו הבלעדי, ואין לו רכב העומד לשימושו, ואין לו הכנסה נוספת על אלו המופיעות בדף החשבון, וחיוב כרטיסי האשראי הוא לשם הוצאות רפואיות מקובלות ומצרכי מזון ברמה מקובלת, ישתנה האיזון הזה.

על כן, אני מבטל את החלטת הרשם בבקשה לפטור מעירבון, על מנת שהמערער יגיש לרשם בכתב את מלוא ראיותיו בדבר מצבו הכלכלי והאפשרות שלו לקבל תמיכה למימון העירבון עד יום 17.3.14, ולאחר מכן יתן הרשם שוב את החלטתו, על פי הראיות שבפניו.

אין צו להוצאות, הן משום דרך הטיעון של המערער, והן משום שהדיון בבקשה למעשה לא הסתיים.

ניתן היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.