לטענת התובעת, בתאריך 29.4.13, ברח' ששת הימים 16 שבקרית חיים, הוא מקום מגוריה של התובעת, ביצעה הנתבעת עבודות בינוי, פיתוח ושיפוץ.

במועד הנ"ל, בעת שרכבה של התובעת חנה כדין ליד ביתה, נפלה על רכבה טבעת בטון גדולה וזאת מכף הרמה של טרקטורון שעבד במקום.

הטבעת נפלה על החלק האחורי של רכב התובעת וגרמה לו לנזקים, כפי שפורטו בכתב התביעה.

לטענת התובעת, דרישותיה מהנתבעת לפצותה בגין נזקיה – לא נענו.

לטענת התובעת, אחראית הנתבעת לפיצויה בגין נזקיה, כאשר היא, בעצמה או באמצעות עובד מטעמה, גרמה לנזקים ואלה ארעו כתוצאה מהתנהלות רשלנית שלה ומבלי שנקטה באמצעים סבירים ומספיקים למניעת האירוע.

בכתב הגנתה, אישרה הנתבעת כי במקום נשוא התובענה ובמועד הנטען בכתב התביעה בוצעו מטעמה עבודות של שיקום שביל גישה לביה"ס, דבר שהצריך אף שיקום של מערכת המים במקום. כן טענה כי העבודות בוצעו על ידי קבלן מטעמה, הוא הצד השלישי, שהנתבעת סיכמה עמו כי יבצע את העבודות עבורה ולכן על התובעת להפנות את תביעתה ישירות לקבלן.

הנתבעת אף הכחישה את גובה הנזקים הנתבעים בכתב התביעה וטענה לקיומה של רשלנות תורמת של התובעת.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד הקבלן ובה טענה כי אם תחוייב לפצות את התובעת, יהא על הצד השלישי לשפותה בכל הסכום שייקבע על ידי ביהמ"ש, הואיל והצד השלישי הוא שגרם לנזק, כאשר ביצע את עבודתו ברשלנות, כמפורט בהודעה לצד ג'.

הצד השלישי קיבל את ההודעה לצד ג' כבר ביום 26.3.14, אך לא הגיש כתב הגנה ואף לא התייצב בביהמ"ש במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות.

על נסיבות התרחש האירוע נשוא התביעה, העידה הגב' זהבה שובל, שכנה של התובעת, שנפילת טבעת האבן מכף ה"בובקט" של העובדים במקום על החלק האחורי של רכב התובעת – התרחשה אל מול עיניה.

הנני מקבלת כמהימנים עליי לחלוטין את דברי עדותה והנני קובעת כי אכן במועד נשוא כתב התביעה, מכף ההרמה של כלי העבודה שביצע במקום את עבודות שיקום השביל, מטעמה של הנתבעת, נפלה טבעת בטון כבדה על רכב התובעת וגרמה לו לנזקים.

הנני מקבלת את טענת התובעת כי הנתבעת היא האחראית לפיצוי התובעת בגין נזקיה.

לקביעתי, על הנתבעת היתה מוטלת החובה לבצע את עבודות הפיתוח שבשטחה תוך שמירת שלומם של התושבים ושלום רכושם והעובדה כי עבודות אלה מבוצעות על ידי קבלן מטעמה של הנתבעת – אינה משחררת את הנתבעת מחובותיה שלה כלפי תושבי הרשות, לרבות שמירת שלום רכושה של התובעת.

במערך היחסים שבין הרשות המקומית, היא הנתבעת ובין התובעת, ממשיכה הנתבעת להיות חבה בחובת זהירות (מושגית וקונקרטית) כלפי התובעת והינה ממשיכה להיות אחראית כלפי התובעת בגין כל נזק שיגרם לה עקב פעולה רשלנית, גם אם היתה זו פעולה רשלנית של הקבלן מטעמה של הנתבעת.

אכן, לתובעת אף עילת תביעה כנגד הקבלן, מבצע העבודות, אך זאת אינה מאיינת את עילת התביעה של התובעת כנגד הנתבעת ומתקיימת במקביל לה.

הנני קובעת כי הוכח שנפילת טבעת הבטון מכנף ההרמה של כלי העבודה על רכב התובעת היתה מעשה של רשלנות, כאשר אין זו דרכם של חלקים המורמים ומוסעים בכף ההרמה של כלי עבודה ליפול מהכף, לפגוע ברכבים ולגרום נזק.

יש במצב דברים זה כדי להצביע על רשלנות לכאורה של מבצע העבודה ובהעדר כל הסבר לנפילת הטבעת, המשמיט את האפשרות כי היה זה מעשה של רשלנות – תהפוך הרשלנות להיות חלוטה.

על סמך כל הנ"ל, הנני קובעת כי הנתבעת אחראית לגרימת נזקי התובעת, ככל שייקבעו והינה חבה בפיצוי התובעת בגינם.

הנני מקבלת את טענת הנתבעת, כפי שפורטה בהודעה לצד שלישי, כי על הצד השלישי לשפותה בגין כל חיוב שתחוייב בו הנתבעת כלפי התובעת.

כל זאת, כמפורט לעיל וכאשר מהנתונים שבאו בפני ביהמ"ש עולה כי מי שביצע בפועל את מעשה הרשלנות היה עובדה של החברה הקבלנית, הצד השלישי, שאת שירותיה שכרה הנתבעת כדי לבצע עבורה את עבודות השיפוצים.

הוכח כי בגין נפילת הטבעת על רכב התובעת, נגרמו לרכב התובעת נזקים בסך של 3,178 ₪ (ללא מע"מ), כנקבע בדו"ח השמאי שלא נסתר בכל ראיה אחרת.

כן נשאה התובעת בשכ"ט השמאי בסך של 950 ₪.

בסה"כ 4,128 ₪.

יתר רכיבי הנזק הנעתרים בתביעה, חלקם – לא הוכחו וחלקם – אינם ברי תביעה.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 4,128 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

הנני מחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבעת את הסך של 4,128 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ואת הסך של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 60 ₪, הוא סכום אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.1.14 ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ד, 10 יולי 2014, בהעדר הצדדים.