עיקרי התביעה וטענות הצדדים:

1. בפניי תביעה כספית על סך 4,325 ₪ וביסודה טענה לתאונת דרכים שהתרחשה בין רכב התובעת מסוג טויוטה לבין משאית הנתבעים מסוג מכלית להעברת דלקים נהוגה בידי הנתבע 2.
2. בקציר העומר יצוין כי התובעת באמצעות נהגה מר צורי צחי, טוענת כי בבוקרו של יום 16.1.12 נסע הנהג מטעמה לעבודתו, בכביש 4, מצפון לדרום, מלפני משאית הנתבעים. במהלך הנסיעה הבחין נהג התובעת במוט ברזל שנפל ממשאית הנתבעים שמלפניו אשר נמצא בדופן שמאלית של המשאית ופגע ברכבו באזור הפגוש הקדמי.

1. הנתבע 2 הינו מי שנהג במשאית ואילו הנתבעת 1 היתה מעסיקתו בעת הרלוונטית לתאונה הנטענת. הללו באמצעות הנתבע 1 שוללים מכל וכל את הנטען כלפיהם. הם אינם מכחישים את המצאות המשאית במקום התאונה, אך טוענים כי לא יכול להיות שחפץ כלשהו נפל מן המשאית וכי הלכה למעשה אין בידי התובעת להוכיח זאת ומדובר בטענה שקרית שאין לה אחיזה במציאות.
2. ביחס לסוגיית לאירוע בכללותו נטען כי בסמוך לשעה הנדונה התבקש הנתבע 2 שנהג במשאית בכביש 4 לעצור את המשאית בצד וזאת אגב סיכון חיי אדם, תוך שלאחר מכן נהג התובעת מטיח בו אשם תוך התנהלות לא מכובדת כלפיו ביחס למוט כלשהו שנפל מהמשאית וגרם נזק לרכבו. הנתבע הכחיש אירוע זה, והזמין משטרה ולאחר שהבין במאוחר כי מדובר בנהג שהינו איש משטרה, אף הגיש משטרה במחלקה לחקירות שוטרים. הנתבעים טוענים בנוסף כי חוות הדעת של התובעת אינה משקפת את הנזק שנגרם כביכול לרכבה מתאונה זו וכי לא הוצגו בפניהם המסמכים שהציגה התובעת לראשונה היום לבית המשפט במסגרת דיון ההוכחות בתיק זה.

דיון ומסקנות:

1. בפני בית המשפט העידו היום נהג התובעת והנתבע 1. נהג התובעת שטח בפני בית המשפט את קורות אירוע התאונה וטען כי כאשר התרחשה התאונה הנטענת, הוא אכן נסע בכביש 4 בסמוך לראשון לציון, מכיוון צפון לדרום, וכקילומטר לפני מחלף ראשון בנוסעו בנתיב הימני במהירות של כ-90 קמ"ש נסעה לפניו משאית הנתבעים. לפתע הבחין בחפץ ארוך שהתברר לו במאוחר כי דובר במוט ברזל, אשר עף מהדופן השמאלית אחורית של המשאית לכיוונו ופגע בפגוש הקדמי של רכבו. הוא האט את רכבו, כרז לנהג המשאית לעצור בצד ומשזה עצר דרש ממנו פרטים. הוא הסביר לנתבע 2 את אשר קרה קודם לכן , אך זכה ליחס מזלזל מאוד, מצדו ואף טרח לתעד זאת במדויק, בדוח הפעולה שמילא לאחר מכן. לשיטתו, הוא חזר לאחר מכן למקום לתור אחר מוט ברזל כלשהו בצד הדרך ואכן מצא מוט שכזה ואף צילם אותו ותיעד את הדברים בדו"ח נוסף שרשם. עם זאת ציין כי אינו יכול לקשור את המוט שמצא למוט שעף לכיוונו.
2. הנתבע 2 העיד לאחריו ואישר כי נסע עם המשאית בכביש 4 לכיוון דרום בסביבות השעה 07:00 בבוקר, כאשר קצת לפני גשר ראשון החל לשמוע צפצופים של מכונית וראה רכב מסוג טויוטה לבן, אשר סטה לעברו בפראות, והוריד אותו מהכביש, תוך כדי סיכון חיי אדם מסמן לו באמצעות נהגו לעצור בצד הדרך. הנתבע 2 הכחיש מכל וכל, את מעורבותו באחריות לנזק הנטען של התובעת ואף היטיב לתאר כי נתקל ביחס מילולי עוין מטעם נהג התובעת אשר פרט להטחת אשם כלפיו לא הזדהה בפרטיו מבלי שהציג בפניו רישיון נהיגה, אגב בקשתו של זה להחליף פרטים בין הנהגים. עקב יחסו של זה הוא נאלץ להתקשר למשטרה, ומשהגיעו שוטרים נמלך נהג התובעת בדעתו ומסר לו את פרטיו. עוד באותו יום נטען כי הוא סר למח"ש והגיש תלונה נגד נהג התובעת אך אינו יודע לומר נכון להיום את תוצאותיה.
3. בהקשר לאירוע הנדון, הנתבע 2 הכחיש כל מעורבות באירוע זה ואף היטיב לספר, כי משאית שהינה מיכלית סולר שעתידה להיכנס למתחם בז"ן באשדוד שהיתה יעדו אותו יום ,עוברת בדיקה ביטחונית מקיפה ועל כן בהתאם לנהלי הבטיחות הקיימים במתחם זה, הוא נוהג לבצע בדיקה היקפית מידי יום של המשאית ולא ראה מוט ברזל מונח במשאית ואם היה מוט שכזה הוא היה מסיר אותו כיוון שהבדיקות הביטחוניות לא היו מאפשרות לו להיכנס עם המשאית למתחם בז"ן. בהדגש לדברים אלו ציין הנתבע 2, כי במיקום הנחת הצינורות בצד שמאל- אחורי של המשאית אשר ממנו טען נהג התובעת כי הושלך מוט הברזל, קיימת שרשרת ברזל שמהדקת את הצינורות המהודקת עם תופסן כך שאף לו היה חפץ כלשהו מונח שם הוא היה מהודק למקומו.

דיון ומסקנות

8. אקדים מסקנה לניתוח ואציין כי לאחר שבחנתי את הראיות שבפניי, והתרשמתי התרשמות בלתי אמצעית מהנהגים שהעידו בפניי היום, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ועל כן בדין יש לקבל את תביעתה זו. ואלה נימוקי לפסק הדין:

א. עדותו של נהג התובעת היתה קוהרנטית, סדורה ותואמת את טופס ההודעה שמילא ביום התאונה ממש, ובהתאם לו שטח את אשר תואר על ידו במסגרת עדותו היום שלא נסתרה בעניין זה ולא התגלו בה בקיעים שילמדו אחרת ממה שאירע. מדובר בעדות פוזיטיבית שלא נמצא בה חסר וניכר כי אותות האמת נכרות על פניה. מאידך עדותו של הנתבע 1 היתה בעיקרו של דבר יותר מן הסברה ופחות מן העובדות לאשורן שכן כל שידע בעיקרו של דבר לספר היה שמוט שכזה לא הונח במשאית כיוון שהוא נוהג לערוך בדיקה היקפית של המשאית מידי בוקר והוא לא ראה מוט שכזה אותו יום. טענה זו שהינה מרכזית ועקרונית לא נטענה בכתב ההגנה והובאה לראשונה אך היום במסגרת דיון ההוכחות היום.

ב. אין מחלוקת בין הצדדים, או למעשה לא נטען אחרת והוכח כי בעת התאונה, משאית הנתבעים נסעה מלפני רכב התובעת. אין גם מחלוקת כי הנתבע 2 התבקש לעצור בצד הדרך, וכי נהג התובעת סיפר לו מה שחווה דקות קודם לכן ממשאיתו. הוכח בפניי, רצף האירועים הנדון קשור קשר ישיר לתאונה ומלמד על האותנטיות הגלומה בו. נהג התובעת נוסע מלפני המשאית מרחק יחסית קצר כעדותו בעניין זה, מלפניו המשאית ומיד לאחר מכן נוצר המפגש הקשור בין חפץ שהושלך מהמשאית ועצירת המשאית בצד.

עדות שני הנהגים מלמדת על אירוע פתאומי, הקשור בעצירת המשאית מיד לאחר מכן בצד ואף התנהלות לא מכובדת מצד שניהם ועל כן לא נראית לי הגיונית טענת הנתבעים לפיה נהג התובעת יבקש להטיל אשם על אדם אחר לנזק שנגרם לרכבו תוך ביום תאונה כביכול בכביש מהיר שעה שהתנהלות הצדדים המאוחרת לתאונה הנטענת מלווה בעקשנותו של נהג התובעת בעניין זה כלפי הנתבע 2. זאת ועוד יש לזכור, נהג התובעת הינו קצין משטרה. הלה מחויב ביושרה מרבית. הוא גם חסר אינטרס כביכול בתוצאות ההליך כאן. תיעוד האירוע הנדון על ידו לווה בדו"חות שמילא כפי שתואר בסמוך לאחר התרחשותו לרבות חזרתו למקום האירוע. נהג התובעת אף צילם את המשאית בכדי לתעד את האירוע על כל היבטיו ויש לשער שעה זאת בעת שהבחין כי הנתבע 2 ממאן לשתף עמו פעולה בנוגע לאחריותו לאירוע זה. אני מתקשה לקבל במצב דברים שכזה כי עד התובעת יעמיד את עתידו הכלכלי ושל משפחתו בסכנה בשל נזק יחסית קל שנגרם לרכבו באירוע אחר. ביום האירוע כנטען על ידי הנתבעים לצד האמור לעיל ביחס לראיות שבתיק, אינו עומד בקנה מידה סביר והגיוני עד כי יטה בית המשפט לדחות מכל וכל את גרסת נהג התובעת.

ג. בפני בית המשפט הוצגה תמונה שצילם נהג התובעת של אזור חלקה האחורי- שמאלי של משאית הנתבעים המלמדת לשיטתו על האזור ממנו הושלך מוט הברזל. הנתבעים שללו כאמור ההסתברות ליציאת חפץ נייד מאזור זה, מקום בו, לפי עמדת הנתבע 2, האזור מאובטח באמצעות שרשרת ותופסן שמהדק את קשירתו. עיון בתמונת התובעת מלמד, כי היא צולמה בזווית שמיטיבה שדה ראייה היקפי של האזור המצולם אלא שאין בנמצא שרשרת שמהדקת את הצינורות שהונחו במקום זה אשר תתמוך בגרסתם זו של הנתבעים. יצוין כי הנתבע 2 סיפר בעדותו כי שרשרת שכזו מונחת לפי מקטעים של מספר מטרים [ עמ' 4 שורה 9 לפר' הדיון] אלא שדי בהצגת התמונה בכדי ללמוד כי לפחות באזור החלקי האחורי של דופן המשאית, מהאזור שנטען כי מוט הברזל הועף, לא נמצאה שרשרת שכזו.

ד. עדותו של נהג התובעת אשר לשיטתו, לאחר התאונה, הוא מצא את מוט הברזל ומדובר בלום ברזל, הנתמכת בדוח מטעמו בענין זה, אשר הוצג לבית המשפט, תומכת את הנזק מקדימה ברכב התובעת. הנזק המדובר והנראה היטב לעין, במסגרת תמונות הצבע שהוצגו לבית המשפט, מלמד על בקע שנפער בפגוש מקדימה, כתוצר חפץ כלשהו חד שגרם לכך, דבר המחזק את הקשר הסיבתי שבין המוט הנדון לנזק שנגרם בפועל. יודגש כי בטופס ההודעה שמילא נהג התובעת אשר הוגש לתיק בית המשפט, ומולא על ידו ביום האירוע, ישנו אזכור דבר מוט הברזל כבר מהשלב הראשון של האירוע. לפיכך גם תצורת הנזקים ברכב התובעת מלמדת על קיומו של קשר סיבתי שבין אירוע המוט לבין הנזק שנגרם עקב כך ברכב התובעת.

ה. הנתבעים טענו כי התובעת לא הוכיחה את נזקה בפועל באמצעות חוות הדעת מטעמה. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית יצוין כי במהלך הדיון נטען שהתובעת לא הוכיחה את נזקיה מאחר ויש נזקים הנראים היטב לעין בחלקו האחורי של הרכב ואשר מופיעים בחוות דעת השמאי מטעמה. אכן בחוות דעת שמאי התובעת נאמדו גם נזקים אחוריים אלא שמדובר בנזקים מובחנים זה מזה כאשר בתביעה זו נתבעו אך הנזקים הקדמיים בלבד. באשר לסוגיית אומדנו של הנזק לכשעצמו, מדובר טענות כלליות שבמומחיות, ועל הנתבעים המבקשים לסתור זאת היה להגיש חוות דעת נגדית מטעמם או לבקש לזמן את שמאי התובעת, לחקירה נגדית על חוות דעתו כמצוות תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד, 1984. זאת ואף זאת לא נעשה בענייננו.

9. בנסיבות אלו, יש לקבל את התביעה ולקבוע כי הוכחה בפניי מעורבות משאית הנתבעים בנזק שנגרם לרכב התובעת, הוכחה רשלנות הנתבע 2 באי הידוק מוט הברזל שהועף מחלקה האחורי של המשאית שבה נהג ואשר היתה בשליטתו בעת התאונה.

10. באשר למערכת היחסים שבין הנתבעים, ניכר שאין מחלוקת ביניהם כי במועד הרלבנטי לתאונה התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. במצב דברים שכזה, חבותה של הנתבעת 1 כלפי התובעת הינה פועל יוצא של סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הדן באחריות עובד במסגרת מילוי תפקידו.

11. באשר להוצאות המשפט שיש לבחון פסיקתן בתיק זה, טענה מקדמית היום עמדה בפני ב"כ הנתבעים הנכבדים, והיא, שמסמכים שהוצגו לעיני בית המשפט, ובכללם המזכר שנהג התובעת מילא בנוגע למוט שנמצא על ידו לאחר התאונה, דו"ח עיכוב הנתבע 2 וכן הודעה על נזק רכוש שמילא זה לאחר התאונה, לא צורפו לתביעה כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי. נטען כי בכך לא עמדה התובעת בנטל להוכיח את תביעתה. צודקים ב"כ הנתבעים בסוגיית אי צירופם של מסמכים אלה לכתב התביעה. בפני בית המשפט הוצגו לראשונה אך היום מסמכים אלה. יחד עם זאת, מדובר במסמכים קצרים ופשוטים לקריאה והללו עיינו בהם במעמד הדיון ואף באמצעותם חקרו את נהג התובעת חקירה נגדית.

12. הוא הדין ביחס לתמונה שצילם נהג התובעת ואשר הוצגה אך לראשונה לבית המשפט ולעיני הצדדים. עם זאת, סבורני כי לא ראוי במקרה שכזה לפסוק לתובעת את הוצאותיה. התנהלותה זו, של התובעת הכבידה יתר על המידה על ניהול הדיון, גרמה לעיכוב מיותר שחייב את בית המשפט לעיין במסמכים ולמעשה אף אם לא ניכר שגרמה נזק דיוני לנתבעים אין ספק כי הללו נצרכו להקדיש זמן יותר לחקירת נהג התובעת בעטיים.

במצב דברים שכזה יש לקבל את התביעה מבלי לפסוק הוצאות משפט לטובת התובעת והתובעת גם תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

סוף דבר,

13. אני מורה כי, הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את סכום הנזק הנתבע בסך 4,325 ₪ כשסכום זה צמוד למדד מיום 30.7.13.

המזכירות תשלח פסק הדין בדואר לצדדים וכן תסרוק בצבע את המסמכים שהוצגו לבית המשפט במעמד הדיון.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ה, 13 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.