<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אנה גולדנהירש ומתמחה ענת אביטל

ב"כ הנאשם עו"ד ענת הדד

הנאשם בעצמו

פרוטוקול

<#2#>

גזר דין

ביום 02.11.14 הצדדים הגיעו להסדר לפיו, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, ובטרם הרשעתו נשלח לקבלת תסקיר לבחינת שאלת ההרשעה. עמדת המאשימה להרשעה ומאסר בפועל ואילו ההגנה תטען חופשי.

נוכח הודאת הנאשם נקבע כי ביצע את המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 (א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג – 1973; גידול סם עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג – 1973.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 15.01.14 גידל הנאשם בדירה 45 שתילים של סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 7,440 גרם נטו, בכך שבתוך חלל סגור בביתו הקים מעבדת סמים ובה: מנורות הלוגן, מסנן אוויר, ונטה, מאוורר קטן, מנורה ירוקה, 2 טיימרים, 2 שנאים, מכשיר למדידת טמפרטורה ולחות, 13 בקבוקים של חומרי דשן, 2 מכשירים למדידת חומציות המים, שק המכיל תערובת אדמה לגידול ומשקל אלקטרוני וזאת לצורך גידול הסם המסוכן. באותן הנסיבות, החזיק הנאשם את הכלים והם שימשו אותו לצורך הכנת הסם או לצריכתו.

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר לפיו, הנאשם בן 42, רווק, ללא ילדים. כיום עובד בחברת פרסום לציוד משרדי. הנאשם מסר לשירות מבחן כי סובל מבעיות רפואיות שונות. הנאשם שירת שירות צבאי מלא, עובר לשחרורו נרשם ללימודים אקדמיים כהנדסאי מחשב, כאשר לאורך השנים עובד לדבריו בתחום ההיי טק. הנאשם הציג מכתב הערכה ממקום עבודתו, ועלה כי מוערך כעובד חרוץ, אחראי, מהימן, בעל כישורים תעסוקתיים גבוהים. הנאשם עוד מסר כי בזמנו הפנוי מתנדב למען הקהילה, "במרכז יום לקשיש", במכתב הוקרה מטעם מנהל המרכז שהוגש, תואר הנאשם כאדם חביב, נמרץ, מלא הבנה כלפי אוכלוסיית הקשישים. הנאשם תיאר כי במסגרת חברתית התנסה בסמים וכי לאורך השנים עשה שימוש באופן מזדמן, אם כי בתקופה שקדמה לביצוע העבירה הגביר שימושו בסמים אשר הקלה לדבריו, בעיקר על מצבו הנפשי. שיתף הנאשם כי סבל מדיכאון שנים רבות על רקע קושי ניהול זוגיות יציבה וכן קשיים תקופתיים במקום עבודתו. שירות המבחן נטה להעריך כי הנאשם סובל מהתמכרות לסמים על רקע דרך טיפול עצמי בהפחתת תחושות שליליות של מצוקה, חרדה ודיכאון.

בהתייחסות שירות המבחן לעבירות הנדונות, הנאשם הסביר התנהלותו על רקע שימוש עצמי בלבד, ולדבריו לא התעניין במגע עם גורמים עבריינים לצורך אספקת הסם. הנאשם הבין כי סובל מהתמכרות לה התכחש תקופה ארוכה. בשל מעצרו, חווה זעזוע רגשי עמוק שדרבן אותו לפנות לטיפול ייעודי בתחום ההתמכרויות. תיאר כי הטיפול סייע לו בהתמודדות עם קשייו ביצירת קשרים אינטימיים ובהעלאת הערך והדימוי העצמי. דווח לשירות המבחן מהמחלקה לשירותים חברתיים בגדרה כי הנאשם החל טיפול פרטני מחודש פברואר 2015, והגיע באופן סדיר ויציב אחת לשבוע. הנאשם באופן הדרגתי פיתח הבנה והכרה למצבו כמכור לסמים. ההתרשמות כי הנאשם פיתח את התמכרותו על רקע דיכאון ממושך, שלא טופל, חוסר משמעות וריקנות עמוקה, בדידות רגשית וקושי ביחסים אינטימיים לצד מחשבות אובדניות ותחושת אין מוצא. וכן התרשמות כי ההליך המשפטי היווה גורם מרתיע, מאיים, מבייש, שאינו תואם להערכת הגורמים הטיפוליים עמדותיו והרקע הנורמטיבי בו התפתח. הנאשם הופנה לבדיקות שתן שנמצאו עם שרידים של חומר בנוזקאין, אך לאור הצגת מסמך רפואי אודות שימוש בחומר הטיפולי, תרופתי נוגד חרדה וסייע בהירדמות, בשל מצבו הרפואי, נטיית שירות המבחן לראות בכך טיפול לגיטימי תומך, לא הוצג אישור רפואי. שירות המבחן העריך כי ישנה החמרה במצב הנאשם על רקע העובדה שביצע עבירות דומות והמשיך להתמודד עם מצוקות מצטברות. הערכה כי מצוי בראשית ההליך הטיפולי, ורק לאחרונה הכיר באופן מלא במצבו התמכרותי והתמודדות עם תוצאותיו. שירות המבחן המליץ על משך הטיפול במסגרת צו מבחן לתקופה של שנה. במהלך תקופת הדחייה הנאשם ימשיך להשתלב ביחידה לנפגעי סמים בגדרה. שירות המבחן סבר כי ענישה בדמות מאסר בפועל גם אם יהיה זה לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות, תהווה עבור הנאשם רגרסיה במצבו. לפיכך, ההמלצה לענישה בדמות של"צ בהיקף נרחב של שעות. באשר לשאלת ההרשעה, לא הוצג בפני שירות המבחן נימוקים קונקרטיים העושים לפגוע בנאשם אם יורשע, ברם באם בית המשפט יקבל המלצת השירות תוגש תוכנית של"צ לאישור, כאמור לצד הטלת צו מבחן למשך שנה.

טיעוני הצדדים לעונש

מטעם הנאשם העידה אמו של הנאשם, לדבריה מדובר במשפחה נורמטיבית עובדי אדמה שגידלה 3 ילדים לתפארת. האירוע הנוכחי טלטל את המשפחה בצורה קשה. מעצרו של הנאשם השפיע בצורה קשה על המשפחה. מאסרו של הנאשם יכול להשפיע בצורה קשה על המשפחה.

טיעוני ב"כ המאשימה – הפנה לחומרת העבירה העובדה כי הנאשם הקים מעבדת סמים בדירתו הכוללת ציוד רב ושתילי קנאבוס במשקל של כ- 7.5 קילו וכן החזיק סם מסוג קנאבוס במשקל כולל של 170 גרם. התביעה טענה כי אין לקבל את הבקשה לאי הרשעת הנאשם, שכן מדובר בעבירות חמורות מאוד. גידול סמים בכמות בה גידל הנאשם קיים פוטנציאל להפצת הסם והכנסת סם חדש לשוק הסמים ובכך קיימת חומרה יתרה. התביעה הסכימה כי התסקיר חיובי, מצביע על הירתמות הנאשם לשיקום. לעמדת המאשימה יש להמשיך בהליכי השיקום של הנאשם במסגרת שב"ס. התביעה הציגה מתחם ענישה של 12-24 חודשי מאסר וביקשה למקם את הנאשם בשליש הראשון של המתחם בנוסף להשית על הנאשם מאסר על תנאי, קנס מכביד ולחלט את הפלאפונים והכסף שנתפס וכן להטיל פסילה בפועל.

טיעוני ב"כ הנאשם - הפנה להסדר הטיעון בין הצדדים לפיו הסכימה התביעה שתבחן שאלת ההרשעה וטיעון חופשי. נוכח עמדת המאשימה סבור ב"כ הנאשם כי במידה ותתקבל עמדה זו הרי שהתביעה לא תוכל לטעון כי ההחלטה היא בלתי סבירה. ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שירות המבחן המספק פלטפורמה מאוד נוחה שלא להרשיע את הנאשם. עוד טען ב"כ הנאשם כי פער הענישה אותו הציגה התביעה במתחם ענישה כפי שביקשה המאשימה של 12 חודשים ל- 24 חודשים הוא פער שלא ניתן לגישור. המתחם אותו נקבעה המאשימה הוא מתחם ראוי בנסיבות מחמירות במיוחד, או אדם שביצע עבירה, ניהל משפט או מסר גרסאות סותרות. אך הנאשם הוא נורמטיבי לחלוטין, מדובר בבחור טוב ולא אדם שנמצא בפשע והוא נולד וגדל במושב אלעזרי ולהורים חקלאים מזה עשרות רבות של שנים. הנאשם לא גדל על ערכים של עבריין. בנסיבות אלו סבור ב"כ הנאשם כי אין זה ראוי לשלוח את הנאשם לכלא. הנאשם בן 42 רווק, סובל מבעיות רפואיות שונות. לכן, ביצע הנאשם את העבירה. הנאשם לא רצה להיחשף לגורמי פשיעה ובנסיבות אלו גידל את שגידל. הנאשם תורם מזמנו לחברה בדרך התנדבותית, הנאשם שהה כמעט שנה במעצר בית מלא. ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן. שהינה המלצה מאוזנת לחלוטין. הנאשם היה עצור 5 ימים דבר שהשפיע עליו קשות. היה בזעזוע עמוק ועבר חוויה מטלטלת. ב"כ הנאשם ביקש להטיל על הנאשם של"צ בהיקף נרחב של שעות. ב"כ הנאשם הגיש מכתב של מנהל העבודה ופסיקה בתיקים דומים.

דברי הנאשם – הביע צער על מעשיו, לדבריו עשה את מעשיו לצרכים רפואיים. כיום הנאשם נרתם לטיפול. המעצר היה קשה ביותר לנאשם.

דיון והכרעה

לשאלת ההרשעה אני סבור כי יש מקום להרשיע את הנאשם. הפסיקה חזרה ושנתה את המבחן הכפול על פי הלכת כתב ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 לפסק - דינה של כבוד השופטת ד' דורנר. הימנעות מהרשעה, חרף הקביעה כי הנאשם ביצע את העבירה, היא תוצאה חריגה, השמורה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שני תנאים מצטברים נקבעו, על מנת שניתן יהיה להימנע מהרשעה "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים."

לעניין זה ראה גם דבריו של הש' גובראן ברע"פ 3852/14 ורשואר נ' מדינת ישראל מיום 18.08.14 פסקה 11.

"הכלל הוא שאם נמצא שנאשם עבר עבירה, יש למצות את ההליך הפלילי עמו בדרך של הרשעה וענישה. החריג לכלל זה, שיופעל במקרים נדירים בלבד, הוא הימנעות מהרשעה (לפי סעיף 71א לחוק העונשין או סעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). מהלכת כתב והפסיקה בעקבותיה עולה כי רק בנסיבות חריגות שבהן יוכח כי הנזק שנגרם לנאשם מההרשעה גבוה יותר מהתועלת שתצמח ממיצוי הדין עימו, (ראו למשל)" ע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון, [פורסם בנבו] פסקה 7 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (23.07.09)).

תוצאת האמור היא כי על הנאשם לעמוד במבחן הכפול שנקבע בפס"ד כתב ובנוסף לא די בנזק שנגרם לנאשם, אף לא נזק קונרקטי, אלא, הנאשם נדרש להוכיח כי הנזק שנגרם לו גבוה מהתועלת שבאינטרס הציבורי הוא מיצוי ההליך הפלילי.

להלן דוגמא מובהקת שיש לשקול את סיכויי השיקום בכובד ראש ובית המשפט דוחה את שיקולי השיקום כנגד האינטרס הציבורי. לעניין זה ראה, רע"פ 1931/15אדריאן אברהם מויססקו נגד מד"י (26.03.15) הרשעה של כבאי שניתן לו מכתב ע"י מעסיקו לפיו יפוטר מעבודתו בעקבות הרשעתו.

"המבקש טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך ש "התעלם" מן המכתב המעיד על הנזקים המקצועיים הכבדים שבהם הוא עלול לשאת, באם תיוותר הרשעתו על כנה. התרשמתי, בניגוד לטענה זו של המבקש, כי בית המשפט המחוזי נתן את דעתו למכתב, וכלל לא התעלם מן האמור בו. בית המשפט המחוזי קבע במפורש, כי לשיטתו, אפילו אם לא ימשיך המבקש בעבודתו בנציבות כבאות והצלה, "הכשרתו המקצועית [של המבקש] תאפשר לו להשתלב במקום עבודה אחר". עולה מכך, כי לא צפויה כל "פגיעה חמורה" בשיקום המבקש, המצדיקה, כשלעצמה, את היעדר הרשעתו בדין."

דוגמא נוספת למקרה בו מדובר בנזק קונקרטי לנאשם ובית המשפט דוחה את טענות לאי הרשעה. רע"פ 2167/15 שלמה מזרחי נ' מדינת ישראל (מיום 10.05.15) כבוד השופט ס' ג'ובראן, המבקש הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של זיוף ושל שימוש במסמך מזויף. המבקש בן 57, בעל תואר ראשון במדעי החברה ובמשפטים. כמו כן, המבקש משמש כמדריך וכמנהל חברה שבבעלות אשתו העוסקת בתחום הייעוץ וההדרכה בתחום הבטיחות. המבקש הציג לשירות המבחן תיעוד לנזק הצפוי לו במישור התעסוקתי, בתחום עריכת הדין והן בתחום הייעוץ וההדרכה בנושאי בטיחות. שירות המבחן המליץ לבטל את הרשעת המבקש ולהטיל עליו צו מבחן וצו שירות לתועלת הציבור. המבקש מחזיק בשורה ארוכה של הסמכות ורישיונות כגון, קצין בטיחות בתעבורה, ממונה בטיחות מטעם מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד הכלכלה ועוד שלל הסמכות ותארים בתחום הבטיחות, וכן היותו עורך דין מוסמך.

ראשית, מתייחס בית המשפט לחומרת העבירה וקובע כי מדובר בעבירה מתמשכת שהינה חמורה.

"שנית, לנסיבות אלה מצטרפים כאמור תפקידיו השונים של המבקש, אשר בגינם מצופה ממנו להתנהל ברמה נורמטיבית גבוהה יותר. איני סבור כי שאלת הרשעתו קמה ונופלת על ההכרעה האם הוא היה בתפקיד בכיר בחברה אם לאו. כאדם בעל תארים רבים במשרות ציבוריות, שביניהן גם עריכת דין, מן הראוי הוא לשמור על מצוות המחוקק ואף במצוותיו הקלות ביותר, שלכאורה, לא מסבות נזק."

בית המשפט קבע כי הנאשם אינו עומד בתנאי הלכת כתב ודחה את הערעור.

אני סבור שהמקרה הנוכחי אינו עומד בתנאי הפסיקה. ראשית לפגיעה בנאשם, שירות המבחן לא מצא כי מתקיים בעניינו של הנאשם נסיבות קונקרטיות לאי הרשעת הנאשם. ב"כ הנאשם הציג לבית המשפט אישור של מעסיקו של הנאשם ת/1 ממנו עולה כי במידה והנאשם יורשע בדין יפוטר. המעסיק כתב במכתב "איני מעסיק עבריינים ולכן עופר עומד בפני פיטורים אם יורשע". הנאשם עובד בתחום ההיי טק. איני יכול לקבל מכתב זה כמכתב שיש בו די לצורך שאלת הפגיעה הקונקרטית וזאת נוכח העובדה כי אין נסיבות המצדיקות את פיטורי הנאשם במכתב. הנאשם הודה ונקבע כי ביצע את המעשה, בית המשפט יכול להבין כי להרשעה יש יכולת לפגוע מול מוסדות הדורשות אי הרשעה כתנאי לעבודה. ברם, המעסיק במקרה הנוכחי אינו מעסיק עבריינים. הנאשם נמצא מזה כשנה בתנאים מגבלים האם אין די בכך כדי להוות סיבה להעסיק או שלא להעסיק את הנאשם? האמור במכתב המעסיק הינו ברמת הכותרת ועל פניו אני לא מוצא כי מהותית יש ממש באמור במכתב. אם המעסיק לא מעסיק עבריינים כדרך לניהול העסק אין בהרשעה עצמה כדי להוות נסיבה לאי הרשעה גם רישום ללא הרשעה עדין מעיד על ביצוע עבירה.

גם לגבי חומרת העבירה מדובר בעבירה חמורה של גידול סם. בעברו של הנאשם היה תלוי תיק שענינו סם. התיק נגנז כאמור בתסקיר שירות המבחן. בית המשפט מבהיר ומציין כי אין בנתון זה להוות שיקול להחמיר עם הנאשם, יחד עם זאת הנאשם מוכר לשירות המבחן על רקע תיק סמים. כאשר דבר זה לא היווה נסיבה שגרמה לנאשם שלא להמשיך לעסוק בסם הרי שנראה כי העיסוק בסם ותפיסתו בעבר לא הרתיע את הנאשם. עוד לחומרת העבירה, מדובר בעבירה הן לעניין החזקת סם שלא לצריכה עצמית והן עברת גידול הסם, לכל אחת מהעבירות בצידה נקבע עונש של 20 שנות מאסר. המחוקק ראה לקבוע בצידה ענישה מחמירה. ומכאן בית המשפט מוצא ליחס לעבירה זו חומרה רבה. הנאשם גידל סם מסוכן בכמות של כ- 7.440 גרם. מדובר בכמות נכבדת מאד ולכן החומרה בצד עבירה זו הוא חומרה יתרה. איני סבור, כי הן בפגיעה בנאשם והן לחומרת העבירה הנאשם אינו עומד בתנאי הפסיקה ויש מקום להרשיע את הנאשם.

ב"כ הנאשם הגיש פסיקה לעניין ההרשעה ת..פ. 5034-12-10 שם דובר על החזקת סם לצריכה עצמית, ת.פ. 9040/08 שם דובר בהחזקת סם לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית שהתבטא ב- 10 בולי LSD, ת.פ. 3312/07 שם דובר על גידול סם בכמות 81.72 גרם. אני סבור כי אין באף אחד מהמקרים הללו כי להשוות למקרה של גידול סם בכמות של כ- 7.5 ק"ג סם בתוך מעבדה בה מצוי מכשור רב המעיד על התכנון.

על יסוד הודאת הנאשם אני מרשיע אותו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 (א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג – 1973; גידול סם עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג – 1973.

ב"כ הנאשם הציג לבית המשפט פסיקה בשלושה תחומים שיקום, אי הרשעה, ענישה בעבירות דומות. הוגש ת.פ. 45136-02-13 לפיו בסחר בקוקאין בשל שיקולי שיקום בית המשפט הטיל עונש עונש של מע"ת ענישה שיקומית של של"צ, מבחן ועונשים כספיים נוספים. אציין כי ב"כ הנאשם לא ציין כי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעפ"ג 54985-11-14 התערב בגז"ד והשית על הנאשם שם, 24 חודשי מאסר יתר ריכבי הענישה נותרו על כנם. מכאן שאין לפסיקה זו שהוגשה כדי להוות שיקול כלשהו או דוגמא כל שהיא.

הוגש ע"פ 8092/04 מדובר במקרה שונה לחלוטין בו הורשע הנאשם בסחר בסמים. בית המשפט העליון על רקע הליך שיקומי בקהילה הטיל מבחן טהור. איני סבור כי מקרה זה דומה למקרה נוכחי.

לעניין העונש הוגשו ת.פ. 40138/05 מחוזי תל אביב, 3019/05 שלום כפר סבא, ת.פ. 28760-03-13 שלום אשקלון. בית המשפט עיין בפס"ד אלו, איני מוצא להתייחס פרטנית לפס"ד שכן אני סבור כי מדובר בכמויות קטנות בצורה משמעותית מהתיק הנוכחי או בעבירות שונות. לגבי 3019/05 שלום כפר סבא בו מדובר בעברת גידול בכמות דומה לתיק הנוכחי אני סבור כי המציאות של שנת 2005 שונה מהמציאות של 2015. בית המשפט יושב כשופט מוקד מתוך שני שופטי מוקד הדנים בתיקי התביעות. כמעט מחצית מכלל התיקים הפלילים המוגשים במחוז תל אביב עוברים תחת עינו של בית המשפט, מדובר באלפי תיקים בשנה הנדונים בפני בית המשפט. בית המשפט יכול לומר כי מדובר בתופעה מדאיגה ביותר של גידול הסם. אין מדובר בתופעה ספורדית, אלא בתופעה גדולה, ההולכת וגדלה. בית המשפט נחשף לעשרות תיקים של גידול סם. וודאי שאין בפסיקה שהוצגה לבית המשפט להוות מדד לגבי הענישה ההולמת או מענה כל שהו וזאת בכל הקשור באינטרס הציבורי.

מדיניות הענישה בעברה של גידול סם

רע"פ 1787/15 עמר נ' מדינת ישראל (24.03.15) המערער הורשע על סמך הודייתו בעבירה של גידול וייצור של סמים מסוכנים, החזקה ושימוש בסם שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית. כתב האישום מתעד את קיומה של מעבדת סמים משוכללת שאותה החזיק המערער בשני מקומות האחד בדירתו והשני על גג הבית. נתפסו שתלים וסם במשקל של כ- 6.3 ק"ג. המעברה מצוידת כדבעי המעידה על עיסוק מסחרי ומקצועי בגידול הסם, החזיק המערער משקל אלקטרוני שנועד, לצורך שקילת הדשנים לגידול הסם, דודים, מפוח, כבלים חשמליים, תרמוסטטים. בית המשפט קבע מתחם ענישה של 8 חודשי מאסר ל- 20 חודשי מאסר. המערער נדון ל- 8 חודשי מאסר, מע"ת, קנס וחילוט רכוש וכספים. הערעור נדחה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. בית המשפט העליון התייחס למתחם וקבע כי הוא הולם.

רע"פ 4816/13 שלום מרדכי נ' מדינת ישראל (09.07.13) המבקש הורשע לפי הודאתו בעבירות של גידול סם מסוכן, החזקה ושימוש שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם. לפי כתב האישום, בביתו של המבקש נתפסו 210 שתילי חשיש במשקל כולל של 902 גרם, וכן שקיות נוספות עם חשיש וזרעי קנבוס. המבקש נדון ל- 4 חודשי מאסר בפועל, עונשי מאסר מותנה וקנס בסך 1,500 ₪. הערעור בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון נדחו.

רע"פ 6987/13 אנטוני אברמוב נ' מדינת ישראל (21.10.13) המבקש הורשע לפי הודאתו בעבירות של גידול, ייצור והכנת סמים מסוכנים, החזקת כלים להכנת סם לא לצריכה עצמית, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ונהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח. על פי המתואר בכתב האישום, שכר המבקש דירה בנתניה והתקין בה ציוד לייצור סמים. לאחר שנתפס המבקש על ידי המשטרה כשהוא נוהג בקטנוע ללא רישיון וללא ביטוח, ערכו השוטרים חיפוש בדירתו - שם נמצאה מעבדה לגידול סמים ובה שתילי קנבוס במשקל של (נטו) כעשרה ק"ג ואביזרים ששימשו לגידול או לצריכת סמים. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה בעניינו של המבקש נע בין שישה חודשי עבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל. הטיל בית המשפט על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 7,500 ₪ פסילת רישיון הנהיגה למשך שנה ושישה חודשי פסילה על תנאי. הערעור נדחה בבית המשפט המחוזי וכן בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון התייחס למתחם וקבע כי לא נפלה בו שגגה.

רע"פ 7005/14 עידן דגן נ' מדינת ישראל (30.11.14) על פי כתב אישום גידל המבקש במעבדה בביתו סם מסוג קנבוס, במשקל כולל של 2,721 גרם. בנוסף, החזיק המבקש בביתו 3.3 גרם סם לצריכה עצמית, וכן ציוד וכלי עזר לגידול הסם. השימוש נעשה על רקע רפואי, תסקיר שירות המבחן לא היה חיובי הנאשם לא שיתף פעולה, נקבע מתחם ענישה של 6-12 חודשי מאסר. המבקש נדון ל- 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי, וקנס בסך 3,000 ₪. ביתצ המשפט המחוזי ובית המשפט העליון דחו את הערעור.

עפ"ג (ת"א) 31126-05-14 מדינת ישראל נ' חריט (12.01.15) המשיב הורשע בגידול ייצור והכנת סמים מסוכנים, על פי כתב האישום החזיק המשיב בדירתו סם מסוכן בכך שגידל אותו באדניות. מדובר ב- 50 שתילים של קנאביס במשקל כולל של כ- 763 גרם. בנוסף לשתילים נתפסו ברשותו של המערער פרטי ציוד שונים המהווים יחד מעבדה לגידול סם. מדובר במנורת הלוגן, קופסאות ובהם הורמון השרשה ועוד. נקבע מתחם ענישה של מע"ת ושל"צ לצדו ועד 12 חודשי מאסר. הוטל על המשיב שירות לתועלת הציבור, מע"ת וקנס 5,000 ₪. בית המשפט המחוזי קבע כי בעברה זו מדובר במתחם שאינו ראוי וקבע "מתחם הענישה בעבירה של גידול סם מתחיל מעונש מאסר בפועל ולשיטתנו הרף העליון הוא תלוי נסיבות, במקרה הנוכחי הרף העליון צריך לעמוד לפחות על 18 חודשי מאסר ואף זאת תוך התחשבות בכמויות שמדובר בהן." בית המשפט המחוזי הטיל 6 חודשי ע"ש יתר רכיבי הענישה נותרו על כנם.

עפ"ג 42358-10-14 גיא נ' מדינת ישראל (18.02.15) המערער הורשע בבית משפט קמא בעבירה של גידול, ייצור והכנת סמים מסוכנים, על פי כתב האישום גידל הנאשם סם מסוכן מסוג קנאביס שלא לצריכה עצמית במשקל כולל של 5,535 ק"ג וחשיש במשקל של 1.40 גרם נטו, מדובר במעבדת סם שהתנהלה בדירתו של המערער. הנאשם החזיק בכלים לגידול הסם, בספר בשם "מריחואנה" הכולל תמונות והסברים לגידול סם וכן מכשור: פילטר אוויר, פילטר מים, שנעי חשמל, לוחות חשמל, כבלים, מפצלים, 6 יחידות של תעלות אוויר, מפוחים, מאוורר. בית המשפט קבע מתחם ענישה בין 7 ל- 20 חודשי מאסר בית משפט הטיל על המערער מאסר בפועל בן 8 חודשים, הופעל מע"ת כך שסה"כ ריצה הנאשם 10 חודשי מאסר ומע"ת. בית המשפט המחוזי התייחס למתחם וקבע כי הוא מתחם ראוי. הערעור נדחה.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע, בטרם גזירת הדין את מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בעיקרון המנחה בענישה, שהוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם. בין סוג ומידת העונש המוטל עליו, מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה, לנוכח האמור הדוגמאות שהובאו המעידות על מתחמים הרווחים בעבירות דומות. סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין האירוע של גידול סם מסוכן בהתחשב באמור, ובין היתר בסוג הסם וכמותו, הינו מאסר לתקופה של 7 חודשים ועד למאסר למשך 18 חודשים.

בהינתן המתחם האמור, יש לגזור את עונשו של הנאשם תוך שקילת המתחם ותוך התחשבות בנסיבות המשליכות על קביעת העונש המתאים, כאשר בענייננו יש ליתן משקל להלימה בגזירת העונש לביצוע העבירה ע"י הנאשם; נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה; מידת הפגיעה בערך המוגן; גילו של הנאשם; הנסיבות עליהן עמדה ההגנה בטיעוניה; הודאתו המצביעה על נטילת אחריות; היותו נעדר עבר פלילי.

שיקום (תיקון מס 113) תשע"ב- 2012.

40ד (א). קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן[נוסח חדש], התשכ"ט – 1969.

(ב) היו מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם, כאמור בסעיף קטן (א), אף אם הנאשם השתקם או אם יש סיכוי של ממש שישתקם, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, לאחר שבית המשפט שוכנע שהן גוברות על הצורך לקבוע את העונש במתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה, ופירט זאת בגזר הדין.

לעניין שאלת השיקום בית המשפט העליון אמר את דברו במספר הזדמנויות:

ראה רע"פ 189/15 עומר כהן נ' מדינת ישראל (21.01.15)

"לצד החומרה הניכרת אשר מתבטאת במעשיו של המבקש, נתנו הערכאות הקודמות את דעתן גם לשיקולים לקולה, ובכלל זאת לשיקולי השיקום ולהליך הטיפולי שעובר המבקש. אכן, האינטרס השיקומי הוא רב ערך, ותורם רבות לנאשם, כמו גם לחברה בכללותה, ועם זאת, מדובר בשיקול אחד מתוך מכלול שיקולי הענישה. כפי שנאמר בעניין יוסף (רע"פ 7996/12 יוסף נ' מדינת ישראל (23.01.13)): "מחד גיסא, האינטרס השיקומי בעל ערך חשוב בגזירת העונש. מאידך גיסא, עונשו של אדם חייב לשמש תגובה הולמת למעשים בהם הואשם והורשע [...] בהקשר זה, אף אם תסקיר שירות המבחן המליץ שלא להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל, מתוך דגש על האינטרס השיקומי, אין לשכוח כי הוא מהווה אך חלק אחד ממארג השיקולים העומדים לנגד עיניו של בית המשפט בקבעו את הענישה הפלילית הראויה".

רע"פ 7572/12 קמאל הזייל נ' מדינת ישראל (23.10.12) נקבע:

"ואולם, גם אם נתעלם מעניין זה, טענתו של המבקש שלפיה "[...] תיקון 113 לחוק העונשין, בו בחר המחוקק להעניק עדיפות ברורה לשיקולי השיקום על פני השיקולים של הגנה על שלום הציבור וההרתעה, עד כדי חריגה לקולא ממתחם הענישה", לכל הפחות אינה מדויקת. ראשית, סעיף 40ד לחוק העונשין שהוסף בתיקון 113, שכותרתו, "שיקום" קובע כי בית-המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם כאשר הנאשם השתקם או כאשר יש סיכוי של ממש כי הנאשם ישתקם בעתיד. ואולם, סעיף 40ד אינו עומד לבדו, שכן, מיד לאחריו מגיעים סעיפים 40ה ו- 40ו, אשר דנים בחריגה ממתחם העונש ההולם, לחומרא, לשם הגנה על שלום הציבור או לשם הרתעה אישית של הנאשם. כלומר, בניגוד לטענת באת-כוח המבקש, המחוקק אינו מעניק עדיפות ברורה לשיקולי שיקום על-פני שיקולים אחרים, כגון: שמירה על שלום הציבור או שיקולים של הרתעת נאשמים. שנית, סעיף 40ד קובע בזו הלשון "[...] כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם[...]". כלומר, המחוקק קבע מפורשות, כי ההתחשבות בשיקולי שיקומו של הנאשם נתונה לשיקול דעתו של בית-המשפט, והיא איננה בגדר חובה."

מהאמור בתסקיר שירות המבחן, הנאשם עבר הליך טיפולי משמעותי של גמילה ממידע שהתקבל בשירות המבחן מהמחלקה לשירותים חברתיים בגדרה. עולה כי הנאשם החל בטיפול פרטני בחודש פברואר 2015 ההתרשמות כי הנאשם פיתח התמכרות על רקע דיכאון ממושך, שלא טופל. שירות המבחן המליץ שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר נוכח האפקט המרתיע של ההליך וסיכוי השיקום הגבוהים. בית המשפט ער לסיכוי השיקום יחד עם זאת השיקום אינו תכלית כל שיקולי הענישה. אציין כי הנאשם מואשם בעבירה חמורה. כאשר הנאשם גידל סם בכמות גדולה מאד ולכך מצטרפת עובדת הקמת המעבדה שכללה כלים, תכשירים, ומכשירים לגידול הסם. מדובר בעברה מתוכננת שדורשת הכנה והשקעת מאמץ להגיע לפירות התוצאה. בנסיבות אלו אני סבור כי אין מקום לקבל את עתירת שירות המבחן שיש בו המלצה טיפולית ראויה, אולם אין בו די כדי ליצור גבולות ברורים לנאשם ודאי לא להעמיד את הנאשם על חומרת התנהלותו. בית המשפט מתחשב בהליכי השיקום אותם עבר הנאשם ובנסיבות אלו אני מוצא שלא למצות את הדין עם הנאשם.

לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהם, בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

1. אני דן את הנאשם לעונש מאסר למשך 9 חודשים.
2. אני דן את הנאשם למאסר למשך 12 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. התנאי הוא שלא יעבור עבירת סמים על פי הוראות פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע.
3. אני דן את הנאשם למאסר למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. התנאי הוא שלא יעבור עבירת סמים על פי הוראות פקודת הסמים המסוכנים, מסוג עוון.
4. הנאשם ישלם קנס בסך 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם עד ליום 01.09.15.

1. אני מכריז על הנאשם סוחר סמים ומורה על חילוט כסף מזומן בסך 2,600 ₪, פלאפון, סים, סוללה, כרטיס זכרון, פלאפון.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, תוך 45 יום מהיום.

במידה וקיימים מוצגים הרי שהם יישמדו, יחולטו, יושבו לבעליהם על פי שיקול הדעת של קצין החקירות.

ככל שהופקד פיקדון בתיק על-ידי הנאשם ובהיעדר מניעה על-פי דין, הקנס יקוזז מהפיקדון ואת היתרה יש להחזירו לידיו או לגורם אחר לפי בקשת הנאשם.

הנאשם יפנה למזכירות ביהמ"ש לקבלת שובר תשלום קנס.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ז' תמוז תשע"ה, 24/06/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש עיכוב ביצוע של עונש המאסר על מנת שנחליט בעניין הערעור.

ב"כ המאשימה:

מתנגדת לעיכוב ביצוע לחלופין, אבקש ערבויות נוספות.

<#4#>

החלטה

מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 12/7/15.

הנאשם יתייצב לריצוי עונש המאסר שהושת עליו ביום,12/7/15 עד לשעה, 10.00, בימ"ר ניצן ברמלה או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מגזר הדין. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 089787336.

לצורך שחרור הנאשם על הנאשם להפקיד סכום נוסף של 3,000 ₪ להפקדות אותם הפקיד בתיק וכן להחתים ערב צד ג' וערבות עצמית על סך 15,000 ₪. ערב צד ג' יכול ותהא סלור רחל ת.ז 051051175.

מורה על עיכוב יציאה מן הארץ של הנאשם.

במידה והנאשם אוחז בדרכון הרי שעליו להפקידו בתחנת המשטרה בתוך 48 שעות.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ז' תמוז תשע"ה, 24/06/2015 במעמד הנוכחים.