1. בעת הרלוונטית לכתב האישום שהוגש נגד הנאשמים, שימש נ"פ 875278/08 , כסוכן משטרתי סמוי (להלן: "הסוכן") ופעל במטרה לרכוש סמים מסוחרי סמים.

על פי כתב האישום מיוחס לנאשמים ביצוע עבירות של קשירת קשר עם הסוכן לביצוע פשע, קרי רכישה בדרום אמריקה, של סם מסוכן מסוג קוקאין והעברתו לאירופה, ניסיון לייבוא סם מסוכן וניסיון לסחר בסם מסוכן.

1. הנאשמים כפרו במיוחס להם ובמסגרת פרשת התביעה מתעתד להעיד גם הסוכן.

בפני עתה בקשת המאשימה להורות כי עדותו של הסוכן תשמע בדלתיים סגורות (להלן: "הבקשה").

1. ב"כ המאשימה העלתה את הבקשה בתום הדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 4.1.15.

בית המשפט הורה כי הבקשה תועלה על הכתב עד ליום 5.1.15 וכן קצב מועד למתן תגובה מצידם של ב"כ הנאשמים, לא יאוחר מיום 8.1.15 .

1. המאשימה ציינה בבקשה כי במסגרת ההפעלה של הסוכן, הוא פעל כנגד מגוון רחב של גורמים ומשום כך נמצא תחת אבטחה מתמדת ואף מגיע לבית המשפט תחת אבטחה כאמור.

עוד ציינה ב"כ המאשימה, כי בהתאם להערכת הגורמים המוסמכים במשטרת ישראל, הסוכן הוא עד מאוים, כמפורט במזכר שערך בעניין זה נצ"מ קובי זריהן מיחידת לה"ב 433 (להלן: "המזכר").

על כן, לדבריה, משבא הסוכן בגדר הגדרת "עד מאוים", בסעיף 1 לחוק הגנה על עדים התשס"ט-2008 (להלן: "החוק"), קמה למאשימה הסמכות לעתור לשמיעת עדותו בדלתיים סגורות מכוח סעיף 68(ב)(10) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התש"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

ב"כ המאשימה הדגישה כי בכלל ההליכים שהתנהלו במסגרת פרשיה זו נשמעה עדותו של הסוכן בדלתיים סגורות, בין אם בהסכמת הצדדים ובין אם בהכרעת בית המשפט כאמור, חרף התנגדות ההגנה.

ב"כ המאשימה טענה בנוסף כי אמנם ככלל ולאור פומביות הדיון, על ההליכים להתקיים בדלתיים פתוחות ואולם עניינו של הסוכן בא בגדר החריגים לכלל זה. בנוסף נטען כי לנוכח הגדרתו כ"עד מאוים" עלולה להיפגע אפשרותו לשל הסוכן העיד באופן חופשי בבית המשפט. זאת מפאת החשש להעברת מסרים מאיימים במהלך עדותו, כפי שארע בדיונים אחרים בהם העיד. כמו כן קיים חשש לפגיעה פיזית בשלומו, כעולה ממעמדו ומהמפורט במזכר.

לדברי ב"כ המאשימה באיזון שבין ערך גילוי האמת ומתן אפשרות לסוכן להעיד באופן חופשי ובלא חשש, לבין פומביות הדיון, נוטה הכף לעבר היעתרות לבקשה. ולא כל שכן בעת שפרוטוקול העדות של הסוכן, יפורסם בלא סייג.

1. ב"כ הנאשם 3, עתרה לבית המשפט, בתגובתה לבקשה, להורות על דחייתה.

תוך שסמכה ידיה על הדין והפסיקה, הדגישה ב"כ הנאשם 3 את היות עקרון פומביות הדיון נדבך מהותי בשיטת המשפט הנוהגת.

עוד לדבריה, סעיף 68 (ב) לחוק בתי המשפט מונה רשימה סגורה של עילות אשר בהתקיים אחת מהן רשאי בית המשפט להורות על קיום הדיון בדלתיים סגורות (להלן: "העילות") ואלה שציינה ב"כ המאשימה אינן נמנות עימן. כן הדגישה כי על פי ההלכה המשפטית, אף בהתקיים אחת העילות, על בית המשפט ליתן מעמד בכורה לפומביות הדיון.

בהקשר לחשש מפגיעה פיזית בסוכן, באולם בית המשפט, טענה ב"כ הנאשם 3 מעבר לכך שאינו אינו נמנה עם רשימת העילות, כי מדובר בחשש המלווה את הסוכן באשר ילך. לא כל שכן בעת שהמאשימה אינה מבקשת לחסות את פרוטוקול הדיון.

לחלופין טענה ב"כ הנאשם 3, כי החשש לביטחונו הפיזי של הסוכן, בעת עדותו בבית המשפט, ניתן לאיון ואינו מהווה הצדקה לסטייה מעקרון פומביות הדיון.

ב"כ הנאשם 3 טענה בנוסף כי החשש מפני העברת מסרים מאיימים אל הסוכן באולם בית המשפט אינו מצדיק אף הוא סטייה מעיקרון פומביות הדיון. כמו כן טענה כי ב"כ המאשימה לא הציגה כל חשש ספציפי בהקשר זה אלא אך חשש כללי בעקבותיו נשמר הסוכן על ידי משטרת ישראל.

ב"כ הנאשם 3 הפנתה לפסיקה התומכת בטענותיה.

1. גם ב"כ הנאשם 4 עתרו לבית המשפט, בתגובתם לבקשה, להורות על דחייתה.

ב"כ הנאשם 4 הדגישו את היות עקרון פומביות הדיון, אחד מאבני היסוד של ההליך השיפוטי. כן הדגישו כי חרף קיומם של חריגים לעיקרון זה, נקבע בהלכה הפסוקה כי ייקבעו לתכלית הראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש ורק לאחר שקילה זהירה ועל דרך הצמצום. מעבר לכך טענו כי החריגים נקבעו בעילות, שהינן רשימה סגורה שלא ניתן להוסיף עליה.

עוד טענו ב"כ הנאשם 4 , בהסתמך על פסיקה, שלא די בחשש הנובע מעצם מהותו ותוכנו של ההליך אלא עליו להתייחס לאיומים קונקרטיים, ממשיים ומוחשיים. כמו כן הפנו לאפשרות לאיין את כלל החששות שהביעה המאשימה בענייננו וטענו כי אף בשל כך לא נמצא טעם להיעתר לבקשה. ביתר שאת, לאור הסכמת המאשימה שלא לחסות את פרוטוקול הדיון שיש בה כדי להעיד כאלף עדים, כי אין ממש בחשש שהביעה מפני העדת הסוכן בפומבי.

1. ב"כ הנאשם 7 בתגובתו הדגיש גם הוא את מעמד הבכורה לו זוכה עקרון הפומביות בשיטת המשפט הנוהגת במחוזותינו. אלא בחריגים בהם קיימת סכנה מוחשית וממשית לעד במהלך עדותו. עוד לדבריו, טרם הכרעה בבקשה על בית המשפט להתרשם באופן בלתי אמצעי בדבר הנחיצות לניהול הדיון בדלתיים סגורות.

דיון

1. על חשיבות עיקרון פומביות הדיון והיותו נדבך מהותי בשיטת המשפט הנוהגת במחוזותינו, עמד כב' הש' ג'ובראן בבש"פ 5675/14 פלונית נגד היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו) (10.9.2014) כדלקמן:

"נקודת המוצא העומדת בבסיס ההליך השיפוטי במחוזותינו היא כי "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". כך קובע סעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה (ראו גם את הוראות סעיף 68 לחוק בתי המשפט). עקרון פומביות הדיון במובנו הרחב הכולל הן את קיום הדיון באופן הפתוח לציבור הרחב והן במובן פרסום זהות בעלי הדין, עקרון על הוא. השופט מ' חשין עמד על החשיבות והחיוניות של עקרון זה בבש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל נח(6), 658 (2004) (להלן: עניין תורג'מן), בכך שציין:

"פומביות הדיון המשפטי - פומביות המשמיעה מעצמה פירסום - מקיימת צורך נעלה במערכת מימשל ומשפט פתוחה. הפומביות פירושה הוא - להלכה ולמעשה - שקיפות ההליכים בבתי-המשפט, ושקיפות מבטיחה בקרה שוטפת על הנעשה בבתי-המשפט. שקיפות ובקרה - אלו מילות הצופן" (שם, בפסקה 4)."

עוד צוין בהקשר לעיקרון הפומביות:

"חרף חשיבותו של עקרון פומביות הדיון, אין הוא שוכן בחלל משפטי ריק וככל עיקרון אחר במשפט, יש בצידו חריגים. חריגים אלה מקורם באיזון בין עיקרון פומביות ההליך השיפוטי ובין אינטרסים נוגדים אחרים אשר יש בכוחם להצדיק את הגבלתו, ובמקרה שבפנינו, השמירה על כבוד האדם, פרטיותו ושמו הטוב. יחד עם זאת, בשל חשיבותו של עקרון פומביות הדיון, נפסק כי הוא נהנה ממעמד בכורה וכי החריגים לו ייושמו על דרך הצמצום ורק לאחר שקילה קפדנית וזהירה (בש"פ 3205/13 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.2013); בש"פ 8698/05 אזולאי נ' מדינת ישראל, ס(3) 168 (19.10.2005) (להלן: עניין אזולאי))."

1. מהמזכר עלה כי הסוכן בא בגדר הגדרת "עד מאוים" בסעיף 1 לחוק, שזהו נוסחו:

" "עד מאוים" – עד אשר על פי הערכה מקצועית של משטרת ישראל (להלן – המשטרה), נתון או עלול להיות נתון לאיום על חייו, שלומו או בריאותו, שלו או של בן משפחתו, בקשר עם היותו עד"

1. על כן עניינו של הסוכן, נמנה עם העילות בהן רשאי בית המשפט לדון בדלתיים סגורות, כמפורט בסעיף 68(ב)(10) לחוק בתי המשפט כדלקמן:

"(10) לשם הגנה על עד מוגן או על מידע חסוי בעניין עד מוגן, תכנית הגנה, הרשות להגנה על עדים, או עד מאוים, כמשמעותם בחוק להגנה על עדים, התשס"ט-2008"

1. ס"ק 10 הוסף לעילות המנויות בסעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט, במסגרת חקיקת החוק (להלן: "התיקון") .

תכלית חקיקת החוק והתיקון, באו לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעות חוק ממשלה - 380 כ"ד באדר ב' התשס"ח 31.3.2008).

נמצאנו למדים כי החוק בא ליתן מענה לתופעה הגוברת של עדים מאוימים ולהשלכותיה על כלל מערכות האכיפה. בשל כך, הומלץ על הקמת הרשות להגנה על עדים, בצד מכלול תיקוני חקיקה ונהלים אשר יסייעו בצמצום האיום הנשקף לעדים והגברת בטחונם.

כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 40 להצעת החוק, הנוגע לענייננו:

"מוצע לתקן את חוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 כך שבין העילות המאפשרות קיום דיון בדלתיים סגורות לפי סעיף 68(ב)לחוק האמור תכלל גם מטרת הגנה על עד מוגן , עד מאוים, או על תכנית הגנה, כמפורט בסעיף המוצע".

1. תוך שכלל טיעוני ב"כ הצדדים לנגד עיני, כמו גם המתווה שנקבע בפסיקה, באשר לאיזון המתחייב בין כלל האינטרסים, תוך מתן משקל משמעותי לכלל בדבר פומביות הדיון, נחה דעתי כי בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה, דין הבקשה להתקבל.
2. בענייננו המדובר בסוכן, אשר פעל נגד מגוון רחב של גורמים וכלל הדיונים בהם העיד התקיימו עד כה, בדלתיים סגורות.

יש באמור במזכר, כי להערכת הגורמים המשטרתיים, הסוכן הוא עד מאוים, כדי להקים את החשש לשלומו, בהקשר למתן עדותו, כמפורט בחוק.

1. מערכת האיזונים הנדרשת הינה מחד גיסא, זו הנוגעת לעקרון המשמעותי של פומביות הדיון וזכותו של הציבור לדעת ומאידך גיסא, זו הנוגעת להגנה על שלומו של הסוכן ועל יכולתו להעיד באופן חופשי.
2. עלה אם כן, כי בנסיבות בהן יעיד הסוכן באופן שיאפשר הגנה על כלל האינטרסים בעניינו ומנגד זכותו של הציבור לדעת, לא תיפגע לאור פרסום עדותו של הסוכן ללא סייג, יתקיים האיזון המידתי הנדרש.
3. אשר על כן אני מורה כי עדותו של הסוכן תשמע בדלתיים סגורות.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לאלתר, לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ה, 11 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.