1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן כספי לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע מסוג סקודה מ.ר 28-029-10 (להלן: "הרכב") והאופנוע המשטרתי של התובעת שכנגד מ.ר מ-75090 (להלן: "האופנוע") , כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 26.12.13.
2. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בעניין הנזק.
3. על פי טענת התובע, ביום התאונה, עת ניסה להשתלב במסלול הנסיעה באופן שביקש לפנות משביל העפר אשר הגיע ממנו שמאלה לכיוון צומת גולני לפתע פגע והתנגש בו האופנוע אשר הגיע משמאלו ונסע לטענת התובע, במסלול הנגדי אליו תכנן התובע לפנות.
4. התובע מציין כי לשם פנייתו שמאלה היה עליו לחצות שני נתיבים כאשר המסלול השמאלי היה בפקק תנועה והרכב הראשון שעמד בפקק נתן לו זכות קדימה לחצות את מסלול נסיעתו ובעת שהתובע השתלב עם המסלול השמאלי אליו רצה להגיע, כאמור, התרחשה התאונה.
5. התובע טוען שכתוצאה מהתאונה נגרמו לרכבו הנזקים כפי שפורטו בחוות דעת השמאי מטעמו ועל פיו הנזק הישיר שנגרם הינו בשיעור של 15,936 ₪, בנוסף לשכ"ט שמאי בסך של 1,200 ₪, ולפיכך, הוא מבקש לפצותו בגין נזקים אלו.
6. הנתבעת / התובעת שכנגד טוענת מנגד כי ביום התאונה במהלך משמרת כאשר רכב הנתבע 1, מר בן יתח אליעזר, שוטר בתפקידו, על האופנוע דווח לו על רכב עולה באש.
7. על מנת להגיע למקום האירוע נסע האופנוע לכיוון האירוע כאשר הכריזה פועלת, הפנס מהבהב ולגופו אפוד זוהר.
8. לטענת הנתבעת לאחר שהנתבע 1 ראה כי יש פקק תנועה ובטרם יציאתו לעקיפה על קו מקווקו, הופיע לפתע רכב התובע מדרך עפר ופגע בו בחזית בצד.
9. לטענת התובעת שכנגד כתוצאה מהתאונה נגרמו לאופנוע הנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי מטעמם והאופנוע הוכרז "אובדן כללי". מכאן, מבקשת התובעת לפצותה בהתאם לחוות הדעת בסך של 66,530 ₪.

דיון והכרעה

1. ביום 21.07.16 וביום 09.11.16 התקיימו דיוני ההוכחות בפניי בהן העידו התובע אשר נהג ברכב ביום התאונה והעד מטעמו מר עטאללה סמעאן, אשר נסע עמו ברכב (להלן: "הנוסע").
2. מטעם הנתבעים / התובעת שכנגד, העיד הנתבע 1, אשר רכב על האופנוע ביום התאונה, במסגרת תפקידו.
3. כן העיד בפניי מר אל עזרא משה, עד ראיה לאירוע התאונה (להלן: "משה").
4. לאחר ששמעתי גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה וכן עדויות שני העדים הנוספים, מצאתי לנכון לקבל את התביעה שכנגד ולהורות על דחיית התביעה העיקרית ואנמק.

שאלת האחריות

1. התובע מסר בעדותו הראשית את גרסתו לנסיבות אירוע התאונה (עמ' 4 ש' 6-14 לפרוטוקול מיום 21.7.16). ממנה עולה כי התובע טרם חצה את שני הנתיבים בבואו מכביש העפר - הסתכל אך לא הספיק להסתכל לצד השמאלי טרם ארעה התאונה.
2. אין מחלוקת כי על התובע היה לבדוק ראשית את מצב התנועה מצידו הימני של הכביש טרם חצה אותו, אך אין בכך כדי לייתר בדיקת מצב התנועה אף מצידו השמאלי טרם חציתו את הכביש לנתיב השמאלי.
3. עדותו של התובע לפיה לא הבחין כלל באופנוע עד שזה פגע ברכבו, מחזקת את המסקנה לפיה התובע לא נתן תשומת לב ראויה וחשיבות מספקת לבחינת הדרך מצידה השמאלי.
4. בחקירתו הנגדית טען התובע כי לא שמע את הסירנה של האופנוע ולא ראה אותו וכי האופנוע עקף את השיירה אשר עומדת מצד שמאל של התובע עד שפגע בו, התובע למעשה לא הבין מאיפה הגיע האופנוע.
5. יחד עם זאת, בתשובותיו לא שלל התובע קיומו של אירוע בכביש ואף אישר כי שמע סירנות של אמבולנס. במצב זה שומה היה על התובע, אשר ביקש לעבור כביש בינעירוני מצד לצד, לנקוט במשנה זהירות, דבר שלדעתי לא התקיים במקרה דנן.
6. לא זו בלבד, טענתו של התובע לפיה טור הרכבים מימין ומשמאל הגביל את שדה הראיה שלו, חייבה אותו לנקוט במשנה זהירות טרם היציאה ולהתקדם באיטיות לכיוון המסלול השמאלי, אשר אותו הוא לא ראה עקב חסימה בשדה הראיה שלו כתוצאה מהפקק, דבר שלא נעשה על ידו.
7. לא ברור, כיצד התובע הגיע למסקנה כי האופנוע נסע בנתיב הנגדי לו שעה שבחקירתו הנגדית הודה שלא ראה את האופנוע כלל טרם התאונה.
8. מטעם התובע העיד נוסע אשר היה עמו ברכב בזמן התאונה. מעדותו של הנוסע הנ"ל לא ניתן להתרשם כי טרם היציאה וידא התובע כי דרכו פנויה וכי יוכל להשלים את היציאה לנתיב בכיוון ההפוך בבטחה, במיוחד לאור טענתו כי ראה את האופנוע רק לאחר התאונה.
9. מנגד העיד בפניי הנתבע 1, אשר מסר גרסתו לאירוע התאונה (עמ' 7 ש' 15-30 לפרוטוקול מיום 21.7.16).
10. לטענת הנתבע 1 הוא נסע לכיוון צומת גולני אך לאחר שדווח על משאית שנשרפה חזר לכיוון התאונה כאשר הוא רכב על האופנוע עם אפודה זוהרת, כחולים דולקים ואורות חזית והבהוב סירנה מידי פעם להזהיר את הנהגים.
11. הנתבע 1 טוען כי מאחר ובצד ימין שלו היה פקק לכיוון התנועה הוא נסע בצד שמאל של הרכבים, מאחר וחלק מהרכבים ירדו לשול ימין בגלל העומס לכן הוא העדיף לנסוע בשול השמאלי עקב ראות טובה.

1. לטענת הנתבע 1 בחקירתו הוא נסע צמוד לרכבים בצד שמאל כאשר יכול להיות שהיה לעיתים כמה סנטימטר מעבר לקו המקוקו המפריד בין הנתיב בו נסע לנתיב הנגדי וזאת לצורך עקיפת הרכבים אשר עמדו בפקק.
2. הנתבע הוסיף וציין שהנתיב הנגדי היה פנוי והיה שדה ראיה טובה.
3. לאחר מכן ארעה התאונה והנתבע 1 טען כי יצא רכב מבין הרכבים ונכנס בו ולאחר מכן הוא התעורר באמבולנס.
4. בחקירתו הנגדית של הנתבע 1 חזר הוא על גרסתו ולפיה הוא נסע מצד שמאל של הרכבים אך ייתכן שחצה את הקו המקוקו בכמה סנטימטרים מידי פעם וכדלקמן:

"ש: אתה לא עקפת, נסעת במשך דרך ארוכה נגד כיוון התנועה?

ת: לא, טענתי שיכול להיות שנסעתי מצד ימין של הקו כמה סנטים או מצד שמאל, אם אני נוסע מצד ימין זה לא עקיפה ואם אני נוסע מצד שמאל אז זה עקיפה.

ש: בהנחה שאתה נוסע מעבר לקו תאשר לי שאתה נוסע כברת דרך ארוכה בנתיב הנגדי, זו עקיפה חוקית?

ת: אני לא זוכר כמה סנטים נסעתי מימין או משמאל, הרכבים נסעו לאט בחלק מהמקרים וחלק עמדו לגמרי וגם לעקוף רכב 2 ולחזור למרווחים ולחזור חזרה זו עקיפה" (עמ' 9 ש' 18-24 לפרוטוקול מיום 21.7.16).

1. אף ניסיונו של ב"כ הנתבעת שכנגד להצביע על סתירות בין גרסתו של הנתבע 1 בפניי לבין גרסתו במשטרה, לטעמי, לא צלח.
2. מעיון במסמך "הודעת חשוד" (נ/2) אשר ניתנה בסמוך לתאונה, בתאריך 04.03.13, מציין הנתבע 1 כי עקף פקק תנועה תוך שהוא נשאר בנתיב שלו "אני נסעתי במהירה כדי להגיע למקום בו נשרף רכב וראיתי שיש פקק לפניי. יצאתי לעקיפתו על קו המקווקו ... " (שורות 4-5 להודעה).
3. טענתו זו של הנתבע 1 ולפיה נסע בצידו השמאלי ויצא לעקיפות מעבר לקו המקוקו אין בהן כדי ללמד כי הנתבע 1 ביצע עקיפה לא חוקית שכן בהתאם לחוקי התעבורה ככל וישנו קו מקוקו אזי הנהג רשאי לעקוף מצד שמאל את הרכבים כפי שנהג הנתבע 1.
4. יצוין כי אף בדו"ח בוחן התנועה נרשם מפורשות כי בין הנתיבים "קיים קו הפרדה מקווקו" סעיף 13 לדו"ח הבוחן (נ/2).
5. בנוסף, העובדה כי הנתבע 1 מציין בהודעתו במשטרה כי התאונה אירעה בנתיב הנגדי, אין בה לבדה להטיל אחריות התאונה עליו שכן, אין ללמוד מעניין זה כי נסיעתו של הנתבע 1 לאורך הזמן הייתה בנתיב הנגדי בלבד.
6. לא למותר לציין, כי טענתו של הנתבע 1 לפיה טרם התאונה נסע עם אורות כחולים והפעיל סירנה מדי פעם להזהרת נהגים, לרבות הזהרת התובע, לא נסתרה ואף התיישבה עם עדותו של האחרון במשטרה.
7. עד נוסף אשר העיד בפניי הינו מר משה, אשר נכח במקום התאונה. בעדותו סיפר משה כי תוך כדי נסיעתו הבחין באופנוע שנוסע מכיוון גולני לכפר תבור, מצד שמאל של הרכבים, בין הרכבים לפס ההפרדה.
8. משה טען בעדותו כי רכב התובע יצא משטח חקלאי על מנת להשתלב בנתיב בכיוון הנגדי והוא לא הבחין באופנוע ופגע בו. (עמ' 13 ש' 20-25 לפרוטוקול מיום 9.11.16).
9. משה העיד כי למיטב זכרונו האופנוע נסע בצד שמאל של הרכבים ולא עבר לנתיב הנגדי כטענת התובע אך הוסיף וציין כי אם הוא עלה באיזה שהוא שלב הוא לא יכול לדעת.
10. תשובותיו של משה מתיישבות עם הודעתו שניתנה ביום 10.06.13, במשטרה.
11. בהמשך משיב משה לנסיבות התרחשות התאונה כלהלן:

"ש: אתה לא יכול לדעת מה קרה בדינמיקה בין הרכב שיוצא לבין הרכבים שמאפשרים לו או לא מאפשרים לו לצאת?

ת: ראיתי בוודאות מרווח שנוצר בין שני רכבים שהיו בפקק התנועה ודרכן אותה סקודה יצא ממטע הזיתים.

ש: את המרווח מתי ראית?

ת: תוך כדי נסיעה.

ש: אם אני מבין נכון אתה רואה את המפגש בין האופנוע לרכב?

ת: אני שומע לא רק רואה ואז אני רואה את השוטר מתעופף מצד אחד לצד שני" (עמ' 16 ש' 4-11 לפרוטוקול מיום 9.11.16)

1. חקירתו הנגדית של משה, אשר הינו עד ניטרלי שאין לו כל עניין בתוצאות ההליך, לא היה בה כדי להביא לסתירת גרסתו באשר לנסיבות התאונה. תשובותיו של משה באשר למיקום נסיעתו של האופנוע ולנסיבות שהובילו לתאונה, היו תשובות עקביות, מהימנות ומניחות את הדעת וגרסתו זו מחזקת את גרסתו של הנתבע 1 באשר לנסיבות התאונה.
2. מכלל האמור לעיל, באתי לידי מסקנה כי התאונה אירעה בנסיבות שתוארו על ידי הנתבע 1 ועל ידי משה באופן שהנתבע 1 נסע משמאלם של הרכבים ומידי פעם עקף אותם מצד שמאל, מעבר לקו המקוקו, דבר המהווה עקיפה כדין ואילו התובע אשר חצה את הנתיבים כאשר הוא מתבונן לצד ימינו בלבד ומבלי שדאג לבחון היטב את צד שמאל אליו רצה להגיע פגע באופנוע.

הנזק

1. באשר לנזק, התובעת שכנגד צירפה חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו לאופנוע, אשר הוכרז בעקבות התאונה "אובדן כללי".
2. התובע / הנתבע שכנגד בחר שלא לחקור את השמאי על חוות דעתו ואף לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעמו להוכחת נזקי האופנוע ולפיכך אני מקבלת חוות הדעת אשר הוגשה ע"י התובעת שכנגד במלואה, לגבי הנזק שנגרם לאופנוע.
3. אציין כי לאור תיאור התאונה ונסיבות התרחשותה והתוצאה אליה הגעתי לעיל באשר לאחריותו של התובע בקרות התאונה, נראה כי הנזקים על פי חוות דעת שמאי התובעת שכנגד לאור מיקומם משתלבים עם גרסתה, לאופן התרחשות התאונה.

סוף דבר

1. אני מורה על קבלת התביעה שכנגד ודחיית התביעה העיקרית.
2. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים שכנגד , ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכנגד את הסך של 66,530 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד היום, בצירוף החזר אגרת בית משפט בסך ושכ"ט עו"ד בסך של 15,570₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ז, 15 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.