1. לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 31.03.2013, בין כלי רכב, מ"ר 23-808-68 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 10-062-14 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, לרבות הסרטון שצולם במצלמת המונית, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 30% בלבד.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס קביעתי.

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, המתיישבת עם ההיגיון שבקרות התאונה, על פני גרסתו של נהג רכב התובעים.

5.2. שוכנעתי כי בעת שרכב התובעים נכנס למעגל התנועה רכב הנתבעים כבר היה מצוי בו, כאשר האחרון הגיע מכיוון מירון וכשפניו מועדות לעבר צפת (ת/2, תמונה א' ונ/1). במילים אחרות, רכב הנתבעים עבר כברת דרך גדולה יותר בתוך מעגל התנועה מאשר רכב התובעים, והיה על נהג רכב התובעים להבחין ברכב הנתבעים הנוסע כבר בתוך המעגל התנועה לעצור בקו העצירה שלפני הכניסה למעגל התנועה ולהיכנס למעגל התנועה רק כאשר דרכו פנויה. אלא שבנסיבות העניין, נהג רכב התובעים לא התאזר בסבלנות, הנדרשת מכל משתמש בכביש, וניסה להקדים את רכב הנתבעים, או שלא העריך נכונה את המרחק מרכב הנתבעים, ובין כך ובין כך, הרי שהוא נהג ברשלנות רבתי.

יש לציין כי מתמונות זירת התאונה עולה כי שדה הראייה שהיה לנהג רכב התובעים היה רחב ופתוח (נ/3), ולכן לא יכולה להישמע טענה, לפיה לא הבחין ברכב הנתבעים הנוסע במעגל התנועה.

5.3. עם זאת, איני פוטר את נהג רכב הנתבעים מאחריות לקרות התאונה משום שגם עליו היה להיות ער למתרחש סביבו ולהבחין ברכב התובעים שנכנס למעגל התנועה גם אם זכות הקדימה הייתה של רכב הנתבעים, לא לטמון ראשו בחול ולנקוט באמצעים למניעת התאונה כגון בלימה או האטת מהירות נסיעתו.

לפיכך, אני מעמיד את אחריותו של נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה על שיעור 30% בלבד.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 8,075 ₪, שהינו 30% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ה, 07 יולי 2015, בהעדר הצדדים.