1. לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעת שכר טרחה שהגישה המשיבה, חברה שעיסוקה בניהול חשבונות לעסקים, נגד המבקשת – אשר ניהלה עסק של מתן שירותים קוסמטיים, ואשר הייתה לקוחה של המשיבה.
2. לטענת המשיבה, סיפקה היא שירותי הנהלת חשבונות והגשת דוחות שנתיים לרשויות המס מחודש מאי 2005 ועד סוף דצמבר 2011, ואף כי סוכם בין הצדדים על תשלום חודשי בסך של 500 ₪ בגין הנהלת חשבונות שוטפת, ובגין הגשת דוחות שנתים – 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. לטענת המשיבה שילמה בגין השירותים באופן "לא סדיר ולא מלא".
3. המבקשת טוענת טענות אחדות:
   1. מחזורי העסקאות שלה לא הצדיקו את הגדרתה כ"עוסק מורשה", והיה על המשיבה להבהיר לה כי כדאי לה לעבור למעמד של "עוסק פטור", שאז לא הייתה נדרשת כלל לשירותי הנהלת חשבונות;
   2. ההתקשרות הופסקה בחודש מרץ 2011, מאז לא קיבלה המבקשת שירות כלשהו מהמשיבה, והדוח לשנת 2011 הוגש בידי גורם אחר, שאינו המשיבה;
   3. סוכם בין המבקשת ובין המשיבה על תשלום חודשי קבוע בסך 250 ₪ במזומן, וסכום זה שולם מדי חודש בחודשו, במזומן וללא קבלה, לידי עובד של הנתבעת.
4. לאחר ששמעתי את עדותה של המבקשת ועיינתי במסמכים שהוגשו, דומה כי ראוי יהיה ליתן רשות להתגונן, אולם יש להתנות את הרשות בהפקדה כספית מן הטעמים שלהלן.
5. חלק ניכר מטענותיה של המבקשת הופרכו במסגרת חקירתה. כך, טענתה שהפסיקה את ההתקשרות עם המשיבה במרץ 2011 נסתרה מכרטסת הנהלת החשבונות המפורטת שלה, שנערכה בידי המשיבה, ואשר ממשיכה עד סוף דצמבר 2011 – תשעה חודשים לאחר המועד שבו טענה המבקשת שלא נעזרה עוד בשירותי המשיבה. מאחר שאין מחלוקת, כי המקור היחיד להזנת הכרטסת היא המבקשת עצמה – שהעבירה קבלות וחשבוניות שהנפיקה ללקוחותיה, כמו גם קבלות וחשבוניות לניכוי ולקיזוז לידי המשיבה, הרי שהטענה בדבר הפסקת ההתקשרות במרץ 2011 – אינה יכולה לעמוד, והיא בבחינת הגנת בדים של ממש, שנסתרה באופן ברור וחד-משמעי.
6. גם הטענה בדבר היעדר הצדקה כלכלית לסיווג כ"עוסק מורשה" אינה יכולה לעמוד. ראשית, הוכח כי לפחות בחלק מן השנים עלתה הכנסתה של המבקשת על הסכום המרבי המאפשר סיווג כ"עוסק פטור", וכבר מטעם זה ברי כי סיווגה כ"עוסק מורשה" היה מתאים וראוי. לא ניתן להתעלם גם מן העובדה, שהמבקשת נהנתה מיתרונות הסיווג כ"עוסק מורשה", בין היתר על דרך של ניכוי מס תשומות, כך שיש קושי להלום את טענותיה נגד מנהל החשבונות שלה בשלב זה. על כן, גם טענה זו – דינה להידחות.
7. הטענה היחידה אשר מצדיקה, לטעמי, בירור, היא הטענה כאילו שכר הטרחה שסוכם עמד על 250 ₪ לחודש, וכאילו סכום זה שולם במזומן, ומבלי שהונפקה קבלה או חשבונית למבקשת. טענה זו, אם תתברר כנכונה, עשויה להקים למבקשת הגנה, ועל כן – ולפי ההלכות לעניין רשות להתגונן, יש לאפשר למבקשת להתגונן מפני התביעה.
8. עם זאת, מדובר בטענת הגנה קשה להוכחה, וחשוב לא פחות – מדובר בטענה אחת מבין כמה טענות, שרובן נדחו – ובחלקן התברר גם כי קיים פער משמעותי בין המציאות ובין עדותה של המבקשת או תצהירה. אכן, לשאלת עצם הרשות להתגונן – אין בית המשפט נדרש לבחון את מהימנות הגרסה, אף לא לשאול כיצד מתכוון הנתבע להוכיח את גרסתו. אולם כאשר ניתנת רשות להתגונן, רשאי בית המשפט – ולטעמי אף ראוי שינהג כך – לשקול חיוב בהפקדה כתנאי לגרירתו של התובע להליך משפטי המבוסס על טענות שאינן מוצקות כל צרכן.
9. אשר על כן, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולקבוע כי המבקשת תהיה רשאית להתגונן מפני התביעה בכפוף להפקדת סך 15,000 ₪ בקופת בית המשפט. הסכום יופקד במזומן או בערבות בנקאית עצמאית, צמודת מדד וללא הגבלת תאריך, עד יום 12.2.2015.

עם הפקדת הסכום, תגיש המבקשת הודעה מתאימה לבית המשפט, שאז תינתן החלטה משלימה לעניין המשך ההליכים.

לא יופקד הסכום, או לא תוגש הודעה מתאימה – תידחה ההתנגדות, והמשיבה תהיה רשאית ליטול פסק דין לטובתה על מלוא סכום התביעה.

המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ה, 12 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.