1. ביום 1.4.2014 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, וזאת לבקשת נושה (בנק דיסקונט לישראל בע"מ).
2. במסגרת ההליך הוגשו נגד החייב תביעות חוב בסכום העולה על 10 מיליון ₪. בתיק פשיטת הרגל הצטברו עד כה כ- 194,000 ₪ מתשלומים ששילם החייב ומימוש כספים צבורים.
3. החייב יליד 1961, בן 60 היום, סובל מבעיות רפואיות ומוכר על-ידי המל"ל בדרגת אי-כושר של 100%. אשת החייב אף היא בת 60, ומוכרת על-ידי המל"ל כנכה בשיעור 100%.
4. החייב ואשתו מתגוררים בנחלה במושב ניר יפה. הזכויות בנחלה רשומות ברמ"י על שם אמו המנוחה של החייב, גב' שלי אולימפיה ז"ל. בחייה חתמה האם על הסכם מתנה בו העבירה את זכויותיה בנחלה לחייב ולאשתו. במועד מאוחר יותר חזרה בה המנוחה וביטלה את המתנה. המנוחה הותירה אחריה צוואה בה היא מורישה את כל נכסיה לנכדיה, וניתן צו לקיום הצוואה.
5. הנחלה ממושכנת לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ, כאשר יתרת החוב לבנק עומדת על 1,288,814 ₪. במסגרת ההליך הותר לנושה המובטח לפעול למימוש בטוחתו בהוצל"פ. לאחר מכן נקטו החייב ויורשי המנוחה בהליכים משפטיים שונים, הן בטענת "פרעתי" והן בטענות נגד תוקף המשכון, ותביעותיהם נדחו. לפי שנמסר בדיווח המנהל המיוחד, הנושה המובטח הגיע להסכמות עם בני המשפחה והמשכנתא לא מומשה, תוך שהוסכם כי ככל שתינתן הוראה על מימוש הנכס בהליך הפש"ר, המימוש ייעשה באמצעות כונסת הנכסים מטעם הנושה המובטח.
6. לאחר מגעים שהתקיימו בין המנהל המיוחד לחייב הגיעו הצדדים הנ"ל למתווה מוסכם בדבר הכרזת החייב ומתן הפטר מותנה, כנגד תוספת כספית לקופה. בהתאם למתווה, החייב יפדה לטובת קופת הפש"ר את כלל זכויותיו, לרבות זכויות פנסיוניות מוגנות, הצבורות בקופות פנסיה, בקופות גמל ובחברות ביטוח, המוערכות על סך של כ- 400,000 ₪, וכנגד כך יופטר.
7. בדיון שהתקיים ביום 21.12.20 פירט המנהל המיוחד את העקרונות שעמדו בבסיס המתווה שהומלץ, ובסופו קבעתי כי החייב ימציא את פרוטוקול הדיון לנושים, שיהיו רשאים להביע עמדתם.
8. שלושה מבין הנושים הביעו התנגדות למתווה המוצע, כאשר עיקר ההתנגדות היא הטענה כי שווי הנחלה גבוה מזה שגולם במסגרת העקרונות שפורטו על-ידי המנהל המיוחד, ולפיכך נטען כי המתווה האמור איננו משקף נכונה את ערך זכויות החייב.
9. לאחר מכן הגישו המנהל המיוחד וכן הכונ"ר את עמדתם, התומכת במתווה כפי שהוצע בהסכמת החייב, תוך שהמנהל המיוחד שב על העקרונות ואבני הדרך שהנחו אותו בגיבוש המתווה האמור.
10. לאחר שעיינתי במכלול העמדות, אני רואה לקבל את המלצת בעלי התפקיד ולהכריז על החייב פושט רגל תוך קביעת מתווה של הפטר מותנה כפי שהומלץ.
11. בבחינת ענייננו יש לתת את הדעת למכלול הנתונים הנוגעים לחייב, חובותיו ומצבת זכויותיו. סבורני כי המתווה שהומלץ על-ידי בעלי התפקיד נותן ביטוי הולם לאלה על רקע הנתונים הקיימים, ומאזן באופן סביר וראוי בין השיקולים הנוגעים לחייב לבין אינטרס הנושים על מול תועלת אפשרית הגלומה מהליכים למימוש נכסי החייב במסגרת ההליך, ככל שיינקטו.
12. כפי שעולה מהפירוט לעיל, הנכס העיקרי העומד לדיון הוא נחלה בה מתגורר החייב במושב ניר יפה. כפי שאוזכר, הנחלה רשומה על שם אמו המנוחה של החייב. המנהל המיוחד והחייב חלוקים באשר לקיום זכויות לחייב בנכס זה. החייב מצביע על כך שהסכם המתנה בו הועברו הזכויות בנכס לו ולאשתו בוטל במועד מאוחר יותר על-ידי אמו. הנאמן סבור כי קיימת עילה לתקוף את תוקפה של חזרה זו ולקבוע כי הזכויות בנחלה נתונות לחייב ואשתו.
13. אף בהתעלם ממחלוקת זו ובהנחה כי לחייב אכן זכויות במחצית הנחלה (כאשר במחצית השנייה מחזיקה אשתו), סבור המנהל המיוחד כי ככל שימומש הנכס בהליך דנן, התועלת הצפויה מכך לנושים מוגבלת בלבד. לעניין זה מסתמך המנהל המיוחד על חוו"ד שמאית שהוגשה בהליך, לפיה שווי הנחלה הוא 6,300,000 ש"ח, אך זאת מבלי לקחת בחשבון עלויות משמעותיות הכרוכות במימושה בשל תשלום דמי הסכמה לרמ"י ועלויות מיסוי. משווי זה יש להפחית ערך של מבנה תעשייתי הבנוי בנחלה, אשר הוערך בחווה"ד בשווי של 2,500,000 ₪. ביחס לנכס זה הושגה הסכמה בתיק הפירוק של חברה שהיתה בבעלות החייב ואשר נטען כי היא שמימנה את בניית המבנה, בדבר פידיון ערך הזכויות במבנה, הסכמה שאושרה על-ידי בית המשפט בהליך פירוק החברה (פר"ק 57934-11-11). לאחר הפחתת ערך המבנה הנ"ל, עומד שווי הנחלה לפי חווה"ד השמאית שהוגשה על סך 3,800,000 ₪. בשים לב לכך שהנחלה איננה מהוונת צפויים תשלומים משמעותיים לרמ"י וכן קיימות עלויות מיסוי גבוהות, ואלה מוערכים על-ידי המנהל המיוחד בשיעור של כ- 50% מהמחיר. כאמור לעיל, הנכס ממושכן לטובת הנושה המובטח, שיתרת החוב כלפיו עומדת על כ- 1,288,000 ₪. בהתחשב בכל אלה, וכן נוכח העובדה כי לאשת החייב מחצית הזכויות (בהנחה כי במחלוקת לגבי עצם קיומן של זכויות ייקבע שמתנת האם המנוחה עומדת בתוקפה), הרי שהערך שיוותר לטובת קופת הפש"ר מסתכם בסך של כ- 306,000 ₪. זאת, לפני לקיחה בחשבון של שכ"ט כונסת הנכסים מטעם הנושה המובטח וכן תשלום בגין דיור חלוף.
14. על רקע נתונים אלה, ותוך מתן משקל אף לנסיבותיו האישיות של החייב ומשך ההליך, סבר כאמור המנהל המיוחד כי הסכמת החייב להעמיד את כלל זכויותיו בקרנות גמל ופנסיה, לרבות זכויות מוגנות, לצורך סיום ההליך ומתן הפטר, מהווה הצעה ראויה, עמדה לה הצטרף כאמור הכונ"ר.
15. מסקנה זו מקובלת עלי. בהינתן הנתונים שפורטו על-ידי המנהל המיוחד באשר לנכס וערכו במימוש בשים לב לעלויות הכרוכות בכך, לגובה החוב המובטח במשכנתא ולהיות אשת החייב בעלים של מחצית הזכויות, וזאת אף בהתעלם מהמחלוקת בין הצדדים בדבר עצם קיומן של זכויות לחייב, נראה כי המתווה המוצע משקף בחינה רציונלית והולמת של פוטנציאל זכויות החייב. לא נעלם מעיני כי חווה"ד השמאית שהוגשה בתיק איננה עדכנית נוכח הזמן שחלף מאז הגשתה, אולם בהתחשב בכך שהערכת המנהל המיוחד התבססה על הערך המלא של השמאות וללא כל הפחתה בגין מימוש מהיר (כפי שהומלצה בחווה"ד – 25% ), סבורני כי עמדת בעלי התפקיד כפי שפורטה מעוגנת באופן הולם בנתוני המקרה וסבירה לגופה, וכי אין בה לקפח את הנושים.
16. על כל אלה יש להוסיף את נסיבותיו האישיות של החייב, גילו והמצב הרפואי שלו ושל אשתו, להם משמש הנכס כבית מגורים משך שנים ארוכות, כמו-גם את השנים הרבות בהן תלוי ועומד הליך פשיטת הרגל ואת העובדה כי לצורך ההפטר המותנה מעמיד החייב את כל זכויותיו המוגנות בקרנות, זכויות שברגיל אינן בהישג ידם של הנושים. במכלול הנתונים שלעיל, ובהביאי בחשבון את אינטרס הנושים והתועלת הצפויה להם מהמשך ההליך לצורך הכרעה במחלוקת בדבר הזכויות בנחלה ובהמשך (ככל שתתקבל עמדת המנהל המיוחד) נקיטת צעדים למימושה, כמו-גם את שיקולי החייב, סבורני כי המתווה שהוסכם על החייב ובעלי התפקיד הוא הולם, וראוי לאשרו.
17. על יסוד כל האמור אני קובעת לפיכך כדלקמן:
18. אני מכריזה על החייב פושט רגל.
19. המנהל המיוחד ממונה לנאמן.
20. אני קובעת כי החייב יעמיד לטובת קופת הפ"שר את כלל הכספים הצבורים לזכותו בקופות פנסיה, קופות גמל וחברות ביטוח, כולל כספים מוגנים כפי שהוסכם על-ידו.
21. פסיקתאות מתאימות לצורך מימוש הכספים הצבורים יוגשו לחתימה בתוך 20 ימים.
22. לאחר המימוש וכנגד הפקדת הכספים לקופת הפש"ר, יינתן לחייב הפטר.

המזכירות תמציא לצדדים

ניתן היום, ד' תמוז תשפ"א, 14 יוני 2021, בהעדר הצדדים.