בפתחו של פסק דין זה, הנני לציין כי נשתכח על ידי דבר קיומו של פסק דין מיום 23.2.14, שניתן בהעדר כתב הגנה והנתבעת עתרה לביטולו.

הצדדים אף לא העלו טענותיהם לעניין זה, אולם הדיון שבתובענה התקיים על בסיס ההנחה כי פסק הדין בוטל.

אכן, הנני מבטלת את פסק הדין שניתן ביום 23.2.14 וקובעת כי הוצאות הבקשה לביטולו תהיינה חלק מהוצאות המשפט, כפי שייקבעו על ידי בפסק דיני זה.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה, ללא חולק כי בגין החודשים אוגוסט – ספטמבר 2012, חוייב התובע בתשלום הסך של 990 ₪, בגין צריכת מים בדירה השכורה לידו ובגין החודשים אוקטובר – נובמבר 2012 חוייב בסך של 2,313 ₪ בגין צריכת המים בדירתו.

כל זאת, כאשר קודם לחיובים אלה, היה התובע משלם מידי חודשיים בגין צריכת המים סכום ממוצע של כ-30 ₪ בלבד.

לטענת התובע, נבעו שני החיובים הגדולים כל כך מחמת נזילה בצנרת הדירה, שבעקבותיה ביצע הבעלים של הדירה שיפוץ כללי של הצנרת בדירה.

התובע טען כי לא נצפו בדירה או בסביבתה כל סימנים המעידים על נזילת מים כלשהי מהצנרת ועובדת קיומה של הנזילה הסתברה לו רק לאחר שקיבל מהנתבעת בחודש אוקטובר 2012 את החשבון בסך של 990 ₪ בגין צריכת מים לחודשים אוגוסט – ספטמבר 2012.

מיד כשקיבל חשבון זה, סגר את הברז הראשי המספק מים בדירתו, כך שפרט לכמות זעומה ממש של מים, אותה צרך, כמתואר בעדותו בביהמ"ש ובכתב תביעתו – לא צרך כלל מים עד להחלפת הצנרת הישנה שבמושכר לצנרת חדשה.

לטענת התובע, כאשר קיבל בחודש אוקטובר את הודעת הנתבעת על כך שבגין החודשים אוגוסט וספטמבר צרך מים בסכום של 990 ₪, כעולה מ-תק/1, הרי שעד למועד שבו סגר את הברז הראשי שבדירה, מיד לאחר קבלת תק/1, כבר נצרכה כמות נוספת של מים שבגינה חוייב בסך של 2,313 ₪, כעולה מהחשבון המתייחס לצריכת המים שלו בחודשים אוקטובר – נובמבר.

התובע טען כי הנתבעת הפרה את חובתה, כפי שנקבעה בחוק כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), תשע"א-2011 ולא הודיעה לתובע על קיומה של הצריכה החריגה, הגדולה כל כך של המים בדירתו, לא בסמוך לאחר הקריאה החריגה הראשונה של מוני המים ואף לא בכל מועד אחר.

כאמור, התובע גילה את קיומה של הנזילה שבצנרת דירתו רק לאחר שקיבל את תק/1.

בנסיבות אלה כולן, טוען התובע כי הינו זכאי להחזר הסך העודף ששילם וכאשר מהמכתב שנשלח לתובע על ידי הנתבעת בתאריך 26.2.13, הוא הנספח ג' שצורף לכתב התביעה, עולה כי הינו 1,635 ₪.

בכתב הגנתה מודה הנתבעת בכל טענות התובע באשר לכשל שבהתנהלותה, אותו כינתה "כשל טכני". הנתבעת מאשרת כי אכן יש אמת בתביעתו של התובע וכי אכן פניותיו של התובע לנתבעת לא נענו על ידה באופן ענייני.

עם זאת, טוענת הנתבעת כי אף על התובע היתה מוטלת אחריות לנזילה שהתרחשה בנכסו שלו וכי היה עליו לדעת כי מתקיימת נזילה ולעשות את תיקונה.

הנני מקבלת את כל טענות התובע, כפי שפורטו בכתב תביעתו ובעדותו בביהמ"ש ודוחה את טענות הנתבעת, כאילו תרם התובע ברשלנותו להיווצרות הצריכה הגדולה.

לקביעתי, טענתו של התובע כי לא חש בכל נזילה וכי לא נראו כל סימני נזילה בנכס או בסביבתו – טענה שלא נסתרה בכל ראיה אחרת – מהימנה עליי.

הנני קובעת כי על הנתבעת מוטלת החובה להחזיר לתובע את הסך של 1,635 ₪, כמפורט לעיל.

הנני קובעת עוד את נזקיו הכלליים של התובע בגין הפסד זמנו בסך של 200 ₪ ואת הוצאותיו בגין התצלומים בסך של 118 ₪, כעולה מתק/3.

בסה"כ 1,953 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,953 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 800 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה, כאשר סכום זה כולל אף הוצאות ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה של הנתבעת. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

הפקדון שהפקידה הנתבעת במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין – יוחזר לה על ידי מזכירות ביהמ"ש.

הפקדון שהפקיד התובע בגין הזמנת העדים – יוחזר לו על ידי מזכירות ביהמ"ש.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ד, 07 יולי 2014, בהעדר הצדדים.