1. בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותר מן הארץ והשמתו במשמורת עד להכרעה בעתירה.

זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל.

לטענת העותר נשקפת לו סכנת חיים במולדתו והוא נרדף על-ידי אנשים מקומיים שרצחו את אחיו לאחר שחשדו בו שגנב את כספם.

כן טוען העותר כי ההחלטה לדחות את בקשתו למקלט התבססה על ריאיון שנערך לעותר בשפה הערבית, שפה שאינה מובנת היטב לעותר, ומשכך יש להורות על קיום ריאיון נוסף לעותר בשפתו.

2. כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א) במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).

יחד עם זאת, כפי שנפסק בעע"ם 1440/13 כריסטופר צ'ימה נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (7.8.13) (להלן: "פס"ד צ'ימה") יש לעשות שימוש במשורה ובזהירות וברגישות רבה מיוחדת ומפליגה ובמקרים חריגים קיצוניים בלבד, בכלי של דחיית עתירה על הסף, במיוחד לגבי מבקש מקלט מדיני המבקש להשיג על דחיית בקשתו לקבלת מקלט מדיני, וככלל יש לקיים דיון בעתירה לגופו של עניין, בהתחשב בכך שמדובר בדיני נפשות, ומניעת אי צדק ופגיעה חמורה במבקש, ולאור ההשלכות החמורות העלולות להיות לחייו, לשלומו ולביטחונו של מבקש המקלט המדיני בעקבות דחיית בקשתו.

(ב) במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.

(ג) במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.
יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד) כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3. כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4. בענייננו, העותר הסתנן לישראל ביום 13.3.11 מבורקינה פאסו

ביום 21.3.11 הובא העותר בפני ממונה ביקורת הגבולות וטען כי יצא ממדינתו והסתנן לניז'ר שם שהה כחודשיים ואח"כ הסתנן ללוב שם התגורר למעלה משנה, ובתום הדיון הוצאו כנגד העותר צווי הרחקה ומשמורת.

לאחר מכן, התקיימו בעניינו של העותר מספר דיונים בפני בית הדין לביקורת משמורת שתורגמו לשפה הערבית וצויין כי העותר דובר ערבית בצורה מועטה, במהלכם חזר העותר על בקשתו למקלט בישראל.

ביום 12.6.11 נערך לעותר ריאיון בחינה מקדמית לבקשתו למקלט מדיני, והריאיון נערך בשפה הערבית, בסופו הוחלט לדחות את הבקשה על הסף מהטעם שטענות העותר מבוססות על סכסוך כספי בעל גוון פלילי שאינו בא בגדרי האמנה וכי העותר לא מיצה את אפשרות המעבר לעיר אחרת במולדתו.

ההחלטה הומצאה לידי העותר והוא חתם עליה, ומפרוטוקולי הדיון בפני בית הדין למשמורת עולה כי העותר היה מודע לכך שבקשתו למקלט נדחתה.

ביום 7.8.11 בדיון בבית הדין למשמורת הסכים העותר לראשונה, לשוב למולדתו, כאשר מעת לעת ולאחר שהעותר הסכים לשתף פעולה עם הרחקתו מישראל, הוחלט בסופו של דבר לשחרר את העותר ממשמורת בתנאים וזאת ביום 27.10.11.

אשרת השהייה של העותר הוארכה לבקשותיו של בא-כוחו דאז של העותר – עו"ד עבדאללה, וזאת על מנת שהעותר יסדיר את יציאתו מישראל.

ביום 10.12.12 פנה עו"ד ורשה בשמו של העותר בבקשה להפחית את תדירות ההתייצבות של העותר לחתימה.

ביום 20.6.13 עוכב העותר והובא בפני הממונה שם טען כי הוא מודע לכך שבקשתו למקלט מדיני נדחתה וכי הוא מחכה למסמכים מדוד שלו על מנת שיחזור למולדתו, אך משהתברר כי העותר כלל לא התייצב ביחידת העזיבה מרצון על-אף התחייבותו לעשות כן, הוחלט להשאירו במשמורת.

ביום 20.6.13 פנה העותר באמצעות בא כוחו- עו"ד מרזוק בבקשה לקבלת מידע.

ביום 23.6.13 הובא העותר בפני בית הדין למשמורת שם הצהיר העותר כי בכוונתו לעזוב את ישראל ולשוב למולדתו ובעקבות כך הוחלט לשחררו ממשמורת תוך מתן הוראה לעותר לעזוב את ישראל עד ליום 31.8.13.

ביום 30.6.13 פנה העותר ליחידת העזיבה מרצון ומילא בקשה לתעודת מעבר לבורקינה פאסו וביולי 2013 הונפקה לעותר תעודת מעבר.

היחידה לעזיבה מרצון יצרה קשר עם העותר והזמינה אותו ליום 17.7.13 לקבלת התעודה, אך העותר לא הגיע לפגישה וניתק קשר עם היחידה לעזיבה מרצון.

ביום 22.12.13 פנה בא-כוחו הנוכחי של העותר למשיבה בבקשה לקבלת מסמכים אודות העותר.

5. בנסיבות העניין, לאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו ובבקשתה לסילוק העתירה על הסף, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי בנסיבות העניין יש דין העתירה להידחות על הסף, וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, עיון בהצהרותיו של העותר בפני בית הדין למשמורת מעלה כי העותר הצהיר עוד באוגוסט 2011 לפני למעלה משנתיים כי בכוונתו לעזוב את ישראל ולשוב למולדתו, ועל-סמך הצהרתו זו שוחרר ממשמורת והוארכה אשרת השהייה שלו בישראל שוב ושוב לבקשותיו של העותר, אך העותר נמנע מלמלא אחר התחייבותו והצהרותיו ועל-אף שהונפקה לו תעודת מעבר, העותר הפסיק לשתף פעולה עם היחידה לעזיבה מרצון וניתק עימה כל קשר.

התנהלותו זו של העותר שביקש ל"דחות את הקץ" שוב ושוב ובהגיע "הקץ" בחר להיעלם ולנתק מגע עם הרשויות בניגוד להתחייבותו והצהרתו, עולה כדי חוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחיית העתירה על הסף, כאשר גם לא ניתן להתעלם מכך שהשתלשלות הדברים כפי שפורטה לעיל והתנהלותו של העותר עד הגשת העתירה דנן, לא פורטה כדבעי בעתירה.

שנית, העותר מבקש למעשה לתקוף את ההחלטה הדוחה את בקשתו למקלט מדיני שניתנה לפני כשלוש שנים, ביום 13.6.11, כאשר אין כל נימוק והסבר לשיהוי הרב בהגשת העתירה, ודי בשיהוי ניכר זה כשלעצמו כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף, בפרט בהתחשב בכך שהעותר היה מיוצג על-ידי עורכי דין שונים לאורך השנים מאז מתן ההחלטה הדוחה את בקשתו למקלט מדיני, ולא נטענו כל טענות כנגד ההחלטה עצמה עד הגשת העתירה דנן.

שלישית, ולגופו של עניין אני סבור כי אין בסיס לטענות העותר בדבר היותו פליט ו/או בדבר סכנת חיים, שכן על-אף ניסיונו של העותר לשוות לרדיפתו גוון פוליטי, הרי שעולה מהעתירה ומטענות העותר שהעותר נרדף על רקע סכסוך כספי פלילי, ומשכך העותר אינו עונה להגדרת "פליט" באמנה, כפי שקבעה המשיבה בהחלטתה.

בנוסף, העותר גם לא הוכיח כי נשקפת לו סכנת חיים בארץ מוצאו, שכן העותר לא תמך את טענותיו בראיות כלשהן והשיב בריאיון כי הגיע לישראל כדי לעבוד, כי לא נשקפת לו כל סכנה במידה וישוב למולדתו וכן כי הוא יוכל להתמקם בבטחה באזור אחר בארצו. (ראו פסק דינו של כבוד השופט עמית בעניין צ'ימה)

זאת ועוד, סיפור מסעו של העותר טרם כניסתו לישראל מחזק אף הוא את המסקנה שהעותר הגיע לישראל על מנת לעבוד ולא מחמת סכנה, שכן טרם כניסתו לישראל שהה בלוב במשך למעלה משנה.

באשר לטענותיו של העותר לפיהן הריאיונות עימו נערכו בשפה שאינו מוכרת לו היטב, נראה שאין לקבל טענות אלה הן מהטעם שהעותר ציין במהלך הריאיון כי הוא מבין את השאלות , הן מהטעם שתשובותיו של העותר היו עינייניות ועקביות ובעיקר מהטעם שאין בפיו של העותר טענה לפיה הגרסה שמסר העותר במהלך הראיון אינה נכונה או מדוייקת.

כך גם, אין בידי לקבל את טענתו של העותר לפיה לאחרונה ולפני כשלושה חודשים נודע לו שאימו מאויימת באופן קבוע ואף הותקפה על-ידי אותם אנשים שרודפים אחריו, שכן טענה זו נטענה לראשונה במסגרת העתירה וללא תימוכין או ראיות כלשהן, כאשר ההפרה של החלטת בית הדין למשמורת לפיה על העותר לעזוב את ישראל עד ליום 31.8.13 הופרה עוד קודם לשיחה הנטענת.

לאור האמור, בשל חוסר ניקיון כפיו של העותר ושיהוי בהגשת העתירה ומשהעותר לא הניח בסיס עובדתי מספק להתקיימות עילה למתן מקלט מדיני, הרי שדין העתירה להידחות על הסף (ראו: עעמ 7945/12 chidi נ' מדינת ישראל, 28.11.13).

הצו הארעי מיום 27.1.14 מבוטל בזאת ועל העותר לצאת מישראל באופן מיידי.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.