בתאריך 26.7.13 ב"כיכר המשטרה" בחדרה, אירעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג טויוטה

יאריס מ.ר. 8462779 (להלן: "הטויוטה") לרכבו של נתבע 1 מסוג סוזוקי מ.ר. 8342360 (להלן:

"הסוזוקי"), המבוטח על ידי נתבעת 2.

לטענת התובע, בהיותו בתוך הכיכר כשהוא נוסע בנתיבה הפנימי (שמאלי) מכיוון צפון לדרום

ומתכוון להמשיך בנסיעה ישר בכביש מס' 4, נכנס אליה נתבע 1 מימין (כיוון מערב למזרח) ופגע

ברכבו תוך חסימת נתיב נסיעתו.

נתבע 1 מודה כי בשלב שבו הוא עצמו נכנס אל הנתיב הימני בכיכר, רכבו של התובע כבר היה בה,

וכדבריו בעדותו בבית המשפט:

"התובע היה בתוך הכיכר שאני נכנסתי אליה... לשאלה למה לא חיכיתי

בכיכר אני משיב שאני הייתי ראשון. ראיתי אותו בכיכר אבל הכיכר גדולה

ויש הרבה מקום...".

בכתב ההגנה שהוגש מטעם נתבעים 1 ו-2 מופיעה גם טענה לפיה התובע אשר נסע מאחורי נתבע 1 בכיכר, ניסה לעקפו מימין בעת שעבר אל נתיבה הפנימי.

בעדויותיהם בבית המשפט, חזרו הצדדים על גרסאותיהם הנ"ל ותיארו את האופן בו התרחשה

התאונה הן באמצעות שרטוטים שהוכנו על ידם (ר' שרטוט התובע שצורף לכתב התביעה, שרטוט

נתבע 1 – נ/1) והן באמצעות תצלומי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב (ת/2 ונ/2).

מן התצלומים עולה כי הטויוטה נפגעה בפינה הימנית קדמית שלה (ר' גם חוו"ד השמאי) ואילו הסוזוקי נפגעה בפינתה הימנית אחורית. לשאלתי באיזה שלב הוא הבחין בסוזוקי, השיב התובע: "בשלב של המכה".

לאחר ששמעתי את הצדדים, התרשמתי מדבריהם, עיינתי בשרטוטי מקום התאונה, בתצלומי

הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב ובחוו"ד השמאי שבדק את הטויוטה, מסקנתי היא כי מדובר

בתאונה שהאחריות המכרעת להתרחשותה הינה של נתבע 1 ואולם לטעמי גם התובע צריך לשאת

בחלק ממנה. ואלה נימוקי:

• בהדגימו את מיקומו בכיכר בעת שארעה ההתנגשות בין שני כלי הרכב, באמצעות השרטוט נ/1, אישר נתבע 1 את טענת התובע לפיה הוא עצמו כבר היה בתוך הכיכר שעה שנתבע 1 רק נכנס אליה.
• תצלומי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב מלמדים על כך שההתנגשות ביניהם ארעה כשהסוזוקי חלפה כמעט כולה על פני הטויוטה אשר פגעה בה עם הפינה הימנית קדמית בפינתה הימנית אחורי, ולמרות זאת – כך לגרסתו - לא הבחין בה התובע עד לרגע הפגיעה.
• נתיב הנסיעה בו בחר התובע במטרה להמשיך בנסיעה ישר בכיכר, איננו הנתיב המתאים לכך. בנסיבות נסיעתו היה עליו לבחור בנתיב החיצוני – שמאלי, של הכיכר.

במצב דברים זה, דעתי כי היא אופן נהיגת התובע לקה גם הוא בחוסר זהירות מסוים, על אף שברי כי זכות הקדימה בכיכר היתה נתונה לו מעצם הימצאותו בתוכה, בטרם כניסתו של נתבע 1 אליה, מה גם שהאחרון אישר כי הבחין בו קודם לכן.

הנני מחליטה אם כן לחלק את האחריות בין הצדדים באופן בנתבע 1 יישא ב- 75% ממנה ואילו התובע יישא ב- 25% הנותרים.

סוף דבר, נתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 3,136 ש"ח המהווים 75% מן הנזקים שהוכחו בראיות (1,960 ש"ח השתתפות עצמית, 117 ₪ דמי כינון ו- 1,412 ₪ השתתפות עצמית בירידת ערך). בהעדר ראיה לטענת התובע בדבר הפרש פרמיה בסך 580 ₪ בגין הפעלת הפוליסה ולאור העובדה שהחברת הביטוח שלו ניכתה סך של 425 ₪ משכ"ט השמאי ששולם על ידו בשל בחירתו בשמאי שאיננו נמנה עם שמאי החוץ שלה, לא אפסוק לזכותו פיצוי בגין סכומים אלה.

הסכום הנ"ל בתוספת הוצאות בסך 400 ₪, סה"כ 3,536 ₪ ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ד, 06 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ד, 20 יולי 2014, בהעדר הצדדים.