בפני מונחת בקשה למחיקת כותרת בסדר דין מקוצר. כמו כן מונחת תגובה לבקשה ותשובה לתגובה.

להלן יובאו בקצרה עיקרי טענות הבקשה למחיקת כותרת:

1. מדובר בתביעה בגין אי תשלום חוב נטען שנוצר בעקבות אספקת סחורה למבקשים.

2. המשיבה לא עמדה בדרישות תקנה 202 (1) (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). המשיבה לא עמדה בדרישת הראיה שבכתב, שכן נדרש מסמך בכתב הקשור לנתבע, העשוי על ידיו או בחתימתו. המשיבה לא צירפה כל הסכם בכתב בגין התחייבות המבקשת הנטענת בסעיף 4 לכתב התביעה. כמו כן לא צורף כל מסמך שהוא החתום על ידי המבקשת, לגבי מחירי הטובין. כל שצורף כתב הערבות, תעודות משלוח (שחלקן אינן חתומות) וחשבוניות. כמו כן צורף דו"ח אובליגו שערוך על ידי המשיבה. מסמכים אלו אינם יכולים להוות ראשית ראייה ביחס לתובענה.

3. לא מדובר גם בסכום קצוב כדרישת תקנה 202 (1) (א) הנ"ל. היות והמשיבה לא צירפה כל הסכם בכתב חתום על ידי המבקשת, שנוקב בסכום העסקה ו/או מחירי הטובין המוסכמים על הצדדים, לא מדובר בסכום קצוב.

להלן יובאו בקצרה עיקרי התגובה לבקשה:

1. לכתב התביעה צורף כתב ערבות אוטונומית חתום על ידי המבקש ולכן יש בכך כדי לעמוד בדרישת הראיה בכתב. מעבר לכך, בסעיפים 1 , 4 ו – 7 לערבות האוטונומית, נקבע כי יש לשלם כל סכום ו/או התחייבות שידרשו על ידי המשיבה, ואין צורך בהוכחת הפרה מצד המשיבה. כמו כן, בסעיף 7 פורט כי הרישומים בספרי המשיבה ובפנקסיה מחייבים את שני המבקשים. בעניין זה די במסמך המאושר בחתימת המשיבה והמבקשים מקבלים אותם כנכונים.

2. הפסיקה לעניין "ראשית ראייה" ברורה וחד משמעית. אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב וגם ראשית ראייה לגבי הסכם הינה מספקת. (ר"ע 104/86 ביטון נ' פרץ, פ"ד מ (1) 787, 788), כך שניתן להסתפק בכתב הערבות בלבד.

3. תעודות המשלוח חתומות על ידי נציגי המבקשים. העובדה שהמבקשים מכחישים את העובדה שתעודות המשלוח חתומות על ידי גורם מטעמם, אינה פוסלת את כשרותה של התביעה להתברר בסדר דין מקוצר. השאלה, האם חתימות לגבי תעודות המשלוח אכן מחייבות את המבקשים היא שאלה עובדתית שתידון בשלבים מאוחרים יותר של התביעה. מכל מקום, ניתן להסתפק בכתב הערבות כפי שפורט לעיל ואין צורך במקרה שבפנינו לצרף את החשבוניות.

4. סכום התביעה הינו סכום קצוב, בסך של 213,351 ₪, אשר חישובו ברור ומהווה סיכום וחיבור של כל חשבוניות שצורפו לתובענה.

להלן יובאו בקצרה עיקרי טענות התשובה לתגובה:

1. בכתב התביעה לא מפורט כי מדובר בערבות אוטונומית וגם לא בכתב הערבות עצמו. מעיון בכתב התביעה עולה כי עילת התביעה כנגד המבקש נגזרת מהפרת התחייבויותיה של המבקשת, ואינה עומדת בפני עצמה.

2. תעודות המשלוח נעדרות כל חתימה שהיא.

לגופו של עניין:

1. צודקת המשיבה בטענתה, כי די בראשית ראייה בכתב, ואין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב. בכתב הערבות בחתימתו של המבקש, יש כדי להוות את ראשית הראייה הנדרשת, הן משום שזהו בעצם הסכם בין המבקש למשיבה, וזהו גם הסכם בין המבקשת והמשיבה, כפי שמופיעה בכותרת ההסכם. מופיע כי המבקש והמבקשת מתחייבים כלהלן: ... מכאן שמדובר בהתחייבות משותפת. גם אם ניתן לטעון כי ההתחייבות היא של המבקש בלבד, הרי שכל הסעיפים בכתב הערבות מתייחסים לחובה של המבקשת שהיא הלקוח המפורט בכתב הערבות, ולכן יש בסעיפים אלה כדי להוות ראיה להסכמה שהתקיימה גם עם המבקשת ולא רק עם המבקש, גם אם הסכמה זו התקיימה בעל פה בלבד.

2. סעיף 7 בכתב הערבות קובע כדלקמן:

"רישומים בספרי החברה ובפנקסיה, יחייבו אותנו וכל מסמך מאושר בחתימת החברה, לגבי חוב הלקוח יהווה ראיה מספקת ואנו מצהירים כי אנו והלקוח מקבלים אותם כנכונים".

מכאן, שהלקוח, שהיא המבקשת, הסכימה לקבל את הרישומים בספרי החברה, המשיבה, כראיה מספקת כרישום נכון. לאור זאת, די בכתב הערבות ובדו"ח האובליגו שצירפה המשיבה מטעמה, כדי להוות ראשית ראייה לתביעה כנגד שני המבקשים.

3. מעבר לכך, המשיבה אף הוסיפה וצירפה תעודות משלוח לכתב התביעה, שכולן למעט אחת, חתומות, וגם לגבי התעודה שאינה חתומה, פורט מי אסף את הסחורה ובאיזה תנאים. הסכומים מפורטים בחשבוניות שצורפו לתעודות המשלוח, לכן ישנו גיבוי מלא לכל סכומי התביעה, ולשלב זה של הגשת כתב התביעה ולכן מהווים סכום קצוב לתביעה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת שהגישו המבקשים.

המבקשים ישלמו למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 3500 ₪.

המבקשים יגישו בקשת רשות להגן לכתב התביעה בתוך 30 ימים מהיום. בהעדר בקשה במועד בתיק בית המשפט תהיה רשאית המשיבה לבקש ולקבל פסק דין בהעדר הגנה כנגד המבקשים.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ שני הצדדים.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ד, 05 יוני 2014, בהעדר הצדדים.