1. התובע התגורר בשכירות בדירה ברחוב הגדוד העברי בתל-אביב. לטענתו, ביקש לבטל את הסכם השכירות בשל ליקויים שונים בבניין, ובעיקר – תקלות חוזרות ונשנות במעלית. עוד טוען התובע, כי כאשר פינה את הדירה, הותיר בה מיטלטלין שונים, המסתכמים לסך של 10,500 ש"ח - על פי רשימה שצורפה לכתב התביעה, אולם כאשר ביקש לשוב וליטול את המיטלטלין – התברר לו כי אלה נמכרו או נזרקו בידי הנתבע.
2. הנתבע טען, כי הוא עובד שכיר בחברה אשר ניהלה את הנכס בשם בעליו, ועל כן – אין לו יריבות כלשהי מול התובע. הנתבע טען עוד, כי התובע חדל לשלם את דמי השכירות, ואף השכיר את הדירה בשכירות משנה, כאשר את כספי שכירות המשנה שלשל לכיסו ולא העבירם לבעל הבית.
3. לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, ושמעתי בהרחבה את הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, וזאת משני טעמים: האחד הוא העדר יריבות והאחר הוא העדר הוכחה לקיומה של עילה או לקיומו של נזק.
4. אשר להעדר היריבות – התובע לא הוכיח כי הנתבע הוא בעל הדין המתאים. אין מחלוקת, ואף התובע מודה בכך, כי הנתבע איננו בעל הדירה, לא הוכח כי הנתבע – בין בעצמו ובין באמצעות תאגיד בבעלותו – התקשר עם התובע, ותפקידו היחיד של הנתבע היה – נציגו של בעל הנכס בהיבטים מסוימים, אשר שוכנעתי כי היו אדמיניסטרטיביים בעיקרם. אין בכך כדי להקים עילת תביעה אישית נגד הנתבע בגין מיטלטלין שהיו, כנטען, בנכס.

לטענת התובע, שלפיה לא יכול היה לתבוע את התאגיד שהוא בעל הנכס מאחר שלא ידע את כתובתו אשיב, כי אין זו טענה של ממש. קושי לאתר בעל דין אין פירושו שניתן להגיש תביעה נגד אדם שאין לו קשר משפטי למחלוקת, רק משום שפרטיו ידועים, ואין בכך כדי להקים יריבות מקום שבו אין יריבות.

1. לעניין הנזק – התובע טען, כי המיטלטלין שבבעלותו נותרו בדירה, ואף צירף רשימה ובה רשימת "מחירים". אלא שלא הובאה כל ראיה עצמאית לעצם קיומם של המיטלטלין בדירה, לעובדה שהם נותרו בדירה לאחר שהתובע יצא מהדירה, או לשוויים. ודוק: הרשימה שצורפה היא רשימה סתמית ולקונית מאוד, המציינת, למשל "מקרר מרווח – 1,200 ₪", מבלי לציין את גודלו של המקרר, את שנת ייצורו, את שם היצרן או את הדגם; "מיטה ומזרון – 2,500 ₪", מבלי לציין איזו מיטה, איזה מזרון, מה גודלו, מה גילו, וכך גם ביחס לכל יתר המיטלטלין הנטענים.
2. בנסיבות אלה, אפילו סברתי כי קמה יריבות בין התובע לנתבע – וכאמור, לא זה המצב – אין לי אלא לקבוע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את עצם קיומה של עילת תביעה (קרי – כי המיטלטלין האמורים היו אי פעם בבעלותו, וכי נותרו בדירה לאחר שעזב אותה), או את היקפה (קרי – שוויים הנכון של המיטלטלין).

אשר לאפשרות לערוך אומדנה של שווי המיטלטלין – גם אם נתעלם מן העובדה שלבית המשפט – אפילו לבית משפט לתביעות קטנות, אשר משוחרר מחלק מדיני הראיות ומסדרי הדין – אין כלים לערוך אומדנת "מחיר שוק" של מיטלטלין, בוודאי שלנוכח התיאור הלקוני והשטחי של המיטלטלין, לא ניתן אפילו לבחון האם האומדנה שערך התובע עצמו היא סבירה והגיונית אם לאו.

1. בנסיבות אלה, התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן – יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ה, 01 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.