בפני מונחת תביעה כספית על סך 6,098 ₪ אשר הוגשה בהליך תביעות קטנות.

רקע וטענות הצדדים

ביום 28.08.13 נהג התובע מר דניאל אוחנה (להלן: "התובע") ברכבו מסוג מאזדה נושא מספר רישוי 4106362 (להלן: "רכב התובע") כאשר במהלך נסיעתו עצר את רכבו בסמוך למעבר חצייה על מנת לאפשר להולכי הרגל לחצות בבטחה ורכב אחר פגע ברכבו מאחור (להלן: "התאונה"). שני רכבים נוספים היו מעורבים בתאונה מלבד רכב התובע: הרכב הראשון אשר היה במגע עם רכב התובע, מסוג סטרואן מספר רישוי 2151471 (להלן: "רכב הנתבע 1") ואשר היה נהוג בידי מר משה לירון (להלן: "הנתבע 1"), והרכב השני אשר היה במגע עם רכב הנתבע 1, נושא מספר רישוי 3774162 (להלן: "רכב הנתבעת 2") אשר בבעלותה של גב' מורן דלל (להלן: "הנתבעת 2"), והיה נהוג בתקופה הרלוונטית ע"י מר עמרם קסטיל (להלן: "נהג רכב הנתבעת 2").

לטענת הנתבע 1 הוא הבחין בעצירתו של התובע בסמוך למעבר החצייה מבעוד מועד, והצליח אף הוא לעצור את רכבו מבלי לפגוע ברכב התובע, אולם נהג רכב הנתבעת 2 לא הבחין בעצירת רכבו והתנגש בו, וכתוצאה מכך נהדף רכבו לעבר רכב התובע ונגרמו הנזקים אשר פורטו ע"י התובע. הנתבע 1 שב על גרסתו בדיון מיום 05.10.14 באומרו: "התובע עצר וגם אני עצרתי ופתאום אני הרגשתי בום ועפתי עליו וזה מה שהיה אצלי. לא נכנסתי בו עד שלא נכנסו בי. אני עצרתי." (עמ' 3 ש' 21-22 לפ' הדיון).

מאידך נטען ע"י הנתבעת 2 כי הנתבע 1 לא הספיק לעצור אף הוא מבעוד מועד והתנגש ברכב התובע וגרם לו לנזקים הנטענים, כאשר הפגיעה השנייה שנגרמה ע"י רכב הנתבעת 2 הייתה משנית ולא הסבה לתובע נזקים. במהלך הדיון נטען ע"י נהג רכב הנתבעת 2: "ראיתי את הברלינגו נכנס לרכב המאזדה, נתקע בו ואני החלקתי ונגעתי בברלינגו, עובדה שאצלי כמעט ולא קרה כלום רק הפח קצת התעקם" (עמ'4 ש' 16-17).

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות שהוגשו על ידם, אני סבור כי יש להעמיד את הנקודות הצריכות להכרעה כדלהלן:

• האם הספיק הנתבע 1 לעצור רכבו מבלי לפגוע הרכב התובע, ובטרם התנגש בו רכב הנתבעת 2?
• ככול שיוכרע כי הנתבע 1 לא הספיק לעצור את רכבו, ולמעשה מדובר בשתי תאונות בהן היה מעורב רכב התובע, מה מידת חלוקת הנזק בין התאונה הראשונה לתאונה השנייה.
• מהו סכום הפיצוי שיש להשית על הנתבעים, לאור העובדה שבפועל רכב התובע לא תוקן והוא הסתפק בהגשת חוות דעת תיאורטית על עלות התיקון.

ת' 49(א) לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") קובעת באומרה:

"לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה."

מוסיפה עליה תק' 51 לתקנות בקובעה:

"לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב."

מהתקנות הנ"ל עולה ברורות כי על נהג רכב קיימת החובה לנהוג במהירות אשר תאפשר לו לשלוט ברכבו בכל רגע נתון בכפוף לתנאי הדרך. בענייננו התובע עצר רכבו על מנת לאפשר להולכי רגל להשלים את חצייתם בבטחה. עצירה זו מהווה חלק אינטגרלי מתנאי הדרך אשר היה על הנתבעים לצפותה, ומכוח כך לנהוג באופן שיאפשר להם שליטה ברכבם על מנת לעצור מבלי לפגוע בהולכי הרגל או ברכבים המאפשרים את חצייתם.

התובע בכתב טענותיו פרט את נסיבות התרחשות התאונה באומרו: "לפתע, חש התובע 1 חבטה ברכבו. רכב הנתבע 1 אשר הגיח מאחוריו ולא שמר מרחק כנדרש בתקנות התעבורה, פגע ברכב התובעים מאחור. לאחר מכן, רכב הנתבעת 2 אשר הגיח מאחורי רכב הנתבע 1 ,פגע ברכב הנתבע והדפו אל עבר רכב התובעים ובכן גרם לנזקים המפורטים בדו"ח השמאי" (עמ' 1 לכתב התביעה").

מדבריו עולה כי בפנינו שתי תאונות נפרדות בהם היה מעורב רכבו. תאונה ראשונה ארעה עת פגע רכב הנתבע 1 ברכבו, ותאונה שנייה ארעה כאשר רכב הנתבעת 2 פגע ברכב הנתבע 1 והדפו בשנית לעבר רכב התובע.

גרסת התובע כפי שנטענה בכתב טענותיו נראית קוהרנטית ואמינה בעיניי, וזאת בהתחשב בין היתר במעמדו האובייקטיבי של התובע, באשר לעניין הפיצוי אין משמעות לתובע האם קדמה פגיעתו של הנתבע 1 לפגיעתו של רכב הנתבעת 2 , אם לאו.

משכך ולאור האמור אני סבור כי יש לענות בחיוב על השאלה הראשונה שנדרשה להכרעה, כך שהנתבע 1 פגע ברכב התובע עוד בטרם היה מעורב רכב הנתבעת 2 בתאונה שלפנינו.

באשר לנקודה השנייה הצריכה להכרעה, שעניינה בשיעור הנזק בו יישא כל אחד מהנתבעים, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובנסיבות קרות התאונה, ובחוו"ד תיקון רכב הנתבע 1 אשר הוגש לעיוני במסגרת הדיון הנ"ל, אני סבור כי יש להעמיד את חלוקת הנזק כך שהנתבע 1 יישא ב70% מגובה הפיצוי אשר ייפסק לתובע בגין התאונות והנתבעת 2 תישא בשיעור 30% הנותרים מגובה הפיצוי.

למסקנתי זו אני מגיע בהתחשב בעובדה כי הפגיעה השנייה ארעה כתוצאה מהדיפת רכב הנתבע 1 וזאת לאחר שכבר התנגש רכבו ברכב התובע ומטבע הדברים הגיע לכדי עצירה מוחלטת, ומשכך הדברים מובילים למסקנה כי הדיפת רכב המצוי בעצירה במרחק קטן מהרכב הנפגע פגיעתו קטנה בהרבה מפגיעה ישירה בין רכב נוסע לרכב עוצר, אולם מאידך מעיון בחוו"ד תיקון רכב הנתבע 1 עולה כי הפגיעה בחלקו האחורי של רכב הנתבע 1 הייתה משמעותית ועמדה על מרבית עלות התיקון, ממצא המעיד על עוצמת פגיעתו של רכב הנתבעת 2, משכך, ולאחר ששקללתי את הממצאים הנזכרים החלטתי להעמיד את חלוקת האחריות בשיעורים שפורטו לעיל.

בהתייחס לגובה הנזק, התובע צירף לתביעתו חוו"ד שמאי במסגרתה פורטו נזקי התובע כדלהלן: תיקון הרכב 3,770 ₪, עלות חוו"ד 585 ₪, שווי ירידת ערך 243 ₪. סבורני כי בתיק דנא אין לקבל את חוות הדעת ככתבה וכלשונה, התובע במסגרת הדיון העיד "כל הטמבון נכנס וכל הכנפיים יצאו החוצה. אני מעל שנה נוסע ככה ועד היום לא תיקנתי את זה. יש לי בטוח לא רציתי להפעיל אותה, לא רציתי להפסיד את העמלה השנתית בעוד שאני לא אשם" (עמ'1 ש' 14-15). אינני סבור כי אילו הפגיעה הייתה בעלת חומרה כפי שהיא משתקפת מחוו"ד השמאי, היה התובע ממשיך בנסיעה ברכבו עד למועד הדיון ומבלי לבצע את התיקונים הנדרשים, וזאת בהילקח בחשבון כי התאונה ארעה לפני למעלה משנה כאשר מן ההכרח כי התובע ביצע בדיקת רישוי שנתית בתקופה הנ"ל, ורכבו נמצא כשיר לנסיעה. כמוכן העובדה כי התובע לא המציא הצעות מחיר לתיקון משמשת לרעתו, ומשכך אני מעמיד את עלות נזקי התובע בגין התאונה בסך כולל של 3,500 ₪ כאשר סכום זה יתחלק בין הנתבעים בהתאם ליחס החלוקתי שנקבע לעיל.

עוד יישאו הנתבעים בסך 300 ₪ עבור הוצאות המשפט כאשר סכום זה יחולק בשווה בין הנתבעים.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבימ"ש המחוזי במחוז תל אביב תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ה, 08 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.