התובע הגיש תביעה ע"ס של 13,100 ₪ כנגד הנתבעים, להשבת כספים אותם היה על הנתבעים לשלם בגין עסקה שבוטלה, זאת בהתאם להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין.

טענות התובע:

1. התובע טען כי בין הצדדים נחתם הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי, על פיו התחייבו הנתבעים להחזיר לתובע את כל התשלומים ששולמו על ידו. התובע טען כי שילם לשלטונות מיסוי מקרקעין סך של 13,100 ₪, ואלו הוחזרו לידי הנתבעים, על ידי שלטונות המס ולפיכך עליהם להעביר לו סכום זה.

2. התובע טען כי מעולם לא חתם על התצהיר שצורף כנספח לבקשת רשות להגן והוא אינו מכיר את עורך הדין שבפניו כביכול חתם. התובע טען כי ניסה לאתר את עו"ד בכריה , ללא הצלחה. התובע הגיש תלונה בגין זיוף שמו על גבי התצהיר .

טענות הנתבעים:

2. הנתבעים טענו כי שילמו לתובע את מלוא הסכומים אותם היו צריכים לשלם, על פי הסכם הפשרה שקיבל תוקף פסק דין. הנתבעים טענו כי התובע חתם על תצהיר בפני עו"ד בכריה, לפיו הסכים כי יתרת הזכות שהייתה לרשותו במס רכישה , ע"ס של 3,257 ₪, תועבר לחשבונו של הנתבע מס' 1 ולכן כל הסכומים הועברו לחשבון הנתבע מס' 1, באישור התובע.

3. הנתבע מס' 3 טען לחוסר יריבות בינו לבין התובע .

ההליכים בתיק:

4. לאחר שהדיון שנקבע לשמיעת הראיות בוטל, מסיבות רפואיות של בת זוגתו של ב"כ התובע, הוצע לצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית משפט לצורך בדיקת טענות התובע בנוגע לטענת הזיוף. לחלופין הוצע, כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב.

5. הצדדים, בתגובה, הודיעו כי הם מוותרים על שמיעת הראיות ומבקשים להגיש סיכומים בכתב.

דיון והכרעה:

6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, תצהירי הצדדים על ראיותיהם וכן בסיכומי הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

7. עוד קודם לפירוט נימוקי פסק הדין, אציין כי התובע הוסיף לסיכומיו גם טענות עובדתיות שלא בא להן זכר בתצהירו וגם מסמכים שלא צורפו קודם לכן . כך למשל טען לגבי קשר משפחתי בין הנתבעים לבין עו"ד זוהיר בכריה , מה שיכול ללמד על שיתוף פעולה בינהם לעניין זיוף חתימתו של התובע. התובע צרף מסמכים שלא צורפו קודם לכן, למשל לעניין הוצאתו של עו"ד זוהיר בכריה מהלשכה ונספח ג' לסיכומיו. דין עובדות וראיות אלו להימחק מסיכומי התובע וטוב היה לו אלו לא היו מועלים ומצורפים , לאחר שכבר הוגשו תצהירי הצדדים ובשים לב לכך כי עסקינן בהליך בסדר דין מהיר .

8. עוד חשוב לציין כי ב"כ התובע מציין בסכומיו כי הוא הסכים למינוי מומחה מטעם בית המשפט אולם מעיון בתיק עולה כי החלטת בית המשפט, המציעה מינוי מומחה מטעמו, מיום 13/6/17, לא זכתה לתגובת מי מהצדדים, לרבות זו של ב"כ התובע ושני הצדדים הודיעו ביום 3/7/17, על רצונם להגיש סיכומים בכתב.

9. כאשר נשלחה תזכורת לב"כ התובע, להגיש את סיכומיו, התקבלה לפתע הודעה בדבר הסכמתו למינוי מומחה (ב"כ התובע נימק מדוע הוגשה הודעתו באיחור), זאת למרות שלאחר אותה הודעה הוגשה הסכמה מטעם הצדדים. בית המשפט אפשר לצדדים לחזור בהם מההסכמה הדיונית ולהסכים על מינוי מומחה, כל תגובה לא התקבלה מאז, למעט הגשת סיכומי הצדדים.

10. כפי שיובהר להלן, הסכמתו של התובע למינוי מומחה בדיעבד, או בכלל, ואי התייחסותו של ב"כ הנתבע להצעה, אין בה כדי לחזק את טענותיו של התובע, אשר עליו מוטל הנטל להוכיח את טענותיו והוא רשאי היה להגיש חוות דעת מטעמו, במועדים הקבועים בתקנות ולפי החלטות בית המשפט, ולא עשה כן.

11. ידוע וברור כי נטל ההוכחה להוכחת תביעתו, מוטל על כתפי התובע, הדבר חל גם במקרה בו טוען התובע טענת זיוף כנגד מסמך, כבמקרה דנן, מסמך ממנו עולה באופן ברור וחד משמעי כי התובע מאשר כי הוחזרו לידו כל הכספים המגיעים לו על פי פסק הדין ולכן מסכים כי יתרת הזכות במס רכישה, תועבר לידי הנתבע .

"על צד המבקש להוכיח את טענתו במשפט אזרחי לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות – נטל השכנוע ו-חובת הבאת הראיה – כאשר נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, הייינו, מאזן ההסתברויות, ואילו משמעות חובת הבאת הראיות היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע. נטל השכנוע, ככלל, נשאר קבוע עד לסוף הדיון ואילו חובת הבאת הראיה היא דינאמית, ועשויה לעבור מבעל דין אחד למשנהו. כאשר בעל הדין שנטל השכנוע רובץ לפתחו עמד בחובת הראיה, על בעל הדין השני להביא ראיות מטעמו כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיות חברו מקום שאינו יכול לעשות כן באמצעות הראיות שכבר הוגשו [ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ [פורסם בנבו] (5.10.2006), פסקה 11 (להלן: עניין גרשון הובלות); ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124 (2001); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1722-1719 (מהדורה מעודכנת ומשולבת, 2009) (להלן: קדמי)]. כדי לקבוע מי נושא בנטל השכנוע, יש ללכת על-פי הדין המהותי, וכך, נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו – עליו הראיה". כך, בדרך כלל, על התובע הנטל להוכיח את הטענות בבסיס עילת תביעתו ועל הנתבע להוכיח את העובדות שבבסיס טענות הגנתו (עניין גרשון הובלות, בפסקה 13; קדמי, בעמ' 1724-1723, 1733-1732)"

ובהמשך-

"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות [ראו למשל: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין [פורסם בנבו] (18.4.2012), פסקה 14; ע"א 3725/08 חזן נ' חזן [פורסם בנבו] (3.2.2011), פסקה 31; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986) (להלן: עניין זיקרי)]".

(ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון- פורסם בנבו).

12. במקרה שלפני, התובע הוא זה שהעלה את הטענה כי התצהיר עליו הינו נחזה להיות חתום, הינו מזויף ועליו חל הנטל הוכיח כי הוא כזה. התובע יכול היה להוכיח את טענתו באמצעות הגשת חוו"ד מומחה להשוואת כתבי יד מטעמו, והוא בחר שלא לעשות כן. עוד יכול היה התובע לזמן את עו"ד זוהיר בכריה למתן עדות , על מנת להוכיח כי לא חתם לפניו על התצהיר. טענתו כי לא הצליח לאתר את עורך הדין לא נתמכה בכל ראיה שהיא, לרבות דו"ח חוקר ממנו ניתן ללמוד כי נעשה ניסיון לאתר את זוהיר בכריה.

13. יצוין כי בשלב בו היה קבוע התיק לשמיעת ראיות, הוגשה בקשה מאת התובע לזימון עדים לישיבה, שמו של זוהיר בכריה , לא הופיע בבקשה זו.

14. מלבד טענתו בעל פה של התובע כי התצהיר מזויף, לא צורפה כל ראיה ולא הובא כל עד לחיזוק טענתו. יתרה מכך, התובע בחר שלא לחקור את הנתבעים, על מנת להוכיח כי לא שולמו לו כספים נוספים מעבר לסך של 136,000 ₪ ויתכן ולו היה מצליח לקעקע את טענתם כי שולמו לו כספים, היה בכך כדי לחזק את טענתו כי לא יתכן שחתם על המסמך, שאינו נכון עובדתית, כך לטענתו.

15. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, בנוגע לסכומים אותם היה על התובע לקבל משלטונות המס וכי כל התשלומים שולמו על ידי התובע לרשויות המס. המחלוקת בין הצדדים היא, האם שילמו הנתבעים לתובע את התשלום הנטען. הנתבעים, כאמור, טענו כי שילמו לתובע את התשלומים וצרפו שני מסמכים המוכיחים זאת- האחד את תצהירו של התובע בעצמו והשני מסמך שצורף לסיכומי התובע (נספח ג') שסותר למעשה את נספח ו' לסיכומים, לאור התוספת בכתב היד.

16. התובע טען טענות בעל פה כנגד מסמך עליו הוא מאשר בעצמו כי חתם. בתצהיר העדות הראשית מטעמו, טען בסעיף 8 כי קיבל 130,000 ₪ ביום 29/5/12, ולאחר משא ומתן סוכם כי יתרת התשלום (יתרה של 6,000 ₪ לשיטת התובע) , תשולם לו בשיקים מחשבונו של הנתבע מס' 1. התובע צרף את המסמך שכותרתו "אישור והצהרה", שם הוא מאשר כי קיבל 136,000 ₪, ולא 130,000 ₪ . עוד אישר כי אין לו טענות בכל הנוגע לחלקה הנ"ל. התובע ציין כי נרשם בכתב יד כי הסכום אינו כולל מס רכישה ומס שבח.

17. גם אם נתעלם, לצורך העניין, מהמחלוקת בין הצדדים האם התוספת בכתב יד הוספה לאחר החתימה על המסמך שאושר ע"י ב"כ הנתבעים, הרי שעל פי גרסת התובע קיימת סתירה האם קיבל 130,000 ₪ או 136,000 ₪. אם קיבל 130,000 ₪ ואת היתרה בשיקים , שטרם נפרעו, לא היה מציין כי קיבל 136,000 ₪ ואין לו טענות נוספות, אלא היה מסייג את אישורו זה, בשים לב לשיקים שקיבל. סתירה זו, אינה יכולה, כמובן, לשמש לטובתו של התובע.

16. המחלוקת בין הצדדים לעניין אותו מסמך "אישור והצהרה" קיימת. כבר ציינתי לעיל שאין בידי לקבל את נספח ג' לסיכומי התובע (אותו מסמך "אישור והצהרה" ללא התוספת בכתב יד) והתובע כלל לא מציין בסיכומיו מדוע לא צורף נספח ג' קודם לכן. הוא טוען כי מסמך זה הוגש על ידי הנתבעים בדיון בבקשה לביטול פסק הדין, אולם מעיון בפרוטוקול הדיון לא מצאתי כי הוגש לתיק בית המשפט מסמך כלשהו. במועד הדיון ניתנה החלטה בדבר המצאת מסמכים מאת הנתבעים לתובע, עד היום לא נטען דבר לגבי מסמכים אלו וזה גם לא צורף לתצהיר הנתבעים.

מעבר לאמור לעיל, ספק אם יש לתת משקל למסמך "אישור והצהרה" בדמותו כנספח ג' או ו' לסיכומי התובע. המסמך (ו' או ג') נחתם ביום 29/5/12 , קודם להגשת הבקשה להחזרת הסכומים ממס שבח (2/10/13 על פי חותמת שלטונות מיסוי מקרקעין) ולכן לא ניתן להסיק ממסמך זה אם באותו עת בו נחתם, עם או בלי התוספת, כבר שולמו התשלומים על ידי הנתבעים. בנוסף מהמסמך נספח ו' (האישור כולל התוספת בכתב יד) עולה בבירור כי כתב היד של "ההערה" וכתב היד המאשר את חתימת התובע, לא נכתבו על ידי אותו גורם . לאור טענות הנתבעים, היה מקום כי שני המסמכים יצורפו לתצהיר התובע ולא לסיכומיו והוא יתייחס אליהם בתצהירו. אם לטענת התובע מדובר בתוספת בכתב יד שנכתבה באותו מעמד בו אושר נספח ו' לסיכומיו, הרי שגם לגבי מסמך זה היה מקום כי התובע ימציא חוו"ד מומחה להשוואת יד, על מנת להוכיח כי במעמד אישור חתימתו, צוין מפורשות כי הסכומים ששולמו לו, אינם כוללים את התשלומים למיסוי מקרקעין.

התובע לא עשה כן.

17. לאור האמור לעיל מצאתי כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו. הוא לא הוכיח כי המסמך בו הוא מאשר כי קיבל את כל התשלומים, כולל התשלומים ממיסוי מקרקעין מזויף ולכן, על פי מסמך זה, מאשר התובע כי קיבל את כל התשלומים, ולא הוכח לפני אחרת.

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

אני מחייבת את התובע בהוצאות כל הנתבעים בסך כולל של 1,500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 3,000 ₪. התשלומים ישולמו לנתבעים תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ח, 09 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.