המבקשים מבקשים לפטור אותם מתשלום האגרה בגין תביעתם לביטול פסק דינו של בית המחוזי בתל אביב בע"א 7401-02-10 (כב' הש' עופרה צ'רניאק) מיום 11.3.10, מחמת תרמית.

מסכת ההליכים הנוגעת לנדון פתלתלה מורכבת וחריגה ולהלן נביא הדברים על פי התרחשותם ראשון ראשון ואחרון אחרון.

1. בשלהי שנת 2009 הגישו המבקשים תביעה כנגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל אביב על סך 3,250,000 ₪ (ת"א 1916-09), לבקשתם אף ניתן להם בהחלטת כב' הרשמת נחליאלי חיאט מיום 12.12.09, פטור מתשלום האגרה. אלא שעל החלטת כב' הרשמת חיאט הגישה המשיבה ערעור שנדון לפני כב' הש' עופרה צ'רניאק ביום 11.3.10 (ע"ר 7401-02-10) אשר מצאה לקבל את הערעור והורתה על החזרת הדיון בבקשה לפטור מאגרה לפני כב' הרשמת חיאט וזאת על מנת לאפשר למשיבה להשלים טיעוניה בסוגיה זו (להלן – פסק הדין).

עד כאן ניחא. וכעת באים אנו לסחרחורת שקשה לעקוב אחריה -

2. המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין אך זו נדחתה ע"י כב' הש' צ'רניאק בהחלטתה מיום 21.4.10, ובלשונה - "הבקשה נדחית לא מצאתי כל עילה לביטול פסק הדין".

3. המבקשים ערערו, איפוא, על פסק הדין מיום 11.3.10 לבית המשפט העליון, ואולם ערעור זה נדחה בהעדר הפקדת ערבון (ראה החלטת כב' הרשם ג. שני ברע"א 47655/10).

4. ידיהם של המבקשים לא רפו. אחר שהליכי הערעור כנגד פסק הדין נדחו, חזרו ופנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב והפעם הגישו תביעה לביטולו של אותו פסק דין מחמת התרמית (ת"א 10541-10-12).

כזכור הוראתו היחידה של פסק הדין הייתה השבת הדיון בסוגית הפטור מאגרה לדיון פני כב' הרשמת, ואם כן ישאל השואל – מהי אותה תרמית שלטענת המבקשים הביאה למתן פסק הדין ? ובכן, המבקשים טוענים כי כתב הערעור, אותו ערעור של המשיבה על החלטת הרשמת הפוטרת אותם מתשלום האגרה בתביעה אותה הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לא נמסר לידם ולכן לא הוגש על ידם טיעון מסודר בעניין. לטענת המבקשים, המשיבה בכוונת מכוון ביקשה להסתיר מהם את עצם הגשת הערעור על מנת להכשילם ולקבל החלטה שתיטיב עמה, לפיכך ראוי לטענתם לבטל את פסק הדין. ושוב נזכיר לקורא – פסק הדין אשר לטענת המבקשים יש לבטלו מחמת המירמה הנטענת הוא אותו פסק דין שניתן לפני כארבע שנים ע"י כב' הש' צ'רניאק וכל הוראתו היא שענין הפטור מאגרה יבחן בשנית ע"י כב' הרשמת. עוד נוסיף ונציין כי פסק הדין הנזכר ניתן ע"י כב' הש' צ'רניאק בדיון בו נוכחו הצדדים ובמהלכו אף העלו הטענה שהערעור לא נמסר לידיהם, אלא שכב' הש' צ'רניאק לא מצאה לנכון לקבל טענתם זו.

ומה עלה בגורלה של אותה תביעה ? הנה המשך הדברים –

5. בצידה של תביעתם לביטול פסק הדין המורה על דיון חוזר בבקשתם לפטור מאגרה, הגישו המבקשים – בקשה לפטור מאגרה...

הפעם באה הבקשה לפני כב' הרשמת אביגיל כהן מבית המשפט המחוזי בתל אביב וזו דחתה אותה, בהחלטתה מיום 1.8.13, אחר שמצאה שהתביעה אינה מגלה כל עילה. המבקשים נדרשו, איפוא, לשלם האגרה בגין תביעתם לביטול פסק דין המורה לחזור ולדון בבקשת המבקשים לפטור מאגרה בתביעתם המקורית (וראה לענין זה סע' 1 לעיל).

האגרה לא שולמה, לפיכך ביום 30.12.13, הורתה כב' הרשמת חיאט, אשר, כזכור, נדרשה לבקשה המקורית בגינה החל מתגלגל העניין לו אנו נדרשים, על מחיקת התביעה.

6. עד כאן לא הגענו אף למחציתה של הדרך. המבקשים לא השלימו עם החלטת כב' הרשמת אביגל כהן הדוחה בקשתם לפטור מאגרה וערעורו עליה (ע"ר 1-11-13), הערעור הגיע לפיתחה של כב' הש' צ'רניאק, אשר כזכור את פסק דינה מבקשים המבקשים לבטל בתביעתם. והנה בהמלצת כב' הש' צ'רניאק חזרו בהם המבקשים מערעורם (ראה פסק דין מיום 19.11.13).

אלא מאי ? הייתה זו, כך מסתבר, חזרה למראית עין בלבד, שכן לאחר שחזרו בהם המבקשים מערעורם בתיק ערעור 1-11-13 מיד פנו והגישו ערעור נוסף וזהה לקודמו לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"ר 36672-11-13) אלא שגם ערעור זה נדחה ע"י כב' הש' צ'רניאק בהחלטתה מיום 27.11.13 נוכח זהות עניינם של הערעורים.

7. והנה בשלב הזה מצאו המבקשים לנכון להחליף אכסניה. מעת שסברו כי בבית המשפט המחוזי בתל אביב אין הם מוצאים אוזן קשבת, בחרו להגיש תביעותיהם ובקשותיהם כאן, בבית המשפט המחוזי במחוז המרכז, ואף נימקו צעדם זה בכהאי לישנא –

"התביעה בהליך העיקרי בתיק זה מוגשת לבית משפט זה לדיון לפני כב' הנשיאה השופטת הנכבדה הילה גרסטל עקב היותה עומדת בראש הועדה לבחינת פעילות הפרקליטות, כפי שנחוץ ומבוקש פה, וכן כי התובעים לא מקבלים את יומם בבית המשפט המחוזי בתל אביב עקב ניגוד ענינים שנוצר עקב התרמית האמורה"

מכל מקום בתביעתם זו (ת"א 55396-01-14) הם שבים ומבקשים לבטל את פסק הדין של כב' הש' צ'רניאק מיום 11.3.10 בע"א 7401-02-10 ובצידה של התביעה הוסיפו והגישו המבקשים - בקשה לפטור מאגרה. לכך אנו נדרשים.

8. לטענת המבקשים מצבם הכלכלי בכי רע ואין בידם לשאת בתשלום האגרה. הם מוסיפים וטוענים כי כב' הרשמת אביגיל כהן בהחלטתה מיום 1.8.13 אשר דחתה את בקשתם לפטור מאגרה, אף מציינת מפורשות כי מצבם הכלכלי דחוק ואם כן די בדברים אלו להוות ראיה למצבם הכלכלי.

9. המשיבה, זאת אין צריך לומר, מתנגדת למבוקש. לטענתה מדובר במבקשים המכבירים בהגשת תביעות לערכאות השונות ובצידן בקשות רבות לפטור מאגרה.

המשיבה טוענת כי המבקשים מתעלמים מ"מעשה בית דין" הנוגע הן לעצם תביעתם והן לבקשה לפטור מאגרה שבנדון, וזאת אחר שבקשתם לפטור בגין אותה תביעה נדחתה בבית המשפט המחוזי בשל העדר עילת תביעה.

זאת ועוד ולגופה של בקשה, המבקשים לא צרפו כל מסמך או תיעוד להוכחת מצבם הכלכלי והסתפקו בהפניה להחלטת כב' הרשמת א. כהן אשר למעשה דחתה את בקשתם לפטור מאגרה ובניגוד לטענתם לא קבעה כל קביעה פוזיטיבית באשר למצבם הכלכלי הירוד.

עוד טוענת המשיבה כי המבקשים הסתירו בבקשתם מבית המשפט כי קיימות עשרות החלטות בתביעות שונות בהן חויבו בתשלום האגרה ואף שילמו אותה, דבר שיש בו ללמד שדווקא יש ביכולתם לשאת בתשלום האגרה.

ומסיפור הדברים והנטען נבוא לגוף ההחלטה –

10. נקדים ונאמר - המבקשים שבנדון הינם עותרים סידרתיים. כך כתב בעניינם כב' הנשיא הש' א. גרוניס –

"איני רואה צורך לתאר ולוּ בקיצור את ההליכים נשוא הבקשה כמו גם את עשרות ההליכים (אם לא יותר) שהגישו המבקשים לערכאות השיפוט השונות. יצוין, כי לתשובת המשיבים 11 ו-18 צורף נספח שאורכו 11 עמודים(!), המפרט רשימה בלתי נתפשת של הליכים שהוגשו על ידי המבקשים בשנים האחרונות..." (בש"א 838/12 - אברהם סימון ואח' נ' מרדכי גרינשטיין ואח' . תק-על 2012(2), 5060)

ובבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב בעניינם של המבקשים כב' הש' אריאל ואגו –

"מדובר במתדיינים סידרתיים שגם אילמלא החלטת כב' הנשיא גרוניס, שצוטטה בתגובת פמ"ד, מוכרים למרבית השופטים במחוז (אם לא בכל הארץ) כמי שהגישו, לאורך השנים, עשרות רבות, אם לא מאות, של פניות והליכים לבית המשפט. מוסד הפטור מאגרה נועד לאפשר גישה לערכאות גם למי שידו אינה משגת, שמא בשל עוניו ימנע ממנו יומו בבית המשפט. בעליל, אין הכוונה לאפשר לאותו מתדיין לעשות שימוש בלתי סביר ובהיקף "אסטרונומי" במערכת המשפט ובשירות המוענק לציבור, בלא שישלם אגרה כחוק. לשון אחר – כאשר עסקינן באיפשור "יומו בבית המשפט" של המתדיין, אין הכוונה ל"מאות ימים"...איני מוצא מקום להעניק פטור מאגרה בהליך הנוכחי, אף מבלי להכנס לשיקולים של סיכויי הערעור..." (ע"א 2646-12-12 )

11. הלכה ידועה ומפורסמת היא שבקשת פטור מאגרה של תובע סדרתי תבחן ב"שבע עיניים" ובית המשפט יקמץ במתן הפטור בעניינו שכן יש בדבר לגרום להשחתת המשאב היקר של "זמן שיפוטי" ובכך לגרום נזק רב הן לציבור המתדיינים והן לבית המשפט עצמו.

כך מצאנו, כדוגמה , את דבריו של כב' הנשיא גרוניס –

"מן החומר עולה, כי עסקינן בעותר המגיש עתירות רבות מספור, עד כדי כך שקשה לעקוב אחריהן...בעל דין המציף את בתי המשפט בגשם של הליכים אינו יכול לצפות שבקשותיו לפטור מאגרה יזכו להתייחסות כאילו מדובר בבעל דין רגיל" (רע"ב 10888/08 מחמוד ראיק מגאדבה נ. שירות בתי הסוהר (2009))

12. בנדון דנן לא טרחו המבקשים לצרף ולו מסמך אחד היכול להעיד על מצבם הכלכלי, תחת זו ביכרו לצרף את החלטת כב' הש' אביגיל כהן הנזכרת לעיל, בטענה כי ממנה ניתן ללמוד על מצבם הכלכלי הרעוע. דא עקא, עיון בהחלטת כב' הרשמת א. כהן מלמד כי לא נקבעה בה כל קביעה פוזיטיבית באשר לחוסר יכולתם הכלכלית של המבקשים שכן כב' הרשמת לא נדרשה לעניין זה כלל ועיקר אחר שמצאה כי התנאי האחר הנדרש למתן פטור מאגרה, היינו – קיומה של עילת תביעה, לא התקיים כלל בעניינם של המבקשים. ובלשונה –

"גם אם עולה שמצבם הכלכלי של המבקשים אינו מהמשופרים ואניח כי הוכח התנאי בדבר העדר יכולת כלכלית, לא יהיה בכך כדי לשנות ממסקנתי כי אין לפטור את המבקשים מתשלום האגרה, שכן מעיון בכתב התביעה עולה המסקנה כי אין ההליך מגלה עילה" (ההדגשות שלי- צ.ו)

13. לא רק בעניין דנן בחרו המבקשים להסתיר ראיות בעניין מצבם הכלכלי ובעניין החלטות הדוחות בקשותיהם לפטור מאגרה. כך מצאנו, כדוגמה, בת"א 48846-01-12 שניתן ביום 29.3.13 –

"...נוסף על כך, לחובתם של המבקשים נזקף חוסר תום לב. המבקשים בבקשתם אינם מציינים כלל כי הגישו בקשות לפטור מאגרה שנדחו אלא רק את העובדה כי הגישו בקשות לפטור מאגרה שהתקבלו דבר שמונע באופן מהותי את הראיה הכוללנית של ביהמ"ש בדבר התשתית העובדתית שמונחת לפניו. כמו כן, העובדה, כנטען בתגובת המדינה, כי המבקשים שילמו אגרות ב-10 תיקים שמצויים בבית המשפט יש בה כדי להעיד ולו לכאורה בדבר יכולתם הכלכלית.

החלטות קודמות המקנות למבקשים פטור מתשלום אגרה מהוות ראיה לכאורה בלבד ואינן מזכות אוטומטית בהליך אחר, ו"כל עוד לא צורף לראיות אלה פירוט מלא ועדכני אודות מצבם הכלכלי של המבקשים אין בכך כדי לבסס טענה לחוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה". (ראה ע"ר 13258-10-11 סימון נ' רחמים ואח' ע"י ביהמ"ש המחוזי מיום 14.3.12 בתיק אחר בו המבקש/ים הגישו בקשה לפטור מאגרה).המבקשים בבקשתם מגלים טפח ומסתירים טפחיים. בעוד שניתנו בשנתיים האחרונות החלטות המזכות את המבקשים בפטור מתשלום אגרה, ניתנו גם החלטות בערכאות השונות הדוחות בקשתם לפטור מאגרה במהלך השנתיים האחרונות. המבקשים לא ציינו זאת בבקשתם. אני סבור כי אי פריסת תמונה מלאה ועדכנית באמצעות ראיות אודות מצבם הכלכלי של המבקשים מחד ואי הצגת החלטות קודמות שניתנו בשנתיים האחרונות הדוחות/מוחקות בקשתם של המבקשים לפטור מאגרה מאידך גיסא, מעיד על העדר נקיון כפיים של המבקשים.

הנימוק העיקרי של המבקשים בבקשתם הינו החלטות קודמות שניתנו בעניינם. ואולם נוכח החלטות סותרות שניתנו ע"י הערכאות השונות בבקשת המבקשים לפטור מאגרה, לרבות בחודשים האחרונים, מחזקת דעתי כי אין די בהחלטות המהוות רק "ראיה לכאורה", ועל המבקשים קמה חובה לפרט כדבעי את מצבם הכלכלי ולתמוך במסמכים רלבנטיים ולפרט נסיונם לגייס סכום האגרה הנדרשת לתשלום באמצעות קרובי משפחה/חברים/גורמים פיננסים/מימוש נכסים, ומשלא עשו כן, רובץ הדבר לחובתם"( ת"א (תל-אביב-יפו) 48846-01-12 - אברהם סימון ואח' נ' יעקב שפסר ואח' . תק-של 2013(1), 70529)

יפים אף לעניין דנן.

14. זאת ועוד, בנדון לא זו בלבד שהמבקשים לא הביאו כל ראיה בענין מצבם הכלכלי הם אף לא פרטו מה הנסיונות שעשו לצורך גיוס הכספים לתשלום האגרה, מחדל זה בהצטרף להעדר כל צרופה בעניין מצבם הכלכלי של המבקשים כדפי חשבון בנק, אישור על חסכונות ופקדונות, תדפיסי כרטיסי אשראי, העדר פירוט לענין רכושם ונכסיהם, פרטי מקום מגוריהם וכיוצ"ב, ובהצטרף להיותם של המבקשים עותרים סדרתיים, יש בו כשלעצמו להצדיק את דחיית בקשתם.

אך יותר מכך – כפי שנפרט להלן, בנדון לא קיימת למבקשים כל עילת תביעה .

15. כידוע, פטור מתשלום האגרה יינתן מקום בו שוכנע בית המשפט כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה וסיכוייו של ההליך אותו יזם המבקש, להתקבל. התנאים לפטור – מצב כלכלי קשה וסיכויים טובים להצלחת ההליך – הינם תנאים מצטברים ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור (בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (2007)).

16. המבקשים טוענים בתביעתם כי התרמית בעקבותיה ניתן פסק הדין של בית המשפט הינה אי המצאת כתב הערעור לידם. כב' הרשמת כהן ציינה בהחלטתה מיום 1.8.13, כי טענות כתב התביעה זהות לטענות שהועלו בבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה על ידם ביום 28.3.10 ואשר נדחו, כאמור, ע"י כב' הש' צ'רניאק בהחלטתה מיום 21.4.10, כיון שכך עסקינן במעשה בית דין וממילא אין כתב התביעה מגלה עילה .

החלטתה זו של כב' הרשמת א. כהן מיום 1.8.13, יפה אף לעניינו שכן מדובר באותה תביעה המוגשת בסיבוב שלישי או רביעי ע"י המבקשים, ואשר ענינה נדחה, כאמור, ע"י בית המשפט.

אף מטעם זה של העדר עילת תביעה - דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות.

17. זאת ועוד - התביעה נשוא הבקשה הוגשה שלא כדין ולא בדרך שנקבעה בפסיקת בית המשפט. ע"פ פסיקת בית המשפט תביעה לביטול פסק דין מחמת תרמית יש להגיש לבית המשפט אשר בו ניתן פסק הדין (ראה, כדוגמה, ע"א 6019/07 משה טורג'מן נ. אחים עופר (ניהול) בע"מ (2010); בש"א 7364/05 כהן נ. דגן (2005)). בנדון הגישו המבקשים את תביעתם לבית המשפט דהכא שאינו הערכאה המתאימה לכך, שכן פסק הדין ניתן, כאמור, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

אף בכך די על מנת לדחות בקשתם לפטור מאגרה שכן התביעה לא הוגשה כנדרש ורבים סיכוייה להידחות או להימחק בשל כך.

18. אם לא די באמור לעיל, בנדון המבקשים אף מהינים לברור ולבחור את המותב הנראה להם שיישב בעניינם (ממש כך!). אין זו הפעם הראשונה שהמבקשים נוהגים בדרך זו. וכך כתב בעניין זה כב' הנשיא גרוניס בהתייחסו למבקשים דנן -

"לפני סיום עלי להידרש לבקשה שהגישו המבקשים ביום 5.6.2012. בעוד שבמקור עתרו המבקשים, בבקשה שלפניי, לאיחוד הדיון בבית המשפט המחוזי מרכז, הרי שלפתע שינו הם את טעמיהם במסגרת ההודעה והבקשה מיום 5.6.2012. בבקשה זו עתרו המבקשים לאפשר להם לפנות אל נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, על מנת שיאחד את הדיון בהליכים שהוגשו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ויורה על שמיעתם לפני שופט מסוים שבשמו נקבו המבקשים. המבקשים הודיעו כי ככל שנשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע ייעתר לבקשה, ויורה על שמיעת ההליכים בפני אותו שופט, הרי יבקשו הם לאחד את ההליכים נשוא הבקשה שלפניי בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ולא בבית המשפט המחוזי מרכז. בקשה זו הינה ביטוי ברור לכך שהמבקשים מנסים לפעול מתוך רצון מחושב לבחור את מקום ההתדיינות הנוח להם (Forum Shopping). די היה בטעם זה לבדו כדי להצדיק את דחיית הבקשה שלפניי" (בש"א 838/12 - אברהם סימון ואח' נ' מרדכי גרינשטיין ואח' . תק-על 2012(2), 5060)

דומני שדי אף בהתנהלות חסרת תום לב שכזו על מנת להצדיק את דחיית בקשתם .

19. מכלל האמור, הבקשה לפטור מאגרה נדחית. המבקשים ישלמו האגרה עד ליום 20.3.14 שאם לא כן תימחק התביעה.

ניתן בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.