31 ינואר 2016

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין

החלטה

1. זוהי החלטה בבקשה להפקדת ערובה שהוגשה ע"י ב"כ המבקשת-נתבעת 2.

2. עיקר טעמי הבקשה:

1. התובעים - המשיבים הינם אזרחים זרים, תושבי אריתריאה, אשר מתגוררים בישראל באופן זמני, ויהיה קשה לקבל מהם הוצאות במידה ותביעתם תידחה.
2. למשיבים אין נכסים בישראל ולכן יש חשש מפני קושי בגביית הוצאות מהם.
3. סיכויי התביעה נמוכים, באופן המצדיק השתת ערובה למקרה והתביעה תידחה.

2. ב"כ המשיבים מתנגד להפקדת ערובה בעיקר מטעמים אלו:

1. מדובר בתביעה שעניינה מימוש זכויות המוגנות ע"פ חוק (דמי שעות נוספות, דמי חופשה, פיצויי פיטורים ועוד).
2. הפסיקה קבעה כי אין מקום להכביד על מימוש זכויותיו של העובד, קיימת זכות יסוד בגישה לערכאות ועל בית הדין לאזן בינה לבין זכות בעלי הדין לגבות הוצאותיהם.
3. בשל העובדה שלבעלי הדין אין יכולת כלכלית להיגרר להוצאות ערובה כה גבוהות אין להטיל עליהן הוצאות אלה.

3. לגרסת התובעים (להלן-המשיבים) הם עבדו אצל המבקשת בניקיון, כאשר תובע 1 עבד
מחודש 05/2010, תובע 2 עבד מחודש 1/2010 ואילו תובע 3 עבד מחודש 6/2011.

שלושת התובעים פוטרו ביחד ב 1.7.2013.

ממתחם תקופות אלה, עבור כל תובע, מבקשים לגזור דמי זכויותיהם הסוציאליות להן טוענים. לתמיכה בגרסאותיהם, צירפו המשיבים לכתב התביעה העתק תלושי משכורת, העתק מכתב התראה ותשובת הנתבעת, העתק תעודות רישיונותיהם הזמניים.

4. לגרסת המבקשת, לא התקיימו בינה לבין התובעים יחסי עובד מעביד, נתבעת 1 היא זו שהעסיקה את העובדים, ועל כן הוכחשו כלל הסעיפים בכתב התביעה נגדה. טענה שלא היתה אחראית על העובדים.

לתמיכה בגרסתה, צירפה המבקשת העתק חוזה ההתקשרות בינה לבין נתבעת 1.

5. הסעדים המבוקשים ע"י התובעים במסגרת תביעתם העיקרית הם אלו: דמי שעות נוספות, דמי חופשה שנתית, פיצויים בגין אי הפרשה לפנסיה, פיצויים בגין העסקה בלתי חוקית ופיצויים בהתאם לסעיף 26 לחוק הגנת השכר.

6. התשתית המשפטית
ביה"ד יתייחס תחילה לפסיקת ביה"ד הארצי לעניין הפקדת ערובה, להלן:

"בית המשפט יחייב תובע במתן ערובה, בין היתר, כאשר:

'התובע מתגורר בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה בשל כך לגבות את המגיע לו, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, שמהם יוכל הנתבע להיפרע' (ד"ר י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 900).

לדעתנו יש לנקוט אמת מידה זהה לגבי מי שמתגורר ב'שטחי האוטונומיה'. לאור כל האמור, ניתן וראוי לחייב תובע שאינו תושב ישראל ואשר כללי אמנות האג אינם חלים לגביו, במתן ערובה לכיסוי הוצאותיו של הנתבע: בית הדין, בדונו בבקשה כאמור, יביא כמובן בחשבון את המיוחד שבמשפט העבודה".

בפס"ד קיננג'וי (ע"ע 1064/00 דניאל קיננג'וי ואח' - אולנצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, מיום 29.8.00), המתייחס אף הוא לענין הפקדת ערובה להוצאות, הורחב העיסוק בשאלת מעמדם של העובדים הזרים בישראל, ושאלת זכויותיהם של עובדים אלו היא זו אשר עמדה במרכז פסה"ד.

בסעיף 15 לפסה"ד אמר ביה"ד כי:

"בבואנו לאזן בין זכויות העובדים הזרים לבין זכויות מעסיקיהם הגענו לכלל מסקנה כי המדיניות הנוהגת לגבי עובדים הבאים מן רשות הפלשתינאית יפה ונכוחה גם לגבי העובדים הזרים. לשון אחר: עובד זר יחוייב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים ואותם לא פרע, או שעל פניהם הוכיח המעסיק  כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה או שתביעתו מופרכת על פניה".

יצוין כי ע"פ ספרו של ד"ר זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), ס' 690, 691 יפסוק ביה"ד הוצאות לערובה בין השאר כאשר:

1. התובע מתגורר בחו"ל, ואין בידי נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע.
2. כאשר לא המציא התובע את מענו כנדרש לפי תקנה 9 (2), לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

סוף דבר

מכל האמור לעיל, ולאור מגמת בית הדין הארצי, אין מקום בשלב זה להטיל ערובה להוצאות.

שאלת ההוצאות - תתברר בסיום ההליך.
הצדדים יודיעו תוך 10 ימים האם לאור המסמכים והתחשיבים הגיעו להבנות. ככל שלא – יגישו תוך 10 ימים שלאחר מכן רשימה מוסכמת של מוסכמות ופלוגתאות ותישלח לצדדים בדואר החלטה על תצהירי עדות ראשית.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ו, (31 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.