1. לפני תביעה שהגישה דלתון עבודות אלומיניום בע"מ (להלן: "התובעת") נגד התעשייה האווירית לישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת") לתשלום סך של 4,617,300 ₪.

רקע

1. בין הנתבעת לבין ת.ג.י בע"מ (להלן: "תגי") נכרת חוזה שבמסגרתו הזמינה הנתבעת מתגי ביצוע עבודות בנית מבנה בשם תדהר במפעל אלת"א (חברת בת של הנתבעת), באשדוד (להלן: "הפרויקט"). הפרויקט הורכב מ - 3 הזמנות עבודה נפרדות שהוצאו לתגי במועדים שונים ועסקו במרכיבים שונים של עבודות הבניה שנדרשו.
2. בהתאם לחוזה רשאית הייתה תגי להתקשר עם קבלני משנה שיבצעו עבורה עבודות שהתחייבה לבצע במסגרת הפרויקט.
3. בחודש אפריל 2004 נחתם בין התובעת לבין תגי חוזה שבמסגרתו הזמינה תגי, כקבלן ראשי של הנתבעת, מהתובעת, כקבלן משנה, ביצוע עבודות אלומיניום בפרויקט. בחוזה נקבע כי התמורה שהתובעת תהיה זכאית לה, תהיה בהתאם לכמות וטיב העבודה שתבוצע בפועל ע"י התובעת, לפי מדידה שתעשה ותאושר ע"י תגי, המהנדס מטעם תגי והמזמינה - הנתבעת.
4. תוך כדי ביצוע העבודות התגלעו בין הצדדים מחלוקות ביחס לתמחור עבודות מסוימות, ליקויים בעבודות ומועד השלמת העבודות.
5. במטרה לקדם את סיכום ההתחשבנות ביחס לפרויקט התקיימה ביום 14.8.2007 פגישה בנוכחות נציגי התובעת, תגי והנתבעת שבמסגרתה נדונו סעיפים שנויים במחלוקת בחשבונות תגי בפרק האלומיניום.
6. מסיכום הפגישה שנכתב על ידי תגי ברור שכל הצדדים הבינו כי היריבות של הנתבעת היא עם תגי ולאחר שתושג הסכמה על החשבון הסופי, יהיה על הנתבעת לשלם לתגי את תמורת ביצוע העבודות בהתאם. בפגישה אמר נציג הנתבעת כי הנתבעת לא תשלם לתגי סכומים נוספים עד אשר יתוקנו כל הליקויים. תגי הודיעה כי היא דוחה את האיום והביעה מחאה על כך שחרף העובדה שהמבנים נמסרו כשנתיים קודם לכן, הגם שעבודות האלומיניום נמשכו לאחר מכן, החשבונות נבדקים בקצב איטי מידי בניגוד להוראות החוזה.
7. בהמשך, התנהלו מגעים והיו תיאומים בין תגי לבין הנתבעת בעניין תיקון הליקויים. בנפרד התנהלו מגעים בין תגי לבין התובעת לביצוע התיקונים הנדרשים (נספחי ב לתצהיר דורה המפרט תכתובת בנושא עד לחודש פברואר 2018).
8. לאחר שהתובעת השלימה את ביצוע העבודות והגישה חשבון סופי לתגי, לפני שהאחרונה השלימה את ההתחשבנות הסופית בגין העבודות בפרויקט עם הנתבעת, נכנסה תגי להקפאת הליכים (אוגוסט 2008), ולאחר מכן לפירוק. לטענת התובעת, מלוא החוב עבור העבודות שביצעה לא שולם לה ואין באפשרותה לגבותו מתגי.
9. בעקבות זאת, הגישה התובעת את התביעה דנן נגד הנתבעת שהזמינה את ביצוע הפרויקט.

תמצית טענות הצדדים

התובעת

1. לטענת התובעת, הנתבעת התעשרה על חשבונה שלא כדין בכך שלא שילמה את תמורת העבודות שביצעה התובעת בפרויקט חרף העובדה שתוצרי העבודות נמצאים במתחם אלתא.
2. בהתאם לחוזה שנחתם בין התובעת לבין תגי ביום 1.4.2004, הזמינה האחרונה עבור הנתבעת עבודות בפרויקט בסך של 3,123,294 ₪ בצירוף מע"מ. לחוזה צורף כתב כמויות שתיאר את העבודות ואופן תמחורן. לטענת התובעת, כתוצאה משינויים ותוספות שדרשה הנתבעת לבצע, גדל היקף העבודות במאות אחוזים.
3. בתקופת ביצוע העבודות הגישה התובעת חשבונות חלקיים. הנתבעת בדקה את החשבונות החלקיים במועדי מסירתם ועל פי אישורה במהלך ביצוע העבודות שולמו לתובעת תשלומים בגין העבודות שבוצעו בפועל עד להגשת כל חשבון חלקי.
4. ביום 15.11.2007 הגישה התובעת את החשבון הסופי המצטבר בגין כלל העבודות שביצעה בפרויקט בסך של 7,780,000 ₪ + מע"מ.
5. לטענתה, במשך זמן רב גררו נציגי הנתבעת רגליים בהליך בדיקתו. ביום 27.11.2007 אישרה הנתבעת את החשבון הסופי על סך של 6,912,816 ₪ בתוספת מע"מ בלבד.
6. לטענת התובעת, בפועל הנתבעת לא שילמה אף את הסכום שאישרה כאמור אלא סך של 5,830,000 ₪ בלבד. התובעת טענה כי ביצעה עבודות נוספות שלא אושרו בסך של 954,692 ₪ בתוספת מע"מ.
7. לנוכח האמור תובעת התובעת מהנתבעת לשלם את ההפרש בין הסכום שאישרה לבין הסכום ששילמה בפועל וכן את תמורת העבודות על פי סעיפים שביצעה וטרם אושרו ע"י הנתבעת ובסך הכול 2,037,508 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה.
8. במסגרת תיק הפירוק של תגי הגישה התובעת תביעת חוב אך לא קיבלה כל סכום שהוא.

הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, התובעת אינה צד לחוזה בינה לבין תגי ואין לה כל זכות מכוחו.
2. בהתאם למוסכם ביניהן, המציאה תגי לנתבעת חשבונות תקופתיים ובסופו של הפרויקט המציאה חשבון סופי בגין העבודות שביצעה לטענתה לרבות עבודות האלומיניום בפרויקט. החשבונות נבדקו ע"י מפקח הפרויקט ומנהל הפרויקט. לאחר הבדיקות אושרו לתשלום הסכומים שנקבע כי תגי זכאית להם. הנתבעת שילמה לתגי את הסכומים שאושרו בהתאם לתנאי התשלום והפרוצדורות שנקבעו בחוזה.
3. תגי התקשרה עם התובעת כקבלן משנה שתבצע עבורה עבודות אלומיניום שנכללו בכלל העבודות שהתחייבה לבצע עבור הנתבעת במסגרת הפרויקט. הנתבעת לא הייתה צד לחוזה בין תגי לבין התובעת, היא לא הכירה ואינה מכירה את תנאיו, לרבות אלה הנוגעים לתשלום עבור העבודות שתבצע התובעת עבור תגי, ואינה אחראית להם.
4. תגי איחרה במועדי מסירת המבנה איחורים קיצוניים דבר שהביא לחיובה בקנסות שלא רק שהתקזזו כנגד מלוא יתרת התמורה שכביכול הגיעה לה מהנתבעת בסיום הפרויקט אלא הביאו לחוב נגדי שלה כלפי הנתבעת.
5. הנתבעת שילמה לתגי את מלוא התמורה שהגיעה ממנה ואינה חייבת דבר לכל גורם שהוא בגין הפרויקט.
6. גם אם יימצא שהנתבעת חייבת סכום כלשהו לתגי, לא ניתן יהיה לשלמו לתובעת שכן תהיה בכך העדפת נושים ביחס לשאר נושיה של תגי. בכתב הגנתה טענה הנתבעת לסיכון כפול בכך שהיא עלולה להימצא חייבת לשלם סכומים לתגי לקופת הפירוק וגם לתובעת בהליך זה. טענה שהתייתרה כפי שיפורט להלן.

הכרעה

1. טרם שאדון במחלוקת בין הצדדים לגופה יש לדון בטענות המקדמיות שטענה הנתבעת.

התיישנות

1. לטענת הנתבעת התביעה שהוגשה ביום 29.1.2014 התיישנה. תקופת ההתיישנות היא 7 שנים.

דיני עשיית עושר ולא במשפט, שעליהם מבוססת התביעה, קובעים כי עילת התביעה נוצרת עם מתן הנכס או השירות (סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט).

1. לפיכך, לכאורה, בכל פעם שהתובעת השלימה ביצוע עבודה בפרויקט קמה לה עילת תביעה, שהרי מאותו מועד החלה הנתבעת ליהנות מתוצרי עבודתה של התובעת. עבודות האלומיניום בוצעו ונמסרו החל מחודש אפריל 2004 וכלה בסוף שנת 2006. תעודות ההשלמה למבנה ניתנו אמנם ביום 15.3.2007 אך רוב רובו של הפרויקט בוצע עוד לפני סוף שנת 2006.
2. לטענת התובעת היא ביצעה עבודות גם במהלך שנת 2008. כאמור, החשבון הסופי הוגש ביום 15.11.2007. לכן התביעה לא התיישנה. בנוסף, בהתאם לחשבונות שהופקו על ידי הנתבעת בשנים 2009 ו-2010 הנתבעת מודה בחלק מהחוב. ההודאה בחלק מהחוב ניתנה גם בסיכומים, לכן לא חלה התיישנות.
3. דעתי היא כי התביעה לא התיישנה.
4. התובעת לא טענה כי התובעת קיבלה את הנכס שלא על פי זכות שבדין. הנתבעת קיבלה את הנכס כדין. לטענת התובעת הפכה קבלת הנכס להתעשרות שלא כדין החל מהמועד שבו נקבע כי על הנתבעת לשלם עבורו אך היא לא עשתה כן. לפיכך, מועד תחילת מרוץ ההתיישנות הוא המועד שבו היה על הנתבעת לשלם את התשלום בהתאם לחשבון הסופי שהוגש (השוו לע"א 9371/00 אלבשארה נ' קוסטודיה, פ"ד נו (4) 798, פס' 14 (2002)). לפני מועד זה לא קמה לתובעת עילת תביעה. אין מחלוקת כי התביעה הוגשה בחלוף פחות מ-7 שנים ממועד הגשת החשבון הסופי. לכן, התביעה לא התיישנה.

העדר יריבות ומערכת היחסים בין הצדדים

1. דעתי היא כי יש לדחות את התביעה בשל מהות מערכת היחסים בין הצדדים גם ללא בחינת קיומו או העדרו של חוב כלפי התובעת.
2. כאמור, בין הנתבעת לבין התובעת לא קיים חוזה. החוזה לביצוע העבודות מחודש אפריל 2004 נחתם בין התובעת לבין תגי. הנתבעת התקשרה בחוזים עם תגי בלבד. החוזה האמור אינו חוזה לטובת צד שלישי כפי שטוענת התובעת, שכן הצדדים לא ביקשו לזכות את התובעת לפי אותו חוזה.
3. ביום 8.1.2008 נתנה תגי לתובעת ייפוי כוח שלא שינה את מערכת היחסים בין הצדדים, אלא אפשר לתובעת לשאת ולתת עם הנתבעת. בייפוי הכוח נקבע במפורש כי כל סיכום בין הצדדים כפוף לאישור תגי וכל הסכומים שייקבע כי מגיעים לתגי ישולמו לה במישרין (ההדגשות אינן במקור):

"הריני לאשר בזאת כי הננו מייפים את כוחו של מר ראובן נניקשוילי ת"ז... מחברת דלתון-קבלן האלומיניום במתחם אלתא, לשאת ולתת עמכם בכל נושא יתרת חשבונות האלומיניום השנויים במחלוקת בינינו והשלמת תיקון הליקויים, הקשורים במתחם אלתא.

כל סיכום שיושג ביניכם יובא לאישור וחתימה של החתום מטה.

מטרת ייפוי כוח זה היא לתת הזדמנות נוספת לקבלן להציג את עמדותיו והסבריו בכל הנושאים השנויים במחלוקת בחשבון, ולקיים עמכם משא ומתן על מנת להגיע להסדר שיענה על דרישות כל הצדדים.

למען הסר ספק מובהר כי ככל שיגיעו לתגי כספים לאחר תום הדיונים ואלה ישולמו בפועל ישירות לתגי עפ"י הוראות ההסכם תגי תשלם לקבלן בהתאם לחוזה בינה ובינו".

1. במהלך דיון ההוכחות בתביעה זו התברר כי המפרק של תגי הגיש נגד הנתבעת תביעה בגין סכומים שלא שולמו ובכללם סך של 800,000 ₪ בגין עבודות האלומיניום (עמ' 34 לפרוטוקול). מדובר בתביעה בתיק 13902-05-16 ת.ג.י בע"מ (בכינוס ובפירוק) נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ.
2. ביום 30.6.2017 הגיעו הצדדים בתביעה האמורה להסכם פשרה שלפיו תשלם הנתבעת לתגי סך של 240,000 ₪ בתוספת מע"מ לסילוק סופי של כל טענות ותביעות תגי נגדה. יש לשים לב כי סכום זה דומה ליתרת החוב בגין כל העבודות שתגי התחייבה לבצע, שהנתבעת טענה לה בתביעה דנן (כבר בתחילת שנת 2016), שלא כללה כל חוב בגין עבודות אלומיניום (סעיפים 14 ו-22 לתצהיר קליין).
3. בסעיף 5 להסכם הפשרה הנ"ל נקבע כך:

"התובעת (תגי – ר.ש.) מאשרת כי ויתור זה שלה ניתן גם בשם חברת סקלאר (מכח המחאת הזכות שניתנה לה) וכן מהווה ויתור גם כנגד תביעה נגד התע"א של כל מי שביצע את העבודות נשוא התביעה בשמה או במקומה ובכלל זה קבלני המשנה מטעמה (למעט חברת דלתון שבגינה מתנהל הליך נפרד)".

1. הצדדים בתביעה דנן חלוקים לגבי פרשנות הסעיף (בהסכם כלולה תנית סודיות אך הצדדים הסכימו על גילויו ואף הגישו סיכומים משלימים שבמסגרתם טענו למשמעותו).
2. לטענת התובעת, הסכם הפשרה החריג את התביעה דנן מתחולתו ולכן אין כל מניעה לבררה. הסכום לתשלום שעליו הסכימו הצדדים במסגרת הסכם הפשרה חושב בהתאם ואינו כולל תמורה בגין עבודות אלומיניום. לביסוס טענתה בעניין זה הפנתה התובעת לתצהירה של הילדה קליין מטעם הנתבעת, שלפיו, יתרת הסכום שהיה על הנתבעת לשלם לתגי עמדה על סך של כ-237,000 ₪, סכום שאינו כולל בחובו תשלום עבור עבודות אלומיניום שבוצעו על ידי התובעת. לטענת התובעת, בנוסף, מלמד הסכם הפשרה כי מבחינת תגי ההתחשבנות של התובעת צריכה להיעשות ישירות מול הנתבעת.
3. לטענת הנתבעת, בהתאם להסכם הפשרה היא שילמה את מלוא חובה לקבלן הראשי – תגי. בנסיבות אלו, קבלן המשנה לא יכול עוד לטעון שהנתבעת עשתה עושר שלא במשפט. כתב התביעה בתביעת תגי נגד הנתבעת כלל תביעה לתשלום בגין עבודות האלומיניום. הסכם הפשרה מיצה את טענות תגי גם בעניין זה. תביעת התובעת הוחרגה בהסכם הפשרה מכיוון שבאותו זמן הייתה תלויה ועומדת ובמצב זה, תגי לא יכלה לוותר עליה בשם התובעת.
4. אני מעדיפה את פרשנות הנתבעת על פני פרשנות התובעת. בהסכם הפשרה ויתרה תגי על כל טענותיה נגד הנתבעת. טענות אלו כללו דרישה לתשלום תמורת עבודות אלומיניום. ההסכם לא נועד לקבוע ולא קבע עמדה כלשהי ביחס לסכסוך הנדון בתביעה דנן, לא הכרה ולא הכחשה של זכות התובעת, שהרי תגי לא יכולה היתה להתחייב בשמה של התובעת. לכן צוין בהסכם הפשרה כי ביחס לתובעת "מתנהל הליך נפרד".

האם במסגרת מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעת נוצר חוזה מחייב?

1. במקרים מסוימים, כאשר קיימת הסתמכות של קבלן המשנה על מצג או הבטחה של המזמין, עשוי להיווצר ביניהם חוזה, אך מקרים אלה נדירים וגורמים לשיבוש חלוקת הסיכונים והעלויות שנקבעו בין הצדדים (ע"א (מחוזי חי') 3182/06 בית הורים בע"מ נ' משה גלעדי (2006)).
2. בענייננו, בניגוד לטענת התובעת, תגי לא המחתה לה את זכויותיה אלא נתנה לה ייפוי כוח שבו הובהר במפורש כי כל סיכום שיושג עם הנתבעת מותנה בהסכמה ואישור של תגי. ההתחשבנות הכספית של הנתבעת בוצעה מול תגי ולא מול התובעת. יש לשים לב כי כאשר הוצג ייפוי הכוח לנתבעת היא קבלה על כך (נספח ב 22 לתצהיר דורה).
3. בנסיבות אלה, בהעדר מערכת יחסים חוזית בין התובעת לבין הנתבעת, כאשר התחייבות הנתבעת היא כלפי תגי בלבד, וזכות התובעת היא כלפי תגי בלבד, דעתי היא כי אין לתובעת עילת תביעה חוזית נגד הנתבעת. התובעת לא הוכיחה כי נוצר חוזה נפרד או חדש בינה לבין הנתבעת. בעניין זה הכלל הוא: "בהעדר חוזה בין המזמין לבין קבלן המשנה הרי שלא קיימת עילה תביעה חוזית למי מהשניים האחד כנגד משנהו" ת"א (שלום הרצ') 43703-07-10 יוסף טאהא נ' מישל לנשון (2014). מצב דברים זה הוא שונה ממצב הדברים ברע"א 3420/04 פרנץ חברה לבניה ולנכסים בע"מ נ' ונטורה הנרי אלומיניום לבנין בע"מ (2005),שם נקבע כי נוצרה מערכת חוזית ישירה בין המזמין לבין קבלן המשנה שבמסגרתה אף שילם המזמין ישירות לקבלן המשנה לאחר שהקבלן הראשי הפר את החוזה, דבר שלא התקיים בענייננו (לא הפרת הקבלן הראשי את החוזה ולא תשלום ישירות לקבלן המשנה).
4. התובעת לא הניחה בסיס מספק גם ביחס לעילה של עשיית עושר ולא במשפט. הסכום לתשלום שנקבע במסגרת מערכת היחסים החוזית בין הנתבעת לבין תגי, בהסכם הפשרה בתביעת תגי, דומה לסכום החוב שנטען ע"י הנתבעת זמן רב קודם לכן. באותו הליך שילמה הנתבעת לתגי את מלוא חובה. המסקנה המתחייבת היא שהנתבעת לא התעשרה.
5. לגבי האפשרות להגיש תביעה במערכת היחסים בין קבלן המשנה לבין המזמין בעילה של עשיית עושר ולא במשפט הביע פרופ' פרידמן את דעתו כי:

"ספק בעיני אם יש צורך לאפשר לקבלן המשנה, במקרי הפרה גרידא (להבדיל ממקרים של פגם ברצון), "קיצור דרך" שבאמצעותו יוכל לתבוע במישרין את בעל הנכס (שעדיין לא שילם לקבלן הראשי)" (דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט, פס' 7.13 (מהדורה שנייה, כרך א 1998).

וכן ראו עמדתו של פרופ' זמיר בעניין זה:

"כאשר המזמין שילם לקבלן את מלוא שכרו והאחרון לא שילם את שכרו של קבלן המשנה, אין התעשרות מצד המזמין, ולכן לא תקום לקבלן המשנה עילה בדיני עשיית עושר כלפי המזמין. אולם, אם המזמין שזכה בפירות מלאכתו של קבלן המשנה טרם שילם את מלוא השכר לקבלן, מתעוררת השאלה אם יוכל קבלן המשנה לתבוע ישירות את המזמין בשל התעשרותו (בגבולות הסכום שטרם שולם לקבלן הראשי)" (אייל זמיר חוק חוזה קבלנות תשל"ד-1974 בפס' 119 (1994).

כלומר, אין די בהוכחת חוב כלפי קבלן המשנה, כדי להקים לו עילת תביעה נגד המזמין. כדי שתקום עילת תביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט של קבלן המשנה כלפי המזמין, על קבלן המשנה להראות כי המזמין לא שילם לקבלן הראשי עבור העבודות (ע"א (מחוזי חי') 3182/06 בית הורים בע"מ נ' משה גלעדי (2006). בענייננו, התובעת אינה יכולה להוכיח זאת, שהרי בהתאם להסכם הפשרה בין הנתבעת לבין תגי, שילמה הנתבעת לתגי את מלוא חובה.

1. תביעת התובעת היא נגד תגי בלבד למרות שבנסיבות העניין נראה כי לא ניתן לגבות את החוב האמור. התובעת נטלה על עצמה סיכון למצב דברים כזה, כאשר התקשרה עם תגי, מבלי שקיבלה בטוחות מספיקות לתשלום בגין העבודות.
2. פסיקת פיצוי לתובעת עלולה לגרום להעדפת נושים, כך שלתובעת ישולם חוב שהיה על תגי לשלמו, בעוד שלשאר קבלני המשנה או נושיה של תגי לא ישולם החוב. היה על התובעת לתבוע ולדרוש את כל תביעותיה ודרישותיה ולמצות את זכויותיה במסגרת הליך הפירוק.
3. בתצהירו, בקש מנכ"ל התובעת לבסס את חבות הנתבעת בין היתר על כך שמעולם לא הציגה אסמכתא על סיום חשבון בינה לבין תגי: "אין מאומה במסמכים מטעם הנתבעת שיש בהם להוכיח כי סיום החשבון בינה לבין תג"י הסתיים כלל, הרי במצב כזה הנתבעת יכלה להציג הסכם העדר תביעות שתגי חתומה עליו, אך, כמובן, היא לא מציגה אותה ולא מציגה אפילו את הפירוט של מה היא שילמה מתי ולמי" (סעיף 61). לאחר שהנתבעת הציגה אסמכתא על סיום החשבון בינה לבין תגי, לא יכולה עוד התובעת - קבלנית המשנה לבוא בטענות כלפיה כמזמינה.
4. מעבר לנדרש אדון להלן בשאלה האם התובעת הוכיחה כי הנתבעת לא שילמה את מלוא חובה.

מרכיבי סכום התביעה

1. לטענת התובעת החשבון הסופי המצטבר בגין כל עבודות האלומיניום שביצעה בפרויקט עמד על סך של 7,780,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת התובעת, הנתבעת שילמה עבור עבודות אלומיניום סך של 5,830,000 ₪ בתוספת מע"מ בלבד.
2. סכום התביעה מורכב מסך של 1,082,816 ₪ בתוספת מע"מ בגין עבודות שהתובעת טענה כי אושרו על ידי הנתבעת אך האחרונה לא שילמה עבורן וסך נוסף של 954,692 ₪ בתוספת מע"מ עבור עבודות שבוצעו אך לא אושרו על ידי הנתבעת.
3. לטענת התובעת, הנתבעת סירבה לקיים פגישות בנושא החשבון הסופי עד לתיקון ליקויים בעבודות. בעקבות זאת, השקיעה התובעת מאות אלפי שקלים בביצוע תיקונים לשביעות רצון הנתבעת. לאחר ביצוע התיקונים נכנסה תגי להקפאת הליכים ורק בשל כך סירבה הנתבעת לשלם את תמורת העבודות. הנתבעת ניצלה לרעה את כניסתה של תגי לחדלות פרעון, ניתקה מגע עם התובעת ולא שילמה את חובה.

חשבונות תגי שאושרו

1. התובעת לא הציגה דרישת תשלום כלשהו שדרשה מהנתבעת במישרין במהלך ביצוע העבודות או לאחר השלמתן.

מר דורה, המפקח על הפרויקט מטעם הנתבעת הצהיר בתצהירו:

"בתצהירי התובעת אין כל התייחסות לטענותיה בדבר דרישות התשלום שנדרשו על ידי התובעת אולם לא אושרו, או אושרו באופן חלקי על ידי התע"א. ניתן למעשה ללמוד על דרישות אלו אך ורק מהשוואה בין החשבונות הסופיים של התובעת שצורפו לתצהירי העדים מטעמה, לבין החשבונות הסופיים שהנתבעת היתה מוכנה לאשר לתגי, בכפוף להסכמה כוללת עם תגי על סיום ההתחשבנות בפרויקט" (סעיף 14).

1. למעשה, התובעת לא הציגה כל חשבון שהגישה לנתבעת ולא כובד. חשבונות תגי וחשבונות התובעת בגין אותן עבודות הם חשבונות נפרדים ואמורים להיות שונים בשל ההבדלים בין קבלן ראשי לבין קבלן משנה לרבות לעניין תמחור העבודות (סעיף 16.6 לתצהיר דורה).
2. לטענת הנתבעת, כדי להוכיח כי היא לא שילמה את מלוא חשבונות עבודות האלומיניום שאושרו, היה על התובעת להוכיח כי הנתבעת שילמה לתגי את הסך של 5,830,415 ₪ (הסכום שלטענת התובעת, תגי שילמה לה), בלבד ולא את הסכום המלא של החשבונות בסך של 6,912,816 ₪.
3. לטענת התובעת, טענת הנתבעת שלפיה היא שילמה את מלוא התמורה ואף סכום גבוה יותר, היא טענת הודאה והדחה כך שעל הנתבעת להוכיח כי שילמה את הסכומים הנדרשים.
4. איני מקבלת טענה זו. מעבר לכך שהטענה נטענה לראשונה בסיכומי התשובה, הרי שבענייננו לא מדובר בטענה מסוג הודאה והדחה (ראו לדוגמה: ת"א (מחוזי מרכז) 38508-05-11 עננה בע"מ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 13.02.2012)).
5. הן התובעת והן הנתבעת לא הציגו את כרטסת הנהלת החשבונות של תגי אצל הנתבעת בגין עבודות האלומיניום.

הנתבעת טענה כי מערכת המחשבים שלה הוחלפה בשנת 2006 ובחלוף כ-10 שנים אין עוד בידיה תיעוד ברמה של כרטסת הנהלת חשבונות של הנתונים מהתקופה שהמערכת הקודמת הייתה בשימוש, לרבות נתונים הקשורים לפרויקט (סעיף 13 לתצהיר גב' קליין).

1. מהראיות עלה כי את טענתה בעניין זה מבקשת התובעת להוכיח בהסתמך על כרטסת החשבונות של תגי לגבי ההתחשבנות בין תגי לבין התובעת ועל דברים שאמרה תגי (לא הובהר מי בתגי-ר.ש.), למנכ"ל התובעת, מר ראובן נניקשווילי כי אלה הסכומים שקיבלה תגי עבור עבודות האלומיניום שאותם העבירה לתובעת ואפילו לא הותירה בידיה רווח קבלני (עמ' 30).
2. לא ניתן לקבל את הדברים. מעבר לכך שכרטסת החשבון של תגי לגבי התנהלות החשבון בינה לבין התובעת אינה נותנת תמונה על החשבון בין הנתבעת לבין תגי, לא הובאה ראיה כדבעי שהדברים נאמרו, לא הובהר ע"י מי מטעם תגי נאמרו לכאורה ולא הוצגה ראיה כדבעי לביסוס הדברים, גם אם נאמרו.
3. מר נניקשווילי אמר בחקירתו כי כרטסת החשבונות של תגי אצל הנתבעת הייתה ברשות התובעת כשהגישה את תביעת החוב אך "עכשיו" אינה אצלו והוא לא חיפש העתק שלה (עמ' 30 ש' 24 - 26).

מר נניקשווילי נשאל מדוע לא צירף את הכרטסת של תגי לתצהירו, והשיב כי לא ראה בזה צורך. לטענתו, על הנתבעת לבדוק אם הוא טועה שכן אלה המספרים שרשומים אצל התובעת (שם, ש' 31-29).

מר נניקשווילי נשאל מדוע לא צירף לתצהירו את כרטסת החשבונות של תגי אצל התובעת והשיב כי בדק שהמספרים תואמים ולא מצא לנכון לצרפה (עמ' 30 ש' 32- עמ' 31 ש' 2-1).

תשובותיו לא הניחו את דעתי. הימנעות התובעת מלצרף את העתקי הכרטסות פועלת לחובתה. זאת ועוד, לביסוס טענותיה בעניין זה יכולה הייתה התובעת להזמין לעדות מי מטעם תגי. התובעת נמנעה מלעשות כן. גם הימנעות זו פועלת לחובתה.

1. גב' קליין הצהירה כי הנתבעת שילמה לתגי סכום כולל של 7,355,576 ₪ עבור עבודות האלומיניום שבוצעו על ידי התובעת בכל הזמנות הפרויקט (כולל מבנה תאנה) (סעיפים 17 – 21 ודו"חות חישוב בנספחים ז'1 – ז'4 לתצהירה). גב' קליין העידה כי כל הסכומים שאושרו שולמו בפועל (עמ' 61 - 62). גרסתה לא נסתרה בחקירתה הנגדית ואני מקבלת אותה.
2. לנוכח כל האמור, אני דוחה את טענת התובעת כי לא שולמו כל החשבונות שהנתבעת אישרה.
3. בהקשר זה יש לשוב ולהזכיר, בהסכם הפשרה בין תגי לבין הנתבעת אישרה תגי כי אין לה עוד טענות ביחס לחשבונות אלה. התובעת אינה זכאית לתשלום מהנתבעת בגין חשבונות שתגי עצמה אינה טוענת עוד לזכות לתשלום בגינם.
4. לא התעלמתי מטענת התובעת כי מחשבון הנתבעת מיום 20.10.2014 עולה כי הנתבעת אישרה סכום של 6,773,201 ₪ בתוספת מע"מ בלבד ולכן טענתה כי שילמה סכום גבוה יותר אינה נכונה. בחקירתה לא עומתה גב' קליין עם החשבון האמור שנמסר בשלב גילוי המסמכים לפיכך התובעת אינה יכולה להיבנות מטענה זו.

סכומים שהתובעת דרשה אך הנתבעת לא אישרה

1. לטענת התובעת, בעדותו הודה המפקח כי לא בדק את החשבון הסופי שהגישה התובעת וכי לאחר שנת 2007 לא היה מעורב בחשבונה. בניגוד לחובתה, הנתבעת לא בדקה את העבודות שבוצעו, לכן לא אישרה אותן ולכן עליה לשלם את תמורתן. התובעת הוסיפה וטענה כי היא לא מסרה ניתוחי מחירים של העבודות כיוון שלא נדרשה לכך. לטענת התובעת, היא מסרה לנתבעת את כל המסמכים שנדרשה למסור.
2. לטענת הנתבעת, היה על התובעת לבסס את טענותיה ביחס לעבודות שלא אושרו במלואן או בחלקן באמצעות חוות דעת מומחה הנדסי או באמצעות חישובי כמויות שהוגשו לנתבעת או ניתוחי מחירים או מחירונים או סימוכין אחרים שיש בהם לבסס את ביצוע העבודות הנטענות ושוויין. התובעת הגישה את החשבון הסופי שהיא בלבד זו שערכה אותו, ללא הוכחה כלשהי ביחס לעבודות שאליהן מתייחס החשבון.
3. מקובלת עלי טענת הנתבעת כי עצם העובדה שהתובעת הגישה חשבון ודרשה תשלום בגין עבודה נטענת אין בה משום הוכחה כדבעי כי היא זכאית לו. היה על התובעת להיכבד ולהיכנס לפרטי העבודות הנטענות, מחירים, כמויות וביצוע.
4. בתצהירו, פירט המפקח דורה את אופן בדיקת דרישות התשלום של תגי ובין היתר כי בבדיקת החשבונות עסקו מספר גורמים מקצועיים. המפקח הצהיר כי בכל המקרים שבהם נדחו דרישות התשלום בתחום עבודות האלומיניום או אושרו באופן חלקי בלבד, נעשה הדבר משיקולים עניינים ומקצועיים בלבד ולאחר שניתנו הזדמנויות הן לתגי והן לתובעת להציג את טיעוניהן, להגיש חישובי כמויות, ניתוחי מחירים, אסמכתאות, הצעות מחיר וכל מסמך אחר שיוכל לתמוך בדרישתן. עוד הצהיר, כי לאחר שהדרישות הובאו לפניו, הוא נהג תמיד לבדוק אותן היטב לבצע לגביהן ניתוחי מחירים שלו לפי התוכניות והמפרטים של החוזה ובהתאם לאופני מדידה מקובלים. כדי להמחיש את טענת הנתבעת שדרישות התשלום בתחום האלומיניום שלא אושרו או אושרו באופן חלקי בלבד נבחנו לגופן, הפנה המפקח דורה לדוגמאות מהחשבונות הסופיים של התובעת (סעיף 16 לתצהירו). בין היתר פירט כי התובעת ביקשה תשלום נפרד עבור איטום סביב חלונות שהתקינה למרות שלא הייתה זכאית לכך מכיוון שהאיטום כלול במחיר החלון (עמ' 45 ש' 8 – 12, עמ' 22 – 23).

הצהרתו שלפיה בחן הפיקוח את דרישות התשלום לגופן מקבלת חיזוק בעדותו של יוסי נאור (עמ' 24 ש' 27 – עמ' 25 ש' 2).

1. גב' קליין העידה כי הבדיקה לגבי הכמויות הסתיימה לפחות בשנת 2007 וכאשר התבקשה להסביר עדכונים שנעשו בחשבון בשנים 2008 – 2009 השיבה:

"...החשבונות הסופיים שהיו בשנת 2008 ו-2009 נגעו להמשך ביצוע הפרויקט שגזר את הנושא של הפיגורים והתקורות ולכן המידע הזה כן קיים. לגבי הכמויות הדברים נסגרו כבר הרבה קודם. לכן כשהוגשה התביעה לגבי הכמויות חלק מהדברים היו מבחינתנו במגנזות וחלק כבר לא נמצאו" (עמ' 55 – 56).

1. לטענת הנתבעת, 72% מהסכום הנתבע בשל חשבונות שלא אושרו על ידיה הם בגין עבודות חריגות שלא הוסדרו בחוזה ושנדרש ביחס אליהן ניתוח מחירים (684,911 מתוך 954,692 ₪).
2. דעתי היא כי התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לתשלום בגין עבודות שלא אושרו.
3. מהעדויות עלה כי ביחס לרכיבים שונים של העבודות התגלעו מחלוקות בין הצדדים לגבי המחיר הנכון עבורם (סעיף 16 לתצהיר המפקח דורה וחקירתו בעמ' 52, עדותו של מר יוסי נאור בעמ' 25 ש' 14). את המחלוקות האמורות היה על הצדדים (התובעת, תגי והנתבעת) להסדיר בהתאם לחוזים ביניהן. חשבונות התובעת כשלעצמם אינם מהווים ראיה מספקת. בית המשפט אינו יכול להחליף את הצדדים בביסוס שוויין של כל אחת מהעבודות שהיו שנויות במחלוקת ולא אושרו על ידי הנתבעת. התובעת לא הוכיחה כי עמדתה ביחס לעבודות שהתמורה בגינן שנויה במחלוקת עדיפה על פני עמדת הנתבעת. גם אם הייתה מוכיחה זאת, טענתה נגד הנתבעת היא טענה של תגי כמפורט לעיל. התובעת לא באה בנעליה של תגי בעניין זה.

קיזוז

1. הנתבעת טענה כי יש לה זכות קיזוז מול תגי בשל איחור בהשלמת העבודות.

לנוכח ההסדר בין הנתבעת לבין תגי נראה כי טענה זו התייתרה.

חובת תום הלב

1. לטענת התובעת בסיכומיה, היא הסתמכה על ייפוי הכוח שנתנה לה תגי בהסכמת הנתבעת והשקיעה מאות אלפי שקלים בביצוע תיקונים של העבודות לאחר שהנתבעת התנתה את סיום ההתדיינות על החשבון הסופי מול התובעת בסיום התיקונים. לאחר סיום התיקונים, בטרם החלו התובעת והנתבעת בהליך סגירת החשבון הסופי נקלעה תגי להליכי חדלות פרעון ועקב כך לא הוסדר חשבונה של התובעת עבור העבודות שביצעה. לטענת התובעת, הנתבעת הוליכה אותה שולל בכך שנתנה לה להבין כי לאחר סיום התיקונים תשלם לה את תמורת העבודות בעוד שבפועל ניצלה את קריסתה של תגי כדי להימנע מלשלם את מלוא תמורת העבודות.
2. איני מקבלת את הטענה. מקובלת עלי טענת הנתבעת כי כאשר מתגלים ליקויים בעבודות עוד במהלך ביצוען כפי שאכן קרה בענייננו הייתה זאת זכותה של הנתבעת לעמוד על כך שהליקויים יתוקנו טרם סיום ההתחשבנות.

התובעת לא הוכיחה מצג או התחייבות כלשהי של הנתבעת לשלם לה במישרין תשלומים בגין עבודות לאחר ביצוע התיקונים. התובעת מנסה לקרוא בייפוי הכוח את מה שאין בו. בניגוד לטענתה, אין בייפוי הכוח המחאת זכות מכל סוג שהוא. ההיפך הוא הנכון, הובהר בו במפורש כי מטרתו, מתן הזדמנות נוספת לתובעת להציג את עמדותיה והסבריה לגבי העניינים השנויים במחלוקת בחשבון ולקיים משא ומתן בניסיון להגיע להסדר. הובהר במפורש כי כל סיכום בין התובעת לבין הנתבעת כפוף לאישור תגי ויתירה מכך, הובהר במפורש כי אם בעקבות הדיונים יגיעו לתגי כספים אזי הנתבעת תשלם אותם לתגי בהתאם לחוזה ביניהן ורק לאחר מכן תשלם תגי לתובעת תשלומים וזאת בהתאם לחוזה ביניהן.

הנתבעת לא צפתה ולא יכולה הייתה לצפות את קריסתה של תגי. התובעת גם לא טענה זאת. לא הונחה כל תשתית ראייתית לביסוס טענת התובעת בסיכומיה כי היא הסתמכה על כך שהנתבעת תשלם לה את תמורת העבודות במישרין. נוסח ייפוי הכוח ברור ועולה ממנו ההיפך.

סיכום

1. לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
2. התובעת תישא בשכר טרחת עורכי דינה של הנתבעת בסך של 45,000 ₪. הסכום האמור ישולם לנתבעת מתוך הפיקדון שהופקד על ידי התובעת בקופת בית המשפט בהתאם להחלטה מיום 12.1.2015. יתרת הפיקדון תושב לתובעת.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ח, 09 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.