ב"כ המאשימה: עוה"ד עמית מיכליס ועליזה שירן

ב"כ הנאשם: עו"ד אנה ברונשאק

רקע

1. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בביצוע עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם והמתלונן, שהינו קטין, היו בני זוג. ביום 26.1.14 בשעות הערב, התקשר הנאשם למתלונן וביקש ממנו שיצא לפגשו. משסירב המתלונן, הנאשם איים עליו כי יפגע בו וכי אין לו מה לאבד. לאחר מספר דקות, התקשר הנאשם שוב למתלונן, ושזה סירב לפגשו בשנית, איים כי יפגע בו, שאין לו לאן לברוח ושהוא יצליח לתפוס אותו.
3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן, וישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן טרם הרשעתו בדין.
4. תסקיר שירות המבחן
5. מתסקיר שנערך ביום 11.6.14 עולה כי הנאשם, יליד 1989, עלה ארצה בגפו בשנת 2009 וכיום מתגורר עם משפחתו. טרם מעצרו עבד כמאבטח, במסעדה ובחנות אופטיקה. סיים 8 שנות לימוד בלבד על אף הישגיו בלימודים, עקב קשיים כלכליים ולעל רקע השפלות שחווה מבני גילו בשל גירושי הוריו כשהיה בן 10. תיאר את האירועים כחוויות טראומתיות ומעצבות בחייו. שירת שירות צבאי חלקי, בין היתר, על רקע קשיים חברתיים, קשיי הסתגלות, תחושת בדידות ומצוקה כלכלית שחוותה משפחת מוצאו. לאחר גירושי הוריו, אביו עלה ארצה וניתק את הקשר עם משפחתו. האב נפטר לפני כ- 8 שנים. האם ואחיו של הנאשם עלו ארצה לפני כ- 10 שנים, והנאשם עלה בגפו כחמש שנים לאחר מכן. מציין כי משפחתו נורמטיבית ומנהלת אורח חיים תקין. סבור כי התא המשפחתי מהווה עבורו מקור תמיכה וסיוע משמעותי, בין היתר בהתמודדות עם ההליך הפלילי הנוכחי.
6. הנאשם נעדר עבר פלילי. הנאשם תיאר כי בנסיבות לביצוע העבירה, קשר זוגי ראשון, הדוק ומשמעותי אשר ניהל עם המתלונן. הנאשם היה מודע לקטינותו של המתלונן ולפער הגילאים ביניהם (חמש שנים). תיאר כי מערכת היחסים היתה מספקת עבורו בהיבטים רבים. הוסיף כי לנוכח טראומות שחווה בילדותו, התקשה במתן אמון באחרים וביצירת קשרים בינאישיים בכלל וזוגיים בפרט. לצד הקרבה והסיפוק שחש במסגרת הקשר עם המתלונן, תיאר מערכת יחסים סבוכה, שאופיינה בחוסר אמון, אובססיביות, קנאה ורכושנות הדדית אשר התעצמו בתקופה שקדמה לביצוע העבירה. על רקע משבר זוגי וקשייו של הנאשם להתמודד עם תחושותיו השליליות של חוסר אונים, כעס ואכזבה שחווה במהלך שיחת הטלפון עם המתלונן, איים עליו.
7. הנאשם הביע חרטה על מעשיו והבין את הפסול שבהתנהגותו. הדגיש כי זהו מקרה חריג שאינו מאפיין את אורח חייו. ציין כי המעצר וההליך המשפטי שמתנהל נגדו מהווים גורם מרתיע עבורו. אינו בקשר עם המתלונן. שלל מחשבות נקם כלפי המתלונן. חש מצוקה נפשית עקב הסתבכותו עם החוק. הדגיש תחושות בושה ואשמה עקב מעשיו, וכן לנוכח חשיפת נטייתו המינית לראשונה בפני משפחתו.
8. היו ניסיונות לזמן את המתלונן לשיחה בשירות המבחן, אולם ניסיונות אלו כשלו.
9. להתרשמות שירות המבחן, הנאשם בעל יכולות קוגניטיביות וכישורים תקינים, לצד אישיות חלשה, בלתי בשלה ותלותית, הסובל מדימוי עצמי נמוך. חווה טראומות בילדותו ותחושת נטישה. הומלץ על צו מבחן למשך שנה אשר יהווה גורם טיפולי, שיקומי וסמכותי עבור הנאשם, וכן יתרום להפחתת הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד. הנאשם הביע נכונות להליך טיפולי. כמו כן, לעניין אי הרשעת הנאשם בדין, להתרשמות שירות המבחן הרשעתו בדין עלולה לפגועה באופן ממשי וקונקרטי בהשתלבותו התקינה בחיי החברה בעתיד ובהיבט התעסוקתי. זאת ועוד, לשם חיזוק הרבדים החיוביים באישיותו של הנאשם ושיקומו, הומלץ על אי הרשעתו הדין בכפוף להטלת צו של"צ בהיקף של 150 שעות כענישה חינוכית וקונקרטית.

ראיות לעונש

1. מר יצחק אוחיון, אחיו של הנאשם- לדבריו, הנאשם מגיע ממשפחה נורמטיבית, שומרת חוק, מרובת ילדים, אשר עלתה ארצה בעת האחרונה. התנהגותו של הנאשם מהווה מעידה חד פעמית, הנאשם נמצא בראשית דרכו והוא מעוניין ללמוד, להתפתח ולבנות את חייו. המשפחה נפגעה בגין מעשי הנאשם, ומבקשים התחשבות במקרה דנן.

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין וליאל אהרוני, הנאשם הודה בביצוע עבירת איומים כלפי המתלונן, קטין, שהיה בן זוגו. הנאשם איים על המתלונן במהלך שתי שיחות טלפוניות. במעשיו ישנה בפגיעה בערך החברתי המוגן של הגנה על שלומו ושלוות נפשו של המתלונן. במקרה דנן, ישנה פגיעה משמעותית בערך החברתי המוגן לנוכח איומיו של הנאשם. אמרותיו של הנאשם הובילו לפחד ממשי בקרב המתלונן, כאשר הוא תיאר בפירוט את האופן שבו יגיע אל המתלונן ויזיק לו. הנאשם אף ציין כי למתלונן אין דרך להימלט ממנו ופעל באופן אובססיבי. הואיל ומדובר באיומים כלפי בני זוג, הרי שיש בכך משום נסיבה לחומרה, ולכן יש להשית על הנאשם עונש ממשי ומרתיע. הנאשם פעל מתוך מניע לגרום למתלונן לפעול כרצונו, וזאת בדרך של הפחדה. מתחם העונש ההולם הינו החל משל"צ ועד לעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. הנאשם נעדר עבר פלילי. חרף המלצת שירות המבחן לאי הרשעת הנאשם, הרי שבמקרה דנן אין עמידה במבחנים שנקבעו בהלכת כתב. לפיכך, עתרה המאשימה להרשעת הנאשם בדין, וכן להשית עליו עונש של 6 מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.
2. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אנה ברונשאק, הנאשם עד ליום מעצרו שימש כמאבטח, והיה מועמד להתקבל לניהול בחברת אבטחה (נ/1). לפי המסמך מחברת האבטחה, אם יורשע הנאשם בפלילים, לא יהיה ניתן להעסיקו. יש בכך משום פגיעה קונקרטית בתעסוקה, כאשר הנאשם מעוניין בבניית קריירה בתחום האבטחה. הנאשם נעדר עבר פלילי ובן למשפחה נורמטיבית. זוהי מעידתו הראשונה של הנאשם, כאשר פעל ברגע של סערת רגשות. כתב האישום מושתת על שתי שיחות שהתנהלו בין הנאשם למתלונן, כאשר המתלונן הוא זה שהקליט את השיחות ביודעו כי הוא ישתמש בהן נגד הנאשם, ולכן הוא התגרה בנאשם. הוגשו תמלולים של השיחות (נ/2, נ/3). היום יש נתק בין הנאשם למתלונן. מבין את הפסול שבהתנהגותו. עבר טלטלה עצומה לנוכח האירועים, כאשר נטייתו המינית נחשפה לראשונה בפני משפחתו. הנאשם למד את הלקח והביע מוטיבציה ליישם את המלצת שירות המבחן. ב"כ הנאשם עתרה לאמץ את המלצת שירות המבחן.
3. הנאשם הביע חרטה על מעשיו. ציין שהתנצל גם בפני המתלונן. ביצע את מעשיו על רקע תחושת כעס ועצבים, ולא ינהג כך בעתיד.

דיון

1. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי מן הראוי להורות על סיום ההליך באי הרשעת הנאשם בדין, לצד שעות של"צ, צו מבחן ופיצוי.

סוגיית ההרשעה או אי הרשעה

1. בסוגיית ההרשעה או אי הרשעה קבע לאחרונה בית-המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) ברע"פ 3589/14 לוזון נ' מדינת ישראל (10.6.14) את הדברים הבאים:
2. "כלל יסוד הוא בשיטת משפטנו כי הליך משפטי, של מי שהוכח כי עבר עבירה פלילית, יסתיים בהרשעה. ואולם, לצידו של כלל זה קיים חריג, המאפשר לסיים את ההליך באי-הרשעתו של נאשם שהוכח שביצע עבירה, וניתן להסתפק בצו שירות לתועלת הציבור... בעניין כתב הוטעם, כי המדובר בחריג מצומצם, כאשר ההימנעות מהרשעה תהא מוצדקת אך במקרים חריגים ויוצאי דופן, "שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה". עוד נקבע, כי לשם הימנעות מהרשעתו של נאשם יש לבחון את התקיימותם של שני תנאים מצטברים: א. האם ההרשעה פוגעת פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם; ב. האם סוג העבירה מאפשר להימנע מהרשעתו של הנאשם, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים...
3. החובה להצביע על נזק קונקרטי, עולה בקנה אחד עם אופיו המצומצם של החריג שעניינו הימנעות מהרשעה, אשר נועד לחול אך במקרים בהם קיימים טעמים כבדי משקל הנוגעים לשיקומו של הנאשם. כפי שציינתי לאחרונה בעניין שמואלי, שם דובר בנאשם קטין, כי "אין מקום להניח כי כל הרשעה של קטין צפויה לפגוע, מניה וביה, באופן מהותי באפשרותו להשתקם", ובוודאי שאין מקום להנחה מעין זו, אך משום שמדובר בנאשם נטול עבר פלילי. אימוץ עמדתו של המבקש תוביל לסטייה מהאיזון הבסיסי העומד ביסודו של חריג ההימנעות מהרשעה, ולהחלתו של החריג גם במקרים בהם אין כל סיבה ממשית לכך".
4. (ר' גם רע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל (24.4.14); ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל (21.8.97))
5. יישום המבחנים האמורים למקרה דנן, מעלה כי ניתן וראוי להסתפק באי הרשעת הנאשם בדין, לצד של"צ, צו מבחן ופיצוי. מבחינת סוג העבירה ונסיבותיה, הנאשם הודה בביצוע עבירת איומים. העבירה התבצעה על רקע משבר זוגי וקשיים אישיים של הנאשם, והוא הביע חרטה כנה, בושה וסלידה ממעשיו. אין המדובר ברף גבוה של עבירת האיומים. מסקנה זו נלמדת בפרט כאשר בוחנים את תמליל השיחה במלואו.
6. מבחינת הנזק הקונקרטי לנאשם, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן ומטיעוני ב"כ הנאשם, הנאשם הינו צעיר, נטול עבר פלילי, אשר חווה משברים אישיים ומשפחתיים. בעל מוטיבציה לקיום אורח חיים תקין, ולבניית עתיד נורמטיבי. להערכת שירות המבחן, אי הרשעת הנאשם בדין, לצד שילובו בהליך טיפולי יובילו להפחתת הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד ולשיקומו. כמו כן, הרשעת הנאשם בפלילים אף תוביל לפגיעה ממשית בתעסוקתו. טרם מעצרו עבד הנאשם בתחום האבטחה, והוא מועמד לשוב ולעבוד בחברת אבטחה גדולה (נ/1). ניכר כי הרשעתו בפלילים תמנע את קבלתו לעבודה זו. הנאשם אשר נמצא בראשית דרכו, מעוניין בבניית קריירה בתחום האבטחה, ונראה כי דבר זה לא יתממש אם יורשע בדין. עוד יש לציין, כי מדובר בנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי והסיכון שישוב לבצע עבירות אינו גבוה. אין המדובר בדפוס התנהגות כרוני, אלא במקרה בודד שבוצע על רקע משבר זוגי. עוד עולה מתסקיר שירות המבחן כי שילובו בהליך טיפולי יוביל לשיקומו ולחיזוק ההיבטים החיוביים בהתנהגותו. הנאשם סלד ממעשיו ומעוניין בבניית עתידו ושיקום חייו.
7. בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי יש להעדיף את הפן השיקומי על פני הפן הגמולי, וזאת לאור האמור בתסקיר שירות המבחן והפגיעה בתעסוקת הנאשם. שירות המבחן המליץ על סיום ההליך באי-הרשעה והטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות, לצד צו מבחן ופיצוי למתלונן. סבורני כי מן הראוי לאמץ המלצה זו.
8. פיצוי למתלונן
9. מעשי הנאשם פגעו באופן ניכר במתלונן, ובשל כך מן הראוי לחייב את הנאשם בפיצויו.
10. סוף דבר
11. אשר על-כן, אני מורה כדלקמן:
12. ההליך מסתיים באי-הרשעת הנאשם.
13. צו של"צ בהיקף של 150 שעות. השל"צ יבוצע בהתאם לתוכנית שיבש שירות המבחן.
14. פיצוי כספי למתלונן בכתב האישום, עד תביעה מס' 1, בסך של 1,000 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט עד ליום 1.1.15, ויועבר למתלונן בהתאם לפרטים שתמסור המאשימה. ככל שקיימת הפקדה בתיק המ"ת אשר קשור לתיק זה, ישולם הפיצוי מתוך ההפקדה לבקשת הנאשם, והיתרה תושב למפקיד, בכפוף לכל הוראה חוקית.
15. מזכירות בית המשפט תמציא העתק פסק הדין לשירות המבחן.
16. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ד, 04 ספטמבר 2014, במעמד הצדדים.