1. הנאשם, שהינו יליד 1968, הורשע על פי הודייתו בעבירה של הצתה, לפי ס' 448 (א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
2. עיקר עובדות כתב האישום: בין הנאשם לבין ר.ח (להלן: המתלונן) קיים סכסוך והנאשם הגיש בנדון תלונה למשטרת זיכרון יעקב. ביום 24.1.14, סמוך לשעה 12:30 זומן הנאשם לתחנה לחקירה אודות הסכסוך הנ"ל. בשעה 13:30 יצא הנאשם מהתחנה ועם יציאתו הבחין ברכבו של המתלונן (טנדר מסוג איסוזו) חונה בחניון התחנה. בחלקו האחורי של הרכב היו ארגז כלי עבודה ומיכל שהכיל חומר דליק. הנאשם ניגש לרכב ובאמצעות מצית שהייתה ברשותו שילח אש בחלקו האחורי של הרכב ולאחר מכן ברח בריצה משער התחנה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרם נזק לרכב אשר נשרף בחלקו האחורי.
3. במסגרת ראיות המאשימה לעונש הוגש פלט הרישום הפלילי של הנאשם (ת/1) ממנו עולה כי לנאשם עבר פלילי עשיר בעיקר בעבירות אלימות וסמים. הנאשם אף נדון לשתי תקופות מאסר: שנה ו 9 חודשים בשנת 1990 בגין עבירות סחיטה הדחה באיומים ועוד; ושנת מאסר בשנת 1995 בגין עבירות אלימות וסמים. הרשעתו האחרונה הינה משנת 2010 (הרשעה בעבירות איומים בגינה נדון למאסר על תנאי) כשלפני כן הרשעותיו הינן משנת 1985 ועד שנת 2004. כן הגישה המאשימה תמונות של הרכב שנשרף (ת/2) וכן אומדן ראשוני של דוח שמאי לפיו הנזק שנגרם לרכב מוערך ב- 15,403 ₪ (ת/3).
4. בטיעוני המאשימה לעונש ניתן דגש לחומרת מעשיו של הנאשם. המאשימה הפנתה לערכים המוגנים בעבירת ההצתה: ההגנה על שלום הציבור וקניינו. נטען כי מקרי הצתה כגון זה שבוצע בענייננו מסתיימים לא פעם בתוצאות קשות ואף טראגיות וכי תוצאותיהם של מעשי ההצתה הינן בלתי צפויות. בכך טמונה חומרת מעשי ההצתה, שכן פוטנציאל הנזק – הן לאדם והן לרכוש הוא רב. המאשימה הביעה עמדתה כי מתחם העונש ההולם נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר. המאשימה הפנתה לעברו העשיר וכן לנסיבות ביצוע העבירה המצביעות כי מדובר באדם מסוכן – דווקא משום האימפולסיביות שבה בוצע מעשה ההצתה. לכן, נטען כי העונש שיושת צריך להיות ברף הגבוה של המתחם לעיל. בנוסף לעונש המאסר התבקש מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.
5. מנגד, העלה ב"כ הנאשם את כלל הטיעונים שיש בהם להביא להקלה בעונשו של הנאשם. נטען, כי הרקע שהוביל לאירוע הוא חטיפתו של הנאשם עצמו על ידי המתלונן ובני משפחתו וכן תלונות שווא שטפלו האחרונים על הנאשם שאף הובילו למעצרו (ולשחרורו לאחר שהתברר כי מדובר בתלונת שווא). רקע זה הוא שהוביל למעשהו הבלתי מתוכנן של הנאשם שחמתו בערה בו כשהבחין ברכבו של המתלונן בצאתו את תחנת המשטרה. נטען, כי הנזק שנגרם לרכב לא היה רחב היקף והיה רק בחלקו האחורי של הרכב. לכן, לשיטת ב"כ הנאשם מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל 12 חודשי מאסר בפועל. לעניין העונש בתוך המתחם הפנה ב"כ הנאשם להודייתו של הנאשם בטרם נשמעו ראיות, הודיה שמשמעותה לקיחת אחריות אמיתית על מעשיו והכרה בטעותו. עוד נטען, כי חרף עברו הפלילי המכביד של הנאשם מרביתו משנים עברו ולמעשה משנת 2004 הוא לא הורשע בעבירה משמעותית (בחריג להרשעתו משנת 2010 בגינה נדון למאסר על תנאי).
6. בדברו בטרם גזר הדין אמר הנאשם:"אני מצטער על המעשה שעשיתי, אני אבא ל-5 ילדים בן 48, אני טעיתי ואין לי מה להגיד, באו איימו עליי חטפו אותי מהבית ולא היה מתוכנן, קרה מה שקרה ואני מבקש את רחמי בית המשפט. תודה".
7. כקבוע בחוק העונשין (תיקון 113), העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו; ובקצרה, העונש הראוי לעבריין ייגזר ממידת אשמו ומחומרת מעשיו. תיקון 113 הגדיר את ההיררכיה בין שיקולי הענישה, וזאת לפי הסדר הבא: הלימה, שיקום, הגנה על שלום הציבור, הרתעה אישית והרתעת הרבים. בעוד שיקול ההלימה הוא שיקול גמולי; יתר השיקולים הינם שיקולים תועלתניים (ולהרחבה בהקשר זה ר' את מאמרו של כב' השופט עמי קובו, "מבחן הולם למערכת המשפט", ירחון הסניגור ינואר 2014 עמ' 76).
8. קביעת העונש נעשית במספר שלבים. בשלב המקדמי יש לבחון באם מדובר בהרשעה בעבירה אחת או במספר עבירות. באם מדובר בהרשעה במספר עבירות, אזי יש לקבוע באם הן מהוות אירוע אחד, או כמה אירועים נפרדים. בענייננו, מדובר באירוע אחד.
9. השלב הראשון בקביעת העונש הוא קביעת מתחם העונש ההולם. מדובר במתחם נורמטיבי אובייקטיבי, כאשר לשם כך נלקחים במסגרת השיקולים: (1) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בערך זה; (2) מדיניות הענישה הנהוגה; ו(3) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה. המתחם מתייחס למקרה קונקרטי ולא ניתן לקבוע מראש מתחם על פי העבירה בלבד (ור' בנדון, לדוגמה, האמור ברע"פ 4088/13 אחמד הדרי נ' מ"י, 11.6.13; ע"פ 1323/13 חסן ואח' נ' מ"י, 5.6.13).
10. בענייננו, הערכים החברתיים המוגנים הינם השמירה על ערך החיים ושלמות הגוף; וכן השמירה על רכוש הציבור. ההצתה מאופיינית בכך שקשה לאמוד מראש את נזקיה, ונזקים אלה יכולים להיות קטלניים ורבי היקף:"בית משפט זה פסק, לא אחת, כי עבירת ההצתה, "[...] [ש]ראשיתה גפרור ואחריתה עלולה להיות שערי מוות" (ע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל (18.3.2007)), היא מהחמורות שבספר החוקים, וזאת לאור הפוטנציאל ההרסני הטמון בה, ולנוכח הסכנה הגלומה במעשה לגופו של אדם ולרכושו. לא בכדי, הועמד העונש המרבי בצידה של עבירה זו, על חמש עשרה שנות מאסר, וכאשר מטרת ההצתה היא פגיעה באתרי טבע, בנכסי המדינה, או פגיעה בבני-אדם, עומד העונש המרבי על עשרים שנות מאסר." (ע"פ 4006/12 מלאך נ' מ"י, 5.2.13). בענייננו, מידת הפגיעה בערבים לעיל הינה במידה בינונית.
11. לעניין מדיניות הענישה הנהוגה הפנו הצדדים לפסיקה שניתנה בחלקה בטרם נכנס לתוקפו תיקון 113 (ועל הבעייתיות בהצגת פסיקה שכזו ר' האמור בע"פ 1127/13 גברזגיי נ' מ"י, 15.1.14, פסקה 16). אתייחס בעיקר לפסקי הדין שניתנו לאחר תיקון 113:

המאשימה הפנתה לגזרי הדין הבאים:

• ת"פ (מחוזי חיפה) 6220-05-13 מ"י נ' חרב, 7.7.13 – הנאשם הצית את רכבו של מי שהיה מסוכסך עמו וזאת לאחר שתכנן זאת מראש וגרם למכונית נזק רב. הנאשם נשא לחובתו עבר פלילי בעבירת אלימות חמורה וביצע את העבירה רק כחודש לאחר מתן גזר הדין באותו הליך. נגזרו על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל מאסר מותנה בן 12 חודשים.
• ת"פ (מחוזי ב"ש) 5511-12 מ"י נ' וורקו, 26.6.13 - הנאשם הורשע בשתי עבירות הצתה (הצתת משרדי עמידר) ונדון בין היתר ל 40 חודשי מאסר.
• ע"פ 60/12 עמר נ' מ"י, 7.11.12 - המערער הורשע בהצתת עסק ונדון בבית המשפט המחוזי בין היתר ל 4 שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון אישר קביעה זו.

ב"כ הנאשם הפנה לגזרי הדין הבאים:

• ת"פ (מחוזי חיפה) 40195-02-13 מ"י נ' חליפה, 13.8.13 - הנאשם הורשע בעבירה של סיוע להצתת רכב. בית המשפט קבע מתחם שנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר ובסופו של דבר נדון ל 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות.
• ת"פ (מחוזי חיפה) 40280-02-13 מ"י נ' גידוואי, 4.7.13 – מדובר בהליך הנוגע לאירוע שתואר לעיל (40195-02-13). הנאשם, שהיה בן 18.5 שנים, הורשע בעבירות של הצתה ופריצה לרכב. בית המשפט קבע כי מתחם העונש נע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 3 שנות מאסר וגזר על הנאשם בסופו של דבר 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
• ת"פ (מחוזי ב"ש) 9773-03-10 מ"י נ' אזולאי, 16.9.13 - הנאשם הורשע בהצתת משאית של מתחרה עסקית. בית המשפט הפנה לגזרי הדין שהושתו על שותפיו של הנאשם (נדונו למאסר בעבודות שירות) וקבע כי מעשהו של הנאשם מצדיק מאסר לתקופה משמעותית. אולם, בשל הנסיבות המיוחדות לתיק זה הוא נדון, בין היתר, ל 6 חודשי מאסר (הנאשם נשלח לממונה על עבודות שירות לבחינת התאמתו).
• ע"פ 4311/12 מילאד סורי נ' מ"י, 8.11.12 – המערער (צעיר נעדר עבר פלילי) הורשע בהצתת רכב על רקע של אהבה נכזבת. המערער נדון, בין היתר, למאסר בפועל בן 9 חודשים. על רקע נסיבותיו האישיות ונתוניו קבע בית המשפט העליון, מבלי שהדבר יהווה תקדים, כי ניתן לחרוג מהכלל של מאסר בפועל הראוי בעבירות הצתה והעמיד את עונשו על 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, בכפוף לקבלת חוות דעת ממונה.
• ת"פ (מחוזי י-ם) 52691-02-13 מ"י נ' אביתר יוסף ואח', 10.11.13 - הנאשמים הורשעו בהצתת משרדי מועדון בית"ר ירושלים. בית המשפט קבע מתחם של בין 10 ל 30 חודשי מאסר וגזר את דינם של הנאשמים ל 10 ו 15 חודשי מאסר.
• ע"פ 5972/12 פינטו נ' מ"י, 11.3.13 - המערער הורשע בהצתת מועדון בית"ר ירושלים (האירוע שנדון בתיק לעיל) וכן בעבירה של סיוע להשחתת פני המקרקעין. נגזרה עליו שנת מאסר בפועל. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה.
• ת"פ (מחוזי חיפה) 30010-01-13 מ"י נ' פלייפל, 14.7.13 - הנאשם (צעיר נעדר עבר פלילי) הורשע בהצתת רכב של מעבידו לשעבר וכן בגניבה מהרכב. בית המשפט קבע מתחם של בין 10 חודשי מאסר ועד 36 חודשי מאסר וגזר את דינו של הנאשם בסופו של דבר ל 15 חודשי מאסר.
• ת"פ (מחוזי חיפה) 13575-12-13 מ"י נ' כץ, 21.1.14 - הנאשם הורשע בניסיון הצתת רכב על רקע סכסוך עסקי וכן בעבירה של חבלה במזיד. באותו מקרה קבעתי מתחם של בין 10 ל 36 חודשי מאסר ודינו של הנאשם נגזר ל 13 חודשי מאסר.
• ת"פ (מחוזי חיפה) 12847-03-13 מ"י נ' זובידיאת, 22.4.14 - הנאשם הורשע ב 4 מקרי הצתה שונים ועבירות נלוות אחרות. בית המשפט קבע מתחם של בין שנה ל 4 שנות מאסר וגזר את דינו של הנאשם ל 16 חודשי מאסר, כאשר התחשב במצבו הנפשי.

1. לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ושיש לבחנן בטרם ייקבע מתחם העונש הראוי, קובע ס' 40 ט' לחוק נסיבות ונתונים שונים שיש להתחשב בהם. בענייננו, כל שמצוי לפנינו הן עובדות כתב האישום והודאת הנאשם בעובדות אלו. למרות שטיעוני ב"כ הנאשם חרגו במקצת מהסכמות אלה, איני סבור כי יש בכך חריגה משמעותית והדברים באו "לבאר" את מעשיו של הנאשם בכך שהפנו לסכסוך בינו לבין המתלונן. ברור שאין בכך כדי ליתן גושפנקא למעשיו והדברים ממילא אינם פועלים לזכותו, שהרי בעצם הצתת הרכב במגרש החניה של תחנת משטרה העיד הנאשם על עצמו כי הוא פועל בצורה אימפולסיבית אלימה ומסוכנת וכן כי מדובר במי שאין עליו מורא של חוק. יחד עם זאת, יש ממש בדברי ב"כ הנאשם כי אין מדובר באירוע שתוכנן מראש – עולה, כי הנאשם "נתקל" ברכב עם צאתו את תחנת המשטרה וכן עולה כי חומרי הבעירה נמצאו בחלקו האחורי של הרכב ולא הובאו במיוחד לשם כך. עוד ניתן לציין – והדבר עובר כחוט השני בפסיקת בתי המשפט – כי אין דין הצתת כלי רכב (מבלי להפחית מחומרת מעשה זה) כהצתת עסק או חלילה בית מגורים. פוטנציאל הנזק הינו שונה בתכלית בכל אחד מאותם מקרים. במילים אחרות, במדרג עבירת ההצתה העבירה שבוצעה על ידי הנאשם מצויה ברף נמוך יותר מעבירת הצתה של מבנה (למגורים או לעסק), אשר יתכן ומאוכלס בבני אדם. הצתת רכב יוצרת ללא ספק סיכון חמור, באשר האש יכולה להתפשט הלאה מעבר לרכב המוצת. ועדיין, הצתת בית עסק או בית מגורים הינה מסוכנת וחמורה יותר (ולפיכך חלק מהפסיקה אליה הפנתה המאשימה אינה רלוונטית). זוהי אף הסיבה שנקבע כי:". . עיון בפסיקתו של בית-משפט זה, מגלה, כפי שציין, בצדק, בית המשפט הנכבד, כי רף הענישה בעבירות ההצתה אינו אחיד, וכי במסגרת שיקולי הענישה, על בית-המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לתוצאות המעשה, לפוטנציאל הסיכון לחיי אדם ולרכוש, הגלום במעשה ההצתה, לתכנון המוקדם, ולעברו הפלילי של הנאשם . . ". ע"פ 4006/12 מלאך נ' מ"י, 5.2.13.
2. בחינת כלל הנתונים לעיל, הובילה אותי למסקנה כי מתחם העונש הראוי בנסיבות העניין נע בין 10 ל 36 חודשי מאסר.
3. לא מצאתי כי יש מקום לסטות ממתחם העונש הראוי – אם לקולא משום שיקולי שיקום; ואם לחומרה משום שיקולי הגנה על הציבור.
4. לעניין העונש שיש להשית בתוך המתחם – בהקשר זה יש להתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם לקולא ולחומרה וכן לנתונים ונסיבות אחרות המנויות ברובן בס' 40 יא' לחוק.

בהקשר זה, יש להביא את הודייתו של הנאשם והבעת חרטתו. גם תוצאות האירוע – הגם שלא היו בשליטתו – עומדות באופן מסוים לזכותו. מנגד, יש להביא את עברו הפלילי העשיר של הנאשם.

1. לעניין הפיצוי, הפנתה המאשימה לאומדן ראשוני (ולא חתום) ממנו עולה שהנזק שנגרם לרכב היה בסכום של כ 15,000 ₪. לא הובהר מה היתה הערכת הנזק הסופית ומי נשא בו בסופו של דבר (האם המתלונן או חברת הביטוח). לכן, לא מצאתי כי יש להורות על פיצוי בסכום זה וברור כי מי שנשא בנזק יוכל לתבוע את נזקיו מהנאשם.
2. סוף דבר, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים:
   1. 14 חודשי מאסר, שירוצו החל מיום מעצרו של הנאשם - 25.1.14.
   2. הנני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 10 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.
   3. הנני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 5 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע או עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון.
   4. פיצוי למתלונן בסך של 6,000 ש"ח ₪. הסכום ישולם עד לתאריך 1.10.14. המזכירות תעביר את פרטי המתלונן תוך 30 יום מהיום.
   5. קנס בסכום של 2,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד לתאריך 1.12.14.
3. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ד, 20 מאי 2014, בהעדר הצדדים.