בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לתת פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט וזאת כעולה מפרוטוקול הישיבה מיום 30.6.15.

הוסכם כי תינתן עדותו של התובע, עדותו של הנתבע ועדותו של הצד השלישי אשר בסופו של דבר לא ניתנה.

התובע הינו יליד 5.1.97, בזמן התאונה –קטין.

מדובר באירוע מיום 4.8.07.

התובע שהיה בזמן אירוע התאונה בגיל 10 לערך שחה בחוף הרחצה ה"סוסים" בעכו.

התובע נפגע כתוצאה מאופנוע ים שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 1 ואין מחלוקת על כך. כתוצאה מהפגיעה קיבל התובע מכה בראש ונותרו לו צלקות.

השאלה היא האם נסיבות הפגיעה יש בהן כדי להטיל אחריות על הנתבעים.

הנתבעים בכתב הגנתם הכחישו את חבותם.

לטענתם, המדובר בחוף פתוח המיועד לכלי שיט, לסירות ואופנוע ים בלבד והאסור לרחצה.

הנתבעים הגישו אף הודעת צד ג' כנגד קרוב משפחתו של התובע ואשר העיד במשטרה כי התובע ביקש ממנו את המשקפת של הצלילה ביום המקרה כי הוא רצה לצלול והוא נתן לו משקפת זו.

בכתב ההגנה נטען כי הנתבע נסע עם אופנוע ים בזהירות רבה.

שמעתי את התובע בישיבת בית המשפט מיום 30.6.15 ואת הנתבע בישיבת בית המשפט מיום 12.3.15. מדובר בישיבות שהינן ישיבות קדם משפט מורחב המהוות דיון סופי ולכן ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה, הן ביחס לתביעה העיקרית והן ביחס להודעה לצד שלישי.

כך העיד התובע: "אני הייתי אני וכמה ילדים קטנים. שחינו. הייתי 25 מטר – 30 מטר מהחוף. המים הגיעו לי עד הבטן. אני לא באתי עם אליאס זכור אלא עם הילדים הקטנים. לקחתי משקפת. ירדתי למים, שחיתי, התרוממתי במים וקיבלתי מכה מאחור. אליאס עזר לי באותו יום. חלאילה לא יצא מהחוף במהירות. הוא היה מאחורי. הגב שלי היה לחוף. הוא בא מאחוריי. אני לא יודע באיזה מהירות הוא היה. הוא היה במהירות לא מהירה אבל במהירות. אני הייתי בן 10 בזמן המקרה. אני יודע שאסור שם לשחות אבל כל עכו שוחים שם. מאז שאני ילד אני שוחה שם. אבא היה צריך לבוא איתי להשגיח עלי. זכור הוא בן דודה שלי. רק ביקשתי מזכור משקפת. הוא עזר לי באותו יום. אם לא היה שם אולי לא הייתי בחיים".

בתשובותיו לב"כ הנתבעים הסביר התובע כי רק 300 מטר מהחוף צריך לצאת עם האופנוע אבל בפועל הסירות והאופנועים יוצאים ישר החוצה במהירות.

הנתבע נתן את עדותו ב- 12.3.15.

כך העיד: "יש לי אופנוע ים שהוא שלי. אני מוריד אותו בחוף הסוסים. אני חונה בחוף 10 מ' מהחוף כשאני מניע את האופנוע שלא יהיה בחוף. אני צריך לצאת 300 מטר ואחר כך אני חופשי. מותר לצאת מהחוף עד 300 מטר לא לנסוע במהירות 5 קמ"ש. נכון שנחקרתי במשטרה בהאזהרה, נחקרתי הודיעו לי במשטרה שפגעתי בילד יום לפני וברחתי מהמקום. זה לא נכון. אני לקחתי את הילד הלכתי לאבא שלו הביתה, לקחתי אותו, נסענו לבית חולים. לא הוגש נגדי כתב אישום והתיק נגדי נסגר".

ועוד הוסיף: "כשפגעתי בו היינו במרחק של 20-30 מטר מהחוף. לא ראיתי אותו בכלל. הוא צלל".

הוא אישר לב"כ התובע בחקירתו כי מתרחצים אנשים במקום בסופי שבוע הגם שמדובר בחוף לא מוכרז ואין שם מציל.

בסיכומיו מדגיש התובע כי הנתבע פגע בתובע במהירות וכאשר מדובר במים רדודים במרחק לא רב מהחוף כאשר הנתבע נוסע במהירות פרועה ובחוסר שימת לב. היה על הנתבע לגלות זהירות מה עוד שהתובע צלל יחד עם שנורקל. הנתבע עצמו אישר כי מדובר בחוף רחצה שנוהגים לשחות בו ילדים ותושבי העיר.

הנתבעים מפנים את בית המשפט לשהוי בהגשת התביעה שהוגשה לאחר 6.5 שנים. הנתבעים מפנים לסתירות בעדותו של התובע. הנתבעים מפנים לכך שצד שלישי לא העיד כלל אך להודעתו במשטרה יש חשיבות וכי מתוך עדותו עולה כי מהירות הנסיעה היתה איטית וכי מדובר בחוף האסור ברחצה.

מדובר בתאונה בלתי נמנעת כאשר הנתבע לא יכול היה לצפות שמישהו יצלול בנתיב השיט שלו.

ככל שיש אחריות טוענים הנתבעים היא צריכה לחול על הצד השלישי אשר נתן משקפת לתובע ואף הזהיר אותו מסכנות ובכך למעשה הדגים את העובדה כשמבוגר וכקרוב משפחה יש לו אחריות על התובע.

עוד טוענים הנתבעים כי יש לחייב ברשלנות תורמת את התובע וגם אם המדובר בילד. מדובר בילד אשר הגיע לשחות בים בחברת ילדים בלבד ללא התנגדות ההורים. מדובר בילד שהוריו סמכו עליו והיה עצמאי ושקול ולכן ניתן לסמוך עליו ומצופה ממנו לנהוג באופן סביר בשמירה על בטחונו.

לאחר בחינת חומר הראיות הכולל בין השאר את העדויות במשטרה ואת עדויות התובע והנתבע שניתנו במסגרת קדם משפט מורחב המהווה דיון סופי, אני קובע כי יש אחריות בתיק זה על הנתבע 1 וכפועל יוצא מכך על הנתבעת 2 המבטחת של אופנוע ים.

אין להשית על התובע שהיה בן 10 בלבד כל רשלנות תורמת ואין לקבל את ההודעה לצד שלישי כנגד בן דודו שלא היה אחראי עליו ולא נתבקש להיות אחראי עליו וגם הנסיבות שבמהלכן נתן לו את המשקפת הן נסיבות ששנויות במחלוקת עובדתית.

להלן נימוקיי:

נכון הדבר שמדובר בחוף ה"סוסים" בעכו אשר אסור ברחצה אך בפועל וגם הנתבע ידע זאת היטב והעיד על כך, מתרחצים במקום וישנם אנשים במים דבר המחייב את אותם בעלי סירות ואותם בעלי אופנועי ים לזהירות מפני פגיעה אפשרית באותם מתרחצים.

שנית, גם הנתבע העיד כי הפעלת אופנוע הים צריכה להיעשות בזהירות ולאחר שהאופנוע מגיע במרחק מסוים מהחוף.

בפועל, במקרה הנוכחי היתה הפגיעה כאשר אני נותן אמון על פי חומר הראיות כי מדובר היה בנסיעה במהירות ובחוסר זהירות, מרחק קטן מאוד של 20-30 מטר מהחוף במים רדודים.

חזקה על הנתבע הרואה לפניו מתרחצים ובמיוחד ילדים צעירים שינהג בזהירות המתבקשת בנסיבות העניין ולא יסע במהירות כאשר הוא פוגע בראשו של קטין אשר צלל למים והיה יכול אף לגרום למותו.

לא מצאתי הצדקה להשית על הקטין בן ה- 10 רשלנות תורמת ולא מצאתי גם הצדקה להשית אחריות על בן דודו אשר היה במקרה במקום ואשר הסתפק באזהרת התובע להיות זהיר, העובדה שנתן לו או נתבקש לתת לו משקפת אינה די בה כדי להטיל אחריות בעניין.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל.

לעניין הנזק:

התובע צירף חוות דעת רפואית של פרופ. דן מלר לפיה נותרו לו צלקות בצד האחורי של הקרקפת. צלקות אלו מקנות על פי חוות הדעת 10% נכות צמיתה לפי סעיף 75 (2) (ב) לתקנות המל"ל.

הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית והסתפקו במתן שיקול דעת לבית המשפט להחליט לגבי הנכות הרפואית המגיעה לו, אם בכלל.

יש לציין כי בית המשפט ראה בצורה בלתי אמצעית את הצלקות שנגרמו בראשו של התובע.

בסיכומיהם ציינו הנתבעים כי התובע הגיע במכוון לבית המשפט מסופר קצר בצורה המבליטה את הפגיעות. מדובר ב- 3 אזורים בהם לא צומח שיער בחלק האחורי של הראש. ניתן היה להאריך את השיער והדבר היה מסתיר את הצלקות.

עוד מצביעים הנתבעים על כך כי פרופ. מלר נותן את הנכות עקב צלקות "מכוערות" כאשר הפוסק האחרון בשאלת מידת הכעור הוא לאור העובדה שמדובר בצלקות מכוערות ולא מכאיבות צריכה להיות בידי בית המשפט.

בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי הצלקות מפריעות לתובע בחיי היום יום וכי יש לראות בהן כנכות שאיננה נכות רפואית בלבד אלא אף תפקודית שכן מדובר בצלקות בשטח נרחב באזור הראש במקומות החשופים לעין אשר גורמות לתובע אי נוחות מתמדת.

משכך יש לפצותו לפי 7.5% רשלנות תורמת.

אני סבור לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בחומר הרפואי ובתלונות שאין המדובר בנכות תפקודית אלא בנכות אסתטית בלבד ולכן אני דוחה את הטענות לגבי הפסדי השתכרות בעתיד, הדרישה לפיצוי של 65,000 ₪ בראש נזק זה דינה להידחות.

בסופו של יום מדובר בתיק של כאב וסבל, מרכיב מסוים של הוצאות ואולי עזרה שנזדקק לה הקטין בשלב מסוים. עיקרו של התיק עם זאת הוא כאב וסבל.

התובע העריך את הכאב וסבל בסכום של 70,000 ₪.

אני סבור שמדובר בסכום מופרז בנסיבות העניין ובהתחשב בחומר שראיתי ובגילו של התובע אני פוסק לו בראש נזק זה סך של 35,000 ₪.

לגבי ההוצאות והעזרה – יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובע תמך את תביעתו בחוות דעת רפואית של פרופ. מלר שעלתה לו כסף 4,000 ₪ . יש לקחת בחשבון שמדובר היה בקטין אשר נפגע בראשו, דבר שחייב גם עזרה מצד ההורים ואף בנסיעות שונות – אני פוסק לו בראש נזק זה של הוצאות ועזרת צד ג', סכום גלובלי של 6,000 ₪ ובסך הכל מדובר בסכום כולל של 10,000 ₪.

.

לסכום של 45,000 ₪ אשר נפסק לתובע יש להוסיף 15% שכר טרחת עו"ד + מע"מ וכן אגרת בית משפט ששולמה.

סכום זה ישלמו הנתבעים לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ההודעה לצד שלישי נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה – הן ביחס לתביעה העיקרית והן ביחס להודעה לצד שלישי.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ו, 18 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.