1. בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפני ביום 30.12.14, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם, בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) (2) ו- 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן –"החוק").
2. כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.
3. ב"כ המאשימה טען, כי מדובר בעבירה שהוכרה כמכת מדינה, ובפרט בנושא של העסקה במשק בית. מדובר בעבירה שפוגעת בכלכלת המדינה מחד גיסא ובעובדים הזרים, שמועסקים ללא ביטוח רפואי, מאידך גיסא.
4. לפיכך, עתר לכך שמתחם העונש לגבי העבירה של העסקה שלא כדין יקבע בין 25 אחוז ל-70 אחוז מהקנס המרבי, שעומד על סך 58,400 ₪; ואילו ביחס לעבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי ביקש כי מתחם הענשיה יקבע בין 6,000 ל-20,000 ₪.
5. ביחס לנסיבות המקרה טען ב"כ המאשימה כי חלקם של הנאשמים בביצוע העבירה היה מלא והם העסיקו את העובדת הזרה, שנכנסה לישראל שלא כדין וששהתה בישראל ללא אשרה, למשך תקופה ארוכה של שנה וחצי.
6. ב"כ המאשימה הפנה לתיקון 15 לחוק, אשר קבע רף תחתון לענישה ביחס להעסקה שלא כדין של סעיף 2(א) אשר קבע כי הקנס שיטיל בית הדין על נאשם שהורשע לא יפחת מכפל הקנס המינהלי, כלומר מ-10,000 ₪ לכל נאשם וכי ביחס לעבירה על סעיף 2(א) ביקש כי בית הדין יגזור עליהם יחדיו קנס בסך 28,000 ₪ (14,000 ₪ לכל אחד) ולגבי העבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי קנס של 10,000 ₪ יחדיו (5,000 ₪ לכל נאשם).
7. עוד עתר לכך שבית הדין יחייב את הנאשמים לחתום התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה בעתיד.
8. הנאשמים, שניהם בשנות הששים לחייהם, לא היו מיוצגים בהליך המשפטי וביקשו, באמצעות הנאשם 2, כי תילקח בחשבון העובדה שמצבם הכלכלי אינו שפיר וכי הנאשמת 1 חולת סכרת. ביום 05.01.15 הוגשו על ידם לתיק בית הדין מסמכים רפואיים המעידים על מצבם הרפואי.
9. עוד טענו כי הם אינם עובדים ומתקיימים בזכות עזרה מילדיהם, מקצבת פנסיה ומקצבאות של המוסד לביטוח לאומי.
10. כמו כן טענו, ונחקרו על כך, כי אין ברשותם דירת מגורים וכי הם מתגוררים בשכירות בשכ"ד חודשי של 1,000 דולר.
11. לבסוף ביקשו, כי כל קנס שיוטל עליהם ייפרס לתשלומים.
12. ביום 14.01.15 המאשימה הגישה טיעונים משלימים מטעמה והפנתה את בית הדין לפסיקת בית הדין הארצי בע"פ 30290-05-14 ובע"פ 42141-05-14.

הכרעה

כללי

1. עסקינן בכתב אישום יזום אשר הוגש כנגד הנאשמים. בענייננו, חל, בין היתר, תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – "חוק העונשין"), אשר לפיו על בית המשפט לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם.

הערך החברתי והפגיעה בו

1. העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים, ובהיקפים של אלפי שקלים. ניכר, כי בעת שנקבע שיעור הקנס, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שלא היתה הקפדה על כך שעובדים זרים ישובו לארצותיהם עם פקיעת אשרת העבודה.
2. לכל אלה הצטרפה תופעת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של העובדים הזרים, אשר התרחשה בהיקף גדול מצד חלק מהמעסיקים, ופגעה בערכי יסוד של החברה ובדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י (7.12.2006).
3. כאמור לעיל, מדובר בעבירה שביסודה עומד מניע כלכלי מובהק ולכן, על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית, עליה להיות משולבת בסנקציה כספית, אשר יהיה בה כדי ליצור את ההרתעה הנדרשת ולהפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת.
4. לחובתם של הנאשמים ייאמר, כי העסקת עובדים זרים ללא היתר עבודה הוגדרה כעבירה חמורה בעלת השלכות חברתיות ומוסריות (ראו: ע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ' ניסים (17.6.2002)). במקרה דנן, נלווית אליה עבירה נוספת - העסקת עובד זר ללא הסדרת ביטוח רפואי.
5. לזכותם ייאמר, כי העבירות לא בוצעו במסגרת משלח ידה.

מדיניות הענישה

1. בהתאם לתיקון 15 לחוק העובדים הזרים, תשנ"א-1991 (להלן – "החוק"), הקנס המינימלי לעבירה של העסקת עובד ללא היתר הנו כפל הקנס המנהלי, היינו, 10,000 ₪ ואילו הקנס המקסימאלי למי שעבר את העבירה שלא במסגרת משלח ידו – 58,400 ₪ (להלן – "הקנס הפלילי המקסימאלי").
2. כאמור לעיל, הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בישיבת ההקראה ובנסיבות אלה, הרף העליון של הענישה מועמד על שיעור 50% מהקנס הפלילי המקסימלי, היינו 29,200 ₪.

נסיבותיהם האישיות של הנאשמים ומתחם הענישה הראוי

1. זוהי הפעם הראשונה בה מורשעים הנאשמים בעבירות מושא כתב האישום. לזכותם ייאמר, כי הודו בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום בישיבת ההקראה ובכך חסכו הליך שיפוטי יקר. עובדה זו מצביעה כי הפנימו את חומרת העבירות בהן הודו והורשעו.
2. באשר לנסיבותיהם האישיות, מדובר בבני זוג בשנות הששים לחייהם, אעשר אינם עובדים, אין בבעלותם דירת מגורים והם מתגוררים בשכירות. בהתאם לאישורים הרפואיים שצורפו, בריאותם רופפת. לדבריהם, שלא נסתרו, הם מתקיימים בזכות עזרה מילדיהם, מקצבת פנסיה ומקצבאות של המוסד לביטוח לאומי.
3. לאור האמור לעיל, סבורני כי חרף חומרת העבירה, מתקיימת בנסיבותיו של תיק זה הצדקה לגזור על הנאשמים עונש ברף הנמוך של מתחם הענישה.
4. על יסוד כל האמור לעיל, הנני גוזר על הנאשמים, יחדיו, את העונשים הבאים:
5. בגין העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל, בניגוד להוראות סעיף 2 (א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 – 11,000 ₪;
6. בגין העסקת עובד זר מבלי שהוסדר לעובד ביטוח רפואי, בניגוד להוראות סעיף 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 –6,000 ₪.
7. סכום הקנסות הכולל בסך של 17,000 ₪, ישולם ב- 17 תשלומים חודשים שווים ורצופים החל מיום 1/6/15 ומידי 1 בכל חודש.
8. הנאשמים יחתמו על התחייבות שלא לעבור עבירה על חוק עובדים זרים התשנ"א – 1991, למשך 3 שנים, שאם לא כן יחויב כל אחד מהם בקנס בסך 58,400 ₪.
9. הנאשמים יפנו למזכירות בית-הדין בתוך 7 ימים ממועד קבלת גזר הדין על מנת לחתום על התחייבות כאמור, ועל מנת לקבל שוברים לתשלום הקנס.
10. למזכירות
11. יש להנפיק שוברי תשלום לכל אחד מהנאשמים על מחצית הסכום (8,500 ₪).
12. יש לשלוח את גזר הדין לנאשמים לכתובת שצוינה על ידם בפרוטוקול הדיון מיום 30.12.14 (שד' הברושים 43, דירה 1, רמת אפעל).

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 45 ימים ממועד קבלת גזר הדין.

בהתאם להסכמת הצדדים, גזר הדין ישלח אליהם בדואר.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ה, 12 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.