1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (לפי פקודת מס הכנסה) מיום 27.6.13 אשר קבעה למערער נכויות כדלקמן:

• 43.30% מ-1.1.05 עד 31.12.05.
• 72.85% מ-1.1.06 עד 31.12.06.
• 80.65% מ-1.1.07 עד 31.12.10.
• לצמיתות – 85.27%.

2. עיקר טענות ב"כ המערער

1. נפלה טעות בהחלטה בכך שהפחיתה את הנכות בגין הכתפיים מ-20%-30% ל-10%--20%, עת שקלה את טווח התנועות שאינו רלוונטי לסעיף הליקוי [סעיף 42 לרשימת הליקויים שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות")], הדן בפציעה בשרירי הכתף.

כמו כן, טעתה הוועדה עת ביצעה חישוב משוקלל ולא אריתמטי של הנכויות בגין שתי הכתפיים.

1. טעתה הוועדה כשדחתה את הערר בגין קביעת נכות עבור מחלת גאוט (שגדון), בקביעה שאינה סבירה, כאשר היא אינה שוללת קיומם של התקפים כפי שתיאר המערער.
2. טעתה הוועדה כאשר קיבלה את ערר נציבות מס הכנסה בנוגע ליתר לחץ הדם של המערער, נוכח הטיפול התרופתי שהוא מקבל. נטילת התרופות מאיינת את יתר לחץ הדם, אולם, בשתיקת המחוקק יש לראות כהוראה שלא לדון בשאלת נטילת התרופות.
3. הוועדה לעררים לא התייחסה לערר המערער בתחום הקרדיאלי.
4. הוועדה לא התייחסה לערר המערער על אחוזי הנכות שנקבעו לו בגין הפרעות במתן שתן.

3. עיקר טענות ב"כ המשיב

1. הוועדה לעררים פעלה כדין, בהתאם לסמכויותיה וחובותיה ולא נפלה בהחלטתה כל טעות משפטית, אשר בגינה ניתן להגיש ערעור לבית הדין.
2. לעניין הכתפיים, הוועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית מקיפה ופירטה את ממצאי הבדיקה בפרוטוקול. הוועדה קבעה כי למערער נכות בשיעור 20% בגין כתף ימין ו-10% בגין כתף שמאל לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד)II לתקנות. הוועדה סברה כי מדובר בפגיעה ניכרת, בשונה מקביעתו של ד"ר אנג'ל, מומחה מטעם המערער. מדובר בחילוקי דעות רפואיים, כאשר גם ד"ר אנג'ל בדק את טווחי התנועה של הכתפיים ולפיכך אין בסיס לטענה כי מדובר בבדיקה לא רלוונטית.
3. הוועדה קבעה באופן מפורש כי למערער אין התקפי גאוט, ההתקפים המתוארים על ידי המערער אינם אופייניים ובניגוד לכל הגיון התופעות חולפות לאחר העלאת מינון האלטרולט.

ד. לעניין לחץ הדם, גם מהמסמכים הרפואיים של המערער עולה כי לחץ הדם תקין והמומחה מטעם המערער, ד"ר פייפלד, לא חולק על העובדה כי אין למערער לחץ דם דיאסטולי קבוע שעולה על 95 מ"מ כספית.

4. ביום 3.12.2014 התקיים דיון בערעור לפני כב' הרשמת דפנה חסון זכריה.

לאחר שהוגשו נימוקי ערעור מתוקנים התקיים דיון לפניי ביום 4.3.2015.

ב"כ המשיב הסכימה בדיון להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לצורך התייחסות לנכות הקרדיולוגית ולהפרעות במתן השתן, כאשר בשתי הנקודות אלה על הוועדה להתייחס לחוות דעתו של ד"ר א' פרייפלד מיום 19.6.13.

נותרה מחלוקת בנוגע לטענות המערער בענין הנכות בכתפיים, מחלת הגאוט ויתר לחץ דם.

5. דיון ומסקנות

א. כתפיים:

בעניין זה ערכה הוועדה בדיקה קלינית למערער וקבעה כדלקמן:

"בדיקת הכתפיים: אין דלדול בולט, הטווח הפעיל מוגבל.

הנבדק אינו מניע את כתפיו, לדבריו בגלל כאב, מאידך הטווח הסביל: ההרמה כ- 115 – 120 מעלות, הסיבובים עם זרוע צמודה לגוף כ- 40 – 30 מעלות לכל צד.

אבדוקציה כ- 80 – 70 מעלות. בדיקת u.s. כתפיים מ- 17.5.13 קרע מלא גיד SSP ימין. קרע גיד סובקפיטלי, שינויים דלקתיים משניים.

כתף שמאל: קרע דרגה 1 (מלא) בשרוול המסובבים.

...

הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר אנגל אורטופד מ- 11.4.13 ומקבלת מסקנותיו בחלקם, הרי הנכות לא נקבעת רק על סמך הדמיה אלא ובעיקר על פי ממצאי הבדיקה הגופנית.

...

לענין הכתפיים: הועדה מקבלת את ערר הנציבות וקובעת נכות בשעור 20% לפי סעיף 42(1)ד 2 כתף ימין ו- 10% כתף שמאל לפי סעיף 42(1)ד 2".

סעיף 42(1)(ד)II לרשימת הליקויים שבתקנות, אותו יישמה הוועדה, מדבר על "פציעת שרירי הכתף" בצורה ניכרת, תוך שהוועדה מדרג ראשון קבעה כי הפציעה היא "בצורה קשה" (30% ו-20% נכות בהתאמה).

הוועדה מסתייגת מקביעת המומחה מטעם המערער ד"ר אנג'ל, עקב ממצאי הבדיקה הגופנית, שלדעתה היא העיקרית. זוהי מסקנה רפואית סבירה שלגביה אין להתערב. אולם, קביעת הוועדה חייבת להיות ברורה ומנומקת. כך, בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזה מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע לה/129-0 שריקי נ' המל"ל פד"ע ז' 206).

מעיון בפרוטוקול הוועדה לא עולה באופן ברור ומנומק, כפי שנדרש בפסיקה, מדוע סבורה הוועדה כי מדובר בפציעה "בצורה ניכרת" ולא "בצורה קשה" כלשון הסעיף.

על הוועדה להבהיר זאת.

ב"כ המערער אף טוענת כי יש לערוך חישוב אריתמטי (מצטבר) של הנכויות בשתי הכתפיים ולא חישוב משוקלל.

תקנה 19 לתקנות קובעת:

"דרגת נכות לרגל פגימה באיבר זוגי אחד, כשהאיבר האחר פגוע מקודם, תקבע על ידי צירוף פגימות שני האברים וניכוי הפגימה הקודמת".

בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נדונה פרשנות התקנה ויישומה. בתיק עב"ל (ארצי) 388/09 דוד בר - המוסד לביטוח לאומי (8.3.10), התייחס בית הדין למטרת התקנה:

"תקנה 19 לתקנות באה להיטיב מצבו של נפגע עבודה, שסבל מפגימה קודמת באיבר זוגי אחד, ולימים הוכרה פגימה באיבר זוגי אחר כפגיעת עבודה. במקרה שכזה הפגיעה התפקודית עקב הפגיעה השנייה בעבודה חמורה יותר מהפגיעה בעבודה כשלעצמה, אלמלי הפגימה הקודמת ולפיכך נקבעה דרך חישוב דרגת הנכות על פי תקנה 19. אלא, שהאמור מתייחס אך ורק למקום בו דרגת הנכות עצמה בגין פגיעה באיבר זוגי נקבעת על פי מבחני הנכות המתייחסים לשני האיברים הזוגיים. במילים אחרות ליקוי ראייה על פי סעיף 52 למבחנים ולקוי שמיעה על פי סעיף 72 למבחני הנכות. האמור ניתן להדגמה. עיוורון בעין אחת מקנה נכות בשיעור של 30%. עיוורון מלא מקנה נכות בשיעור של 100%. לפיכך, מי שסבל מעיוורון בעין אחת ולימים ארעה לו פגיעה בעבודה בגינה הוא לקה בעיוורון בעין שנייה - לגביו יש להפעיל את תקנה 19 באופן שיש לקבוע לגביו את נכותו בגין הפגיעה בעבודה שיעור של 70%".

אם כן, גם בהתאם ללשון המפורשת של התקנה וגם בהתאם לפסיקה, הפעלת התקנה מותנית בכך שלמבוטח הוכרה פגימה באיבר זוגי ולאחר מכן הוכרה פגימה נוספת. התקנה אינה מיועדת למקרים בהם מוכרות פגימות באיברים זוגיים בו זמנית.

הכלל לפי התקנות הוא חישוב "משוקלל", בהתאם לתקנה 11 וכל עוד לא קיימת הוראה אחרת, כך יש לפעול גם בנוגע בפגיעות בשתי הכתפיים. לכן, דין טענה זו להידחות.

ב. יתר לחץ דם

בעניין זה קבעה הוועדה:

"בגין לחץ הדם – הועדה מקבלת את ערער הנציבות, התובע מטופל ב-3 תרופות להורדת לחץ דם ויש צפי שלחץ הדם יהיה תקין, לכן אין ערך למדידת דם ואין נכות בגין לחץ דם במקרה זה".

הוועדה התייחסה ל"צפי" שלחץ הדם יהיה תקין, אך לא למדידה, לא שלה עצמה ולא זו שבתיק הרפואי של המערער. אני בדעה כי מדובר בקביעה לוקה בחסר, כאשר על הוועדה להסתמך על הממצאים שבבדיקה הקלינית.

ג. מחלת גאוט

הוועדה קבעה כדלקמן:

"בגין דיסליפדמיה – דיסליפדמיה אינו מקנה נכות היות ומדובר בגורם סיכון לבעיה עתידית והנכות ניתנת לפי פגיעה באיברי מטרה.

במקרה הנדון כפי שהתובע מתאר לא רק שלא אופייניים אלא בניגוד לכל הגיון התופעות חולפות תוך כדי העלאת מנון האלטרולט.

לא מתקבל על הדעת שמדובר בהתקפי "גאוט".

מדובר במסקנה רפואית המבוססת על שיקול הדעת והניסיון המקצועי של חברי הוועדה. אולם, המערער המציא מסמך רפואי לפיו הוא מקבל תרופה ALLOPURINOL בגין מחלת גאוט לפחות החל משנת 2000. על מנת שקביעת הוועדה תהיה שלמה ומבוססת, עליה להתייחס לנטילת התרופה ולשקול שוב את קביעתה בגין אותה מחלה.

6. לסיכום

נוכח האמור לעיל אני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:

1. תתייחס לנכות הקרדיולוגית ולהפרעות במתן השתן, כאשר בשתי הנקודות האלה, על הוועדה להתייחס לחוות דעתו של ד"ר א' פרייפלד מיום 19.6.13.
2. לגבי הכתפיים, על הוועדה להבהיר באופן מנומק מדוע היא סבורה כי מדובר בפציעה "בצורה ניכרת" ולא "בצורה קשה" כלשון סעיף 42(1)(ד) לרשימת הליקויים שבתקנות.
3. על הוועדה לשקול שוב אם ישנה הצדקה לקביעת נכות בגין יתר לחץ דם למערער על בהסתמך על הממצאים שבבדיקה הקלינית.
4. לעניין מחלת גאוט, על הוועדה להתייחס לרישום בתיק הרפואי של המערער לפיו הוא נוטל תרופה ALLOPURINOL בגין מחלת גאוט החל משנת 2000 לפחות, ועליה לשקול שוב את קביעתה בגין אותה מחלה.

על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,300 ₪.

7. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏02 יולי 2015, ‏ט"ו תמוז תשע"ה, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.