זוהי תביעה לתשלום חוב עבור עבודות גינון, שלטענת התובע ביצע עבור אביו של הנתבע.

טענות התובע

1. התובע טוען כי בתחילת שנת 2010 ביצע עבודות גינון בבית אביו של הנתבע, וזאת לבקשת הנתבע, כאשר תמורת עבודות אלה התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 2,300 ₪. חרף פניות חוזרות ונשנות לנתבע לא שולם הסכום.

טענות הנתבע

1. הנתבע טוען, כי מדובר היה בעבודת גינון קטנה והסכום אותו התחייב אביו לשלם לתובע נע בין 400 – 500 ₪. לטענת הנתבע, אביו המנוח של הנתבע שילם לתובע את תמורת העבודות במלואן.

דיון והכרעה

1. השאלות שבמחלוקת בין הצדדים הן: מהו סכום התמורה שהתחייב הנתבע לשלם לתובע עבור עבודות הגינון, וכן האם שולם הסכום לידי התובע.
2. התובע העיד, כי לפני שלוש עד ארבע שנים פנה אליו הנתבע, בעקבות היכרות קודמת בין הצדדים, וביקש ממנו לבצע עבודות גינון בביתו של אביו. התובע ביצע את עבודות הגינון, ואז פנה לנתבע וביקש ממנו לשלם עבורן סך של 2,300 ₪. הנתבע ביקש מהתובע הנחה, והתובע הסכים, כי ישולם לו עבור העבודות סך של 2,000 ₪. לפיכך, הסכימו הצדדים כי תמורת העבודות ישולם לתובע סך של 2,000 ₪. אז ביקש הנתבע מהתובע לשלוח אליו חשבונית מס על הסכום האמור, למקוםעבודתו, בהתאם למספר פקס שמסר לתובע, והתובע עשה כן. יצוין, כי התובע הציג לפני במועד הדיון את החשבונית שנשלחה לנתבע. לאחר משלוח החשבונית פנה התובע לנתבע, וזה אמר לו כי העניין בטיפול. בהמשך נעלמו עקבותיו של הנתבע והסכום לא שולם.
3. מנגד, העיד הנתבע כי אכן התובע ביצע עבודת גינון בביתו של אביו, אך מדובר היה בעבודת גינון קטנה ביותר וכי הנתבע ביקש תמורתה בין 300 ל-500 ₪. עוד העיד הנתבע, כי התובע לא ביצע את העבודה כראוי.
4. לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע. כך, עדותו של התובע, כי ביצע עבודת גינון בביתו של אביו של הנתבע וכי הוסכם בין הצדדים כי הסכום שישולם עבור העבודות הינו בסך של 2,000 ₪, היתה אמינה עלי. עדותו של התובע אף נתמכה בחשבונית שהציג בפני, בה צוין סכום של 2,000 ₪ ומאחוריה מופיע מספר הפקס של מקום עבודתו של הנתבע.
5. שונה היתה התרשמותי מעדותו של הנתבע. הנתבע בחר שלא לזכור דברים רבים ומשנשאל על ידי בית המשפט מדוע הסכום בסך של 300 ₪, שהינו הסכום עליו סוכם לפי טענתו, לא שולם לידי התובע, לא היה בפיו הסבר מניח את הדעת, וטען כי התובע לא פנה אליו בדרישה לתשלום. תשובה זו תומכת במסקנה, כי הנתבע בחר להתחמק מתשלום חובו לתובע, וכעת אף בחר להתכחש לגובה התמורה עליה הוסכם.
6. עוד יצוין, כי קיימות סתירות בין גרסתו של הנתבע בכתב ההגנה לבין עדותו בבית המשפט. כך, בכתב ההגנה טען התובע כי התמורה שולמה, בעוד שבעדותו בבית המשפט הודה כי לא שולם דבר לתובע וטען בלשון רפה כי התובע לא ביצתע את העבודות כראוי.
7. לאור האמור, אני מקבלת את גרסת התובע כי הסכום עליו סוכם כתמורה עבור ביצוע העבודות הינו 2,000 ₪ ועל כן על הנתבע לשלם לתובע סכום זה.
8. בעניין זה יצוין, כי העובדה שהתובע דרש בתחילה סך של 2,300 ₪ אינה מקנה לו זכות לדרוש סכום זה כעת, וזאת לנוכח העובדה, כי הסכום הסופי עליו הוסכם בין הצדדים הינו 2,000 ₪.
9. לפיכך, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,000 ₪. הואיל והתובע לא יכול היה לנקוב במועד המדויק בו בוצעו העבודות וטען כי אלה בוצעו בתחילת שנת 2010, הרי שאני קובעת כי סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 15.3.10 ועד התשלום בפועל. כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בסכום של 700 ₪.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, בהעדר הצדדים.