עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיבה לנמק מדוע לא תחתום על הסכם התקשרות ממשיך עם בית המרקחת שרכש העותר וכן לחשוף את מכלול השיקולים והבדיקות שבעטיים היא הגיעה למסקנה לא להמשיך להתקשר עם בית המרקחת שבבעלות העותר.

עיקרי העובדות:

1. פאיק אבו מנה (להלן: "העותר"), רוקח במקצועו, רכש מהגב' אליס כהן (להלן: "כהן"), בית מרקחת פרטי הנושא את השם "אדם אדיב", הממוקם ברחוב בלפור 9 בבת ים (להלן: "בית המרקחת").

מכבי היא אגודה עותומנית, ללא כוונת רווח המספקת לחבריה שירותי בריאות לפי הוראות חוק ביטוח בריאות מלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק ביטוח הבריאות") (להלן: "המשיבה" או "מכבי").

בית המרקחת נרכש על ידי העותר בחודש מרץ 2013. עד למועד הרכישה היה לכהן הסכם התקשרות בר תוקף עם מכבי, לפיו יכובדו מרשמים שהונפקו על ידי רופאיה.

הסכם זה היה בהמשך להסכמים קודמים שנחתמו בשנות ה-90 בין מכבי לבעלים הקודמים של בית המרקחת.

לאחר רכישת בית המרקחת מכהן, ובסמוך למועד העברת הבעלות, פנה העותר לנציגת מכבי טלפונית, על מנת לעדכנה בהחלפת הבעלות וביקש לחתום עימו על הסכם התקשרות מעודכן.

נמסר לעותר, ע"י נציגת מכבי, כי המשיבה מסרבת לחתום עימו על הסכם, בשל מדיניות של צמצומים ובשל העובדה כי קיים לדעתה, מענה מספק לכלל מבוטחי מכבי בעיר בת ים, לרכישת תרופות.

סירובה של המשיבה לחדש את ההסכם הקודם, שנחתם עם המשיבה לבעלים הקודמים, ולהחילו גם על העותר, הוא לב המחלוקת בין הצדדים.

טענות הצדדים:

2. טענות העותר:

א. לטענת העותר, המשיבה בהחלטתה לא להתקשר עם בית המרקחת שבבעלותו, לא חשפה בפניו את מכלול השיקולים שעמדו בפניה ולכן היא אינה נוהגת בשקיפות מלאה, והחלטתה נגועה בשיקולים זרים. המשיבה כגוף ציבורי מחויבת כלפי מבוטחיה וכלפי רשויות הבריאות בשקיפות מלאה בדרך קבלת החלטותיה.

ב. העותר הוא "נותן שירותים" בהתאם לחוק ביטוח הבריאות ומכבי מפירה כלפיו את הוראת סעיף 31 המחייב אותה שלא להפלות בין "נותני שירותים".

ג. הקופה נוהגת בהפליה כלפי העותר מטעמי מוצא ודת. בנסיבות דומות ואחרות היא ממשיכה לחדש התקשרויות עם בתי מרקחת פרטיים אחרים בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי. לו היתה לה כוונה אמיתית לחסוך במשאבים היא היתה מבטלת הסכמים עם בתי מרקחת פרטיים אחרים, הסמוכים זה לזה.

טענת המשיבה בתמצית:

א. חוק הבריאות מחייב את מכבי לספק תרופות למבוטחים חברי מכבי, אך לא חלה עליה כל חובה לבצע את ההספקה דווקא באמצעות בתי מרקחת פרטיים. סירוב מכבי להתקשר עם העותר דווקא, אינו מהווה ואינו יכול להוות הפרה של חובתה כלפי חבריה.

ב. קבלת העתירה משמעותה מתן פתח לכל רוקח לכפות על המשיבה להתקשר עימו בהסכם.

ג. בשנתיים האחרונות מפעילה מכבי מדיניות של צמצום בהוצאות בשל גרעון שנצבר כתוצאה משחיקה מתמשכת בתקציבי קופות החולים. עיקר המהלכים הננקטים הם הפחתה משמעותית בעלויות הניפוק המשולמות לבתי המרקחת הפרטיים וצמצום ההתקשרויות עם בתי מרקחת פרטיים. מדיניות הצמצום אינה נוהגת לקטוע הסכמים עם בתי מרקחת פרטיים איתם היא קשורה, אולם כאשר מסתיים הסכם התקשרות, כמו בענייננו, מחליטה מכבי אם להתקשר בהסכם מול גורם חדש.

ד. מכבי לא זקוקה לבית המרקחת שברשות העותר הואיל והסביבה הגיאוגרפית הרלוונטית "מכוסה" היטב על ידי בתי מרקחת שקיימים בסביבה. עמדה זו הובאה בפני כל מי שפנה והתעניין בהפעלת בית המרקחת בבלפור 9. עוד לפני שהעותר פנה למכבי, פנו 3 אחרים שביקשו לברר את עמדת מכבי ונענו בשלילה.

ה. גם במקרים אחרים, ולא רק באזור בת ים ויפו, מכבי נמנעת מסיבות דומות מלהתקשר עם בעלים חדשים, אף אם קודם לכן פעל באותו מקום בית מרקחת פרטי שסיפק תרופות לחברי מכבי.

ועל כן העותר אינו מופלה לרעה, שכן המשיבה פועלת ממניעים ענייניים.

ו. העותר פעל בחוסר תום לב ובערפול כאשר ציין במכתבו מיום 9.5.2013 שהוא מצוי בשלב משא ומתן לקבל לידיו את ניהול בית המרקחת, בעוד שבפועל התברר כי הסכם הרכישה בין העותר לבין גב' כהן נחתם ב-24.3.2013.

ז. העותר מבסס את עילתו על הנחת מוצא שגויה לפיה הוא בגדר "נותן שירותים". שגיאה זו גוררת אותו לטעון שבהיותו נותן שירותים מכבי מפרה כלפיו את הוראות סע' 31 לחוק הבריאות. עפ"י סע' 2 לחוק בריאות העם, העותר אינו נותן שירותים ולכן יש לדחות את עתירתו מחוסר עילה.

ח. יש לדחות את עתירתו של העותר מחמת שיהוי היות ועל פי הוראת תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים היה עליו להגיש את עתירתו לא יאוחר מ-45 יום מהמועד בו ידע על החלטת מכבי לא להתקשר עימו. העותר הגיש את עתירתו ב-2/2014, שעה שתגובתה השלילית של מכבי נתקבלה על ידו ב-13.5.2013.

ט. יש לדחות את העתירה בשל העדר סמכות עניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים. העתירה הוגשה בניגוד להוראות סע' 5 (1) והתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים. עתירתו הוגשה ללא כל עיגון בחוק.

י. ההחלטה שלא להמשיך את ההסכם עם בית המרקחת היא החלטה ניהולית שנובעת משיקולים תקציביים ולכן אין מקום להתערבות ביהמ"ש בהחלטות הניהוליות של מכבי.

דיון והכרעה:

3. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים התש"ס–2000 קובע את סמכותו העניינית של בימ"ש זה. הוא מפנה לתוספת הראשונה המפרטת את הגופים והעניינים לעתירה מנהלית.

עניינו של העותר אינו מנוי ברשימה שבתוספת. טענת העותר היא כנגד סירובה של מכבי להמשיך את הסכם ההתקשרות שנחתם עם הבעלים הקודמים של בית המרקחת, ולהחילו גם עליו.

חוק ביטוח בריאות קובע את זכויות וחובות תושבי המדינה המבוטחים בביטוח שירותי הבריאות בקופות החולים.

העותר אינו מבוטח של מכבי והוא אינו צד שחוק הבריאות מאזכר כבעל זכויות ישירות מכוח אותו חוק.

העותר אינו טוען לזכויות ביטוחיות כאזרח המבקש לממש שירותים רפואיים, אלא טוען לאינטרסים עסקיים של בית מרקחת מול קופת חולים מכבי.

הקופה אכן חייבת לספק למבוטחיה שירותים שונים. ואולם, החוק אינו קובע חובה לספק שירותי רוקחות דווקא באמצעות בתי מרקחת פרטיים, מסוימים.

4. העותר גם מנסה לתקוף את החלטת מכבי בטענה של הפרת החובה המוטלת עליה בדין לפי סעיף 31 לחוק בריאות ממלכתי. לטענתו הפרה מכבי את החובה כלפיו, בכך שכנותן שירותים, היא נהגה בו בהתנהגות מפלה.

סע' 31 לחוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד -1994 קובע כדלקמן:

"בהתקשרות של קופת חולים עם נותן שירותים ובהפניית חבריה לנותן שירותים, תפעל קופת החולים ללא הפליה בין נותני השירותים, בתום לב ומשיקולים עניינים של טובת החברה וטובת כלל חברי קופת החולים".

"נותן שירותים" מוגדר בסעיף 2 לחוק שכותרתו "הגדרות":

"מוסד רפואי כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם, 1940".

סע' 24 לפקודת בריאות העם קובע:

"בפקודה זו:

"מוסד רפואי" - בית חולים, מרפאה, מוסד לטיפול במשתמשים בסמים ובמעבדה;

"מטופל" – מי שמקבל טיפול במוסד רפואי, בין בדרך של אשפוז, שהיית יום או שהיית לילה, ובין בכל דרך אחרת; "ענף רפואה ייחודי" – ענף רפואה המפורט בתוספת החמישית;

"יחידה מקצועית" - יחידה בבית חולים, לרבות מחלקה, מכון, מרפאה או חדר ניתוח ולמעט מעבדה;

"יחידה מקצועית ייחודית" – יחידה מקצועית העוסקת בענף רפואי ייחודי;..".

מכאן מבקשת המשיבה ללמוד כי בתי מרקחת לא נמנים על רשימת "נותני שירותים".

אולם, המשיבה התעלמה מתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הסדרי בחירה בין נותני שירותים) התשס"ה-2005 שפורסמו בקובץ התקנות 6366 מ- 1.2.2005, שם בסעיף ההגדרות מופיע:

"נותן שירותים" – כהגדרתו בסעיף 2 לחוק וכמשמעותו בסעיפים 23(ג) ו- 26(ה) לחוק, לרבות מכון המבצע טיפול רפואי, וכן בית מרקחת".

(הדגשה שלי י'ש')

בהוראות משרד הבריאות חוזר סמנכ"ל לפיקוח על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים, מס' 06-2011 מיום 9.6.2011, נקבעה הוראה בסעיף 10 לגבי בתי מרקחת ולפיה:

"בהסדר הבחירה יפורטו כל בתי המרקחת בחתך ארצי לכלל מבוטחי הקופה או אזורי (למבוטחי הקופה לפי אזור מגוריהם)".

הוראה זו נועדה ליידע את מבוטחי הקופה ופניה בכיוון מקבלי השירות המבוטחים, כדי להבטיח מימוש זכויותיהם.

אכן מכוח סעיף 31 לחוק הבריאות, קופ"ח צריכה לפעול ללא אפליה "משיקולים עניינים של טובת החבר וטובת כלל חברי קופת החולים". המבחן הוא איפוא טובת חבר הקופה מחד, כאשר נלקחת בחשבון גם טובת כלל החברים המבוטחים. מכאן, שלא די באינטרס צר של מספר מבוטחים שנזכרו בעתירת העותר אשר רוכשים תרופות בבית המרקחת שלו.

לצורך השוואה ראו דברי ביהמ"ש בע"ב (ת"א-יפו) 8083/00 שמחי מיכאל נ' שרותי בריאות כללית, תק-עב 2005(3) 7219:

"כנגד האינטרס החוזי לפיו טוען התובע כי מגיע לו שכר בתוספת מכסת ש"נ מעבר ל- 80 שעות בחודש, עומד אינטרס הכלל. בהיות קופת חולים גוף נתמך, הכספים המשולמים לעובדיה הם כספי ציבור ועל כן יש מקום לאזן בין שני האינטרסים הנ"ל, ובמקרה זה מצינו כי אינטרס הכלל גובר... לטעמנו, המקרה דנן אינו מקרה שראוי שה"עול" יפול על הציבור בכללותו...

על החשיבות שבשימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור עמד בית המשפט העליון במספר הזדמנויות (ודי אם נזכיר לעניין זה את "עניין קיזמן")"(שם, 7231).

4. מקובל עלי כי מכבי היא גוף דו-מהותי, שעל כן חלות עליה הנורמות של המשפט המינהלי, ראו: ע"א 8825/03 שירותי בריאות כללית נ' משרד הבטחון, תק-על 2007(ב) 166. לפיכך, עליה לנהוג בהגינות גם כלפי גורמים איתם היא מתקשרת.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי מכבי נהגה באפליה כלפי העותר. היא הראתה כי גם לבקשות אחרות של 3 פונים לפני העותר וכן של בתי מרקחת אחרים, היא השיבה בשלילה. היא אף הבהירה כי לאור גרעונה התקציבי, שהוא מן המפורסמות, היא משתדלת לנקוט בצעדי חיסכון וייעול. אמנם עם בתי מרקחת שיש לה חוזים פעילים היא אינה מנתקת חד צדדית את הקשר כדי לא לפגוע בפרנסתם, אולם היא נמנעת מחתימה על חוזים חדשים עם רוקחים חדשים, ככל האפשר. בכך אני מוצאת גישה מידתית ושיקול דעת סביר.

כאמור, נקודת המבט שמחייבת את מכבי היא טובת כלל חברי הקופה ולא טובת העותר, לפיכך טענה כי הקופה במצוקה תקציבית, אשר ידועה לכל, היא שיקול לגיטימי. מכבי אינה חייבת להתחשב רק בנוחותם של מספר חברים מצומצם, שנזכרו בעתירה, אשר נהגו לרכוש תרופות בבית מרקחת זה. עליה להתנהל בצורה כלכלית ועניינית תוך איזון האינטרסים של כלל מבוטחיה, בעוגת התקציב המוגבל. כאשר באותו רחוב ובטווח סביר בסביבה, קיימים בתי מרקחת פרטיים אחרים, אין חובה על מכבי להתקשר בהסכם חדש עם העותר, שלא היה לו כל קשר חוזי קודם עם מכבי.

מכאן, שאין מקום לקבוע כי התנהגות מכבי היא בלתי סבירה ומפלה עד כדי הצדקת התערבות ביהמ"ש זה.

אם העותר מבקש לקבל מידע נוסף אודות תשובות שליליות שהמציאה מכבי לבתי מרקחת אחרים, הוא רשאי לפנות בהתאם לחוק חופש המידע בפניה מפורטת עם שאלות ספציפיות.

5. בנסיבות אלה, מתייתרת ההכרעה בטענת השיהוי, אם כי על פניו העותר השתהה בהגשת העתירה מהמועד בו נודע לו על ידי מכבי כי אין בכוונתה להתקשר איתו בהסכם. בעתירתו (סעיפים 8-10 לעתירה) ציין העותר כי פנה טלפונית פעמיים למשיבה, לקבל את הסכמתה להמשך ההתקשרות, במרץ 2013 ובאפריל 2013. פעמיים נמסר לו ע"י הגב' אפרת זוהר, כי המשיבה מסרבת לחתום עימו על הסכם.

מניין המועד להגשת העתירה יחל מהיום בו נודע לעותר לראשונה על סירובה של המשיבה לאשר את המשכו של ההסכם. העותר הגיש את עתירתו בתאריך 4.2.2014. אמנם, במהלך אותם החודשים נעשו פניות נוספות מטעמו של העותר למשיבה, אך אלה פניות שתכליתן העיקרית הייתה לקבל הסברים על השיקולים שבבסיס החלטתה השלילית.

סיכום

6. לאור כל האמור לעיל במצטבר, העתירה נדחית.

מתוך התחשבות בעותר והמצב אליו נקלע, העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪ בהתאם לתקנה 52 לתקנות סד"א.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ד, 22 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.