בפני כב' השופט שמואל מלמד | 6620-02-14 |
המאשימה | מדינת ישראל |
נגד | |
הנאשם | רועי יעקב עגמי (אסיר) |
<#1#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד מוטי רייזמן ועו"ד הכהן קטיה
ב"כ הנאשם עו"ד יוסי סקה
הנאשם בליווי שב"ס
פרוטוקול
<#2#>
טיעונים לעונש
ב"כ המאשימה:
הגענו להסכמה עונשית לפיה נעתור בהסכמה לעונש מאסר למשך 20 חודשים כולל הפעלת עונש המאסר המותנה של 6 חודשים ובנוסף קיים כנגד הנאשם התחייבות שתשולם לאחר תום ריצוי עונש המאסר. השיקולים להסדר הוא התיקון המשמעותי בכתבי אישום, עמדתו של אחד המתלוננים בתיק וכן הודיית הנאשם.
ב"כ הנאשם:
אבקש לכבד את ההסדר. אני חלילה לא מקל ראש בכתבי האישום, מדובר בנאשם שבית הגידול שלו הוא לא פשוט, שני הורים שמגיל צעיר הוא נחשף לשימוש סמים בבית, גם הוא משתמש בסמים ואלכוהול והוא אובחן בעל תחלואה כפולה, הנאשם סובל מבולמיה ואת סדר הנתונים האלה מביאים לתרכובת של כתבי האישום. אני סבור שלא ניתן לומר שהוא אימץ דפוס עברייני ומדובר בבחירות שגויות ובית גידול לא פשוט ופחות דפוסים עבריינים. יחד עם זאת, לא ניתן לומר שהוא צבר עבר מכביד, בנסיבות האמורות אני סבור שהעונש משכלל את כל הנתונים. השהות עברו בכלא לא פשוטה עקב הנתונים האישיים שלו והוא מהווה מטרה להצקות ואני מבקש שבית המשפט בגזר דינו יורה לשלטונות שב"ס לבחון שילובו בכלא חרמון. מגיש את ימי המעצר ומבקש לנכות אותם.
הנאשם:
אני מגיש מכתב שכתבתי. (בוכה).
<#4#>
גזר דין
ביום 24.02.15 הגיעו הצדדים להסדר לפיו, הודה והורשע הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, וכן צרף ת"פ 14284-01-15 ו- 19677-05-14 ו- 2777-12-13 כולם מתוקנים בהם גם כן הורשע. לא הייתה הסכמה עונשית. הוסכם כי הנאשם ישלח לקבלת תסקיר.
כיום, הגיעו הצדדים להסכמה עונשית לפיה יעתרו ל- 20 חודשי מאסר כולל הפעלת עונש המותנה, מאסר על תנאי והפעלת התחייבות בסך 4,000 ₪.
נוכח הודאתו הורשע הנאשם בכתבי האישום המתוקנים:
בת"פ 6604-02-14
אישום ראשון - בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.
אישום שני – בעבירה של תקיפת בן זוג חבלנית, לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין התשל"ז – 1977; בעבירה של תקיפת בן זוג, לפי סעיף 382 (ב) (1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.
אישום שלישי – בעבירה של תקיפת בן זוג, לפי סעיף 382 (ב) (1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.
ת"פ 2777-12-13 בעבירה של תקיפת בן זוג חבלנית, לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.
ת"פ 19677-05-14 בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (שלושה אישומים).
ת"פ 14824-01-15
אישום ראשון - בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.
אישום שני - תקיפת בן זוג, לפי סעיף 382 (ב) (1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.
אישום שלישי - הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977; בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז – 1977;
עובדות כתבי האישום המתוקנים:
ת"פ 6604-02-14
במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היו הנאשם והמתלונן בני זוג. אישום 1, בתאריך 15.12.13 שוחרר הנאשם בבית המשפט השלום בת"א בתנאים, בניהם, הרחקה מוחלטת מן המתלונן. איסור יצירת קשר ישיר או עקיף עם המתלונן בתאריך 16.12.13, הגיע הנאשם לדירת המתלונן ושהה בה עד ליום 31.01.14 בהסכמת המתלונן. במעשיו המתוארים הפר הנאשם את ההוראה החוקית.
אישום 2, בתאריך 28.01.14 נסעו הנאשם והמתלונן ברכבו של המתלונן. באותן הנסיבות, על רקע סירובו של המתלונן לנסוע לבית הוריו של הנאשם, החל הנאשם לנשוך את עצמו ותקף את המתלונן, בכך שאחז במפתח הבית והכה באמצעותו בגרונו של המתלונן. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרם למתלונן חבלה של ממש בדמות שריטה באזור הגרוגרת עד לסנטר.
בהמשך לנסיבות המתוארות, עצרה ניידת משטרה שעברה במקום את רכבו של המתלונן לבדיקה שגרתית. בהמשך לכך, תקף הנאשם את המתלונן שלא כדין, בכך שסטר לו בפניו. בתגובה לתקיפת הנאשם, סטר המתלונן לנאשם בפניו. במעשיו האמורים לעיל הפר הנאשם את ההוראה החוקית.
אישום 3, בתאריך 27.01.14, שוחח המתלונן עם הנאשם לגבי ויכוח שניהל עם אחר, המתגורר בבנין. תקף הנאשם את המתלונן בכך שהיכה בו בידו.
ת"פ 2777-12-13
ביום 10.12.13 שתה הנאשם לשוכרה והחל להתנהג באופן מוזר, בכך ששפך מים על מקלדת המחשב, זרק חפצים וכן תפס בידיו ואזה מזכוכית והשליכה ארצה. בתגובה לכך תפס אותו המתלונן בידיו על מנת שיחדל ממעשיו, והוציאו אל מחוץ לדירה. בנסיבות האמורות, התדפק הנאשם על דלת הדירה וביקש להיכנס לאסוף את חפציו וללכת מהמקום. כשהמתלונן פתח בפניו את הדלת, תקף הנאשם את המתלונן, בכך שהשתולל והכהו במכת אגרוף בפניו. כתוצאה נגרם למתלונן סימן חבלה מתחת לעינו השמאלית שהיא חבלה של ממש.
ת"פ 19677-05-14
בתאריך 16.02.14 שוחרר הנאשם בבית המשפט למעצר בית מלא בפיקוח ערבים והרחקה מכל מקום בו נמצא המתלונן.
אישום 1, בתאריך 29.04.14 הגיע הנאשם לדירת המתלונן וביקש לקחת את רכושו. בהמשך לכך, הסיע המתלונן את הנאשם מדירתו. בהמשך שחזר המתלונן לדירתו, ישן הנאשם בדירת המתלונן, בהסכמת המתלונן. בתאריך 30.04.14 לאחר שהמתלונן והנאשם יצאו מהדירה, חזר הנאשם לדירת המתלונן וביקש להיכנס לדירה. המתלונן שסירב להכניס את הנאשם לדירה, נעל את הדלת בפניו ואולם הנאשם נכנס לדירה דרך המרפסת. בהמשך, יצא הנאשם מהדירה לבקשת המתלונן. בנסיבות אלו הפר הנאשם את ההוראה החוקית.
אישום 2, בתאריך 05.05.14, שהה הנאשם בדירת המתלונן. בהמשך לכך, הנאשם נעצר ושוחרר כעבור מספר שעות בתחנת המשטרה. בהמשך שב הנאשם לבניין מגוריו של המתלונן. בכך הפר את ההוראה החוקית.
אישום 3, בתאריך 18.05.14 שוחרר הנאשם על ידי בית משפט, למעצר בית מוחלט בפיקוח הוריו, והרחקה מכל מקום בו נמצא המתלונן, בתאריך 27.05.14 הפר הנאשם את ההוראה החוקית בכך שהגיע לבניין מגוריו של המתלונן.
ת"פ 14824-01-15
בהמשך להוראה החוקית כאמור בת"פ 19677-05-14, אישום 3.
אישום 1, מספר ימים לאחר תאריך 18.05.14 הפר הנאשם את ההוראה החוקית, בכך שעזב את כתובת מעצר הבית המוחלט, ביום 03.01.15 וכן במהלך כחודש עובר ליום זה התגורר בבית המתלונן.
אישום 2, בתאריך 03.01.15 בבית המתלונן, על רקע חשדו של הנאשם כי המתלונן זרק את בקבוקי האלכוהול שלו, תקף הנאשם את המתלונן בכך שרדף אחריו והלם בפניו באמצעות מכת אגרוף.
אישום 3, בעקבות הנסיבות המתוארות באישום מספר 2, בתאריך 04.01.15, בתחנת המשטרה, נאסר על הנאשם להיכנס לבית המתלונן למשך 15 ימים וכן ליצור עמו קשר או להיפגש עמו למשך 30 ימים. בתאריך 04.01.15 הפר הנאשם את ההוראה החוקית, בכך שנכנס לבית המתלונן וישן בו. בהמשך לנסיבות המתוארות, לאחר שהגיעו השוטרים לבית המתלונן והחלו לתשאל את הנאשם, הפריע הנאשם לשוטרת בכך שדחף אותה באמצעות ידו הימנית והדף אותה. באותן נסיבות, הפריע הנאשם לשוטרים, בכך שהחל להימלט בריצה מבית המתלונן ולא שעה להוראות השוטר לעצור. בהמשך בתחנת המשטרה, הנאשם לא חדל ממעשיו, ואף לאחר שהשוטר הדף אותו מספר פעמים הפריע הנאשם לשוטר בכך שהדף אותו. בהמשך לנסיבות המתוארות, שעה ששמרה השוטרת על הנאשם בתא המעצר, גידף אותה הנאשם בכך שאמר לה "שרמוטה, בת זונה, לסבית בוצ'ה" וכן איים עליה, בכך שאמר לה כי הוא ישלח אנשים, שיש לו קשרים וכי הוא יתנקם בה.
בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות המבחן, לפיו, הנאשם רווק כבן 30, קודם למעצרו הנוכחי התגורר עם בן זוגו, המתלונן, בדירה שכורה בתל אביב, עבד בעבודות מזדמנות ללא רצף תעסוקתי הנאשם מוכר כסובל מבעיות נפשיות והתמכרות לסמים ואלכוהול. מתיאורו של הנאשם עלה כי כבר בגיל 17, החל הנאשם להתנסות בסמים, ונחשף למגוון רחב של חומרים, לרבות פטריות הזייה וסמי הזייה שונים, וכן צרך אלכוהול. כמו כן החל מעורבותו בעולם השולי עם חשיפה הולכת וגדלה לעולם הסמים כחלק מצרכיו בשייכות. מדבריו עלה כי לאורך השנים עשה ניסיונות מספר לגמילה אשר לא צלחו. תאר התדרדרות ונסיגה במצבו לשימוש מאסיבי בסמי פיצוציות "נייס גאי", צריכה מוגברת של אלכוהול וכדורים אותם קבל לצורך טיפול בבעיותיו הנפשיות. למרות ניסיונות לגמילה בעבר, טרם מעצרו הנוכחי לא פנה למסגרת טיפול גמילה וכיום מבקש לבדוק אפשרות זו.
הנאשם מוכר לשירות המבחן מאבחונים קודמים משנת 2011 ומחודש ינואר 2015. שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור צעיר בעל דפוסי התנהגות בעיתיים, חוסר ויסות של דחפים, בנוסף עלה רקע של התמכרות לאורך השנים לחומרים מסוגים שונים והפרעה נפשית. עוד עלה בעבר כי הנאשם וחוזר על התנהגות המתאפיינת בהרס עצמי והעמיד עצמו במצבי סיכון. הנאשם מפתח לאורך השנים מערכות יחסים זוגיות בלתי בשלות, המבוססות על צרכי תלות ומילוי חסכים רגשיים. סביב צריכת החומרים והתנהלותו לא מווסתת והוא שב ונוהג באלימות. נערכו מספר ניסיונות לסייע לנאשם להשתלב במסגרת טיפול לנפגעי סמים, ובהמשך במסגרות של תחלואה כפולה, התמכרות ובעיות נפשיות, הנאשם לא התמיד במסגרות הטיפול והתקשה לשתף פעולה לאורך זמן.
בהתייחסותו של הנאשם לעבירות נשואות הדיון, תאר הנאשם התדרדרות מבחינת היקף ואינטנסיביות צריכת החומרים הפסיכו – אקטיביים, הוסיף כי היה נתון במערכת יחסים עם המתלונן מזה שבעה חודשים בה הרגיש מנוצל וחסר אונים. נטל אחריות חלקית לעבירות בהן הורשע. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נמנע מלבחון עם עצמו את הסיבות להתנהגותו האלימה והאימפולסיבית כלפי בן זוגו, נטה לייחס הסיבות לאלימות שהפעיל להתמכרותו.
מביע רצון מילולי לעריכת תהליך טיפולי. כשבפועל ניכר כי חסר כוחות ובשלות לערוך טיפול גמילה במסגרת ממושכת ואינטנסיבית.
בשיחה עם בן הזוג של הנאשם, מסר כי נהל מערכת יחסים זוגית כשבעה חודשים, התגוררו יחד במהלך תקופה זו. תאר את תחילת הזוגיות כחיובית ומספקת בהמשך תאר התדרדרות במערכת היחסים, תוקפנות, התפרצויות זעם ואלימות אשר הופנו כלפיו. מדבריו עלה כי לאורך התקופה הנאשם עשה שימוש התמכרותי באלכוהול וסמי פיצוציות, ניסה לרתום את הנאשם לתהליך גמילה אך הנאשם סרב. מסר כי אינו חושש מהנאשם.
לאור מצבו ומוקדי הסיכון כיום, שירות המבחן מעריך כי יתקשה להשתלב ולהפיק תועלת מהליך שיקומי בכלל ובתחום ההתמכרויות בפרט. אי לכך לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו.
להערכתם זקוק לענישה בדרן של מאסר בפועל, שתמחיש לו את המחירים והשלכות של התנהגותו האלימה והתמכרותית.
מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם.
רע"פ 233/15 משה בטש נ' מדינת ישראל. (מיום 22.01.15)
על פי כתב האישום המתוקן, המבקש והמתלוננת היו חברים והתגוררו יחדיו. ביום 05.03.12, על רקע רצונה של המתלוננת להיפרד מן המבקש, איים עליה המבקש, בכך שאמר לה "מה אמרת? תגידי עוד פעם, אני לא מכיר את המושג פרידה אלא את המושג מוות או חומצת מלח לפנים", לאחר זאת, תקף המבקש את המתלוננת בכך שאחז בעורפה ודחפה לכיוון חדר השינה, השליכה על המיטה, והיכה במכות אגרוף בלסתה, בלחיה השמאלי, בידה השמאלית, וברגלה. משניסתה המתלוננת לקום מן המיטה, בעט המבקש ברגלה השמאלית ויצא מן החדר. עקב כך, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בזרוע שמאל, בגב התחתון ובגפיים התחתונות. במעמד זה, איים המבקש, בשנית, על המתלוננת בכך שאמר לה "תזמיני משטרה ותמותי, אני אשב בבית סוהר, ישבתי בבית הסוהר 15 שנים ואין לי בעיה לשבת עוד שנה, שנתיים, אבל כשאצא מבית הסוהר אני אשחית לך את הפנים". בהמשך, עת יצא המבקש מן הדירה, הוא איים על המתלוננת פעם נוספת, בכך שאמר לה "את לא תחיי, אני אשבור לך את הידיים והרגלים ואשפוך עלייך חומצת מלח לפנים". בית משפט השלום קבע מתחם העונש ההולם למעשי התקיפה נע בין מאסר על תנאי לבין מאסר בפועל בן 12 חודשים. באשר לעבירת האיומים מתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי למאסר בפועל בן 12 חודשים. בימ"ש השלום גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל. כמו כן הופעל עונש מאסר מותנה בן 14 חודשים, סה"כ 22 חודשי מאסר ועונשים נלווים זאת בעיקר בשל תסקיר שלילי ועבר מכביד. בית המשפט המחוזי התייחס למתחם ואף אישר אותו. הערעור בבית המשפט העליון נדחה.
רע"פ 11/15 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 20.01.15).
נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום, אשר ייחסו לו ביצוע עבירות אלימות כלפי אשתו ביום 15.06.10, איים המבקש על המתלוננת, שהיתה בהיריון מתקדם, ואמר לה "אם את לא חוזרת מיד הביתה, אני אוריד לך את התינוק שבבטן". באותו מועד, סטר המבקש למתלוננת ובעט בבטנה, וכתוצאה מכך, נזקקה המתלוננת לבדיקות ולהשגחה רפואית. בנוסף, ביום 10.01.11 תקף המבקש את המתלוננת בכך שתפס אותה בשערות ראשה, ניער את ראשה וסטר בפניה. המתלוננת ניסתה להימלט ולהשתמש בביתם התינוקת של בני הזוג כמגן, אך המבקש המשיך להכות אותה ולבעוט בה. כתוצאה ממעשים אלו, נגרמה למתלוננת נפיחות מתחת לעין שמאל; ניגר דם מאפה; ונגרם לה סימן כחול באפה. על יסוד הודאתו בכתבי האישום, הורשע המבקש בעבירות של תקיפת בת זוג חבלנית ואיומים. קבע בית המשפט כי מתחם הענישה נע בין 6 לבין 15 חודשי מאסר, לריצוי בפועל. התקבל תסקיר שלילי לפיו המבקש איננו רואה את הפגם במעשיו וקיים סיכון להישנות התנהגות אלימה בעתיד. נדון המבקש ל- 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר על תנאי. הערעור נדחה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון.
רעפ 1587/13 פלוני נ' מדינת ישראל (06.03.13)
מעובדות כתב האישום בביתם על רקע ויכוח, הכה הנאשם בראשה של רעייתו באמצעות מגב. שבוע קודם לכן, הכה הנאשם ברגלה של רעייתו באמצעות מגב וגרם לה לשטף דם. נקבע מתחם של מאסר בפועל הנע בין 4 חודשים ל-10 חודשים, מאסר מותנה, קנס ופיצוי. נדון ל- 4 חודשי מאסר הופעל תנאי כך שסה"כ ריצה 12 חודשי מאסר. הערעורים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון נדחה.
רע"פ 2039/15 עמרם גריב נ' משטרת ישראל. (02.04.15)
נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו שמונה אישומים, הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות. הרקע לעבירות המיוחסות למבקש, הינו הליך גירושין קשה שעבר המבקש, שבמסגרתו הוציא נגדו בית המשפט לענייני משפחה בירושלים צו הרחקה מן היישוב שבו מתגוררות גרושתו ובנותיו. מעובדות האישום הראשון, הגיע המבקש סמוך לבניין בית המשפט לענייני משפחה כשברשותו שק שינה; מחשב נייד; מדפסת; דברי מזון וכן ציוד משרדי. המבקש סירב לעזוב את המקום, לדרישת המאבטחים. שוטרים שהגיעו למקום עצרו את המבקש, והובילו אותו לתחנת משטרה, שם העליב אותם המבקש, ואיים עליהם כי יפגע בגופם. בשל האירוע שעמד בבסיס האישום הראשון, אסר בית משפט השלום בירושלים על המבקש להציב מיטלטלין בתחום של 100 מטרים מסביב לבניין בית המשפט, למשך 180 ימים, וכן אסר עליו להגיע לבניין בית המשפט, למשך 21 ימים אלא על-פי הזמנה מראש. מעובדות האישום השני, הגיע המבקש לתחנת המשטרה, ודרש משוטרת שהייתה במקום שתחזיר לידיו רכוש השייך לו, אשר נתפס במסגרת האירוע הראשון. משהפנתה אותו השוטרת לשוטר אחר בתחנת המשטרה, צעק עליה המבקש, וזרק לעברה מסמך. לאחר שהגיע למקום שוטר נוסף, התיישב המבקש על הרצפה, החל לצעוק, וזרק את תכולת כיסו לכל עבר. נוכח שני האישומים לעיל, אסר בית משפט השלום על המבקש להתקרב למרחק של 100 מטרים מן בניין בית המשפט, אלא על-פי הזמנה מראש. מעובדות האישום השלישי עולה, כי חרף הצו השני, הגיע המבקש עם רכבו והחנה אותו במרחק של כ- 15 מטרים מבניין בית המשפט, וסירב להזיזו משהתבקש לכך, על-ידי שני שוטרים שהגיעו למקום. בתגובה לדרישת השוטרים, איים עליהם המבקש בפגיעה בגופם או בגופם של אחרים. האישום הרביעי, בהמשך אותו היום שבמהלכו התרחש האירוע אשר בבסיס האישום השלישי, הגיע המבקש לבניין בית המשפט, הניח שק שינה במרחק של כ-20 מטרים הימנו, וישן במקום. משהתבקש לעזוב על-ידי שוטרים שהגיעו למקום, קילל המבקש את שוטרים אלה והעליבם. בגדרי האישום החמישי נטען, כי הגיע המבקש אל בניין בית המשפט, וטיפס על הגדר החיצונית מול הכניסה, תוך שהוא שר ורוקד. המבקש סירב לעזוב את המתחם, לבקשת שוטרים שהגיעו למקום, תוך שהוא מקלל אותם. לאחר זאת, הובא המבקש בפני קצין משטרה, אשר הודיע לו על מעצרו. בתגובה לכך, המבקש קילל את קצין המשטרה ואיים עליו. באישום השישי אשר הוגש נגד המבקש, נטען כי הגיע המבקש לבניין בית המשפט, והניח שק שינה; כרית ופריטים נוספים. שוטרים שהגיעו למקום עיכבו את המבקש והביאוהו לתחנת המשטרה, שם נשכב המבקש על הרצפה וצעק. במסגרת האישום השביעי, הגיע המבקש לבניין בית המשפט וקשר עצמו לשרשראות לאחד העמודים. עת הגעת שוטרים למקום, נשכב המבקש על הרצפה וסירב לזוז. לאחר שהפעילו כוח סביר, הצליחו השוטרים להוביל את המבקש לרכב משטרתי. האישום השמיני נטען, כי הגיע המבקש אל פתח בניין בית המשפט והחל בצעקות, תוך שהוא מוריד את חולצתו ומכנסיו. הנאשם הורשע 2 עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, 3 עבירות של העלבת עובד ציבור, 2 עבירות של איומים, עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי, 5 עבירות של הפרת הוראה חוקית. בית משפט קבע את מתחם העונש ההולם עבור כלל האישומים, כדלקמן" נקבע כי מתחם העונש ההולם עבור האישום הראשון, נע בין של"צ או קנס ועד שישה חודשי מאסר בפועל; מתחם במסגרת האישום השני, נע בין מאסר מותנה ועד חודש מאסר בפועל; במסגרת האישום השלישי, מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר על דרך של עבודות שירות לבין שמונה חודשי מאסר בפועל; מתחם העונש ההולם עבור האישומים הרביעי, השישי והשמיני, כל אחד, נע בין של"צ או קנס, לבין שלושה חודשי מאסר בפועל; האישום השביעי בין של"צ או קנס, לבין חמישה חודשי מאסר בפועל. הנאשם נדון לשלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי והתחייבות. דחה בית המשפט המחוזי את הערעור לעונש. הערעור בבית המשפט העליון נדחה גם כן.
ע"פ 3076/14 הנאדי שקרה נגד מדינת ישראל (25.03.15)
המערערת ניסתה לגנוב את מזוודותיהן של תיירות ולהימלט מן המקום ברכבה חרף העובדה שאחת מהן החזיקה בדלת הרכב, תוך שהיא גורמת לה לפציעה ולאחר מכן מפקירה אותה. בהתייחס למתחם הענישה בעבירה של הפרת הוראה חוקית כתב בית המשפט המחוזי. "נסיבות ביצוע העבירה של הפרת ההוראה החוקית, נושא האישום השני, חמורות אף הן. כאמור, הנאשמת הפרה את תנאי חלופת המעצר שהוטלו עליה על-ידי בית-המשפט, בדבר שהייה בתנאי "מעצר בית מלא" בבית אִמה בירושלים. היא עזבה את הבית, ניתקה את הקשר עם בא-כוחה ולא התייצבה להמשך הדיונים, דבר שהביא למחיקת האישום, עד לאיתורה ולמעצרה לאחר כשנה וחצי. בהתחשב בעקרון ההלימה שבענישה, ברמת הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה- דומה כי מתחם הענישה ההולם בגין העבירה הנדונה באישום השני, של הפרת הוראה חוקית, הוא מאסר בפועל הנע בין שישה חודשים לבין שנה." הערעור בבית המשפט העליון נדחה.
רע"פ 1472/12 כורש נג'יד חליל נ' מדינת ישראל (24.06.14)
המבקש הורשע לאחר שמעית ראיות בבית משפט ב- 31 עבירות של הפרת הוראה חוקית. ו- 31 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק. בית המשפט לענייני משפחה הוציא צו הגנה נגד המבקש ונאסר עליו להטריד את המתלוננת בכל דרך ובכל מקום המצאה. חרף הצו, המבקש התקשר באמצעות מכשיר בזק למתלוננת והטרידה. נקבע מתחם ענישה בין מאסר בעבודות שירות למאסר בפועל לתקופה של שנה על המבקש נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 2,000 ₪. בית המשפט המחוזי, עונש המאסר בוטל ותחתיו הושתו 180 שעות של"צ. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם. הערעור בבית המשפט העליון נדחה.
הערך המוגן הוא הגנה על גופו של אדם, שמירה על הסדר הציבורי, סדרי השלטון והמשטר. מתן תחושה של נוחות של אדם בביתו. התנהלות הנאשם באירועים בהם הורשע הנאשם הינה פוגעת בתחושת הביטחון של המתלונן, למרות תלונות חוזרות ונישנות הוצאת צווי הרחקה כנגד הנאשם, הנאשם נהג תוך התלעלמות מוחלטת מהוראות בית המשפט והמשטרה והמשיך להגיע לביתו של המתלונן. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע, בטרם גזירת הדין את מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בעיקרון המנחה בענישה, שהוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם. בין סוג ומידת העונש המוטל עליו, מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה, לנוכח האמור הדוגמאות שהובאו המעידות על מתחמים שונים בעבירות דומות. סבורני כי מתחם העונש ההולם לגבי כל אחד מהאירועים: ת"פ 6604-02-14 אישום 1, וכן ת"פ 19677-05-14 לגבי כל אחד משלושת האישומים בנפרד, ת"פ 14824-01-15 אישום 1, מאסר על תנאי ועד לתקופת מאסר שיכול ותרוצה בדרך של עבודות שירות. ת"פ 6604-02-14 אישום 2, וכן ת"פ 2777-12-13, ת"פ 14824-01-15 אישום 3, מאסר על תנאי ושל"צ ועד 12 חודשי מאסר. ת"פ 6604-02-14 אישום 3, ת"פ 14824-01-15 אישום 2, מאסר על תנאי ועד 8 חודשי מאסר.
בהינתן המתחם האמור, יש לגזור את עונשו של הנאשם תוך שקילת המתחם ותוך התחשבות בנסיבות המשליכות על קביעת העונש המתאים, כאשר בענייננו יש ליתן משקל להלימה בגזירת העונש לביצוע העבירה ע"י הנאשם; נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה; מידת הפגיעה בערך המוגן; גילו של הנאשם; הנסיבות עליהן עמדה ההגנה בטיעוניה; הודאתו המצביעה על נטילת אחריות; עברו הפלילי של הנאשם.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי קיימת בעיה קשה ביותר של הבנה והתייחסותו של הנאשם לעבירות נשואות הדיון, נטל הנאשם אחריות חלקית לעבירות בהן הורשע. נמנע מלבחון עם עצמו את הסיבות להתנהגותו האלימה והאימפולסיבית כלפי בן זוגו, נטה לייחס הסיבות לאלימות שהפעיל להתמכרותו. התנהלות מקדמת סיכון גבוה להישנות מיקרי אלימות דומים בעתיד. ובהעדר הליך טיפולי שיקומי, הרי שנראה על פניו כי הנאשם ישוב ויבצע עבירות דומות בעתיד.
הנאשם נדון בגין עבירות אלימות רק ביום 30.09.13, ואולם נראה כי דבר זה לא הרתיע את הנאשם לחזור לסורו וכבר ב- 10.12.13 ביצע עברת אלימות כלפי בן זוגו. לא הואילו המילים שנכתבו בגזר הדין בצורך השיקומי של הנאשם על מנת להימנע מביצוע עבירות דומות. הנאשם לא עשה דבר כדי להימנע משליחתו למאסר. ההפך נקט בדרך אלימה חזור ושנו דבר שהוביל אותו לאירועים ולהעמדתו לדין בתיקים הנוכחיים.
מדובר בהתנהלות והתנהגות פורצת גבולות, ללא מורא או חשש מאימת הדין. אומנם העבירה שחוזרת על עצמה הינה עבירה של הפרת הוראה חוקית, ולכאורה אין היא העבירה החומרה שעבר הנאשם. אולם היא ממחישה עד כמה הנאשם נותן דעתו להגבלות ואיסורים המוטלים עליו ודורס אותן ברגל גסה. תוך שהוא אינו חושב כלל על האיסור או הסנקציה שיכולה להיות מוטלת עליו. בנסיבות אלו אין, אלא להמחיש לנאשם כי התנהגותו זו תוביל אותו כל פעם מחדש לבית האסורים. הצדדים הגיעו להסכמה עונשית ואני סבור שיש לכבדה אף שהיא מקלה עם הנאשם. לתשומת לב הנאשם על הנאשם לעשות הליך טיפולי וזאת במסגרת שב"ס וזאת על מנת להפסיק את רצף האירועים האלימים בהם היה מעורב.
לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהם, ונוכח הסכמת הצדדים לעונש מוסכם, על פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם:
שב"ס מתבקש לבחון אפשרות של הליך טיפולי במסגרת שב"ס ובמידת האפשר שהליך טיפולי זה
יהיה בבית הסוהר חרמון וזאת לנוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, תוך 45 יום מהיום.
במידה וקיימים מוצגים הרי שהם יישמדו, יחולטו, יושבו לבעליהם על פי שיקול הדעת של קצין החקירות.
ככל שהופקד פיקדון בתיק וכן בתיקים המצורפים על-ידי הנאשם ובהיעדר מניעה על-פי דין, יש להחזירו לידיו או לגורם אחר לפי בקשת הנאשם.
<#5#>
ניתנה והודעה היום ט"ז אייר תשע"ה, 05/05/2015 במעמד הנוכחים.
שמואל מלמד , שופט |
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
17/02/2014 | שחרור | שאול אבינור | לא זמין |
19/11/2017 | החלטה | שמואל מלמד | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מבקש 1 | מדינת ישראל | תמר בר-זוהר |
משיב 1 | רועי יעקב עגמי | סיוון חיימוב |