המחלוקת בין התובעת לבין הנתבעת, שהיתה מבטחת רכב התובעת בעת התאונה נשוא התביעה, היא האם גם הנזק במוקד הפינה הימנית של המגן הקדמי נגרם בתאונה זו, או שאינו קשור אליה.

התובע פוצה ע"י הנתבעת בגין הנזק למרכז הטמבון הקדמי, בהתאם לחוות דעת השמאי, אך דרישתו ביחס למוקד הימני נדחתה.

לאחר שבחנתי את גרסת מנהל התובעת לגבי נסיבות התאונה, תמונות שני הרכבים לאחר התאונה, חוות דעת השמאי עמי מימון וחוות דעת המהנדסת אולגה ניקולסקי, אני קובעת כי אין זה סביר שהמפגש חזית-אחור בין רכב התובעת מסוג שברולט סילברדו, שבחזיתו פגוש פלדה רחב, עם פגוש הפלסטיק ודלת הפח שבאחורי רכב הנתבעים מסוג רנו קנגו, שרוחבו קטן בהרבה, במהירות נמוכה של תחילת נסיעה ובמרחק קצר בין הרכבים, כפי שתואר, יגרום לפגיעה בפינה הימנית קדמית של רכב השברולט.

מנהל התובעת מסר גרסאות סותרות לגבי האימפקט בין שני כלי הרכב, תחילה מסר גרסה בה לא הזכיר כלל סטיה (בהודעה לחברת הביטוח), מספר חודשים לאחר מכן מסר שכדי להמנע מהתנגשות סטה שמאלה (במכתב לחברת הביטוח) ובחלוף הזמן, בעדותו, מסר גרסה הפוכה וטען כי סטה ימינה, גרסה שכלל אינה מתיישבת עם הטענה כי היה מגע בין הפינה הימנית של רכבו לבין הרכב שלפניו. בנוסף, בהינתן המרחק הקצר בין הרכבים, טענת הסטיה אינה סבירה. מנהל התובעת נמצא לא אמין גם בכך שטען כי הנזק לרכב הרנו היה גדול והרכב הושבת, בעוד שעולה מחוות דעת השמאי של הרנו כי מדובר בנזק לדלת תא המטען ולמגן האחורי, ללא נזק לשלדה, בערך של 5,000 ש"ח + מע"מ.

שוכנעתי כי הנזקים בטמבון הימני קדמי של השברולט מקורם בתאונה אחרת, כמסקנתה של המהנדסת ניקולסקי, ואין בחוות דעתו המאוחרת של השמאי מימון, שאינו מתייחס לשאלת היתכנות הפגיעה בפגוש הימני לאור הבדלי הרוחב בין הרכבים, כדי לשנות מסקנה זו.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ש"ח.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ה, 09 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.