בהמשך להחלטות הקודמות, ניתנת החלטה בהתנגדות לביצוע שטר, לאחר שקיבלתי את כל המסמכים הרלוונטיים מתיק ההוצל"פ נגד החייב העיקרי, והצדדים הגישו את תגובותיהם.

המבקש, החייב מס' 3 בתיק ההוצל"פ, שבכותרת, צורף לתיק לאחר שניתנה החלטה על מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי.

המבקש מתגונן בטענה לפיה הוא בעצמו קיבל הפטר בתיק פש"ר שהתנהל בעניינו, פש"ר (מחוזי חיפה) 11948-12-08, הכולל את תביעת החוב של המשיב.

טענה אחרונה זו אינה נכונה בעליל, שכן מהמסמכים שצירף המבקש עולה כי תביעת החוב שטופלה הינה תביעת המשיב נגד המבקש ורעייתו בגין הלוואות שהם עצמם לקחו מהבנק (נספח א' להתנגדות לביצוע שטר). המבקש טוען כי חובו בגין ערבותו לחייב העיקרי הינה חוב בר תביעה בהליכי הפש"ר שלו, וזאת מאחר והחוב נולד כבר בעת פתיחת תיק ההוצל"פ נגד החייב העיקרי בשנת 1996, ולמצער בעת הגשת הבקשה הראשונה למיצוי הליכים בשנת 2005, ממנה חזר ב"כ המשיב. לאחר שעיינתי בתדפיס הבקשות וההחלטות, שהוגשו ע"י ב"כ המשיב, אני מוצאת כי יש תימוכין לטענה כי המשיב ויתר על מתן החלטה בבקשה למיצוי הליכים. הבקשה הראשונה למיצוי הליכים הוגשה ביום 3/3/05, נמסרה לתגובת הערבים, ונדחתה בנימוק שהמשיב לא פעל בתיק נגד החייב העיקרי משנת 2003. ביום 30/10/05 חזר המשיב על הבקשה למיצוי הליכים, הערבים הגישו תגובה, וכך גם המשיב, נקבע דיון, בו נכח גם המבקש וביום 5/12/06 קבע כב' ראש ההוצל"פ בהסכמת המבקש, שייצג את שני הערבים, כי לא תינתן החלטה בבקשה למיצוי הליכים, ותינתן לחייב העיקרי הזדמנות להסדיר את החוב לרבות ע"י פניה לועדה הבינמשרדית. בקשה נוספת למיצוי הליכים, שהוגשה ביום 11/9/07 נדחתה בנימוק כי על המשיב לפעול למימוש נכס המקרקעין, אף שמדובר רק בשלד של בניין. ביום 6/5/10 הוגשה שוב בקשה למיצוי הליכים, המבקש הגיש תגובה, ונקבעו מספר דיונים, אליהם לא הגיעו החייב והערבים. לבסוף התקיים דיון ביום 28/12/10 והמבקש, שהגיש תגובה בכתב, ביקש שתינתן החלטה ללא התייצבותו אלא על סמך התגובה. כב' ראש ההוצל"פ קבע כי טענת המבקש על היותו בהליכי פש"ר תתברר בתביעה, שתוגש נגדו, וניתן צו מיצוי הליכים ורשות לתבוע את הערבים. הצו עוכב על מנת לאפשר לחייב העיקרי לפנות שוב לועדה הבינמשרדית, ולבסוף ניתן צו מיצוי הליכים ביום 12/2/11.

בדיון בפני ראש ההוצל"פ הנכבד השיב ב"כ המשיב לטענת המבקש בעניין הפטרתו בהליכי פש"ר, ולא ניתנה החלטה מחייבת בעניין.

בתגובה כאן מציין ב"כ המשיב כי המבקש זומן להליך ההכרזה על מיצוי ההליכים, דבר העולה מתיק ההוצל"פ, כי הסדר הנושים של המבקש עצמו אושר בשנת 2009, ועל כן אינו מהווה מגן בפני התביעה שעילתה נולדה לכל המוקדם בעת הגשת הבקשה למיצוי הליכים ביום 6/5/10. לפי טענת המשיב, עילת התביעה כאן נולדה עם מתן ההחלטה על מיצוי הליכים ביום 12/2/11, ועל כן לא יכול היה המשיב להיות צד להליך הסדר הנושים של המבקש בתיק מיום 21/12/18. צורפו הבקשות וההחלטות הרלוונטיות מתיק בית המשפט המחוזי. עולה מהנספחים כי המבקש, כב"כ הערבים, הגיש תגובה גם לבקשה למיצוי הליכים, שהוגשה בשנת 2005, והתנגד למתן הצו (נספח 7 לתגובה).

המבקש בתגובה לתגובה חוזר על טענתו לפיה החוב נשוא הבקשה היה בר תביעה לגביו ביום הגשת הבקשה להסדר, ושאת מאחר ועילת התביעה קמה בעת פתיחת תיק ההוצל"פ נגד החייב העיקרי, וכי סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, המגדיר "חובות בני תביעה" חל גם על:

"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו...".

טענת המבקש לפיה החוב הינו חוב בר תביעה, ולכן ההפטר משחרר אותו ממנו הינה טענה מבוססת, הנתמכת בלוח הזמנים, בהוראות פקודת פשיטת הרגל, ובעובדה שאף המשיב החל לנקוט בהליכים לצירוף המבקש כחייב מכח ערבותו למצער משנת 2005. אין בעובדה שהמשיב ויתר על הבקשה למיצוי הליכים, נתן ארכות לחייב העיקרי או הגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר של המבקש רק בעניין חובו האישי, כדי לשלול את זכותו של המבקש להסתמך על הגנת הליכי הפש"ר. להיפך, הגשת תביעת החוב בעניין החוב למשיב כלווה, מעידה על ידיעת המשיב על הליך הסדר הנושים, דבר המחזק את עמדת המבקש, לפיה המשיב כבול בהפטר.

הטעם היחידי בגינו תינתן למבקש רשות להתגונן ולא תידחה תביעת המשיב על הסף, נעוצה בבירור עובדתי נוסף, שיש לערוך בשאלה האם פירט המבקש בדו"ח חובות ונכסים, שהגיש לבית המשפט המחוזי את החוב דנן, בגין ערבותו. כב' השופטת פוקס קבעה כך בצו ההפטר מיום 8/1/12:

"החייב [המבקש, ג.ס.ב] עמד בתנאי אישור הסדר נושים לפי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל {נוסח חדש}, התש"ם-1980 והסדר זה מחייב את כל נושיו שהוצהרו בהליך שיזם ביום 21.12.08 ואשר היה חב להם חוב בר תביעה באותו מועד...".

המדובר בתנאים מצטברים, ויש לאפשר למבקש להוכיח את התקיימותם, ולמשיב להוכיח אחרת.

הסיכום הינו כי אני דוחה את טענת המבקש לפיה אין למשיב עילת תביעה, לאור ההפטר שקיבל בתיק פש"ר 11948-12-08, אך נותנת לו רשות להתגונן בטענה לפיה החוב הינו בר תביעה, וההפטר חל עליו.

תצהיר המבקש יהווה כתב הגנה, והצדדים מופנים לבירור עובדתי של השאלה בתיק הפש"ר, ולהגיע להבנה או למצער להסדר דיוני על סיכומים משפטיים קצרים בכתב בעניין.

הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד ייקבעו בפסק הדין הסופי.

התיק מועבר לסדר דין מהיר.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ד, 13 יולי 2014, בהעדר הצדדים.