1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.1.13 בבאר שבע.

2. לטענת התובעת בכתב תביעתה, רכבה נסע בנתיב נסיעתו, כאשר רכב הנתבעים יצא מחנית אוטובוסים מימין לנתיב נסיעת רכב התובעת. נהג רכב התובעת הבחין בכך, ובניסיון למנוע את התאונה, בלם והסיט רכבו ימינה ככל הניתן, אך לא הצליח למנוע את התאונה.

3. בכתב ההגנה, הנתבעים טענו שרכבם נסע בנתיב נסיעתו, לפתע הגיח רכב התובעת תוך אי שמירת מרחק, פגע ברכב הנתבע מאחור וגרם לקרות התאונה.

4. העד מטעם התובעת חזר בפני תחילה על גרסתו לתאונה בהתאם לאמור בכתב התביעה ובהודעה שנמסרו מטעמו, לפיה נסע בנתיב הימני, כאשר לפתע פרץ רכב הנתבעים ממגרש חניה המיועד לאוטובוסים מצידו הימני של הכביש. הנהג ברכבת התובעת טען שלא היה באפשרותו להבחין ברכב הנתבעים עד כניסתו לצומת וזאת לאור שער ברזל מאסיבי הקיים במקום. נהג רכב התובעת טען שהנתבע 1 "ניסה להספיק" לחצות את הצומת, הנהג ברכב התובעת בלם את רכבו הסיטו ימינה, אך לא הצליח למנוע התאונה ופגע בו בחלקו האחורי. הנהג ברכב התובעת עומת עם תמונות הנזק ותמונות ממקום אירוע התאונה וטען שהן צולמו לאחר שרכבו הוזז מהמקום, אך הודה כי בצילום נראים הרכבים במרכז הכביש. כמו כן הודה הנהג ברכב התובעת שבתמונה נראה רכבו במסלול האמצעי ולא הימני כשהוא בהטיה שמאלה. לאחר מספר שאלות נוספות טען הנהג שאינו זוכר ויתן שברח לשמאל ולא לימין. בנוסף, הופנה העד לתמונה לפיה נראה רכבו לאחר השער, ממנו נטען שהנתבע 1 יצא עם רכבו. והמשיך לטעון שהבחין ברכב הנתבעים יוצא מהשער של חניית האוטובוסים. העד גם נשאל ביחס לטענה לפיה אביו מסר תחילה את פרטיו ולא את פרטי העד, וטען שהדבר לא ידוע לו. כן ציין שהרכב הינו רכב עבודה של אביו אך הוא קיבל אישור מהביטוח והחברה לנהוג בו.

5. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו לפיה נסע בנתיב השמאלי מתוך שלושה. לפתע חש במכה מאחור. הנתבע 1 טען שרכב התובעת אשר נסע מימינו בנתיב האמצעי סטה לנתיבו ופגע ברכבו. הנתבע 1 טען שלא הגיש תביעה בגין נזקיו שכן לא היה מדובר בנזק רציני. הנתבע 1 הכחיש שיצא מחנית האוטובוסים אך הודה שהיה בדרכו ישר לקניון לאסוף את אשתו כאשר הקניון מצוי בצומת הבאה מצידו הימני של הכביש בעוד במועד התאונה מצוי הוא בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושה. הנתבע 1 טען שאביו של הנהג ביקש לתת לו את פרטיו שלו, אך הוא סירב בטענה שהאב לא נהג ברכב ורק אז קיבל את פרטי הנהג. הנתבע 1 עומת עם מיקומי הנזק לפיה מצולם הרכב מצד ימין ונראית תלישה של הטמבון בצד זה ונשאל הכיצד פגיעה בו תואמת את עדותו בדבר אופן קרות התאונה. הנתבע 1 חזר וטען שהפגיעה היתה מאחור בכל הפגוש וכל הטמבון זז בעקבות התאונה. בחקירתו הודה הנתבע 1 שפגיעת המעיכה הנראית בצילומים בכנף, איננה כתוצאה מהתאונה נשוא תביעה זו.

6. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעים.

בראש ובראשונה, עדותו של העד מטעם התובעת, אינה עומדת בקנה אחד עם גרסתו בטופס ההודעה ולא עם גרסתו בכתב התביעה ואף לא עם גרסתו בפני בתחילת עדותו. שכן לא יכול להיות חולק שהעד טען שהיה בנתיב הימני וברח ימינה לאחר שהבחין ברכב הנתבעים, ורק לאחר שעומת עם תמונות ממקום האירוע ועם מוקדי הנזק אשר אינם תואמים גרסה זו, שינה גרסתו וטען שיתכן שברח לשמאל ולא לימין. לפיכך, גרסת התובעת לפיה רכבה נסע בנתיב הימני וברח ימינה לאור יציאת רכב הנתבעים מחנית האוטובוסים לא הוכחה ואף נסתרה הן בגרסת העד מטעמה עצמו; הן בתמונות הנזק אשר אינן עולות בקנה אחד עם גרסה זו והן בתמונות ממקום האירוע שם נראה רכב התובעת בבירור בהטיה בין הנתיב האמצעי לשמאלי. גם הספקות שהועלו בדבר האישור שניתן לעד לנהוג ברכב עבודתו של אביו והטענה לפיה אביו ביקש ליתן את פרטי רישיונו הוא לנתבע 1 ולא את פרטי העד שנהג, נותרו בעינם. יתרה מכך, בתמונות נראה בבירור שרכב התובעת מצוי מעבר לשער ממנו נטען שהנתבע 1 התפרץ לכביש ונראה שלו גרסת התובעת היתה נכונה הרכב אמור היה להימצא קודם לשער. טענת העד מטעם התובעת לפיה הרכב הוזז לאחר התאונה בטרם צולם, אינה הגיונית לאור כך שבתמונה נראה הרכב במרכז הכביש חוסם את התנועה כשרכיבי פלסטיק מצויים על הכביש.

מנגד יש לציין שגם עדותו של הנתבע 1 מוטלת בעיני בספק, לרבות עמידתו בנתיב השמאלי בשעה שהוא אמור לאסוף את אשתו בצומת הבאה מהקניון המצוי בימין; גם טענתו בדבר פגיעה מאחור, מנוגדת לצילום נזקי רכבו המעידה על הרמת הפגוש בצידו השמאלי בלבד; ומנוגדת לצילומי נזק רכב התובעת לפיה נראית פגיעה מצידו השמאלי של רכב התובעת. כמו כן, עולה תמיהה מדוע לא הגיש תביעה בגין נזקיו אשר בצילום ניתן לראות שאינם פעוטים.

לסיכום, עדותם של שני הצדדים אינה עולה בקנה אחד עם מיקומי הרכבים והנזק, כפי שמתועד בתמונות שנלקחו ממקום האירוע לאחר התאונה ועולה ספק ניכר בדבר מהימנותם.

כידוע, הנטל מוטל על התובעת ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, כאשר שתיהן לא רק שאינן נתמכות, אלא נסתרות במיקומי הנזק ברכבים ובתמונות שצולמו ממקום האירוע, אין בידי לקבוע שהתובעת הטתה את כף המאזניים לטובתה ומשלא עמדה בנטל, דין התביעה להדחות.

7. אשר על כן, אני קובעת שיש לדחות את התביעה. במאמר מוסגר ומעבר לצורך אציין, שלו היתה עומדת בפני תביעה שכנגד מטעם הנתבעים בגין הנזק שנגרם לרכבם בעקבות התאונה נשוא תביעה זו, ככל הנראה גם תביעה זו היתה נדחית, בהעדר עמידה בנטל ההוכחה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאות העדים מטעמו.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ז, 19 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.