בפני תביעה כספית על סך של 4,080 ₪.

טענות התובע:

לטענת התובע ביום 26.6.11 ,בקיבוץ מרחביה, פגעה הנתבעת עם רכבה תוך כדי נסיעה לאחור ברכב התובע וגרמה לו נזקים. לדידו, מיד לאחר התאונה הודתה הנתבעת באשמה והציעה לתקן לו את הרכב. השניים נסעו למוסך ובעל המוסך הציע לתקן את הנזק תמורת 2,080 ₪.

התובע צרף לכתב תביעתו הצעה בכתב מבעל המוסך וטען כי הוא תיקן את הרכב ושילם 2,080 ₪ אולם, לא הציג קבלה אשר מעידה על ביצוע התשלום.

התובע ביקש להשיב את התשלום ששולם על ידו וכן תבע פיצוי על אי עמידה בקיום התחייבות הנתבעת ועל הטרחה שנגרמה לו בסך של 1,000 ₪. עוד תבע התובע סך של 1,000 ₪ הוצאות עו"ד בגין ההתכתבויות בין הצדדים.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה בשיהוי רב כעבור שנתיים ו-8 חודשים מיום התאונה. עוד טענה הנתבעת כי בעת אירוע התאונה עמדה עמידה מלאה ולא ביצעה כל נסיעה לאחור וכי התאונה עצמה נגרמה נוכח נהיגתו חסרת הזהירות של התובע.

הנתבעת טענה שהייתה נסערת לאחר התאונה ולא ידעה את הפרוצדורות הנהוגות במקרים כאלה ועל כן נסעה עם התובע למוסך לשם החלפת פרטים בלבד. עוד טענה הנתבעת כי רכבה מבוטח בביטוחים מתאימים ואין זה סביר שתסכים ליטול מלוא האחריות על הנזק מיד לאחר התאונה.

דיון והכרעה:

בדיון שהתקיים בפני היום שמעתי את טענות הצדדים אשר חזרו על הנטען בכתבי בית דין.

לאחר שמיעת הצדדים ועיון בראיותיהם אין לי אלא לקבוע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו לשם הוכחת תביעתו.

התובע לא הביא כעד מטעמו את בעל המוסך אלא הציג תצהיר מבעל המוסך אשר במסגרתו הצהיר בעל המוסך כי הנתבעת הודתה באשמה בפניו וביקשה לפצות את הנתבע.

התובע טען שתיקן את רכבו כשבועיים לאחר התאונה. במהלך הדיון התבקש התובע להציג קבלה אשר מעידה על ביצוע התיקון בפועל אולם התובע לא הציג קבלה. למותר לציין כי התובע לא צרף קבלה לכתב תביעתו.

תביעת התובע הוגשה בשיהוי רב אך היא לא התיישנה. שיהוי זה מנע למעשה מהנתבעת להעמיד את הרכב לבדיקת שמאי מטעמה.

כפי שהסברתי לתובע בעל פה במהלך הדיון גם אם הייתי מוכנה להניח לטובתו – ואין זה מצב הדברים- שהתאונה נגרמה באשמת הנתבעת, הרי התובע לא הוכיח שום נזק מהנזקים הנטענים על ידו.

התובע טען שנגרם לרכבו נזק בסך של 2,080 ₪ וביקש השבת סכום זה שלטענתו שולם לתיקון הרכב. ברם, התובע לא הציג קבלה אשר מעידה על ביצוע התשלום בפועל ואף לא הציג חוות דעת של שמאי. התובע לא הוכיח שנגרם נזק לרכבו, לא הוכיח את היקף הנזק, עלות התיקון ואף לא הוכיח שהוא תיקן את הרכב בפועל.

עוד ביקש התובע הוצאות עבור שכ"ט עו"ד אבל לא הציג קבלה אשר מלמדת על הוצאה זו.

לאור האמור לעיל נחה דעתי כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח את עילת תביעתו ואת נזקיו.

לאור האמור, אני דוחה את תביעת התובע ומורה על חיובו בהוצאות בסך של 250 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ד, 22 יולי 2014, בהעדר הצדדים.