התובע עובד כעוזר חשמלאי. ביום 17/6/13 נפל התובע מהסולם בעת שחצב בקיר. כתפו הימנית נפרקה. האם יש להכיר בתקופה שבין 5/7/13 ועד ליום 31/8/13 כימי פגיעה בגין התאונה שאירעה לתובע – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

1. הוסכם על הצדדים שימונה מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין ימי הפגיעה לתאונה שאירעה לתובע.
2. העובדות כפי שהועברו למומחה הרפואי.

(1) התובע כבן 32 ועבד במועדים הרלוונטיים לתאונה כעוזר חשמלאי בחברת ש.מ. חשמל.

(2) ביום 17.6.13 במהלך יום עבודה תוך כדי שהתובע עמד על סולם וחצב עם פטיש בקיר, איבד התובע את שיווי משקלו, נפל מן הסולם וכתפו הימנית נפרקה. התובע פונה לביה"ח מיד לאחר הפגיעה.

(3) אין זו הפעם הראשונה שנגרמת לתובע פריקה בכתפו והתובע סבל בעבר מפריקה בכתפו הימנית.

(4) הצדדים חלוקים באשר להכרה בתקופה שבין 5.7.13 ועד ליום 31.8.1.3 כתקופת אי-כושר הנובעת מהאירוע בעבודה מיום 17.6.13.

1. ביום 27/1/15 מונה ד"ר יעקב פעילן, מומחה רפואי בתחום האורתופדיה.

אלה השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

שאלה (1):

מהו הליקוי ממנו סובל התובע בכתפו הימנית, כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

בפרק ה"דיון" לחוות דעתו כותב המומחה:

"אצל מר אטיאס אובחנו 3 או 4 פריקות של הכתף הימנית. טופל באופן שמרני.

ביום 17.6.13 שוחזרה פריקה בחדר המיון. הומלץ על 14 ימי מחלה והמשך מעקב בקופ"ח.

ביום 5.7.13 אובחנה פריקה נוספת ששוחזרה בחדר המיון. הומלץ על המשך מעקב בקופ"ח.

מר אטיאס פנה לקופ"ח לראשונה ביום 8.7.13.

ניתנה ת.ר.ר.נ.ע. (תעודה רפואית ראשונית לנפגע עבודה – הוספה לא במקור – א.ג.כ) בגין התאונה ביום 17.6.13 ותקופת אי כושר למשך כחודש וחצי.

קיימת אפשרות שלא הובא לידיעתה של הרופאה אירוע הפריקה הנוספת ביום 5.7.13 כמו"כ אין הסבר למתן תקופת אי כושר כה ארוכה."

ובמענה לשאלה 1:

"פריקה חוזרת של כתף ימין."

שאלה (2):

האם אי הכושר על פי תעודות אי הכושר לתקופה הנדונה (5.7.13 – 31.8.1.3) נגרם עקב האירוע התאונתי מיום 17.6.13 בעבודת התובע, או שמא יש לייחס את תקופת אי הכושר לגורמים אחרים (אם קיימים כאלה) אצל התובע?

תשובה:

תקופת אי הכושר מעבר ליום 5.7.13 - אינה כתוצאה מהפריקה ביום 17.6.13.

שאלה (3):

ככל שהמומחה סבור כי עקב האירוע התאונתי נגרם לתובע אי כושר חלקי בלבד, הוא מתבקש להשיב לשאלה: מהו אורך תקופת אי הכושר שנגרמה לתובע עקב האירוע התאונתי?

תשובה:

לפי התיעוד שנשלח לעיוני - לא פנה להמשך מעקב ו/או טיפול לאחר הפריקות ביום 17.6.13 ו/או 5.7.13. תקופת אי הכושר עד ליום 5.7.13 - סבירה בהחלט.

1. התובע ביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה. ביה"ד נעתר לבקשה.

אלו שאלות הבהרה שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו.

שאלה (1):

האם האירוע מ- 17.6.13 גרם למצב של החמרה כך שהפריקה ב-5.7.13 קשורה לו?

תשובה:

לפי התיעוד הרפואי שצורף - ביום 17.6.13 ארעה פריקה מס' 3 של הכתף הימנית.

ביום 5.7.13 ארעה פריקה מס' 4.

כעיקרון, לטיפול בפריקה מס' 1 חשיבות רבה למניעת פריקות חוזרות.

להערכתי פריקה מס' 3 לא החמירה את מצבו של אטיאס.

בכל מקרה, תקופת אי הכושר החל מיום 5.7.13 קשורה לפריקה מס' 4 (5.7.13) ולא לפריקה מס' 3 (17.6.13).

שאלה (2):

מה ימי המחלה אשר יש לייחס לתובע בשל הפריקות החוזרות ונשנות להן הוא טוען, לרבות זו אשר אירעה ביום 5.7.13 וכפי שתיאר המומחה בחוות דעתו?

תשובה:

מקובל לאחר פריקה ראשונה - אי כושר של עד 6 שבועות, בהתאם לשיטת הקיבוע המקובלת בביה"ח.

לאחר פריקה חוזרת - אי כושר של 3 שב' מקובלת.

שאלה (3):

לאור כל האמור לעיל, האם יש בכך כדי לשנות את חוות דעתו של המומחה לעניין ימי האי כושר?

תשובה:

לא. תקופת אי הכושר החל מיום 5.7.13 - כתוצאה מפריקה מס' 4.

שאלה (4):

ככל שהמומחה יסבור שאין באמור כדי לשנות את חוות דעתו לעניין ימי האי כושר, יתבקש המומחה להתייחס ולנמק על יסוד מה קבע כי ימי האי כושר מספיקים, והאם לקח בחשבון את עבודתו של התובע כחשמלאי ואת משמעות הפריקות החוזרות ונשנות לעניין יכולתו לעבוד במאמץ?

תשובה:

ראה תשובה מס' 2.

לפי התיעוד - מר אטיאס לא פנה לטיפול לא לאחר פריקה מס' 3 ולא לאחר פריקה מס' 4.

לאור מקצועו ותנאי עבודתו - הומלץ על תיקון ניתוחי.

המשך ימי אי כושר של מספר שבועות נוספים - לא ישפיעו על חוסר יציבות המפרק והסבירות לפריקות חוזרות.

טענות הצדדים

טענות התובע:

1. המומחה מתייחס לפריקות קודמות אולם לא ברור לאלו פריקות. על פי חוות דעתו של המומחה הייתה פריקת כתף אחת בעבר ולא מספר פריקות.
2. קביעת המומחה כי הפריקה מושא הדיון היא פריקה מס' 3 איננה מבוססת והיא איננה חלק מהעובדות. המומחה לא מציין מהו היו השלכות של פריקה 1 ו – 2.
3. התובע מציין כי לא היה טיפול ראוי בפריקה מס' 1 אולם איננו מסביר הנחתו זו.
4. הנחה של המומחה כי הפריקה הנדונה לא החמירה את מצבו של התובע איננה מנומקת.
5. ביה"ד מתבקש שלא לאמץ את חוות דעתו של המומחה בכל הנוגע לחלק האופרטיבי אולם לאמץ את דעתו כי פריקה ראשונית מזכה ב – 6 שבועות. מאחר שלא הוכח אחרת, יש לקבוע כי התובע זכאי לכל ששת השבועות כתקופת פגיעה בעבודה.

לטענת הנתבע, מחוות הדעת ומתשובותיו של המומחה לשאלות הבהרה עולה באופן מפורש כי לא התקיים קשר סיבתי בין ימי הפגיעה שבמחלוקת לתאונה שאירעה לתובע. לא נפלו פגמים בחוות הדעת ולכן דין התביעה להידחות.

הכרעה

לאחר שעיינו בחוות הדעת של המומחה ובתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

המומחה הרפואי שממונה על ידי ביה"ד מסתמך על המסמכים הרפואיים שבפניו. כעולה ממסמך מחדר המיון בביה"ח "לניאדו" מיום הפגיעה, הרופאים מתעדים 2 פריקות כתף לפני הפריקה מושא הפגיעה כאן ("X2") אולם מציינים כי לפי הצילומים נחבל התובע פעם אחת באירוע ופעם נוספת נחבל התובע ביום 5/7/13. לכן, המומחה בחוות דעתו מתייחס ל-3 או 4 פריקות כתף כפי שעולה מהתיק הרפואי כי התובע פרק כתף פעמיים לפני התאונה.

בהמשך המומחה קובע כי הפגיעה כאן היא הפריקה השלישית והתאונה הבאה היא הפריקה הרביעית.

קביעתו של המומחה כי רק בפריקה הראשונה מקובל לתת תעודת אי הכושר על פני 6 שבועות ובפריקה השנייה ניתן אי הכושר על פני 3 שבועות בלבד היא קביעה רפואית. למומחה הידע הרפואי והניסיון אשר לביה"ד אין.

אולם גם אם עסקינן בפריקה שנייה או שלישית, אי הכושר יהיה על פני 3 שבועות בלבד, קרי, עד לתחילת חודש 7/13. האי כושר שלאחר מכן קשור לפריקה הרביעית שאין מחלוקת כי היא התרחשה ביום 5/7/13 וכל תעודות האי כושר שלאחר 5/7/13 מתייחסות לפריקה הרביעית.

הרופאה בקופת החולים נתנה לתובע כחודש וחצי ימים של אי כושר. המומחה סובר כי אין הצדקה לתעודת אי כושר על פני חודש וחצי ומניח כי ככל הנראה הרופאה בקופת חולים לא ידעה על אירוע הפריקה ביום 5/7/13.

על פי ההלכה הפסוקה, מטרת מינויו של המומחה היועץ הרפואי הינה לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383).

"לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (כב' השופט רבינוביץ' בעב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

קביעותיו של המומחה הן קביעות רפואיות גרידא ואין הבדל אם היו לפני הפגיעה מושא דיוננו שתי פריקות או אחת שכן העיקר שלאחר הפגיעה נפגע התובע פעם נוספת וכל מה שקרה לאחר הפגיעה הנוספת תהא משויכת לאותה פגיעה.

סוף דבר:

התביעה נדחית.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה

ניתן היום, ג‏' אדר ב תשע"ו (‏13 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

_{ק. אסף כהן / בתיה אשכנזי}